תגית: חיבור

גם בקרב מנחי התקשורת המקרבת הלא-אלימה יש ניכור ואלימות.
גם בקרב הכנים והאותנטיים יש שקרים, זיופים והסתרות.
גם בקרב הסובלנים והפתוחים יש שיפוטיות וגזענות.
גם בקרב הטבעונים והצמחונים יש טרף והתעללות.
גם בקרב הלוחמים והאמיצים יש פחד ובריחות.
גם בקרב הצנועים והענווים יש אגו.
גם בקרב המאמינים יש כפירה.

בני אדם.
גם וגם.

חיים מלאים. יום יום.

מדברים על מישהו כשהוא לא נמצא.
כשמעדיפים שהוא לא ישמע.
שהוא לא יהיה חלק מהשיחה.
לפחות לא בשלב הזה.
לפעמים זה בגלל שלא בוטחים בו,
חושדים שהוא מסתיר משהו,
שהוא לא לגמרי פתוח.
לעתים כשמדברים על מישהו,
זה עם כוונות טובות ומתוך רצון לגונן עליו.
חוששים שהוא ייפגע ואולי אולי אפילו יתפרק.
בשני המקרים כשמדברים על מישהו שלא נמצא,
זה כשברמה מסוימת לא סומכים עליו,
על הכוונות שלו או על היכולות שלו
להיות שותף לשיחה.

**
מדברים עם מישהו כשהוא נמצא.
לדבר עם מישהו זה הרבה מעבר לרק לשלוח מילים לכיוונו.
לדבר עם מישהו, זה במידה רבה להקשיב.
בפתיחות ובאי-שיפוטיות.
להיות בדיאלוג ולנסות להבין.
לכוון ל"טוב משותף".
כשמדברים עם מישהו סומכים עליו,
על הכוונות שלו ועל היכולות שלו להיות בדיאלוג.
נותנים לו את הקרדיט.
מתייחסים אליו כשותף לשיחה.

**
הורים יכולים לדבר על ילדים ולדבר עם ילדים.
מנהלים יכולים לדבר על עובדים ולדבר עם עובדים.
חברים יכולים לדבר על חברים ולדבר עם חברים.

**
השבוע דיברתי על מישהי שמאוד יקרה לי.
כשהיא גילתה שדיברתי עליה במקום לדבר איתה, היא נפגעה. בצדק.

כשמדברים על מישהו יכול להיווצר מרחק.
שיחה על מישהו יכולה לפגוע במערכת היחסים.

כשמדברים עם מישהו יכול להיווצר חיבור.
שיחה עם מישהו יכולה לקדם את מערכת היחסים.

חיים מלאים. יום יום.

1. שיהיה קצר.
2. שיהיה מעניין.
3. בלי פדיחות.

אלה ההוראות שקיבלתי מבתי,
לאחר שהתבקשתי להגיד כמה מילים כנציג ההורים
בטקס סיום בית הספר היסודי לפני כשנתיים.

ל – 1 ("שיהיה קצר") – התחייבתי.
זה בידיים שלי ובשליטתי.

ל – 2 ("שיהיה מעניין") – הבטחתי שאשתדל.
"מעניין" זה עניין של טעם, במיוחד כשמדובר במאות הורים וילדים, חלקם מותשים מנאומים קודמים.

על 3 ("בלי פדיחות") – סרבתי לקחת אחריות.
בגילאים מסוימים כל מילה, תנועה, מבט או נשימה הם בחזקת פדיחה.

בקישור הבא תמצאו את הנאום המצולם.

אורך הסרטון 3:49 דקות ברוטו.
אני מתחיל לדבר בשניה ה – 0:25.
הנאום שלי מסתיים אחרי 110 שניות בלבד (כולל ההקדמה)
ואז… נשלף "השפן" שאף אחד לא ציפה לו.

מה יש בסרטון הזה עבורי ?

1. הכרת תודה עמוקה וכנה למספר אנשים שאני מאוד מעריך
ושתרמו המון למשפחתי (ולמאות משפחות אחרות).

2. חידוד כוונה.
למה אתה עולה "על הבמה"?
את מי את משרתת כשאת שם?

3. מעבר לשיפוטיות של טוב ורע.
וואטסאפ הוא לא "מכת מדינה" וחיבור לסלולרי הוא לא "מגיפה".
גם הומואים, לסביות, סטרייטים, רבנים, מתנחלים או חברי כנסת הם לא.
הטכנולוגיה קיימת, דברים נאמרים.
השאלה החשובה בעיני היא איך מגיבים למה שקורה ואיזה שימוש עושים בטכנולוגיה.

4. בכדי לתת למישהו מתנה משמעותית (לכל החיים… ?)
או בכדי ליצור רגע קדוש ומרגש של חיבור,
לפעמים מספיקים שני משפטים או עשרים שניות.

אם בא לכם לשתף אותי (באתר, בפייסבוק או במייל חוזר) אשמח לשמוע מה הסרטון והמילים הללו מעוררים בכם…

ניתן לגשת לסרטון בקישור הבא.

**
הזמנה לכנס:

ביום רביעי הקרוב, 27/7, אתן את הרצאת הפתיחה בכנס מיוחד לבעלי עסקים
המאורגן ע"י מט"י (המרכז לטיפוח יזמות) וסלבה מרגוליס בקולנוע גלובוס מקס שבקריון.

ההרצאה תתמקד בבניית וטיפוח מערכות יחסים עם לקוחות קיימים וחדשים
וביישומים חזקים של תקשורת מקרבת (רוח וכלים) בעולמות העסקיים.

ה"נאום" הפעם יהיה קצת יותר ארוך (40 דקות)
וגם הקהל יהיה שונה (מנהלים, יזמים ובעלי עסקים)
אבל למרות ההבדלים בנושא, בקהל ובפורמט,
אני מגיע בדיוק עם אותה מהות ועם אותה כוונה:
לתת ערך משמעותי, לגעת ולשרת.

לאחר ההרצאה שלי תועברנה בכנס ארבע הרצאות נוספות
ע"י 4 מרצות ומרצים שאת חלקם אני מכיר באופן אישי
ועליהם אני ממליץ בחום רב.

התוכניה המלאה, פרטים, עלויות והרשמה בקישור הבא.
(שימו לב שההרשמה אינה דרכי + בואו להגיד שלום אם תהיו שם ..).

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

אם היינו מדברים אתמול בלילה
זה בטח היה על הניצחון של פורטוגל
ועל הפציעה של רונאלדו.
כמו תמיד היית מביא זווית שלא ראיתי
וביחד היינו מתלהבים מדרמה מדהימה,
מכוח של קבוצה
ומווינריות של שחקנים שטורפים את המגרש.

**
הרשתות הסלולריות הסטנדרטיות,
הטכנולוגיות והכבלים,
עדיין לא מכסים את המרחק
בין המקום שאתה נמצא בו למקום שאני.

**
ולמרות זאת…
איכשהו.. כמו תמיד…
גם אתמול,
היית איתי.

חיים מלאים. יום יום.

כשאנחנו מדברים על מה שאנחנו מדברים
היד שלו משרטטת שלושה מעגלים.
באחד מהם כתובה המילה "משמעות",
השני מפוספס לרוחב,
השלישי ריק.

**
כשאני שואל אותו מה מייצגים המעגלים,
הוא טוען שהם לא קשורים לשיחה.
סתם שירבוטים שנוצרו בהיסח דעת.

ברור לגמרי שהם קשורים…

**
שלושה מעגלים,
מחוברים זה לזה,
מחוברים אלינו,
מחוברים לנושא.

**
אין לי מושג איך עדיין…
גם הוא חושב שהוא לא יודע.
אבל היד שלו כבר מבינה…

**
בעוד רגע התמונה תתבהר ותתחבר.
או שלא…

חיים מלאים. יום יום.

(**בתחתית מסר זה ישנה הזמנה לסדנאות תקשורת מקרבת למנהלות ומובילים**)

1.
התשובה שקיבלתי מרופאת המשפחה
לגבי נקודת החן שהסרתי לפני מספר שבועות.
הכול בסדר.
היא תקינה.
וגם האזור.
הרופאה עדכנה אותי בעשר שניות.
כמה מילים.
לא היו זיקוקין דינור.
תוצאות הבדיקה לא מפתיעות.
לא הייתי לחוץ.
הערכתי שזה המצב.

ועדיין…
באותן כמה מילים ועשר שניות
חיי היו יכולים לקבל מסלול אחר.
כמעט ושכחתי מזה
שכן כמה דקות אחרי כן,
כבר הייתי עסוק בדבר הבא.
חגיגה.

2.
משחק כדורגל השבוע.
הפסדנו וסיימנו את חלקנו בטורניר.
זה לא כיף.
מתסכל.
אני מעדיף לנצח.

אבל…
השבוע שיחקתי,
לראשונה מזה מספר שבועות,
משחק שלם.
הגוף החלים מהמתיחה בשריר
ואפשר לי לרוץ, לנוע, לשחק,
בחופשיות יחסית.
משהו שכל-כך היה חסר לי בחודש האחרון
ושהתגעגעתי אליו.
חגיגה.

3.
שתי סדנאות בכנס הקלפים של אלה ומירי השבוע.
ברגע שאחרי יצאתי לא הכי מרוצה.
קצת מאוכזב.
מעצמי, מהסדנה, מההתנהלות.
עלתה בי מחשבה שההשקעה הרבה לא בהכרח השתלמה.
התעוררו כמה סימני שאלה להמשך.

עד ש …
תשומת הלב עברה למשהו מיוחד שקרה הפעם:
ההצטרפות של בני לסדנאות וליום כולו –
ארגון החדר והשולחנות ביחד,
הציפייה לפני שכולם נכנסים,
ההנחיה המשותפת,
השיחות בינינו לפני, תוך כדי ואחרי.
האינטראקציה עם המשתתפים,
ההתלהבות, התרגשות, הגאווה.
שלו.
ושלי.
משהו שמעולם לא עשינו עד כה.
חגיגה.

4.
יציאה לתהליך משותף עם הנהלה של ארגון מסוים.
מפגש פתיחה שהתפתח ששונה ממה שדמיינתי.
תוך כדי הסשן שמתי לב למתח וללחץ.
לקושי של משהו להתקדם.
לחשש שאנשים יתאכזבו, יתנתקו.
יאבדו אמון.
בתהליך.
בי.

ואז…
לאחר המפגש לקחתי כמה רגעים עם עצמי
והתחלתי לראות :
את השותפות שנבנתה ומתפתחת
עם מנהל הארגון ועם מנהלת משאבי האנוש.
את המוכנות והאומץ להתמודד
עם אתגר מורכב, חי ומשמעותי.
את ההתלהבות והבהירות שזה "שדה"
שאני "משחק" בו וששם אני רוצה להמשיך.
את הגדילה והלמידה שנמצאת במקום הזה.
עבורי. ועבורם.
חגיגה. 

5.
השיחה
שבה שיתפנו במשהו שמעסיק אותנו
ושחי בנו כרגע.
שיחה "רגילה" של כמה דקות.

אלא ש…
היה באמת חשוב לנו לראות זה את זו
והצלחנו להקשיב.
ולכמה רגעים,
הצלחנו לצאת מהמרוץ,
היית אתי והייתי אתך,
ומשהו זז.
כשאני מצליח לעצור,
אני נזכר שוב ושוב,
איזו זכות זו עבורי שאנחנו חברים,
ושאנו מצליחים לייצר את זה בינינו
פעם ועוד פעם.
חגיגה.

*****
החגיגות הכי גדולות
שכמעט ופספסתי השבוע
היו הרגעים הללו ואחרים שדומים להם.
די טרגי בעיני שכל כך קל להחמיץ
חגיגות כה משמעותיות.

הפוסט היומי שכתבתי אתמול
"האתגר האמיתי של חצי הכוס"
מתייחס לזה מזווית נוספת.

באתר הבלוג היומי שלי
תמצאו פוסטים נוספים שנכתבו השבוע:
במבחן התוצאה, אני נאלצת לדחות את פגישתנו,
כשנפגשנו היום, 387 צעדים, ערך לא שקוף.

ניתן להירשם לבלוג בקישור הבא
ולקבל את הפוסט ישירות למייל
יום – יום, טרי טרי.
( אם אתם רשומים והפסקתם לקבל את המיילים,
בדקו בספריית ה spam שלכם… )

*****
במהלך חודש יוני אעביר 3 סדנאות תקשורת מקרבת
המיועדות למנהלות, מובילי שינוי, מנהיגות ויזמים
אשר תתמקדנה בעולם העבודה, פרויקטים והובלת שינוי.

– יום רביעי הקרוב 1/6 במושב מזור
– יום חמישי 9/6 באלון הגליל
– יום חמישי 23/6 בקיבוץ גת.

עד כה נרשמו לכל אחת מהסדנאות כעשרה משתתפות ומשתתפים.
נותרו מספר מקומות אחרונים בכל סדנה.

פרטים מלאים והרשמה בקישור הבא.

שתהיה שבת של שלום,
עם הרבה עצירות וחגיגות,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר.

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." / תהילים ל"ד ט"ו

חלק ד' "ורדפהו" – פרשנות אישית:

לאחר שבחרת מטרה ראויה ("בקש שלום") פעל להשגתה.
התקדמי לכיוונה ושאפי למלאה.
הדגש הוא על להיות ב"מסע אל" ולא "להגיע ל.. ".
המהות היא הדרך ולא השורה התחתונה.
אפשר להירגע. יכול להיות שהמטרה לא תושג.
הרדיפה אחר היא הדבר.
התנועה בכיוון היא העיקר.
ארבעים שנה במדבר.
עם או בלי להכנס לארץ המובטחת.
עם או בלי לראות את הארץ המובטחת.
להיות שלם עם הבחירה.
לזכור שזה שווה את זה.
בלי קשר לתוצאה.
להיות נוכח. עם הכאב, הקושי, הפחד, הייאוש, הספק ,..
להיות נוכח. עם השמחה, ההתעלות, הידיעה, החברות, ההתרגשות, …
לחוות. גם את האבל וגם את החגיגות.

**
כשאתה "רודף" אל תאבד קשר עין עם המטרה שלשמה יצאת לדרך.
הישארי מחוברת למהות.
המשך להחזיק את הכוונה.
זכרי שאת לא לבד. וגם לא היחידה.
שחרר עצמך מממשא האחריות לכל העולם.

**
היזהרי ש"הרדיפה" לא תשתלט על חייך ותבלבל אותך.
המשך להקפיד על "סור מרע" ועל "עשה טוב".
כל יום.
גם היום.
הסדר אינו מקרי.
"בקש שלום ורדפהו" רק אחרי "סור מרע ועשה טוב".

**
בדקי האם ה"שלום" שביקשת עדיין רלוונטי.
האם את עדיין מבקשת אותו.
אם יש צורך עדכני והחליפי.
מותר.
חשוב.
המטרה אינה קדושה.
יכול להיות שהמהות והדרך כן.

**
אולי המטרה הראויה היא רק תרוץ.
מגדלור המאפשר לצעוד.
לגדול. לזכור. להתחבר. להתמודד.
משהו להסתכל עליו ולשאוף אליו בזמן שאנחנו הולכים.
משתנים.
משנים.
נוגעים.
חיים.

חיים מלאים. יום יום.

הסוד.
הקוד.
הנוסחא.
התדר.
הפתרון.
השיטה.
הבעיה.
הסיבה.
הדרך.

בדרך כלל,
דברים בה' הידיעה
מושכים תשומת לב,
מוכרים בצורה אפקטיבית,
וגם…
רחוקים מאוד,
מאיך שהעולם עובד.

חיים מלאים. יום יום.

שמעתי לראשונה את ארבע המנטרות הללו מטיך נהאת האן לפני כשנה.
משהו בפשטות ובאנרגיה שלהן ריגש אותי.

ארבע מנטרות ליחסים.
לחיבור בין בני אדם.
לדעתי מכל סוג שהוא.

מעט מילים.
הרבה עוצמה.

משפטים קצרים הדורשים אומץ וכוונה.
מילים המגבירות נוכחות ומחזקות קשר.

הנה ארבע המנטרות.
הרשיתי לעצמי לתרגם אותן בצורה חופשית לעברית:

1. יקירתי, אני כאן עבורך.
(נוכחות. פשוט להיות.)

2. יקירתי, אני יודע שאת כאן. ואני כל כך שמח שאת באמת כאן.
(הכרה בנוכחות של בן/בת הזוג).

כשמישהו סובל:

3. יקירתי, אני יודע שאת סובלת… זו הסיבה שאני כאן עבורך.
(נוכחות.
גם ואולי במיוחד כשמישהו סובל.
גם ואולי במיוחד אם מעורב בצורה כלשהי.)

4. יקירתי, אני סובל. אני מנסה לתרגל כמיטב יכולתי. אנא עזרי לי.
(המנטרה היותר מאתגרת לרובנו.
במיוחד כשאנו מאמינים שבן/בת הזוג הם הגורמים לסבל שלי.)

בוידאו הבא (שלוש דקות) תוכלו לצפות בטיך נהאת האן
מפרט על כל אחת מארבע המנטרות הללו.
בו גם תמצאו את המקור המדויק באנגלית.
קחו אויר…

**
לפני כחצי שעה סיימתי שיחת טלפון עם חבר שאני אוהב.
הוא עזב לפני מספר חודשים תפקיד מנכ"ל בחברה גדולה,
אחרי שמילא מספר תפקידים בכירים בארגונים שונים.
התקשרתי לברך על אירוע משפחתי משמח והשיחה התגלגלה לה.
החבר שלי עדכן אותי שהוא בחר כיוון חדש לקריירה שלו
ונכנס כשותף בחומוסיה ידועה בארץ.
לפני שהוא החליט ללכת על זה הוא ויתר על מספר הצעות מפתות.

כשהקשבתי לו יכולתי לראות מה כל כך מדויק עבורו בכיוון החדש:
– הפשטות של החומוס.
– ההזנה הבסיסית והאיכותית של אנשים ולבבות.
– החיבורים האנושיים והמקרבים סביב השולחן.
– נגישות המחיר לכולם (ומי שאין לו, דואגים לו…).
– עקרון "המספיק": לדעת מתי לעצור (כשנגמר הסיר ?). לוותר על מרוץ "העוד והיותר".
– Win Win אמיתי שבו כולם מרוויחים. אבל באמת.
– ושמחים.

**
יש מספר קווים מקבילים בעיני
בין המנטרות של טיך נהאת האן, החבר שלי והחומוסיה:
– פחות זה יותר.
– פשטות וצניעות.
– חיבור למהות. לעיקר.
– כוונה ונוכחות.
– אומץ. להגיד משפט. לעשות צעד. לבחור.

מה אתם אומרים… ?

חג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר