בענייני קפה, אני לא איש של אספרסו.
אני יותר בענייני הפוך חזק או קפה שחור.
מעבר לקפאין, קפה עבורי זה חגיגה, פינוק עצמי, הזדמנות לעצירה.
כשאני שותה קפה, גם כמות הנוזל, הקצף, הארומה והספל חשובים לי.
הם חלק מהעניין. חלק מהחוויה.
אספרסו נגמר לי מהר מדי.
**
במפגש אנושי, אני מעדיף את זה מזוקק.
הכי נקי שאפשר. ישירות "לווריד".
איכות חשובה לי יותר מכמות או מצורת הגשה.
סמול-טוק משעמם אותי.
טקסים, נימוסים, תארים, הצגות ומשחקים מעייפים אותי.
**
דקות בודדות של מפגש אנושי נקי "לווריד"
ממלאות אותי יותר משעה של דיבור רגיל ומקובל.
אם שנינו בעניין, בא נלך ישר למהות ונוותר על ה"מסביב".
במצב כזה, כשאני שואל "מה שלומך?" אני באמת רוצה לדעת.
כשאת שואלת "איך אתה?" בא לי לשתף כי בא לי שתראי אותי.
למשוב חד, קצר, ישיר ומלא כוונה יכולה להיות השפעה עצומה. לפעמים מיידית.
השתתפות בחגיגה או בכאב, בלי לתת עצות ובלי להיבהל, היא מתנה יקרה מאין כמותה.
**
בדומה לאספרסו, בבקשה אל תגיש לי את זה אם לא ביקשתי.
בדומה לאספרסו, כמות קטנה ומרוכזת מדי פעם תספיק.
בדומה לאספרסו, מומלץ לגשת לזה כשבאמת רוצים.
בדומה לאספרסו, האיכות עושה את כל ההבדל.
בדומה לאספרסו, אפשר להתמכר לזה.
חיים מלאים. יום יום.