תגית: כוונה

שתי דרכים להתכונן לפגישה:

דרך 1: להתכונן לנצח (לא להפסיד…) בקרב !

• נושא הפגישה טעון מאוד – הם לא יתנו לי להשחיל מילה !
• בגלל חשיבות הנושא הם באים לנצח בהרכב הכי גדול והכי חזק שלהם.
• היא נעולה על מה שהיא רוצה להשיג ותבוא להילחם עד זוב דם.
• כבר עכשיו הוא לא עומד בעומס. אין סיכוי שהוא ייקח על עצמו משימה נוספת.
• חשוב שאבלבל את האויב ולא אחשוף בפניו את הנושאים הכואבים לי כדי שלא אפסיד.
• אני חייב להגיע מוכן עם כל המידע, להגדיר בדיוק מה אני רוצה ולעמוד על שלי בצורה נחרצת.

**
דרך 2: להתכוונן למציאת פתרון המשרת את כולם.

• נושא הפגישה טעון מאוד – הם לחוצים ורוצים לשים את העניין מאחוריהם- בדיוק כמוני.
• בגלל חשיבות הנושא הם באים בהרכב גדול עם טובי אנשיהם לטיפול בעניין.
• ייתכן שהיא לא סגורה על עצמה ושגם לה לא לגמרי ברור מה יותר נכון עבורה.
• הוא עמוס מאוד. כנראה שהוא יעדיף לקחת על עצמו רק משימות פשוטות שהערך המוסף שלהם ברור ומידי.
• כדאי שאשתף במה שחשוב לי ואקשיב למה שחשוב להם. זה יגדיל את הסיכוי לפתרון שמשרת את כולם.
• חשוב שאגיע מוכן עם מידע ועם כיוון אפשרי לפתרון. חשוב גם שאשאר פתוח לאפשרויות חדשות שעלולות להתפתח תוך כדי מפגש.

**
– קרדיט לפוסט היומי לגילי תבור (תודה גילי !!!) שהגה וכתב אותו.
(הרשיתי לעצמי, באישור גילי, להכניס שינויים קלים).

חיים מלאים. היום.

נניח שאדם ממוצע ישן כ 6-8 שעות בלילה.
זמן הערות היומי שלו אם כך הוא כ 16-18 שעות.
לצורך הנוחות נעגל זאת ל- 1000 דקות
(שהם בעצם 16.6 שעות).
ניתן לחלק את 1000 הדקות הללו,
למאה מקטעים בני עשר דקות האחד (100X10 = 1000).

לאור החישוב, במהלך יום ממוצע,
כל אחד מאיתנו עובר בשעות הערות שלו
כמאה קטעים בני עשר דקות ביממה.
בבית, בעבודה, בנסיעות, בפקקים,
לבד, עם משפחה, עם חברים,
בטלפון, במחשב, מול הטלויזיה, בוואטסאפ,
בשירותים, במקלחת, במטבח, וכו'.
העיקרון ברור.

לצורך ההמחשה:
נסיעה בת כשלושים דקות מכילה שלושה קטעים,
פגישת עבודה בת שעה מכילה שישה קטעים,
סרט קולנוע באורך מלא מכיל 9-12 קטעים וכו'.

**
יציאה מאוטומט

דמיינו לעצמכם החלטה מודעת
שאתם לוקחים בכניסה למקטע בן עשר דקות.
משהו בסגנון "בעשר הדקות הקרובות אני… "
ההחלטה יכולה להיות למקטע הקרוב בלבד,
או לסדרת המקטעים הבאה.

לדוגמא:
בנסיעה בת שלושים דקות
ניתן לבחור לנסוע בבטחה ולהאזין לפודקאסט באורך של כחצי שעה
(החלטה אחת לשלושה מקטעים רצופים)
או לבחור לקיים שיחות טלפון עם מספר אנשים שונים
(כל אדם מהווה למעשה החלטה מודעת שונה).

דוגמא נוספת:
בפגישת עבודה בת שעה,
ניתן לבחור צורך או מטרה שבהם רוצים להתמקד
ואותם רוצים לקדם במהלך המפגש (החלטה לשישה מקטעים).
ניתן גם לחלק את הפגישה למספר מקטעים שונים
שמהם תיגזרנה החלטות תשומת לב שונות.
בפגישה שבה רמת המעורבות שלי נמוכה,
אולי אבחר להקדיש תשומת לב רבה בקטעים מסוימים
ולהתעסק בדברים שונים בקטעים אחרים.

דוגמא שלישית:
בזמן ליווי הילדים לחוג הטניס, הבלט או הכדורסל,
ניתן לקבל החלטה מודעת לנוכחות מלאה איתם
במהלך ארבעה פרקי זמן של עשר דקות
(ללא הצצות בסלולרי או שיחות טלפון).
באותו אופן, ניתן לקחת החלטה מודעת שונה,
גם היא לארבעה פרקי זמן רצופים,
לקניות בסופרמרקט, או לפגישת עבודה טלפונית.
כמובן שתמיד ניתן גם לוותר על החלטה מודעת
ולהעביר את הזמן בקפיצות תשומת לב אקראיות מכאן לשם.

**
מאה מקטעים ופארטו

על פי חוק פארטו (אפשר לקרוא עוד כאן וכאן) הידוע גם כחוק 20-80,
20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות,
20% מההחלטות שלנו הן בעלות השפעה של 80% וכו'.
בהמשך לקו זה, מתוך מאה המקטעים היומיים,
עשרים מקטעים הם כנראה בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.
אם "מאה החלטות ביום" נשמע מאיים, מלחיץ או מציף,
למעשה עלינו לקבל רק כעשרים החלטות תשומת לב חשובות.
או פחות.
(בחירה בסרט קולנוע משובח מהווה החלטה אחת למספר מקטעים רצופים).

**

ספרינטים של תשומת לב

כתיבת הפוסט הזה ארכה מספר פרקי זמן רצופים.
היא תוצר של החלטה שקיבלתי ושל מחויבות לתשומת הלב המתאימה לפעולה המסוימת הזו.

מסר מרכזי:

מספר החלטות מצומצם יחסית,
המגיעות ממקום של בחירה מודעת,
כוונה מחודדת ומחויבות לביצוע
יכולות להשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו
בצורה ניכרת, בפרקי זמן קצרים ובאופן יום-יומי.

* הרעיון וההשראה לפוסט הזה נולד מתוך הפוסט 100 Blocks a Day .

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

על מה כדאי לכתוב ?
מה ימשוך הכי הרבה "לייקים" ותגובות ?
מה יהיה בעל ערך לקוראים ?
מה חי ונוכח עכשיו?
מה רוצה להיכתב ?
מה רוצה להישמע ?
מה רוצה להישמע ולא רוצה להיכתב ?
מה רוצה להישמע אבל חושש ?

**
תשובות שונות מובילות לתוצאות שונות.
שאלות שונות מזמינות תשובות שונות.
כוונות שונות מייצרות שאלות שונות.

**
– לאן את מכוונת?
– מה בדיוק אתה מחפש ?
– למי ולמה חשוב לך להקשיב עכשיו ?

חיים מלאים. היום.

25 דברים שניתן להקשיב להם:

להקשיב למילים.
להקשיב למה שבין המילים.
להקשיב למעשים.
להקשיב לדימויים.
להקשיב לגוף.
להקשיב לטון ולקצב.
להקשיב לנשימה ולדופק.
להקשיב לאנרגיה.
להקשיב לרגשות.
להקשיב לצרכים.
להקשיב לאינטואיציה.
להקשיב לכוונה.
להקשיב לקושי.
להקשיב למה שיש.
להקשיב למה שחסר.
להקשיב למי שמדבר.
להקשיב למי ששותק.
להקשיב לביקורת ולשיפוטיות.
להקשיב לטעויות, לפערים ולאי הדיוקים.
להקשיב לרוח ולמהות.
להקשיב למה שאתה מאמין בו ולמה שכבר מוכר לך.
להקשיב למה שחדש, אחר, שונה ומפתיע.
להקשיב להתנגדות.
להקשיב למה שברור וידוע.
להקשיב למה שעוד לא כאן ועוד לא קיים.

25 דברים שניתן להקשיב להם.
רשימה חלקית בלבד..

חיים מלאים. יום יום.

לְמַה את מחויבת כרגע?
את תמיד מחוייבת למשהו.
תמיד.
בכל רגע נתון.
זה יכול להשתנות מרגע לרגע, או להישאר קבוע לאורך זמן.
כך או כך, את תמיד מחויבת למשהו.

**
לְמַה אתה מחויב היום … ?
לקריירה? למשפחה? לחברים? לכסף?
לניצחון? לביטוי עצמי? להנאה? לכבוד?
לאמת? להרמוניה? לצדק? לביטחון?
לאיזון? לעמידה במילה שלך? ללמידה?

**
גם כשאתה מתחיל ומפסיק אתה מחויב.
גם כשאת לא עקבית או לא מתמידה את מחויבת.
אולי לנוחות. אולי לחופש. אולי לעצמאות.
אולי למשהו אחר…

**
אנחנו תמיד מחויבים למשהו.
האם אתם מבינים לְמַה אתם מחויבים היום…?
האם מתאים לכם להמשיך להיות מחויבים לזה…?

חיים מלאים. יום יום.

מדברים על מישהו כשהוא לא נמצא.
כשמעדיפים שהוא לא ישמע.
שהוא לא יהיה חלק מהשיחה.
לפחות לא בשלב הזה.
לפעמים זה בגלל שלא בוטחים בו,
חושדים שהוא מסתיר משהו,
שהוא לא לגמרי פתוח.
לעתים כשמדברים על מישהו,
זה עם כוונות טובות ומתוך רצון לגונן עליו.
חוששים שהוא ייפגע ואולי אולי אפילו יתפרק.
בשני המקרים כשמדברים על מישהו שלא נמצא,
זה כשברמה מסוימת לא סומכים עליו,
על הכוונות שלו או על היכולות שלו
להיות שותף לשיחה.

**
מדברים עם מישהו כשהוא נמצא.
לדבר עם מישהו זה הרבה מעבר לרק לשלוח מילים לכיוונו.
לדבר עם מישהו, זה במידה רבה להקשיב.
בפתיחות ובאי-שיפוטיות.
להיות בדיאלוג ולנסות להבין.
לכוון ל"טוב משותף".
כשמדברים עם מישהו סומכים עליו,
על הכוונות שלו ועל היכולות שלו להיות בדיאלוג.
נותנים לו את הקרדיט.
מתייחסים אליו כשותף לשיחה.

**
הורים יכולים לדבר על ילדים ולדבר עם ילדים.
מנהלים יכולים לדבר על עובדים ולדבר עם עובדים.
חברים יכולים לדבר על חברים ולדבר עם חברים.

**
השבוע דיברתי על מישהי שמאוד יקרה לי.
כשהיא גילתה שדיברתי עליה במקום לדבר איתה, היא נפגעה. בצדק.

כשמדברים על מישהו יכול להיווצר מרחק.
שיחה על מישהו יכולה לפגוע במערכת היחסים.

כשמדברים עם מישהו יכול להיווצר חיבור.
שיחה עם מישהו יכולה לקדם את מערכת היחסים.

חיים מלאים. יום יום.

לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ בָּאִרְגּוּן

זְמַן לַעֲצוֹר וּזְמַן לְהִתְקַדֵּם,

זְמַן לְהַתְחִיל וּזְמַן לְסַיֵּים,

זְמַן לִפְתּוֹחַ וּזְמַן לִסְגּוֹר,

זְמַן לְהַקְשִׁיב וּזְמַן לְשַׁתֵּף,

זְמַן לְהִתְלַבֵּט וּזְמַן לְהַחְלִיט,

זְמַן לְמַחְשָׁבוֹת וּזְמַן לִתְחוּשׁוֹת,

זְמַן לִשְׁאֵלוֹת וּזְמַן לִתְשׁוּבוֹת,

זְמַן לְדַבֵּר וּזְמַן לַעֲשׂוֹת,

זְמַן לְחַדֵּשׁ וּזְמַן לְשַׁמֵּר,

זְמַן לִיצוֹר וּזְמַן לַהֲרוֹס,

זְמַן לְפַקְפֵּק וּזְמַן לִבְטוֹחַ,

זְמַן לְהִתְמַקֵּד וּזְמַן לְהִתְפַּזֵּר,

זְמַן לְתַכְנֵן וּזְמַן לְאַלְתַּר,

זְמַן לְמִשְׁמַעַת וּזְמַן לְחוֹפֶשׁ,

זְמַן לְהוֹבִיל וּזְמַן לְהִצְטָרֵף,

זְמַן לְבַקֵּר וּזְמַן לְפַרגֶּן,

זְמַן לְהִתְנַגֵּד וּזְמַן לְהִתְמַסֵּר,

זְמַן לַחֲגוֹג וּזְמַן לְהִתְאַבֵּל.

**

צוות ההנהלה שפגשתי בתחילת השבוע "נקרע" בין ניסיון להתקדם
לבין רצון לשמור על כולם מחוברים ושמחים.

התשיעייה עבדה השבוע קשה ואינטנסיבי לקראת המפגש החשוב ביום רביעי.
אני תוהה עד כמה הם הרשו לעצמם לעצור ולחגוג לאחר שהוא הסתיים.

החמישייה מאתמול שניסתה להגיע להחלטה נעה הלוך ושוב,  
מבולבלת לעתים, עם הרבה דיבור וקצת פחות הקשבה,
בין רצון לסגור לבין חשש לסגור, בין פתרונות לבין צרכים.

– האם בארגון שלך יש זמן ולגיטימציה לדברים מסוימים ולא לאחרים?
– בפגישה הקרובה: האם ברור לכל המשתתפים למה חשוב להקדיש את הזמן?
– האם את מודעת למחזוריות התמידית ולמעברים הטבעיים בתהליכים שהצוות שלך עובר?
– זמן למה זה עכשיו… ?
– ועכשיו.. ?

שבת של שלום,
חיים מלאים יום יום,
רוני ויינברגר

אם אתם מעוניינים:
לשפר את תפקוד צוות ההנהלה שלכם (אפקטיביות + אווירה)
תוך מספר מפגשים מצומצם בתהליך מובנה ומואץ המשלב עשייה ולמידה
צרו קשר במייל חוזר.

לפעמים זה לא הזמן.
לפעמים עדיף לעצור, לקחת הפסקה,
לזוז הצידה, לחזור בהמשך.
לינאריות אינה הדרך היחידה להתקדם.
כשמחזיקים כוונה וצרכים, גם כשמתנתקים,
ממשיכים להיות מחוברים.

**
במשולש "כוונה – צרכים – פתרונות"
אחיזה הדוקה של כוונה וצרכים
תוביל לגילוי יצירתי וגמיש של פתרונות רבים.
לרעיונות יש נטייה להופיע לאו דווקא בשעה שהוקצתה לסיעור מוחות.
פתרונות מתהווים לאו דווקא בשעה שנסגרה להם ביומן.
מה שקורה בין פגישות, חשוב לא פחות ממה שקורה בפגישות.

**
להחזיק הדוק כוונה וצרכים.
לבטוח בתהליך היצירתי, לתת לו מקום.
להיפתח למרחב פתרונות, לזמן אותם.
להיות קשוב וערני למה שמגיע.
מתי שמגיע.

חיים מלאים. יום יום.

 

כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
(משפחה, חברה, צוות ניהול, קהילה, ועד, מדינה, … )
ברוב הגדול של המקרים,
כמעט בכל רגע נתון,
לחלק מהאנשים ניצול הזמן/התקציב/המשאבים יראה מיטבי ולאחרים לא.
חלק מהאנשים יקבלו ערך / יהנו / יסכימו ואחרים לא.
חשיבת "0" / "1" משרתת מצבים מסוימים בלבד.
בדרך כלל "הפתרון האולטימטיבי" לא באמת קיים.

**
כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
זה כמעט אף פעם לא שחור או לבן.
אין אמת אחת מוחלטת. יש המון אמיתות.
נדיר ש- 100% מהאנשים יהיו מבסוטים,
לעולם לא יקרה ש 100% מהצרכים יתמלאו.

**
כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
תמיד תהיה מגבלת זמן ומשאבים.
תמיד תהיה "מלחמה" על תשומת לב וסדרי עדיפויות.
תמיד תהיינה פרספקטיבות שונות וצרכים מגוונים.

**
כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
מחזיקים כוונה.
וצרכים.
בוחרים לעשות צעד.
מתאמים ציפיות (מ 0/1 למשהו באמצע).
מכינים, מתכננים, מתכווננים, מחליטים.
עושים צעד.
עוצרים.
נושמים.
חוגגים את מה שמוצלח, יפה ומהנה.
מתאבלים ונותנים מקום למה שקשה, כואב ומאתגר.
מבקשים ומחפשים משוב.
חוגגים ומתאבלים. שוב.
לומדים.
לומדים.
לומדים.
ממשיכים להחזיק כוונה.
וצרכים.
מעדכנים תכנית.
עושים צעד נוסף.
לומדים ומשתנים.
חיים.
ביחד.

וחוזר חלילה…

חיים מלאים. יום יום.