תגית: כעס

דון מיגל רואיס מדמה את זה למחלת עור קשה שכולנו סובלים ממנה.
אקהרט טולה קורא לזה "גוף הכאב" ומסביר מה מעורר אותו ואיך הוא מתפתח.
טיך נהאת האן מזהה את המקום שבו הקרב מתחיל ומציע דרך לעצור את זה.

אני מסיים את השבוע הזה עם תשומת לב לכעס ולכאב.
פגשתי הרבה מזה השבוע.
בתוכי וסביבי.

פגשתי את זה בימים האחרונים גם בקרב אנשים שחיים או עובדים ביחד כבר תקופה.
שאוהבים ומעריכים אלו את אלו.
שאכפת להם זה מזה.
שיקרים לליבי.

ניתן לקרוא את שלושת הקטעים של דון מיגל רואיס, אקהרט טולה וטיך נהאת האן בקישור הבא

**

יש משהו מרגיע עבורי בטקסטים הללו:
הכרה במורכבות ובאתגרים שכולנו חווים.
אני מוצא כאן תקווה…
אפשרות לשינוי כשאנו נעשים קצת יותר מודעים,
כשאנו בוחרים לקחת אחריות וכשאנו נחושים לעשות עם זה משהו.

**
שתי מחשבות שמתחדדות לי:

א. כשאני בקרב עם מישהו אני לא באמת בקרב איתו.
אני רק מזוהה עם גוף הכאב שלי שכרת ברית עם גוף הכאב שלו.
כשאני בקרב עם מישהו, שנינו משרתים את גופי הכאב החיים בתוכנו.
גופי כאב שלנו המזינים זה את זה, פוגעים בנו וחוגגים על חשבוננו.

ב. הדרך היא אינסופית.
גופי הכאב ימשיכו להתקיים בתוכנו עד יומנו האחרון ולהילחם על הישרדותם.
שום דבר לא ייעלם כשנבין לעומק נקודה שעדיין לא הבנו או כשנגיע לרמת מיומנות כלשהי.
הקטע הוא לא להגיע ליעד מסוים, אלא להמשיך להתקדם בדרך שחשובה לנו ושמשרתת אותנו.
אירוע אחר אירוע.
יום אחר יום.

**
הזמנה:

השבוע השקתי הרצאה חדשה בשם "להרבות טוב בעולם" (ניתן לקרוא על הלידה שלה כאן).
העברתי אותה לראשונה בפני כ-120 מאמנות ומאמני ביה"ס "מאמנים לחיים" של גור גלון.

בהרצאה נגענו בזרעים שאנו משקים ומטפחים בתודעתנו באמצעות דברינו ומעשינו:
זרעי הכעס, הכאב, השנאה והפחד לצד זרעי השלווה, האהבה, החמלה, הכרת התודה והשמחה.
במהלך ההרצאה ניסינו להרבות טוב בעולם ביחד – 
בעולם האישי שלנו, בעולמות של אנשים הסובבים אותנו ובעולם שאנו חלק ממנו.

ההרצאה מכוונת בשלב זה לקהלים בני עשרות אנשים ומעלה 
ויכולה להתאים מאוד לקבוצות, חברות וארגונים.

להזמנת ההרצאה ולקבלת פרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר .

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

שלושה קטעים על כעס וכאב

להרבות טוב בעולם

ליצירת קשר והזמנת הרצאה או סדנה

הזרעים כאן.
כעס. שנאה. שיפוטיות. פחד. קנאה. ייאוש.
אהבה. שלווה. שמחה. תקווה. חמלה. הכרת תודה.

**
הזרעים כאן כל הזמן.
אנחנו בוחרים את מה להשקות.
אנחנו בוחרים מה לטפח.
אנחנו בוחרים במה להתמקד.
אנחנו בוחרים איך להיות.

**
מהדורות חדשות מטפחות כעס וייאוש במסווה של דיווח על מה שקורה.
תכניות תחקירים מטפחות פחד ושנאה במסווה של צדק וחשיפה.
סדרות ריאליטי מטפחות קנאה ושיפוטיות במסווה של בידור והנאה.

**
כשמישהו מעדיף לטפח עבורנו זרעים מסוג מסוים,
חשיבות הבחירות שלנו עולה.
האחריות עלינו.
הבחירה שלנו.

חיים מלאים. היום.

לצאת מתקיעות

כשהתקיעות משתחררת והעניינים מתחילים לזוז,
התסכול מתחלף בפחד, כעס והתרגשות.
כעס על תנועה בכיוון שאיננו רוצים,
פחד מדרך שאיננו יודעים לאן היא מובילה,
התרגשות ממשהו חדש המתפתח אחרי המתנה ארוכה.

**
לא כל מי שמתלונן על תקיעות,
באמת מוכן לצאת ממנה אל הלא מוכר והבלתי ידוע.

חיים מלאים. היום.

"שום דבר לא עוזר.
כבר שנים.
אני מחליף שיטות, משנה טכניקות, לומד על זה ומתעסק עם זה בלי סוף…
שום דבר לא עוזר.
איכשהו, לא משנה כמה אני אוכל וכמה איכותי האוכל
מתישהו אני מרגיש רעב.
זה לא מספיק.
תחושת השובע לא מחזיקה מעמד.
כנראה שמשהו לא בסדר אצלי.
איך זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון ???
אני תקוע.
יותר מארבעים שנה אני מנסה לפתור את הבעיה הזו
ואיכשהו היא תמיד חוזרת.
זה מחזיק לי מעמד רק כמה שעות ואז אני שוב מרגיש רעב."

**
"שום דבר לא עוזר.
כבר שנים.
אני מחליף שיטות, משנה טכניקות, לומד על זה ומתעסק עם זה בלי סוף…
שום דבר לא עוזר.
איכשהו, לא משנה כמה אני ישן ונח.
מתישהו אני מרגיש שוב עייפות.
זה לא מספיק.
תחושת הערנות לא מחזיקה מעמד.
כנראה שמשהו לא בסדר אצלי.
איך זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון ???
אני תקוע.
יותר מארבעים שנה אני מנסה לפתור את הבעיה הזו
ואיכשהו היא תמיד חוזרת.
זה מחזיק לי מעמד רק כמה שעות ואז אני שוב מרגיש עייפות."

**
"שום דבר לא עוזר.
כבר שנים.
אני מחליף שיטות, משנה טכניקות, לומד על זה ומתעסק עם זה בלי סוף…
שום דבר לא עוזר.
איכשהו, לא משנה כמה אני חש שמחה ושלווה
מתישהו אני מרגיש שוב עצב, פחד או כעס.
זה לא מספיק.
תחושת השמחה והשלווה לא מחזיקה מעמד.
כנראה שמשהו לא בסדר אצלי.
איך זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון ???
אני תקוע.
יותר מארבעים שנה אני מנסה לפתור את הבעיה הזו ואיכשהו היא תמיד חוזרת.
זה מחזיק לי מעמד רק כמה שעות ואז אני שוב מרגיש עצב, חשש או כעס."

**
איך זה ששתי "הבעיות" הראשונות נשמעות אבסורדיות ובלתי הגיוניות
בעוד "הבעיה" השלישית מרגישה אמיתית וכואבת במיוחד ?

חיים מלאים. היום.

יש כאלו שמתלוננים:
על העבודה, על הלימודים, על החופש, על סיום החופש, על המצב, על החגים, על אנשים, או על דברים אחרים.
בכל רגע אפשר למצוא משהו להתלונן עליו.

**
יש כאלו שחוששים:
מהעבודה, מהלימודים, מהחופש, מסיום החופש, מהמצב, מהחגים, מאנשים, או מדברים אחרים.
בכל רגע אפשר למצוא משהו לחשוש ממנו.

**
יש כאלו שכועסים:
על העבודה, על הלימודים, על החופש, על סיום החופש, על המצב, על החגים, על אנשים או על דברים אחרים.
בכל רגע אפשר למצוא משהו לכעוס עליו.

**
יש כאלו שמכירים תודה:
על העבודה, על הלימודים, על החופש, על סיום החופש, על המצב, על החגים, על אנשים או על דברים אחרים.
בכל רגע אפשר למצוא משהו להכיר תודה עליו.

**
להתלונן, לחשוש, לכעוס ולהכיר תודה אינם גזרות גורל או הטבעות גנטיות לכל החיים.

להתלונן, לחשוש, לכעוס ולהכיר תודה אלו בחירות שניתן לבחור, פעולות שניתן לעשות, מיומנויות שניתן לפתח, הרגלים שניתן לשנות.

בחירות => פעולות => מיומנויות => הרגלים

חיים מלאים. היום.

4. דיבור אוהב והקשבה עמוקה

"מתוך מודעות לסבל הנגרם על ידי דיבור לא-מודע וחוסר היכולת להקשיב לאחרים,
אני מחויב לטפח דיבור אוהב והקשבה חומלת כדי להקל על סבל ולטפח פיוס ושלום ביני לבין אנשים אחרים, ובקרב קבוצות אתניות ודתיות, עמים ומדינות.

בידיעה שמילים יכולות ליצור אושר או סבל, אני מחויב לדבר אמת באמצעות מילים המעודדות ביטחון, שמחה ותקווה.

כאשר הכעס מתפתח בתוכי, אני נחוש שלא לדבר.
אתרגל נשימה והליכה מודעת בכדי להכיר בכעסי ולהביט עמוק לתוכו.
אני יודע כי את שורשי הכעס ניתן למצוא בתפישותיי השגויות ובאי-הבנת הסבל שבתוכי ובקרב האחר.

אדבר ואקשיב בצורה היכולה לסייע לי ולאדם האחר להתמיר את הסבל ולראות את הדרך להחלץ ממצבים קשים.

אני נחוש שלא להפיץ ידיעות שאיני בטוח בוודאותן ולהימנע משימוש במילים העשויות לגרום לפילוג ולסכסוך.

אתרגל בהתמדה ובשקדנות בכדי להזין את יכולת ההבנה, האהבה, השמחה וההכללה שלי
ובכדי להתמיר בהדרגה את הכעס, האלימות והפחד השוכנים עמוק בתודעתי."

**
תרגום חופשי שלי לתרגול הרביעי שנכתב על ידי טיך נהאת האן.
ניתן לקרוא את הקטע המקורי, כמו גם את ארבעת התרגולים הנוספים כאן.

חיים מלאים. היום.

כל כך הרבה
כעס.
ביקורת.
שיפוטיות.
אשמה.
חוסר אונים.
בלבול.
לחץ.
פחד.

בתוכי.

חיים מלאים. היום.

משהו שלמדתי מד"ר מרשאל רוזנברג (יוצר התקשורת המקרבת):

כשאני כועס שלושה דברים מתקיימים עבורי –
1. מישהו אומר/עושה משהו שאני מאמין שהוא לא אמור לומר/לעשות.
2. צרכים חשובים שלי לא מקבלים מענה (או לא מספיק).
3. אני עומד להגיב בצורה שעלולה להקטין את הסיכוי שהצרכים שלי יקבלו מענה כפי שהייתי רוצה.

**
כשאני כועס אני משתדל להזכיר לעצמי:
– לבדוק בזהירות ובסקרנות את הפרשנויות והשיפוטים שלי.
– לנהל את התגובות שלי ולא לתת להן לנהל אותי.
– להתמקד במתן מענה לצרכים החשובים לי ולא בלהילחם באדם שמולי.
– לקחת אחריות על ההחלטות והפעולות שלי.

משתדל.
לפעמים אני אפילו מצליח…

חיים מלאים. יום יום.

את בטוחה שצריך לעשות את זה כך.
אני מאמין שצריך לעשות את זה אחרת.

עכשיו נתווכח על מה "הדרך הנכונה",
בניסיון לשכנע ולהשפיע
עד שמישהו מאיתנו ינצח או ייכנע.

כשהטונים עולים,
האוטומוטים נדרכים.

ואז… קשה לשמוע
את הפחדים, הכאבים ואת מה שחשוב.

כשהאוטומטים נכנסים לפעולה
ממשיכים בכוח האנרציה.

גם כשהראש כבר מבין,
קשה מאוד להוריד הילוך,
לשנות כיוון,
או
לעצור.

חיים מלאים. יום יום.

קרלינג הנו ספורט קבוצתי אולימפי (!!!) שנולד בסקוטלנד של ימי הביניים.
הוא יכול להתחרות בקלות על תואר הספורט האולימפי המוזר ביותר.
המשימה בקרלינג היא לשגר אבני גרניט עגולות על מסלול קרח ייעודי,
במטרה להגיע קרוב ככל האפשר למטרה המצוירת בקצהו.
כל שחקן בתורו משליך אבן המכוונת למרכז המטרה,
כששני שחקנים אחרים (מאותה הקבוצה) מטאטאים את הקרח
על מנת לשלוט בכיוון ובמהירות האבן.

*****
ספורט אולימפי שלא דורש כוח, מהירות או כושר גופני מיוחד.
המפתח לניצחון הוא בעצם טאטוא מהיר ומדויק של הקרח,
כך שייוצר פחות חיכוך ואבן הגרניט המושלכת תוכל להגיע ליעדה.
האלופים בסופו של דבר, עד כמה שזה נשמע הזוי,
הם "המטאטאים" הטובים ביותר.

*****

אולי אפשר ללמוד מזה משהו?

מה אם במקום לנסות לדחוף יותר חזק, לרוץ יותר מהר ולהספיק יותר דברים,
היינו משקיעים חלק מהאנרגיה שלנו בטאטוא?
טאטוא פנימי של מה שחוסם ומעכב אותנו.
טאטוא פנימי של מה שמפריד ומרחיק אותנו מעצמנו ומאחרים.
טאטוא פנימי של שיפוטיות, אמונות מגבילות, מטענים, אלימות ושנאה.
טאטוא פנימי יומיומי המסיר את הרעלים המצטברים בתוכנו כל הזמן.

*****
בדומה לאבני הגרניט המחליקות ללא מאמץ כשהנתיב "פתוח"
בכל פעם שנצליח להסיר כמה גרמים של "שומן טראנס" מחשבתי ורגשי
נפתח נתיב לזרימה ולנוכחות טבעית של יצירתיות, אהבה, שמחה ושלווה.

חיים מלאים. יום יום.