את "לחיות ולאהוב" קראתי לראשונה ב 2005.
מאז קראתי אותו מספר פעמים.
יש לי כרגע שני עותקים שלו בביתי.
יש בספר הזה הרבה מאוד קטעים שאני אוהב.
ליאו בוסקאליה הוא אחד המורים-סופרים המשפיעים שפגשתי.
לקראת שבת, שלושה ציטוטים אהובים מהספר:
בתחילת כל יום
"בכל יום אני מבטיח לעצמי שלא אנסה לפתור את כל בעיות חיי בבת אחת.
אף לא אצפה מכם לעשות זאת.
בתחילת כל יום אשתדל ללמוד משהו חדש על עצמי, עליכם, ועל העולם שאני חי בו,
כך שאוכל להמשיך ולהתנסות בכל הדברים, כאילו רק עכשיו הם באו לעולם.
בתחילת כל יום אשתדל להעביר לאחרים את השמחה שלי וכן את היאוש שלי,
כדי שנוכל להכיר זה את זה טוב יותר.
החל ממחר אתחיל להזכיר לעצמי להקשיב לך, לנסות להבין את נקודת הראות שלך
ולגלות דרך פחות מאיימת להבהרת רצוני.
אנסה לא לשכוח ששנינו מתפתחים ומשתנים באינספור צורות שונות.
בתחילת כל יום אזכיר לעצמי שאני יצור אנושי ולא אדרוש ממך שלמות לפני שאני עצמי אהיה מושלם.
בתחילת כל יום אשאף להיות יותר מודע לדברים היפים הקיימים בעולם.
בתחילת כל יום אזכיר לעצמי להושיט יד ולגעת בך בעדינות, באצבעותיי.
אני רוצה להרגיש בך.
בתחילת כל יום אקדיש עצמי מחדש לתהליך האהבה, ונראה מה יקרה."
**
אל תתהלך בתוך הראש שלי ברגליך המלוכלכות!
"יש דבר מה שאינני רוצה שיקרה כאן הערב, ואסביר מהו, כדי שנוכל להתחיל.
יש דרכי לימוד רבות, ואני למדתי דרך אחת בשהותי שנה אחת במנזר זן.
היה לי מורה יפני נפלא.
הוא היה עדין ונפלא כל כך ומלא דברים יפים לשתף בהם את זולתו –
כל חייו היו שיתוף – כפי שהייתי רוצה שיהיו חיי.
אני מקווה שגם אתם תרצו כי כל חייכם יהיו שיתוף,
ולכן אני משתדל מאוד לשתף עם זולתי עוד ועוד מחיי,
וכך בכל פגישה אתכם יהיה לי עוד ועוד לחלוק אתכם.
אני זוכר אותו יום מסוים, כשטיילנו בגן של עצי חיזרן ענקיים.
אלה מכם שהיו ביפן יודעים כמה יפה גן כזה יכול להיות.
הלכנו לנו בגן ההוא, ואני הרביתי משום מה לדבר.
פיטפטתי מלוא הפה ופלטתי את כל הדברים המופלאים הידועים לי, את חוכמתי הרבה,
וממש השתדלתי להרשים את הגבר ההוא.
ניסיתי לומר לו: 'הנה, זה מה שאני יודע' –
ואז פנה אלי לפתע פתאום אדם לא-תוקפני זה, וסטר לי על פי במו ידו !
מדברים על טכניקות הוראה טובות !
הסתכלתי בו, מחזיק את שפתי המדממת, ואמרתי:
'מדוע עשית זאת?' והוא, בכל הלהט –
בסערת רגשות שלא ראיתי אי-פעם באיש הזה עד כה – אמר:
'אל תתהלך בתוך הראש שלי ברגליך המלוכלכות!'.
האמינו לי, לפני שבאתי לכאן הערב, רחצתי היטב את רגלי.
אין לי כל כוונה להתהלך בראשו של מישהו.
כל מה שאני רוצה שיקרה כאן הערב ביננו הוא שותפות עדינה מאוד.
קחו את המתאים לכם ממה שאני חולק אתכם, והתעלמו ממה שאינו מתאים.
אינני מאזן חשבונות, אינני מוכר דבר, אולם דברים רבים לי לחלוק אתכם,
ואני נרגש לנוכח האפשרות לשיתוף.
תקוותי היא שנוכל לחלוק דבר מה לפני שניפרד. "
**
ארוחת המסכנות של אמא
"אני זוכר כיצד הוא ישב אתנו וסיפר לנו שהשותף שלו ברח עם כל כספם,
ואין לו מושג מאין תבוא ארוחתנו הבאה.
לאמא היה הרגל מטורף מאין כמוהו – היא אהבה לצחוק, וזה נראה לה פשוט מצחיק.
הוא כעס עליה !
אולם היא צחקה עד שהדמעות התגלגלו על לחייה.
אתם יודעים מה היא עשתה?
היא יצאה מהבית, חזרה והכינה סעודת מלכים הראויה לשמחת טבילה או לחתונה:
מנות ראשונות, פסטה, צלי עגל, הכול !
אבי אמר, 'בשם אלוהים, מה זה?'
והיא השיבה: 'הוצאתי על זה את כל הכסף.'
הוא אמר: 'השתגעת?'
היא אמרה: ' מתי אנחנו זקוקים לשמחה? עכשיו, לא אחר כך. זה הזמן לעליזות. שתוק ואכול !'
מה אתם אומרים, מעניין, לא?
ישבנו כולנו.
הדבר קרה לפני שנים רבות – ואני יכול לומר לכם,
לעולם לא אשכח את הארוחה ההיא, ארוחת המסכנות של אמא.
אתם מבינים, נשארנו בחיים !
זה טירוף, לא?
נשארנו בחיים.
הביטו בי, אני כאן !
אבא חי עד גיל 86."
**
כאמור – כל הקטעים מתוך ספרו הנפלא של ליאו בוסקאליה "לחיות ולאהוב".
מומלץ בחום !
שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר