אנטוני רובינס טוען שאיכות חיינו היא כאיכות מערכות היחסים שלנו.
אם תרצו איכות החיים שלנו = איכות התקשורת שלנו.
עם עצמנו, עם אחרים, עם העולם.
כשהוא שואל בסדנאות קהל של אלפי אנשים למה אנשים מתקשרים,
הוא מקבל עשרות רבות של תשובות:
לפתור קונפליקט, להשפיע, לבטא את עצמי, לעזור לאחרים, לשפר עמדה,
להתפתח, לקדם פרויקט תקוע, לשמור על צדק, להראות אכפתיות,
לנצח במו"מ, לדאוג שעבודה תתבצע, ליצור חיבור עם אחרים, ועוד ועוד ועוד …
**
עפ"י רובינס, ניתן לקטלג את כל התשובות הללו לשלוש סיבות מרכזיות.
אנו מתקשרים מכיוון שאנו רוצים:
1. להרגיש יותר טוב.
2. להרגיש פחות רע.
3. לגרום לדברים לקרות.
**
שלוש הסיבות השונות הללו הן למעשה אחת:
כשנרגיש פחות רע, נרגיש יותר טוב.
כשנגרום לדברים לקרות זה ישפר את המצב ויגרום לנו להרגיש יותר טוב (כך לפחות אנו מאמינים).
אם כך, אנחנו מתקשרים אך ורק מכיון שאנו רוצים להרגיש יותר טוב.
זו הסיבה המרכזית, האחת והיחידה, העומדת בבסיס התקשורת שלנו עם עצמנו ועם אחרים.
**
אם אנחנו מסכימים על זה, מבינים את זה, או אפילו רק מוכנים לחקור את זה,
ניתן לשאול שאלה מעניינת:
"כשאני אומרת את מה שאני אומרת כעת
או כשאני עושה את מה שאני עושה כרגע –
באיזה אופן אני מנסה להרגיש טוב יותר?"
דוגמא:
"כשאני כותב את הפוסט הזה כרגע,
באיזה אופן אני מקווה להרגיש טוב יותר?"
חיים מלאים. היום.