תגית: לחץ

כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות, לתוצאות טובות או רעות
מייצרים לחץ .

לחץ לעשות את הדבר הנכון.
את הדבר שאם לא נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם לא נעשה אותו כמו שצריך, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לא לעשות את הדבר הלא נכון.
את הדבר שאם נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם נעשה אותו, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לדעת מהו הדבר הנכון ולהבחין בינו לבין הדבר הלא נכון.

**
דוגמאות לאמונות שונות שמחזיקים ביחס לדברים:
• דברים מסוימים יקרו בין אם נעשה משהו ובין אם לא נעשה דבר.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נעשה משהו ולא יקרו אם לא נעשה את אותו משהו.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שלא נעשה.
• דברים מסוימים לא יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נימנע מלעשות משהו ולא יקרו אם נעשה את אותו משהו.

**
דוגמאות לתחומים שבהם אנו מאמינים שיש דרך נכונה ולא נכונה לעשות דברים:
הורות, זוגיות, מערכת יחסים, בריאות, תזונה, ספורט, שינה,
פוליטיקה, חיסכון פנסיוני, ביטוחים, התנהלות כלכלית,
עבודה, קריירה, אופנה, ניהול עסק, ניהול אנשים,
צבא, חינוך, לימודים, התפתחות אישית, חיים…

**
כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות,
לתוצאות טובות או רעות,
נוצר לחץ.
כשנוצר לחץ, בדרך כלל מנסים להעלים או להקטין אותו.
מחפשים פתרונות.
מנסים למצוא לבד לבד או פונים למוסמכים למיניהם שמבינים "בזה".
מומחים, ידעונים, קוסמים, חכמים, מנוסים.
שאמורים לדעת.
שיש להם את התשובה למה שנכון ולמה שלא.
למה שצריך לעשות ולמה שצריך לא לעשות.
מאמינים שאם משהו לא עובד כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך לעבוד
זה רק מפני שעוד לא מצאנו את התשובה המתאימה.
את השיטה, הטכניקה, התהליך, הפתרון או הנוסחא.
את המסגרת, בן / בת הזוג, הסביבה, ההנהלה, הממשלה.
ושאיפשהו מסתתר "המבוגר האחראי" המתאים,
שיגלה לנו מה ואיך צריך לעשות איך ויציל אותנו.

אם רק נמצא אותם (את מי שיודע ואת השיטה)…
צריך למצוא אותם !

חיים מלאים. היום.

כשהייתי עסוק במה שיקרה בעוד כארבעים וחמש דקות
כמעט ופספסתי את המקום המיוחד שאני נמצא בו כעת.

כשהייתי לחוץ מהדבר החדש שיתחיל ממש בקרוב
החמצתי את הדרך המדהימה שעשיתי בחצי השנה האחרונה.

כשהייתי מוטרד מאיך אהיה ואיך יהיה לי
שכחתי לרגע את המהות שלשמה אני עושה את מה שאני עושה.

כשהאמנתי שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים,
גם האמנתי שאני יכול לפשל, להיכשל ולא להצליח…

**
עכשיו,
כשאני רואה את המקום שאני נמצא בו כרגע,
מכיר בדרך המיוחדת שעברתי ושאני עובר,
נזכר למה אני כאן ומה באמת באתי לעשות
ויודע שאני לא באמת יודע…
משהו בי קצת יותר נוכח.

רגוע.
סקרן.
מכיר תודה.
נרגש.

בהצלחה לכולנו.
פרק חדש נוסף מתחיל.

חיים מלאים. יום יום.

5 סוגים של לחצים (רשימה חלקית)

א. לחץ מאי-נוחות
משהו לא יהיה מושלם, כיף, מהנה ונוח.
אולי גם "נשלם עליו" בזמן, באנרגיה, בכסף.

ב. לחץ מעומס
ריבוי משימות ועניינים שאנו עוסקים בהם בו זמנית.
גם אם כל משימה בפני עצמה היא ברת-ביצוע ואינה מאתגרת במיוחד,
כשכולן נערמות ביחד ומתרחשות בעת ובעונה אחת זה מלחיץ.

ג. לחץ מהלא – נודע
אי – וודאות וחוסר אונים שאנו חווים כשאין לנו מושג איך המצב יתפתח ומה יקרה.
אנו חיות אנושיות המחפשות וודאות ונלחצות כשאין.
לחץ מהלא – נודע יתפוגג או יומר ללחץ מסוג אחר כשהבהירות תיווצר.

ד. לחץ מכישלון
בביצוע משימה מסוימת או תפקיד כלשהו.
הכישלון יכול להיות מוגדר ע"י סמכות חיצונית או פנימית (אנחנו).
בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים ובכל תחום שהוא.

ה. לחץ הישרדותי
סכנת חיים שלא בטוח איך נצא ממנה.
ענייני בריאות או כסף שמאיימים על חיינו.

**
החופש הגדול, שינוי תפקיד,
קניית ומכירת בית, איסלם קיצוני בעולם,
מזג האוויר, החלפת בית ספר,
המבחן הקרוב, הפרויקט הנוכחי,
הפגישה הבאה, הטיסה לחו"ל,
הפידבק שקיבלתי, רופא השיניים…

**
יש משהו מרגיע בעצם ההתבוננות בלחץ שלך,
הזיהוי שלו וההבנה שהוא אינו לחץ הישרדותי אמיתי.

במצבים שבהם ישנו לחץ הישרדותי אמיתי,
כדאי שהוא יקבל עדיפות עליונה.
כל השאר פחות חשוב כרגע.
ופחות מלחיץ.

חיים מלאים. יום יום.

"מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר?
סוגר את הווילון?
מתגלגל כדי להתכרבל עם בת זוגתך או עם הכר?
קופץ מהמיטה ועושה עשר שכיבות סמיכה כדי להזרים את הדם?

לא.

הדבר הראשון שאתה עושה,
הדבר הראשון שכולנו עושים,
הוא לבדוק מה השעה.

ממקומו על הכוננית שליד המיטה מכתיב השעון את התנהגותנו.
הוא לא רק אומר לנו איפה אנו נמצאים יחסית לשאר היום,
אלא גם איך להגיב.

אם השעה מוקדמת, אעצום את עיני ואנסה לחזור לישון.
אם מאוחר, אקפוץ מהמיטה ואלך מיד לשירותים.
מרגעי הערות הראשונים השעון קובע את מהלכינו.
וכך זה נמשך לכל אורך היום.

כשאנו רצים מפגישה לפגישה,
מיעד סופי אחד למשנהו,
כל רגע נארג לתוך לוח זמנים.

לאן שלא נסתכל –
הכוננית לצד המיטה, המטבחון במשרד,
פינת צג המחשב, מפרק כף היד –
השעון מתקתק, עוקב אחר התקדמותנו,
מאיץ בנו שלא נפגר.

בעולם המודרני המהיר הזה
נדמה שרכבת הזמן תמיד יוצאת מהתחנה
ברגע שאנו מגיעים לרציף.
לא משנה כמה מהר נלך,
עד כמה נתכנן את זמננו,
לעולם אין ביומננו די שעות.

במידה מסוימת זה היה המצב מאז ומתמיד,
אבל כיום אנו מרגישים יותר לחץ מאי פעם."

**
"ב-1982 טבע לארי דוסי, רופא אמריקאי,
את המונח 'מחלת זמן' כדי לתאר את האמונה הכפייתית
ש 'הזמן בורח, אין מספיק ממנו,
ואתה מוכרח לדווש מהר יותר ויותר כדי לעמוד בקצב.' "

====

הציטוטים מתוך הספר "בשבח האיטיות" מאת קרל אונורה.
הספר נכתב בשנת 2004 ותורגם לעברית בשנת 2006.

**
יש משהו משונה בקריאת הספר.
למרות שהוא נכתב לא מזמן (קצת יותר מעשור)
נראה שזה היה לפני עידן ועידנים:
ב-250 העמודים יש התייחסות מועטה בלבד,
למכשירים הסלולריים, לרשתות החברתיות,
לסנכרון המתמיד ולקושי להתנתק מאינסוף הגירויים הוירטואליים.

**
אונורה ודאסי מתייחסים ל"מחלת זמן".
נראה שהמחלה כבר מזמן הפכה למגפה שרק הולכת ומעמיקה.

חיים מלאים. יום יום.

בשעה 5:30 התעורר האיש השבע
משנת הלילה הערבה שלו ויצא ממיטתו הרכה והנוחה.
הוא צחצח שיניו בעזרת המים הזורמים שבחדר האמבטיה שלו
ומיד לאחר מכן עבר לסלון ביתו הנעים והמרווח.
בעזרת השלט האדום שברשותו
הוא הדליק את מקלט הטלוויזיה מרובה הערוצים
והחל לצפות בשידור ישיר של משחק גמר מספר חמש
המשוחק ממש באותו רגע ביבשת אחרת, אלפי קילומטרים ממנו.
בלחיצת כפתור הניע האיש השבע את הקומקום החשמלי שברשותו
כדי להנות דקה לאחר מכן משתייה ערבה של קפה שחור חזק ומהביל
בעודו צופה בדרמה המתחוללת על המסך שמולו.
בשעה 6:30 כשהעריך שמשחק הגמר כבר הוכרע,
יצא האיש השבע מביתו וצעד חמישה צעדים שלמים
לעבר מכוניתו החדישה והאוטומטית.
כצפוי, כמו בכל בוקר,
הניעה מכוניתו של האיש השבע מייד וללא כל בעיה
תוך כדי ניגון שיר בוקר נחמד ממערכת השמע המשוכללת.
בתוך שני רגעים גמע האיש השבע מרחק של 1880 מטרים
והגיע למאפייה הריחנית הסמוכה לביתו.
בעזרת כרטיס האשראי המיוחד שלו
רכש האיש השבע עשר לחמניות טריות וטעימות מקמח מלא
שיצאו לעולם לפני דקות ספורות,
בכדי שילדיו השבעים לא יגוועו מרעב, מהזנחה או משעמום לכשיתעוררו.

**
בשעה 6:45 העיר האיש השבע את ילדיו ואת אשתו הבריאים והשבעים
והתכונן במועקה ובחשש ליום אינטנסיבי נוסף של מרוץ סביב השעון:
יום מאתגר, עמוס, לחוץ ותובעני, מרובה משימות, מטלות, פגישות, מיילים, הודעות והחלטות …

חיים מלאים. יום יום.

לחץ מסוגים מסוימים ומעבר לכמות מסוימת,
מפחית שמחה, הינו בעל ערך נמוך ואיכות שאינה משרתת.

לחץ מסוגים אחרים ובמינונים אחרים,
יכול לשרת, לתרום ולהיות בעל ערך גבוה.

בעברית, המילה "לחץ",
משמשת לתיאור מגוון רחב של מקרים ומצבים,
חלקם תורמים ומשרתים (גם אם לא תמיד נעימים)
ואחרים מזיקים ופוגעניים.

**
לחץ של המתנה לתוצאות ניתוח מורכב,
אינו דומה
ללחץ לפני מצגת לקבוצת מנהלים,
אינו דומה
ללחץ הגעה בזמן למקום מסוים,
אינו דומה
ללחץ התמודדות עם דבר שטרם פגשנו,
אינו דומה
ללחץ באינטנסיביות גבוהה וחוסר שעות שינה,
אינו דומה
ללחץ משיחה טעונה או מהעברת מסר קשה.

**
אגדות מספרות שלאסקימוסים יש מאות מילים שונות לתיאור שלג.
הערכות שמרניות יותר מעריכות שהמספר עומד על כתריסר.

ידוע ששפה בוראת מציאות ומשפיעה עליה.

יכול להיות שמוגבלות השפה שלנו והשימוש במילה "לחץ"
לתיאור מצבים שונים ולפעמים מנוגדים במהותם,
יוצר בלבול,פגיעה ונזק?

איזה לחץ את/ה חווה עכשיו?

האם זו תחושת אי-נוחות בריאה התורמת לגדילה ולהתפתחות שלך
או כזו שעדיף לעצור ולהפחית?

חיים מלאים. יום יום.

כשיצאתי לצוד מזון ביום שישי האחרון
לא חששתי שאמות, שאשאר רעב,
שאחזור בידיים ריקות או שאעמיד את עתיד משפחתי בסכנה.
כשעזבתי את ביתי הממוזג עם מכוניתי הממוזגת
לכיוון הסופרמרקט הממוזג הקרוב,
ידעתי שההיעדרות תהיה קצרה ושאשוב במהרה.
כדי לא לאמץ יותר מדי את שריריי ואת גופי
חניתי בסמוך לפתח החנות ומייד אספתי עגלת גלגלים
ששירתה אותי בנשיאת השלל הרב שליקטתי.

**
מעניין שלמרות התנאים המיטביים הללו משהו בי חווה לא מעט סטרס במהלך שעת הקניות:
– כעסתי כשהיה נדמה לי שהעובדים במעדנייה מורחים את הזמן בכוונה.
– נדרכתי כשחשבתי שהעובד בקצבייה מנסה לדחוף לי בשר לא מספיק איכותי.
– חשתי הצפה כשהתלבטתי בין מגוון של מוצרים, סוגים ומבצעים (ולא היו לי תשובות ברורות ברשימה… )
– כדי להגביר אפקטיביות לקחתי מספר מתור מסוים ורצתי להספיק לסיים איסוף באזור אחר.
– מכיון שחששתי שהמספר שלי יחלוף, קפצתי מדי פעם הלוך וחזור לבדוק מה המצב.
– התלבטתי באיזה תור הכי כדאי לי לעמוד ומה מכולם מתקדם הכי מהר.
– האשמתי את ההיא בתור ליד שנראתה לי מנצלת את הקופה המהירה כשברשותה יותר מעשרה מצרכים.
– נלחצתי כשלא הייתי בטוח אם אספיק להגיע לבית הספר לאיסוף הילדים בזמן.
– נדרכתי כשהיה נדמה לי שמישהו מנסה לעקוף אותי בתור לקופות.

**
יכול להיות שלפני "כמה שנים" כשהסתובבתי בסוואנה או ביער,
חשתי פחות סטרס ממה שחשתי בסופרמרקט ביום שישי האחרון?

ומה לגבי הסטרס שאני חווה ביום רגיל בעבודה?
מכמה עשרות אימיילים בתיבת הדואר שלי?
מלקיחת החלטה לגבי קניית מכשיר חשמלי כלשהו?
מנסיעה בכביש פקוק בדרך לאנשהו?
מבחירת החופשה הבאה שלי?
ממשהו שעובר על ילדיי בבית הספר?
מהדילמה של איפה נחגוג את החג הבא?
מעשרות דברים שאני חושב שאני צריך/חייב/מוכרח לעשות ולא מספיק להגיע אליהם?

חיים מלאים. יום יום.

רגע לפני שאתה עושה את זה עצור. קח צעד אחורה.
צא מהמרוץ והסתכל מהצד.

רגע לפני שאת עולה לבמה האטי. קחי נשימה.
התבונני על זה מלמעלה.

**
רגע לפני ש"נכנסים למים" –
עוצרים.
נושמים.
מחדדים כוונה.
בודקים שלא שכחנו משהו חשוב.
נזכרים למה אנחנו כאן.
מודים על מתנות שקיבלנו.
נותנים מקום להתרגשות.
שמים לב ללחץ.
חוגגים את הדרך שעשינו.
לוקחים נשימה עמוקה ו…קופצים פנימה.

**
הערב יוצא לדרך המחזור הראשון של "ספרינט 21".
קבוצה יוצאת דופן של אנשים ופרויקטים.
רגע לפני שזה קורה,
אחרי עשייה אינטנסיבית בת מספר שבועות,
זה הזמן לעצור.
לקחת צעד אחורה.
לנשום.
להתבונן. אחורה, פנימה, קדימה.
לחדד כוונה.
להתרגש.
להודות.
לחגוג.
ו…לתת בראש 🙂

בהצלחה לכל משתתפי ומשתתפות הספרינט הקרוב !

חיים מלאים. יום יום.

אתמול בערב שמתי לב שהנשימה שלי קצרה.
ואז…יכולתי לחוש בלחץ שהיה שם בתוכי…
לחץ כללי כזה, שילוב של כמה גורמים.
בדיעבד הוא היה אתי לאורך היום כולו.
חלק ממנו קשור לדברים שכבר קרו וחלק אחר לכאלו שיקרו בעתיד.

עצרתי לבדוק בסקרנות מה יש שם.
איזה מין לחץ זה וממה הוא נובע.
התמונה התחילה להתבהר.
גיליתי שהלחץ הכללי בעצם מורכב מפלונטר של מספר נושאים:

1. לחץ מלעשות משהו שמעולם לא עשיתי – ואין לי ביטחון שהוא יצליח.
2. לחץ מלהגיע לקהל או לקבוצה שאני לא מכיר – ופחד ולהיכשל שם.
3. לחץ מעומס גדול של מספר משימות שרצות במקביל – איך שומרים את כל הכדורים באויר?
4. לחץ מדבר אחד מסוים שמרגיש תקוע ולא ברור איך להתקדם איתו.
5. לחץ מלא להספיק – ברור מה צריך לעשות ולא ברור איך מגיעים להכול.
6. לחץ של לרוץ ממקום למקום, להגיע בזמן ולא לאחר.
7. לחץ מכמה שיחות שלא נענו, הודעות ומיילים "שמחכים לי" ושטרם הגבתי עליהם
8. לחץ מכך שאני פחות מוכן מכפי שהייתי רוצה להיות בשלב הזה – ועדיין אני מחוייב "לעלות על הבמה" מחר בוקר או בקרוב.
9. לחץ מאחריות שלקחתי על עצמי וחשש לא "לספק את הסחורה".
10. לחץ מכך שמשהו שאמרתי יתפרש אחרת ממה שהתכוונתי.
11. לחץ מכך שמשהו שלא עשיתי יתפרש אחרת ממה שאני רוצה.
12. לחץ מלעשות טעות. מלא לעשות את הדבר הנכון והמדויק.
13. לחץ מחוסר וודאות ומעתיד לא ברור – מה יקרה? איך יתפתח המצב שאני חושב עליו?

**
זוהי אינה רשימה תיאורטית.
כל סעיף מחזיק אירוע רלוונטי מסוים שחי בי בזמן הבדיקה.
–
זוהי אינה רשימה דרמטית.
לרבים מאיתנו יש רשימות דומות.
אני חי בשלום עם כל הסעיפים. שום דבר ברשימה לא מדיר שינה מעיני או גורם לי להתעורר עם זיעה קרה.
–
הרשימה מרגיעה ומקלה.
מיפוי הסעיפים השונים והורדתם אל הכתב מקל ומפנה מקום לדברים נוספים (לדוגמא: שמחה והכרת תודה).
עד שזה קורה הכול "מוחזק" בתוכו בעירבוביה מעיקה.
–
הרשימה יוצרת בהירות ומחדדת.
הפירוט מחדד סדרי עדיפויות, יוצר בהירות ומסייע לראות פעולות מסוימות שאפשר לעשות.
חלק מהלחץ יורד או מתפוגג מעצם המודעות אליו. לא כל סעיף מצריך פעולה.
–
עצירה לכמה דקות, בדיקה סקרנית פנימה והסדרת נשימה יכולות להביא לשינוי גדול ומיידי.

חיים מלאים. יום יום.

"כמו רבים אחרים, המחשבה הראשונה שלי כשאני מתעוררת בבוקר היא ' לא ישנתי מספיק '.
הבאה אחריה היא ' אין לי מספיק זמן '.
בין שזה נכון ובין שלא, המחשבה ש 'אין לנו מספיק' עולה בנו באופן אוטומטי,
לפני שאנו מספיקים אפילו לפקפק בה או לבחון אותה.
את רוב השעות והימים שלנו אנחנו מבלים בשמיעה על מה שאין לנו מספיק ממנו,
בהסברה שלו, בהתלוננות עליו או בדאגה מפניו.
אין לנו מספיק זמן כדי שנספיק גם להתעמל.
אין לנו מספיק רווחים.
אין לנו מספיק אנרגייה.
אין לנו מספיק מרחבים פתוחים.
אין לנו מספיק סופי שבוע.
למותר לציין שלעולם אין לנו מספיק כסף.

**
אנחנו לא מספיק רזים ולא מספיק חכמים.
אנחנו לא מספיק יפים או מחונכים,
לא מספיק מצליחים או לא מספיק עשירים.
וזה לא ישתנה לעולם.
עוד לפני שאנחנו מתיישבים במיטה,
לפני שרגלינו נוגעות ברצפה,
אנחנו כבר נכשלים, כבר מפגרים מאחור,
כבר מפסידים, כבר חסרים משהו.
וכשאנחנו נכנסים למיטה בלילה,
מיד מתחילה המחשבה שלנו לסקור בפרטי פרטים
כל מה שלא השגנו או לא הספקנו היום.
אנחנו שוכבים לישון תחת עול המחשבות האלה –
ומתעוררים במחשבות על מחסור.
מה שהתחיל כביטוי פשוט של חיים קדחתניים, אפילו מאתגרים,
היה להצדקה הגדולה ביותר של חוסר סיפוק.

**
בפני כל אחד ואחת מאיתנו, בכל מצב עניינים,
עומדת הבחירה לפסוע צעד לאחור ולהרפות מהלך המחשבה הממוקד בצמצום.
מרגע שאנחנו מרפים מן הצמצום,
אחנו מגלים את האמת המפתיעה של המספיקות.
הכוונה אינה לכמות כלשהי של משהו.
'מספיקות' לא ניצבת במרחק שני צעדים מן העוני
או במרחק צעד אחד מן השפע.
היא לא אמת מידה שפירושה 'מספיק בקושי' או 'די והותר'.
מספיקות אינה מידה כלל,
כי אם חוויה, הקשר שאנחנו יוצרים, הצהרה,
ידיעה שיש די ושאנחנו עצמנו מספיקים.
המספיקות שוכנת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו , ובכוחנו לזמן אותה.
היא מודעות, שימת לב,
בחירה מודעת באופן שבו אנחנו חושבים על נסיבות חיינו."

*****
הקטע הועתק מהספר "מושלמים כמו שאנחנו" שנכתב ע"י ברנה בראון (עמ' 123-124).
ברנה, מצטטת את המילים הללו מתוך "נשמת הכסף" שנכתב ע"י חברתה לין טוויסט.

אם הקטע הזה נוגע בכם אולי תרצו לקרוא גם את "אני מאחלת לך מספיק" שהעליתי לפני כשנתיים.

שבת של שלום,
חיים מלאים ומספיקים. יום יום.
רוני ויינברגר.