הצטברות של עניינים

הצטברות של עניינים מהיומיים האחרונים:

החשבון שלא שילמנו.
המטלה שלא השלמנו.
המטלות שאפילו לא התחלנו.
ההודעות שלא קראנו.
השיחות הלא-נענות שלא החזרנו.
הנושא שלא קידמנו.
התקלה שלא תיקנו.
ההחלטה שלא קיבלנו.
ההבטחה שלא קיימנו.
הבדיקה שלא בדקנו.
הפתרון שלא מצאנו.
התקיעות שלא שחררנו.
הקושי שלא התמודדנו איתו.
הדבר שלא עשינו.
הזמן שלא הקדשנו.
האדם שלא פגשנו.
השיחה שלא קיימנו.
הסליחה שלא ביקשנו.
התודה שלא אמרנו.

**
עם רשימה כזו, אין פלא שאנו מרגישים כך…

לאט לאט.
לקחת אויר.
להוריד הילוך.
לקחת הפסקה.

קצת יותר חמלה.
קצת יותר עדינות.
קצת יותר פרופורציות.
קצת יותר נוכחות.

להיזכר מה באמת חשוב.
להודות על מה שיש.
להיות.

לבחור במה שהכי חשוב. עכשיו.
לעשות.

חיים מלאים. היום.

לאהוב * לעשות * ללמוד

לאהוב * לעשות * ללמוד

לאהוב את המשפחה שלי.
לעשות את העבודה שלי.
ללמוד את השיעור שלי.

**
שאלות לבדיקה:
– מה "המשפחה שלי" ?
– מה "העבודה שלי" ?
– מה "השיעור שלי" ?
– למה בה' הידיעה?
– מה זה "שלי"?
– איפה אני?

**
"משפחה" – "עבודה" – "שיעור" – "ה' הידיעה" – "שלי" – "אני"

המצאות אנושיות המשפיעות על הדרך שבה אנו תופשים את העולם, על איך אנו מרגישים ועל מה אנו עושים.

חיים מלאים. היום.

יותר קל לא לדבר על זה…

יותר קל לא לדבר על זה* מאשר לדבר על זה*.
(* קונפליקט, קושי, כאב, פגיעות, חשש…)

יותר קל לדבר על זה** מאשר לעשות את זה**.
(** שלום, אהבה, סליחה, הקשבה, עבודה, …)

יותר קל לעשות משהו אחר מאשר להיות עם זה***.
(*** חוסר אונים, פחד, אבל, כאב, עצב, כעס, … )

**
הבחירה שלנו:
– להתחמק או לדבר.
– לדבר או לעשות.
– לברוח לעשייה או להיות.

חיים מלאים. היום.

לדבר, ללמוד, לעשות (או להעביר את הזמן)

אפשר לדבר על.
אפשר ללמוד על.
אפשר לעשות את.

אפשר לדבר על שלום,
ללמוד על שלום (יש תואר שני בגישור ויישוב סכסוכים),
או לעשות שלום.

אפשר לדבר על תקשורת מקרבת (מה היא, איך היא יכולה לעזור וכו'),
ללמוד תקשורת מקרבת (בצורות שונות וממנחים שונים),
או לעשות תקשורת מקרבת.

אפשר לדבר על יזמות,
ללמוד על יזמות,
או לעשות יזמות.

אפשר לדבר על מערכות יחסים,
ללמוד על מערכות יחסים (איך לפתח אותן, כיצד להתמודד עם קונפליקט, …)
ואפשר לעשות עבודה בתוך מערכות יחסים.

העיקרון ברור.

לדבר, ללמוד, לעשות –
שלושה דברים שונים לחלוטין.
שלוש כוונות מרכזיות שונות.

הכוונה המרכזית בלדבר היא לדבר.
אולי מפני שזה מעניין.
אולי מפני שזה חשוב ומשמעותי.
אולי מפני שאין משהו אחר לעשות כרגע.
אולי מפני שזה יותר קל ובטוח מללמוד או לעשות.

הכוונה המרכזית בללמוד היא ללמוד.
ללמוד משהו שאנו רוצים להתפתח בו.
ללמוד על משהו שאנו רוצים להבין.
ללמוד על נושא מסוים שישרת אותנו.
ללמוד מאנשים מסוימים שיכולים לסייע לנו.
ללמוד לשם הנאה, העשרה כללית, או לשם מטרה אחרת המשרתת אותנו.
לפעמים אנו רוצים ללמוד כי אנו מאמינים שזה יעזור לנו לפתור בעיה או לקדם עניין חשוב.

הכוונה המרכזית בלעשות היא לעשות.
לנסות ולהתנסות.
לגעת תוך כדי תנועה.
לעבוד ב"זה" (מה ש"זה" לא יהיה) בכדי להגיע לתוצאות או להתקדם או לייצר שינוי רצוי.
להשקיע זמן, תשומת לב ואנרגיה מעבר לדיבור או ללמידה.
להיות מוכנים לקפוץ למים או לעלות למגרש.

לפעמים אנחנו גם מדברים, גם לומדים וגם עושים.
דוגמא: תוך כדי הקמת עסק (עשייה), אנו לוקחים שיעורים בשיווק (למידה) ומשוחחים עם בעל עסק מנוסה שחונך אותנו (דיבור).
דוגמא נוספת: תוך כדי קורס (למידה), אנחנו מתרגלים שיעורי בית (עשייה) ומשתפים בחוויות שלנו (דיבור).
למרות שבשתי הדוגמאות גם מדברים, גם לומדים וגם עושים, הכוונה המרכזית בכל דוגמא שונה.

אתמול הנחיתי סדנת מבוא של תקשורת מקרבת לקבוצה של כ-30 סטודנטים
השותפים בתכנית "עתידים" – תכנית חשובה ומדהימה של צוערים לשירות המדינה.
בשלב מסוים, החל להיווצר מתח בחדר ורמת התסכול עלתה.
חלק מהמשתתפים רצו לדבר על תקשורת מקרבת.
אחרים רצו ללמוד תקשורת מקרבת, לקבל כלים ולתרגל אותם.
והיו כאלו שממש רצו לנצל את ההזדמנות ולעשות תקשורת מקרבת בקבוצה.
במקום לדבר על או ללמוד את, הם רצו לגעת בקונפליקטים ולעבוד עליהם.
(יכול להיות שהיו בחדר גם כאלו שחיכו שהסדנה תיגמר ושלא רצו לדבר, ללמוד או לעשות).
כשאנשים שונים עם כוונות שונות נפגשים יכול להיווצר מתח.
תיאום ציפיות, לפני ותוך כדי תהליך, ביחס לכוונה מרכזית יכול לסייע ביצירת בהירות.

לפעמים אנשים רוצים שמשהו יקרה, אך הם לא בשלים ללמידה או עשייה.
הרמות האנרגטיות של דיבור, למידה ועשייה שונות מאוד זו מזו.
ללמוד באמת על משהו זה להיפתח אליו,
להפנות תשומת לב ומשאבים נוספים,
להיות מוכנים להיות במקום חדש ואחר,
לתת לזה מקום בחיינו.

בעיני, ללמוד מחייב יותר מלדבר ומחייב פחות מלעשות.
לעשות זה להפשיל שרוולים.
לעשות זה לקחת סיכון.
לצאת ממרחב נוחות.
להשקיע.
לעשות משהו זה לעבוד בו.
אפשר לא להצליח, אולי אפילו להיכשל.
יש סיכוי שיצחקו עלינו או שיבקרו אותנו.
יכול להיות שנאכזב אחרים, או נאכזב את עצמנו.
בעשייה קשה לדעת איך דברים יתפתחו.
לעשות זה להתמסר.
קורס או תהליך (אינטנסיבי וארוך ככל שיהיה) על מערכות יחסים,
שבו לומדים ומתרגלים כלים שונים
"בטוח" הרבה יותר ומאתגר הרבה פחות מעבודה על מערכות יחסים בפועל.
בשטח. בבית.
בפוסט קודם שיתפתי בארבע מנטרות של טיך נהאת האן למערכות יחסים.
אפשר ללמוד אותן בדקה.
כדי ליישם אותם נדרשים חיים שלמים.
ואולי יותר מכך…

**

מספר מחשבות לסיכום:

– בכניסה לתהליך, מצב או אירוע, חידוד הכוונה המרכזית שלנו חשוב (להעביר זמן, לדבר, ללמוד או לעשות).
– ברגע נתון אנו יכולים להחזיק כוונה מרכזית אחת. כשיש גם וגם, כדאי לחדד מה יותר.
– תיאום ציפיות עם מי שאיתנו לגבי הכוונה המרכזית שלהם ושל מה שמנסים לעשות ביחד חשוב.
– מכיוון שעשייה מצריכה רמה גבוהה יחסית של מחויבות, השקעה ואנרגיה כדאי לבחור בקפידה את מקומות העשייה שלנו.
– כנ"ל לגבי למידה.
– מעבר ל"מצב-עשייה" מלווה פעמים רבות בחשש, אי-וודאות, אי-נוחות, לחץ ודופק גבוה.
– מעבר ל"מצב-עשייה" כרוך כמעט תמיד בבחירה: ללכת על זה. לקפוץ למים. להתחייב.

**
לפני כשבועיים פתחתי הרשמה לתכנית "לחשב מסלול מחדש".
לחשב מסלול מחדש מכוונת לעשייה.
פחות לדבר או ללמוד על חישוב מסלול מחדש ויותר לעבוד בלחשב מסלול מחדש.
זה לא מתאים לכל אחד.
לא עכשיו ולא בכלל.
חשוב לי לדבר באופן אישי עם כל מי ששוקל להצטרף,
כדי לוודא שאנשים מבינים למה הם נכנסים ושהם בשלים לעבודה.
וגם כדי לוודא שהתכנית מותאמת לצרכים שלהם ולמה שהם מחפשים.
כל הפרטים כאן.
כתבתי על כך גם כאן.

אם אתם בעניין צרו איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר בקרוב ונתאם שיחה קצרה.
אני מעריך שבתחילת שבוע הבא (בשאיפה כבר לפני שבועות)
הקבוצה תתמלא וההרשמה תיסגר.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

לעשות את הדבר הנכון

כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות, לתוצאות טובות או רעות
מייצרים לחץ .

לחץ לעשות את הדבר הנכון.
את הדבר שאם לא נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם לא נעשה אותו כמו שצריך, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לא לעשות את הדבר הלא נכון.
את הדבר שאם נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם נעשה אותו, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לדעת מהו הדבר הנכון ולהבחין בינו לבין הדבר הלא נכון.

**
דוגמאות לאמונות שונות שמחזיקים ביחס לדברים:
• דברים מסוימים יקרו בין אם נעשה משהו ובין אם לא נעשה דבר.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נעשה משהו ולא יקרו אם לא נעשה את אותו משהו.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שלא נעשה.
• דברים מסוימים לא יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נימנע מלעשות משהו ולא יקרו אם נעשה את אותו משהו.

**
דוגמאות לתחומים שבהם אנו מאמינים שיש דרך נכונה ולא נכונה לעשות דברים:
הורות, זוגיות, מערכת יחסים, בריאות, תזונה, ספורט, שינה,
פוליטיקה, חיסכון פנסיוני, ביטוחים, התנהלות כלכלית,
עבודה, קריירה, אופנה, ניהול עסק, ניהול אנשים,
צבא, חינוך, לימודים, התפתחות אישית, חיים…

**
כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות,
לתוצאות טובות או רעות,
נוצר לחץ.
כשנוצר לחץ, בדרך כלל מנסים להעלים או להקטין אותו.
מחפשים פתרונות.
מנסים למצוא לבד לבד או פונים למוסמכים למיניהם שמבינים "בזה".
מומחים, ידעונים, קוסמים, חכמים, מנוסים.
שאמורים לדעת.
שיש להם את התשובה למה שנכון ולמה שלא.
למה שצריך לעשות ולמה שצריך לא לעשות.
מאמינים שאם משהו לא עובד כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך לעבוד
זה רק מפני שעוד לא מצאנו את התשובה המתאימה.
את השיטה, הטכניקה, התהליך, הפתרון או הנוסחא.
את המסגרת, בן / בת הזוג, הסביבה, ההנהלה, הממשלה.
ושאיפשהו מסתתר "המבוגר האחראי" המתאים,
שיגלה לנו מה ואיך צריך לעשות איך ויציל אותנו.

אם רק נמצא אותם (את מי שיודע ואת השיטה)…
צריך למצוא אותם !

חיים מלאים. היום.