תגית: לראות

במצבים מסוימים,
לאנשים יותר חשוב להשמיע מאשר להישמע.
להיראות מאשר להיות מובנים.
במצבים כאלו הקשבה תיתן מענה חלקי ולא מספק לצרכים החשובים שלהם.

**
במצבים רבים,
נדמה לנו שלאנשים מסוימים יותר חשוב להשמיע מאשר להישמע.
להיראות מאשר להיות מובנים.
השיפוטים שלנו באותם מצבים על אותם אנשים
מונעים מאתנו לראות, לשמוע ולהבין אותם.
גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו מצליחים.

**
באיזה משני המצבים את/ה נמצא/ת עכשיו…?

חיים מלאים. היום.

אתמול, אי שם במרכז הארץ,
מורה אחת, בתיכון אחד,
נפרדה באופן אישי מעשרות תלמידיה
כשהפתיעה אותם במכתב אישי מעוצב
עם רשימת התכונות הייחודיות שהיא רואה ומעריכה
בכל אחד ואחת מהם.

**
אולי זה מסביר חלק מהסיבה
לנוכחות המלאה בכיתתה לאורך השנה
לרעב ללמידה ולאהבת המקצוע שיש לתלמידיה…

וכל זאת,
עם אותו שר,
עם אותה מערכת,
עם אותה משכורת,
ועם אותם בני נוער,
שקוראים עליהם כל כך הרבה בעיתונים
וששומעים עליהם בלי סוף בחדשות.

חיים מלאים. היום.

כשאתה רואה את הטוב במישהו
אתה עוזר להם לראות את הטוב בעצמם.
אתה עוזר לאדם לראות את הטוב שבתוכו.
אתה עוזר לטוב להבין שהוא שם, קיים…
ומעודד אותו לצאת ולחשוף את עצמו.

**
כשאת מאמינה במישהו
את עוזרת להם להאמין בעצמם.
את עוזרת לאדם להאמין שהוא מסוגל.
את נותנת קול לאמונה הפנימית העדינה
ומעודדת אותה להגיח ולהראות את עצמה.

**
חוק שימור אנרגיה קיים רק בתורות מסוימות של פיזיקה.

מחווה קטנה, תשומת לב, מילה, נגיעה, רגע של נוכחות,
יכולים להתמיר חיים.
לשנות סדרי עולם.

חיים מלאים. היום.

השקעות כדאיות במיוחד:
מחווה קטנה של תשומת לב.
דקה וחצי של נוכחות.
כמה מילים.
פרגון נדיב.
הודעה אישית.
התעניינות כנה.
מייל קצר.
הכרת תודה.
מבט.
חיוך.
חיבוק.

**
מהלב.
אותנטי.
בלי לסמן "וי".
כי רוצים.
לא כי צריכים.
מיומנויות שניתן לפתח.
הרגלים קדושים משני חיים.

**
השקעות כדאיות במיוחד, שלושה צרכים אנושיים:
– שיראו אותנו.
– שיבינו אותנו.
– שיאהבו אותנו.

חיים מלאים. יום יום.

העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם.
להעריך ולכבד אותם.
לאהוב אותם.
לפעמים אני מצליח יותר.
לפעמים אני מצליח פחות.
אני מחזיק כוונה ומנסה.
אחד הכלים המרכזיים שמשמשים אותי הוא הקשבה.
אבל לא רק.

**
לפעמים משלמים לי כסף בכדי שאעשה את העבודה הזו.
משלמים לי כדי לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
בחשבונית המס שאוציא או בתלוש השכר שאקבל
לא תופיע השורה "לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב".
במקום זאת תופיע איזושהי כותרת, קלה יותר לעיכול.
משהו בסגנון "סדנת תקשורת", "פיתוח מנהלים" או "גיבוש צוות".
אבל האמת היא שהעבודה שלי אינה להנחות סדנה או לפתח מיומנויות.
כל אלו הם רק תירוצים וסיפורי כיסוי.
חלק מהאנשים שמתחילים לעבוד אתי מודעים לכך.
אחרים מגלים וחווים את זה תוך כדי תנועה.
אני כמעט בטוח שכל מי שבוחר לעבוד איתי
מבין את זה בצורה כזו או אחרת …
אולי לא תמיד ברמה מודעת.

**
העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
כשאני עובד בעבודה שלי זה בא לידי ביטוי בתצורות שונות.
כמה תצורות נפוצות לדוגמא הן יצירת בהירות, הדרכה, ייעוץ,
סיוע בקבלת החלטה או קידום תהליך.
אבל ישנן גם תצורות נוספות.
אולי קצת פחות טריוויאליות.
השבוע הודעתי למועמד שהתראיין למשרה שהוא לא יקבל את התפקיד.
זהו מסר שלא נעים לשמוע.
הוא ממש רצה את התפקיד וקיווה שההחלטה תהיה אחרת.
לדעתו ההחלטה שגויה.
אולי הוא אפילו מאמין שנעשה לו עוול.
גם כשאני מעביר מסר שכזה, אני משתדל לעשות את העבודה שלי.
אני מזכיר לעצמי שהעבודה שלי, גם במצב כזה,
היא לראות את האדם שאתי.
להבין אותו. להעריך ולכבד אותו. לאהוב אותו.
בזמן העברת המסר ולאורך התהליך.
לא תמיד אני מצליח.
לפעמים, כשאני מתבלבל, אני חושב שהעבודה שלי היא לבחור אנשים או לסנן אותם.
היא לא.

**
חלק מהאנשים שאותם אני מנסה לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב
הם אנשים שאני עובד איתם: לקוחות, עובדים, מנהלים, עמיתים.
אחרים הם חברות וחברים שלי.
לפעמים אני עושה את העבודה שלי עם אנשים שאני פוגש באקראי, ללא הכרות מוקדמת.
לעתים אפילו לרגע קצר או חד פעמי.
אנשים חשובים מאוד שאיתם אני מנסה לעשות את העבודה שלי הם בני משפחתי:
בת זוגי, ילדיי, הורי, אחי ובני משפחה נוספים.
באופן די מתסכל אני מוצא שפעמים רבות
הכי קשה לי לעשות את העבודה עם האנשים הכי חשובים לי.
ויש אדם נוסף, יחיד ומיוחד, שאותו אני משתדל לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
אני עצמי.
לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים אני מצליח פחות.
אני חושב שאני משתפר בזה.

**
פעם האמנתי שהתפקיד שלי הוא מפקד, מהנדס, מנהל פרויקטים או מנהל.
פעם הייתי בטוח שהעבודה שלי היא להוביל שינוי, לפתור בעיות, להנהיג אנשים או לפתח אותם.
היום אני חושב אחרת.
היום אני מאמין שהתפקיד שלי הוא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
סביר מאוד להניח שאעשה את העבודה שלי תוך כדי פרויקט, סדנה או פתרון בעיה בניסיון להשיג מטרה משותפת.
תוך כדי התמודדות עם אתגר מקצועי, חברתי או עסקי כלשהו.
אבל הפרויקט, השינוי, המטרה והאתגר יהיו רק "תירוץ" לעשות את העבודה.
העבודה האמיתית שלי היא לראות. להבין. להעריך. לכבד. לאהוב.

**
לעבודה שלי יש תופעות לוואי.
תופעות הלוואי יכולות להיות שקט, בהירות, שמחה, ריפוי או קבלה.
ישנן גם תופעות לוואי אחרות כגון פחד, עצב, כאב ועייפות.
אלו הן רק כמה דוגמאות.
לפעמים הן מופיעות ולפעמים לא.
יכול להיות שכשנפגשנו אתמול באלון הגליל אצל לימור ותומר,
מיכל, חגי, אייל, ניצן, שרון, דפנה, לאה, תמר, עדית, גור, דלית או איתי
חוו חלק מתופעות הלוואי הללו.
אולי…

**
אני כמעט בטוח שכשאני באמת מצליח לראות מישהו,
להבין אותו, להעריך, לכבד ולאהוב אותו,
כשאני ממש ממש מצליח לעשות זאת,
באורח פלאי כלשהו,
ממש באותו רגע,
גם הוא מצליח לראות את עצמו.
להבין, להעריך, לכבד ולאהוב את עצמו.
או את עצמה.

**
הפוסט הזה לא הכי שגרתי. גם לא עבורי.
המילה "אני" מופיעה בו 29 פעמים.
המילה "שלי" 17.
תודה על ההקשבה שלכם.

אם בא לכם לכתוב לי משהו אשמח מאוד לקרוא…

**
ביום חמישי ה 23/6, בעוד כשבועיים,
אקיים סדנת תקשורת מקרבת נוספת ממוקדת ניהול, מנהיגות והובלה
בעולמות העבודה, העסקים, העמותות והארגונים.
הסדנה תתקיים בשעה 19:00 בקיבוץ גת.
הפעם נזכה להתארח אצל גתית ותומר.
כרגיל נתחיל בארוחת ערב טעימה
ומשם נמשיך לסדנה, לדוגמאות ולתרגולים.

לחובבי וחובבות היורו שביניכם
(לא המטבע… אליפות אירופה בכדורגל…)
התאריך הזה "מתלבש יפה"
במרווח שבין שלב הבתים לשלב שמינית הגמר.

נותרו מספר מקומות – כל הפרטים ורישום לסדנה בקישור הבא.

בין היתר תמצאו שם הנחה לזוג נרשמים.

שבת של שלום, חג שבועות שמח,
חיים מלאים, יום יום.
רוני ויינברגר

פעם חשבתי שאם אתה חוזר על משהו שלוש פעמים,
זה בגלל שאתה חופר או תקוע.
פעם כשהשתמשת ביותר מילים ממה שחשבתי שצריך,
הייתי מאבד עניין ואומר לעצמי שאת איטית או מתישה.

**
היום אני מאמין שאם אתה חוזר על משהו שלוש פעמים,
זה בגלל שיש משהו חשוב שאתה רוצה לומר ושעוד לא שמעתי.
היום אני יודע שאם את משתמשת ביותר מילים ממה שאני חושב שצריך,
יש משהו בתוכי שעדיין לא הבין משהו חשוב בתוכך.

**
כשאני מצליח להמיר חלק מחוסר הסבלנות שלי ומהשיפוטיות שבתוכי
לסקרנות אמיתית כלפי אותם חלקים בתוכך שרוצים להישמע ולהיראות
אני תמיד תמיד תמיד מגלה שם משהו.

ובאורח פלא …
וכשהמשהו הזה מתגלה …
התקיעות משתחררת.

חיים מלאים. יום יום.

רגע לפני שאני נכנס לחדר
אני מתכוונן …
לראות, להקשיב, לכבד, לאהוב, לשרת.

**
רגע אחרי שאני נכנס לחדר
אני משתדל…
לראות, להקשיב, לכבד, לאהוב, לשרת.

לפעמים זה אפילו מצליח לי.

**
בכרטיס הביקור הרשמי (שאין לי) כתוב:
"יועץ", או "מנחה", או "מנהל", או "מומחה" או משהו כזה.
כדי שיהיה פחות מביך, פחות מבהיל ויותר קל לעיכול.

**
בחוזה שנחתום,
לפני שנתחיל לעבוד ביחד,
נגדיר מטרה חשובה להתמקד בה,
קונפליקט שנרצה לפתור,
או תהליך שנוכל לשפר.

**
זה יהיה התירוץ שלנו
לעשות ביחד את מה שבאמת חשוב:
לראות, להקשיב, לכבד, לאהוב, לשרת.

עבודה של בני אדם.

חיים מלאים. יום יום.

ניתן לתרגם את הפועל "להעריך" לשני פעלים שונים באנגלית:

1. להעריך = To Appreciate :
לראות את העובדים "שלכם".
ליתר דיוק, את בני האדם שאתכם.
להכיר להם תודה על המאמץ, התרומה והעשייה שלהם.
גם במקומות שקשה לכמת. גם על דברים שאינם באור הזרקורים.
לאפשר להם לראות את עצמם.

2. להעריך = To Evaluate :
לשפוט אותם ואת התוצאות שלהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב בהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב במה שהם עושים.
לתת להם ולעבודה שלהם ציון.
להשוות אותם לאחרים.

**
הערכה מהסוג השני היא משהו שהרבה מערכות וארגונים דורשים.
מנהלים (והורים) רבים ממוקדים בעיקר בהערכה מהסוג השני.

בלי קשר למערכת שאתם חלק ממנה, הערכה מהסוג הראשון היא 100% בידיים שלכם. גם בארגון שדורש הערכה מסוג שני.
הערכה מהסוג הראשון היא אחת המתנות היקרות שאתם יכולים להעניק לעובדיכם (ולילדיכם).

חיים מלאים. יום יום.

ביום חמישי יגיע לסיומו שלב חשוב בתהליך אינטנסיבי בן כחודשיים וחצי שאני משתתף בו.
40 שעות לפני מתחילות בתוכי התהיות:
מה כבר עשינו בכל התקופה הזו?
עד כמה זה היה אפקטיבי?
האם לא היה פה "פול גז בניוטרל"?
לאן הזמן נעלם?
האם ההשקעה היתה כדאית?

רגע לפני שהפרק הנוכחי מסתיים והפרק הבא מתחיל, חשוב מאוד לעצור.
לעצור כדי לראות:
– איזו דרך עברנו?
– אלו דברים משמעותיים עשינו?
– איפה הצלחנו?
– מה אנחנו חוגגים?
– למי ועל מה אנו מודים?
– עם מה התמודדנו?
– מה פספסנו?
– איפה נכשלנו?
– על מה אנו מתאבלים?
– מה למדנו?
– איך גדלנו?

עד שלא עוצרים לא רואים.

שנת 2016 תכנס רגע לאחר ששנת 2015 תסתיים.
מחר יתחיל שניה לאחר שהיום ייגמר.
הפרויקט הבא יתחיל עוד לפני שהפרויקט הנוכחי יעלם.
האתגר הבא כבר כאן, הבעיה החדשה ממש מעבר לפינה.

לעצור כדי לראות.
לעצור כדי לחוות.
לעצור כדי ללמוד.
לעצור כדי לנשום.
לעצור כדי לחיות.

חיים מלאים. יום יום.

בהתחלה אנחנו לא רואים את זה.
אחר כך אנחנו רואים את זה רק לרגע, ואז זה נעלם.
אנחנו לא בטוחים שזה באמת היה ושוכחים מזה.

מתישהו אנחנו רואים את זה שוב. ושוב.
אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שזה לא קיים, לא נכון, לא כזה נורא או לא בדיוק כמו שזה נראה.
ואז אנו רואים את זה שוב…
ומבינים שזה כאן.
ושאולי זה יותר רלוונטי ומשפיע ממה שחשבנו.

כעת אנו רואים את זה ומנסים להתעלם ולהמשיך הלאה.
אפילו מצליחים לכמה רגעים (או ימים או שנים), ואז רואים את זה שוב.
ושוב.
ושוב.
ושוב.

מגיע שלב שבו איננו יכולים שלא לראות את זה.
אנו רואים את זה כל הזמן ובכל מקום.
זה שם. ברור ונוכח.
מפתיע איך לא ראינו את זה קודם.

בשלב הזה,
כשאנו רואים את זה בצורה חדה ובהירה,
מכירים בכך שזה שם, לא מנסים להדחיק או להתווכח עם זה,
משהו משתנה.
לפעמים אפילו מיידית.

חיים מלאים. יום יום.