בראיון לרשת ג' לקראת המופע המיוחד ("30 שנה לאהוד בנאי והפליטים")
סיפר אהוד איך נוצר שירו "זמנך עבר" ("אנחנו כאן אורחים לרגע").
אתמול, בעקבות התפתחות לא מתוכננת והשבתה זמנית של שתיים מאתנו,
ויתרנו על חמישה כרטיסים להופעה של אהוד בנאי.
אילנית, שני ועדן זכו בהופעה שאלמלא הביטול שלנו אולי לא היו מגיעות אליה.
דברים מתפתחים בצורות מפתיעות.
**
בן דודו של אהוד, מאיר בנאי, נפטר לפני שנה בדיוק.
המוזיקה והנוכחות שלו עדיין כאן.
חיה ונושמת.
נוגעת.
"אנחנו כאן אורחים לרגע" מלווה אותי חזק השבוע.
קל להבין, קשה ליישם.
קל לשכוח, קשה לזכור.
קל להסכים, קשה להפנים.
אנחנו כאן אורחים לרגע.
הכול משתנה כל הזמן.
שום דבר אינו נשאר לנצח.
שום דבר אינו מובן מאליו.
היום הוא היום הכי חשוב בחיינו.
**
חיים = אוסף של רגעים.
רגעים של חסד.
רגעים של אהבה.
רגעים של שמחה.
רגעים של משמעות.
קשר אנושי.
מערכות יחסים.
הכרת תודה על מה שיש.
הכרת תודה על מי שנמצא.
הכרת תודה על מי שהיה ואיננו.
נוכחות עם כאב.
נוכחות עם קושי.
נוכחות עם עצב.
תשומת לב לאנשים החשובים.
תשומת לב במקומות החשובים.
הדבר שאנו מתמקדים בו הולך וגדל.
אנחנו נהיים טובים בדבר שאנו מתאמנים בו שוב ושוב ושוב.
אנחנו כאן אורחים לרגע.
**
תלמידיו של קונפוציוס שאלו אותו פעם אם הוא סבור שלאחר המוות
אנו מקבלים שכר על מעשינו הטובים לאחרים.
תשובתו היתה פשוטה:
"עדיין אינכם מבינים את החיים, אז איך תוכלו להבין את המוות?"
(מתוך "הנתיב" מאת מייקל פיואיט וכריסטין גרוס-לו)
**
אין חוכמה נסתרת.
אין נוסחה סודית שעוד לא גילו לנו.
עבודה יומיומית.
רגע ועוד רגע.
צעד ועוד צעד.
מפגש ועוד מפגש.
אדם ועוד אדם.
אנחנו כאן אורחים לרגע.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר