תגית: מוות

"אחרי שעברתם מבחן, אתם מרגישים די טוב לזמן מה ואז משהו חדש קורה, 
אתם מתעוורים, או שהשלשול שלכם חוזר או שמשהו כזה או אחר קורה. 
כולנו מגלים, אתם יודעים, מה נמצא מאחורי כל זה. 
ושוב אתם נלחמים, אם אתם טיפוסים שלוחמים, 
ואם אתם כאלה שנכנעים במהירות, אז אתם נכנעים במהירות, 
אבל הבעיה לא עומדת להיעלם, 
לכן אם אתם יכולים להפיק ממנה משהו שאפשר ללמוד ממנו, 
ואם אתם בחברת מישהו שאכפת לו, 
אולי תגיעו לשלב הקבלה.

זה טיפוסי לא רק לגסיסה. 
בעצם אין לזה שום קשר לגסיסה, 
אנחנו רק קוראים לזה 'שלבים של גסיסה', מכיוון שאין הגדרה טובה יותר. 
אם אתם מאבדים חבר או חברה, או אם אתם מאבדים מקום עבודה 
או אם מפנים אתכם מהבית שבו גרתם במשך חמישים שנה ואתם מוכרחים לעבור למוסד סיעודי,
ואפילו אם רק איבדתם את התוכי או את עדשות-המגע, 
אתם עשויים לעבור את אותם שלבים של גסיסה.

זו, אני חושבת, המשמעות של הסבל: כל הקשיים, כל המבחנים והזעזועים, כל הסיוטים והאבדות 
עדיין נתפסים כקללות בעיני רוב האנשים, כעונשים מאלוהים, כמשהו שלילי.
אילו רק ידעתם ששום דבר שקורה לכם אינו שלילי! ואני מתכוונת לשום דבר. 
כל המבחנים והזעזועים והאבדות הגדולות ביותר שתחוו אי-פעם שגורמים לכם לומר,
'אם הייתי יודעת איך זה יהיה, לא הייתי מצליחה לעבור את זה', הם מתנות שקיבלתם.

כל קושי הוא הזדמנות שניתנת לכם, הזדמנות לגדול. 
צמיחה היא המטרה היחידה של הקיום בעולם הזה. 
לא תוכלו לגדול אם תשבו בגן פרחים יפה ומישהו יגיש לכם אוכל מדהים על מגש כסף. 
אבל אם אתם חולים, אם אתם סובלים, 
אם חוויתם אבדות ובכל זאת אתם לא טומנים את הראש בחול, 
אלא מאמצים את הכאב ולומדים לקבל אותו, לא כעונש או קללה, 
אלא כמתנה שיש לה מטרה מאוד מאוד מסוימת – אז אתם גדלים."

~ מתוך "המוות חשוב לחיים" / ד"ר אליזבת קובלר-רוס

**
6 דברים שהתחדדו לי השבוע:

"עובדת זרה" יכולה להיות אישה בת גילי,
אלמנה המפרנסת את ילדיה שאותם לא ראתה מזמן,
שנולדה במדינה אחרת, למשפחה אחרת, בתנאים אחרים,
אשר תטפל במסירות במישהי יקרה לי, תשמור על כבודה,
תיתן מענה 24X7 לצרכים חשובים שלה, 
ותרוויח משכורת חודשית שאני יכול להרוויח בסדנה חד פעמית.

**
"בשורות טובות" הוא אחד האיחולים הנפוצים והמקובלים,
כשמחכים לתשובות או לתוצאות של בדיקות.
"בשורות טובות" נאמר באותם מקומות
שבהם "תרגישו טוב" או "החלמה מהירה" לפעמים אינם אופציה.

**
אחד העניינים המרכזיים במהלך התמודדות עם אתגר רפואי מורכב
הוא לוגיסטיקה פשוטה שאי אפשר בלעדיה.
אם למשל, אתה מגלה יום לאחר בדיקה,
שה-CD שקיבלת אתמול ושאתה צריך לפגישה הקרובה אינו תקין טכנית,
ייתכן שתשקיע שעתיים וחצי בנסיעה נוספת לבית החולים, 
בהמתנה לצריבת CD חלופי ובנסיעה חזרה הביתה.
שעתיים וחצי שלא בנית עליהם ושבמהלכם לא תעשה משהו אחר.
דוגמא אחת מני רבות.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
חלקים גדולים מהאנרגיה מושקעים באשמה והאשמה, 
ייסורי מצפון, בושה, "חשבונאות", ריצוי, "צריכיזם" ו-"עניינים-לא-סגורים",
ואינם מושקעים בריפוי או בנוכחות עם מה שקורה.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
מחוות אנושיות קטנות עושות הבדל עצום:
חיוך.
מגע.
מבט.
התעניינות כנה.
אמפטיה.
אכפתיות.
כוס קפה.
"מה שלומך?"

**
מעבר להגדרות של טוב או רע, של שלילי או חיובי,
אנחנו מקבלים הזדמנות להתקרב,
לעזור ולהיעזר,
לזכור ולהיזכר,
להיות ביחד.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

"זה כמו מי הנהר. 
הם זורמים בטבעיות במורד הערוץ; 
הם אף פעם לא זורמים הפוך, וזה טבעם. 
אם אדם היה הולך לעמוד על גדת הנהר, 
ובראותו את המים זורמים במהירות במסלולם ממקור נביעתם, 
היה רוצה בטיפשותו שהמים יזרמו בחזרה במעלה המדרון, הוא היה סובל. 
מה שהוא לא היה עושה, החשיבה הלא נכונה שלו לא היתה מאפשרת לו שקט נפשי. 
הוא היה אומלל בגלל השקפתו הלא נכונה, נגד הזרם. 
אם היתה לו השקפה נכונה, הוא היה רואה שהמים בהכרח זורמים במורד הגבעה, 
אבל עד שיבין וישלים עם העובדה הזו, הוא יהיה עצבני ונרגז.
הנהר שחייב לזרום במורד מסלולו כמו הגוף שלך. 
לאחר שהיה צעיר, הגוף שלך הפך זקן ועכשיו מתקדם באיטיות לקראת מותו. 
אל תאמרי הלוואי שזה היה אחרת; 
זה לא משהו שיש לך את הכוח לתקן."

**
"כל אחד יכול לבנות בית עשוי עץ ולבנים, 
אבל הבודהה לימד כי בית כזה הוא לא הבית האמיתי שלנו; הוא שלנו רק בשם. 
זהו בית בעולם והוא פועל לפי דרכי העולם. 
הבית האמיתי שלנו הוא שלווה פנימית. 
בית חיצוני, גשמי, עשוי בהחלט להיות יפה אבל לא מאוד שליו. 
יש את הדאגה הזאת ואז את זאת, את החרדה הזאת ואז את זאת. 
אז אנחנו אומרים שזה לא הבית האמיתי שלנו, הוא חיצוני לנו. 
במוקדם או במאוחר ניאלץ לוותר עליו. 
זה לא מקום שאנחנו יכולים לחיות בו לנצח כי הוא לא באמת שייך לנו, הוא חלק מהעולם.

הגוף שלנו הוא אותו הדבר: 
אנחנו תופסים אותו כ"עצמי", כ"אני" ו "שלי", אבל למעשה הוא לא ממש כך. 
הוא סוג אחר של בית בעולם. 
הגוף שלך פועל על פי מהלך הדברים הטבעי שלו מלידה עד עכשיו; 
הוא זקן וחולה, ואי אפשר לאסור עליו להיות כך. ככה זה. 
לרצות שזה יהיה שונה זה טיפשי כמו לרצות שברווז יהיה תרנגולת. 
כאשר את מבינה שזה בלתי אפשרי – שברווז צריך להיות ברווז, שתרנגולת צריכה להיות תרנגולת, 
ושגופים צריכים להזדקן ולמות – את מוצאת כוח ואנרגיה. 
לא משנה עד כמה את רוצה שהגוף ימשיך ויחזיק מעמד למשך זמן רב, זה לא יקרה."
**
"התנאים הם ארעיים ולא יציבים; 
הם מופיעים ואז הם נעלמים, הם צצים ואז הם חולפים. 
ובכל זאת כולם רוצים שהם יהיו קבועים. זאת טיפשות.
מרגע שאנחנו נולדים, אנחנו מתים. 
לידתנו ומותנו הם דבר אחד. 
כמו עץ: כשיש שורש חייבים להיות ענפים. כאשר יש ענפים, חייב להיות שורש. 
אתה לא יכול לקבל את האחד בלי השני. 
זה קצת מצחיק לראות איך אנשים בשעת המוות הם כל כך מוכי יגון, מוסחי דעת, מפוחדים ועצובים, 
ובשעת הלידה הם כל כך מאושרים ושמחים. 
זו אשליה; איש מעולם לא הביט בכך בבירור. 
אני חושב שאם באמת רוצים לבכות, אז מוטב לעשות זאת כשמישהו נולד. 
משום שלידה היא למעשה מוות, המוות הוא לידה, השורש הוא ענף, הענף הוא השורש. 
אם חייבים לבכות, עדיף לבכות בשורש, לבכות בלידה. 
יש לשים לב: אם לא היתה לידה, לא היה מוות. 
את יכולה להבין את זה?"

~ שלושת הקטעים מתוך "עצות לנוטה למות – אג'אן צ'ה"

**
הקריאה במאמר הזה השבוע הגבירה בי תחושה של שקט, עדינות ובהירות מסוימים.
התלבטתי אם להקדיש את הפוסט הנוכחי לקטעים הללו, 
שכן אני מודע לכך שהנושא מרתיע רבים מאתנו ואינו מסוג הדברים ש"כיף" או מהנה לקרוא.
אם הקטעים הללו נוגעים בכם, אני ממליץ מאוד לקרוא את המאמר המלא בקישור הבא.
תודה להוצאת פראג על שבזכותם הגעתי לטקסט הזה.

**
שני דברים חדשים שקרו לי השבוע בעקבות הקריאה במאמר:

1. כשהתבוננתי באנשים שונים (עוברים ושבים ברחוב)
יכולתי לראות תינוקות וילדים צעירים כקשישים סיעודיים הנעזרים באחרים
וקשישים כתינוקות וילדים צעירים, ממש כפי שהיו עד לא מזמן.

2. החניתי את הרכב היום במקום יותר מרוחק מאזור "הסידורים".
נהניתי מעוד כמה דקות (ומאות מטרים) של הליכה,
על חשבון מספר דקות של נסיעה ושל המתנה לחנייה שתתפנה.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

אנשים גוססים

איך היית מגיב אם היית יודע שהנהג שנדחף לך בפקק גוסס?
איך היית מגיבה אם היית יודעת שהעובד או המנהל שמעצבנים אותך גוססים?
איך היית מתייחס לבן משפחה או חבר אם היית יודע שהוא גוסס?
במה היית מתמקדת אם היית יודעת שאת גוססת?

**
האמת היא שהוא גוסס.
גם היא גוססת.
גם הם וגם אנחנו.
לכולנו יש מחלה ממארת.
היא נקראת "חיים".
שעון החול שלנו זולג בעקביות מיום היוולדנו.
בעוד רגע (או כמה שנים) זה ייגמר.

חיים מלאים. היום.

"אנו דומים לא מעט לסרטן.
בעל חיים זה גדל תוך שהוא מפתח שורה של שריונים קשים המגינים עליו, ומשיר אותם מעליו בזה אחר זה.
בכל פעם שהוא גדל ומתרחב מבפנים, הוא מוכרח להפטר מן השריון המגביל אותו.
תקופת מה הוא נותר ערום ופגיע, עד שגדל שריון חדש ומחליף את קודמו.
גם אנו חייבים להשיר מעלינו שריון מגן בעת שאנו עוברים משלב אחד בתהליך הגידול למשנהו.
גם אנו נשארים תקופת מה עירומים ופגיעים – ועם זאת תופחים וגדלים, ומסוגלים להתפשט בכוונים שלא ידענום לפנים.
הסרת השריון עשויה להימשך שנים אחדות ואף יותר.
עם זאת, בכל פעם שאנו מגיחים ונחלצים מתוך מעבר ממעברי חיינו, אנו פותחים בתקופה ארוכה ויציבה יותר,
שבה אנו יכולים לצפות לשלוות נפש מסוימת ולהחזיר לעצמנו את תחושת איזוננו."

מתוך "מעברים" / גייל שיהי

**
הנה זה מגיע שוב:

לקלף עוד חלק מהשריון שלנו.
להסכים להיות קצת יותר חשופים.
לבחור להיות קצת פחות מוגנים.
לשחרר חלק מהשליטה שדמיינו שיש לנו.
לעבור דרך חוסר הוודאות.
לתהות לאן כל זה הולך. האם זה מה שנכון לנו??
לחוש בדפיקות הלב המואצות.
להיות עם ההתרגשות, השמחה והתקווה.
להיות עם הקושי, הכאב והחשש.
לפחד ללכת לאיבוד.
לפחד להיכשל.
לפחד להיפגע.
לפחד למות.
לא לדעת.
להתבחבש.
ליפול.
לקום.
להמשיך לנוע.
לגלות.
לגדול.
להשתנות.

חיים מלאים. היום.

רב חסידי קשיש ישב בחברת תלמידיו ושאל אותם איך אפשר לדעת שהלילה נגמר והיום עלה,
שהגיעה שעת תפילות השחרית החשובות.
"כשאתה יכול לראות מרחוק בעל חיים ולהבדיל האם זו כבשה או כלב," ענה אחד התלמידים.
"לא בדיוק," אמר הרבי.
"אני חושב שזה כשאני יכול לראות את הקווים על כף ידי," אמר תלמיד אחד.
"לא בדיוק," אמר הרבי.
"אולי זה כשאני יכול להביט בעץ ולדעת אם זה עץ אלון או עץ אגס?" תהה תלמיד שלישי.
"לא," אמר הרבי.
"אז איך אתה יודע, רבנו?" שאלו התלמידים.
"אני יודע שיש די אור כשאני יכול להביט בפניו של גבר או אישה
ולראות שהוא אחי או אחותי. עד אז, עדיין חושך."

הקטע מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד (עמוד 415).

**
השבוע פגשתי עשרות (אולי מאות) גברים ונשים.
נעתי בין אור לחושך ובין חושך לאור לסירוגין.
לעתים ראיתי "אחים ואחיות", לעתים ראיתי "אויבים ואויבות", ולעתים "זרים וזרות".

על השבוע הזה אני יכול לכתוב ספר. 
מהשבוע הזה אני יכול להפיק לקחים לשנה שלמה.
בשבוע הזה פגשתי המון כאב והמון שמחה. 
חיים ומוות, שיפוטיות וחמלה, ריחוק וקרבה, תקיעות ותנועה.
גם בתוכי וגם סביבי.
אחרי השבוע הזה מתחשק לי לנוח שבועיים.

**
כשהייתי בן 16 או 17, פגשתי לראשונה מוות של מישהי בגילי.
סרטן אלים התגלה בראשה של נועה שרמן, חברה מהשכבה בתיכון.
שבועות ספורים מרגע הגילוי נועה נפטרה.

השבוע, פחות או יותר באותו גיל, בנותיי פוגשות את זה בתיכון שלהן.
רונאל טבדיס בת ה-15 נאבקת כבר כשנה וחצי בסרטן מוח אלים.
לאחרונה חלה החמרה במצבה.
טיפול מיוחד הניתן בבית חולים בדרום קרוליינה יכול להציל את חייה.
רונאל ומשפחתה יצאו השבוע בעזרת עמותת "רחשי לב" בקמפיין לגיוס עלות הטיפול, כחצי מיליון שקלים.
פרטים נוספים ואפשרות לתרום (בכרטיס אשראי, טלפון או העברה בנקאית) בקישור הבא.

לתרומות:
– בטלפון: 1800-28-11-28
– לתרומה בטופס מאובטח באינטרנט (בחרו "מצילים את רונאל")
– העברה בנקאית: בנק מרכנתיל (17) סניף 740 חשבון 45067 ע"ש "רחשי לב – מצילים את רונאל"
– לבירורים: לירן 0523698660

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

נקודת ההיפוך

היום, 21 לדצמבר,
הוא היום הכי קצר והלילה הכי ארוך בשנה.
החמה זרחה רק ב 6:37 ותשקע כבר ב 16:40.

היום, 21 לדצמבר,
הוא היום שבו משתנה המגמה.
קשה להבחין בכך.
שינויים קלים בלבד,
הבדלים של דקות בודדות.

ובכל זאת, היום הרשמי הראשון של החורף
הוא גם היום שבו נולדים האביב והקיץ.
אפשר להתחיל לחגוג.

**
סיפרת לי אתמול על מה שאת עוברת בימים האחרונים.
על שינוי המגמה שאת בוחרת לייצר.
במיוחד עכשיו, בעיצומה של תקופה מלאת כאב,
היה חשוב לך להרים את הראש
ולעשות משהו עבור מישהו.

חיים גדולים מתחילים בכאב.
סוף הוא תמיד גם התחלה.
אפילו כשקשה להבחין בזה.
גם כשזה לא מרגיש כך.

חיים מלאים. היום.

"בכל זרע של פגישה חבוי פרי סיומה.
לא בתום הפגישה היא תיוולד, הפרידה,
כי אם בראשיתה.
לידת השאיפה היא מות הנשיפה.
מות הנשיפה היא לידת השאיפה.
פגישה היא מגע
ומגע הוא החיים 
וחיים הם תנועה 
ותנועה היא שינוי
ושינוי הוא פרימה 
ופרידה.
כי פרידה היא 
פגישה, ואי אפשר 
אחרת.
ואף
על 
פי 
כן
געגוע."

את הקטע הזה, שכתבה ד"ר נעמה אושרי, מצאתי אתמול בעמוד "שותפים למסע"…

**
הוא התחבר לי למספר דברים שקרו השבוע.
התחלות, סיומים, שינויים…
התרחשות והתהוות מתמדת…
זרעים ופירות…

רשימה חלקית:

השבוע התחלנו להיפרד ממישהי יקרה ואהובה שעבדה אתנו בתקופה האחרונה.
היא מסיימת לימודים וממשיכה הלאה.
המקום שאנו נמצאים בו היום כצוות, שונה מאוד מהמקום שהיינו בו כשהיא הגיעה.
התרומה שלה לשינוי שעברנו גדולה ומובהקת.
איני בטוח עד כמה היא מבינה את זה…

השבוע מישהי עדכנה אותנו שהיא מתכננת לעזוב בעוד כחודשיים.
מבאס. מפתיע. 
העדפנו שזה לא יקרה.
סיום תקופה משמעותית של כמה שנים ביחד.

השבוע מישהו קיבל מאתנו הצעת עבודה.
אם הוא יגיד "כן", זו תהיה התחלה של תקופה משותפת חדשה.
ואולי לא בדיוק התחלה… 
אולי המשכיות אחרת.

השבוע פגשנו שתי מועמדות חדשות במהלך ראיון עבודה.
לא הכרנו לפני כן. 
עד המפגש, לא היינו קיימים בעולמם של האחר/ת.
אני ממש ממש מקווה שנתחיל לעבוד ביחד בקרוב.

**
בתחילת השבוע נזכרתי בקטע שהעליתי לפני כשנה וחצי.
פוסט אחד מתוך מאות שכתבתי בשנים האחרונות.
אחד הקטעים הכי יקרים לליבי.
תזכורת חשובה לחיים.

מוזמנים לקרוא:

"לנהל עובד שאיננו"

שום דבר אינו מובן מאליו…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

 

א. דברים שאפשר להספיק בחצי שעה:
לעמוד בפקק.

**
ב. דברים שאפשר להספיק בחצי שעה:
פגישת עבודה קצרה.

**
ג. דברים שאפשר להספיק בחצי שעה:
לאכול ארוחת צהריים.

**
ד. דברים שאפשר להספיק בחצי שעה:
לצפות בחצי פרק של "משחקי הכס".

**
ה. דברים שאפשר להספיק בחצי שעה:
להתכנס.
להתחבק.
לומר קדיש.
כמה פעמים.
להספיד.
ילדה. ואישה.
לסחוב ארונות מכאן לשם.
אחד רגיל ואחד קטן.
לומר קדיש.
אל מלא רחמים.
לקבור.
אם. ובת.
להניח פרחים.
לשים אבנים.
להתחבק.
להיפרד.

חיים מלאים. היום.

א. אבא שלך

השבוע גם אתם קיבלתם את הבשורה.
הגילוי.
בוקר אחד או אחה"צ אחד.
החיים שלפני הבדיקה השגרתית.
החיים שאחרי אותה בדיקה.
ימים ראשונים.
הלם של התחלה.
חוסר וודאות, טלטלה, פחד.
עדיין לא ברור מה ואיך.
רבים היו שם לפניכם.
רבים נמצאים שם עכשיו.
רבים יצטרפו בהמשך.
בהצלחה עם זה…

**
ב. חתונה

עשרות רבות של אנשים הגיעו מקרוב ומרחוק
במטרה לחגוג אתך ביום רביעי השבוע.
לשמוח אתך.
לשמח אותך.
כי הם אוהבים אותך.
כי הם מעריכים אותך.
כי חשוב להם להיות אתך ביום המיוחד הזה.
זה לא משהו שאפשר לקנות בכסף או במעמד.
זה מעבר למספר המוזמנים או לסכום ההמחאות.
זו זכות השמורה רק לאנשים מסוימים.
את אחת מהם.
מגיע לך.

**
ג. שיעור בעסקים

דימה ובר מוכרים לימונדה ברחוב.
מרכז העיר.
יום שישי.
חם.

"רוצה לימונדה קרה?"
"כן, כמה עולה?"
"5 שקלים לכוס, אבל לך זה ב-3 אחרי הנחה."
"אחלה, תן לי ב-5."

90% מהלקוחות של דימה ובר, 
בחרו לוותר על ה"הנחה" ולקנות במחיר מלא.

מה גורם לאדם לשלם יותר ולקנות ללא הנחה, למרות שהיא כבר שלו?
1. מאפשרים לו לבחור.
2. הוא יכול להרשות לעצמו.
3. הוא רוצה לפרגן למוכר או לתמוך במטרה חשובה עבורו.

על העיקרון הזה TOMS בנו עסק בינלאומי רווחי הדואג גם לילדים יחפים.
שלם על שני זוגות.
קח אחד לך, אנחנו נשלח את השני לילד יחף.

**
ד. או טו טו זה מסתיים

לפני קצת פחות משנה התחייבת לעשות את זה.
החלטה של רגע בפרץ של התלהבות.
מצאת עצמך משקיעה בזה המון.
לא דמיינת למה את נכנסת.
גם כשהיה מאתגר, לא ויתרת.
עשית את זה במסירות שבוע אחר שבוע.
בעוד כמה ימים זה מסתיים.
זה אחד מתוך המון דברים שאת עושה.
לא הכי גדול או חשוב או משמעותי שבהם.
ועדיין… היתה לזה השפעה.
נגעת בהרבה אנשים.
שימחת הרבה אנשים.
אני אחד מהם.

קל לפספס את זה.
קל לקחת את זה כמובן מאליו.
תודה על זה.
שאפו ענק.

**
ה. חמש תזכורות שמתאמצים לשכוח

נתקלתי בטקסט הזה השבוע והוא תפש את תשומת לבי.
נכתב במקור ע"י טיך נהאת האן באנגלית.
זהו תרגום חופשי שלי לעברית:

"בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
מעשי הם רכושי האמיתי היחיד. אין מנוס מהשלכות מעשי. מעשי הם הקרקע לרגלי."

את הפוסט המלא (כולל הקטע המקורי באנגלית) ניתן לקרוא באתר הבלוג היומי שלי.

תמצאו שם גם את "שיחת-לב", "יום בעל משמעות", "התחלה היא רק מילה" ועוד.

אם הקטע הזה נוגע בכם,
אולי יעניין אתכם לבקר גם באתר "בית קשב" שגיליתי השבוע תוך כדי שוטטות.
מאיר זוהר אסף ותירגם חומרים רבים ברוח הזו (בודהיזם, קרישנמורטי ועוד).

**
ו. הרצאת "פיתוח קריירה בעולם החדש"

קרוב ל- 300 משתתפים כבר נרשמו להרצאה הוירטואלית-חינמית הזו.
"פיתוח קריירה בעולם החדש" תתקיים ביום רביעי הקרוב 26/7/17 בשעה 21:00, הקלטה תישלח לכל הנרשמים.
בתחילת השבוע אשלח פרטי התחברות לנרשמים.
עדיין ניתן להירשם.

פרטים מלאים והרשמה כאן.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

חמש התזכורות / טיך נהאת האן

1. בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
2. בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
3. בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
4. בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
5. מעשי הם רכושי האמיתי היחיד. אין מנוס מהשלכות מעשי. מעשי הם הקרקע לרגלי.

**
The Five Remembrances / Thich Nhat Hanh

1. I am of the nature to grow old. There is no way to escape growing old.
2. I am of the nature to have ill health. There is no way to escape ill health.
3. I am of the nature to die. There is no way to escape death.
4. All that is dear to me and everyone I love are of the nature to change. There is no way to escape being separated from them.
5. My actions are my only true belongings. I cannot escape the consequences of my actions. My actions are the ground upon which I stand.

**
כעת, כשאני חווה וזוכר/ת את זה :

מה חי בי כרגע…?
מה חשוב לי עכשיו…?
לאן אני מפנה את תשומת לבי כרגע …?
עם מי ואיך אני בוחר/ת להיות היום…?
מה אני בוחר/ת לעשות כעת…?

חיים מלאים. היום.