תגית: מוות

איש אחד.
איש אחד נולד בהונגריה, בשני לספטמבר 1936.
הוא שרד את השואה והיגר עם משפחתו לארה"ב.
שם הוא למד וסיים כמה תארים.
אחרי כמה שנים הוא פגש כמה חברים שרצו שיעבוד אתם.
הוא הסכים.
ב 1968 כשהחברים שלו עזבו, הוא בחר ללכת איתם
ולהיות העובד הראשון בחברה החדשה שהם הקימו.
אינטל.
ב 1974 הוא היה חלק מהחלטה לפתוח סניף קטן של החברה בישראל.
היום מתפרנסים מהסניף הזה מעל עשרת אלפים משפחות.
והוא היצואן הפרטי הכי גדול במדינת ישראל.
לפני כמה שנים קראתי את אחד הספרים שלו – "רק הפרנואידים שורדים".

איש אחד.
אנדי גרוב.
אתמול הוא נפטר.
לא הכרתי אותו אישית.
חבר שלי הכיר.
חבל שלא הכרתי אותו.
הרבה מדברים עליו עכשיו.
על האופי שלו. החדות. היושרה. האומץ.
איש אחד.
השפעה אינסופית.

**
איש אחד.
איש אחד נולד ברומניה בשישי לאוקטובר 1934.
עלה לארץ כשלושים שנה לאחר מכן,
עם אשתו והתינוק שבבטן.
לא הקים את אינטל או משהו בסדר גודל כזה.
לא כתב ספרים.
לא שינה את המדינה או העולם.
הקים משפחה,
השתתף בכמה מלחמות,
פיתח קריירה,
בנה תשתית למשפחה,
צפה בטלויזיה,
התרגז מפוליטיקה,
שיחק שח,
אהב את הילדים שלו.

איש אחד.
אבא שלי.
בדיוק לפני שש שנים הוא נפטר.
בבוקר, כשהילדים הלכו מחופשים לבית הספר,
חיכינו עם ההודעה כדי לא להרוס להם.
הכרתי אותו אישית.
זכיתי.
אני מתגעגע.
איש אחד.
השפעה אינסופית.

חיים מלאים. יום יום.

** בתחתית המסר תמצאו הזמנה למפגש תקשורת מקרבת ייחודי למנהלים/ות ומובילים/ות **

לשתות מכוס שבורה.
כשאני שותה מים מהכוס הזו עכשיו, אני מבין שהיא כבר שבורה.
כי הכוס הזו שנוצרה מתישהו, כמו כל דבר אחר, גם תישבר, תיסדק או תשנה צורה.
יכול להיות שייקח לזה עוד יומיים, שנתיים או עשרים שנה לקרות,
יכול להיות שהיא תיפול מידי, תתרסק ממגש כלשהו או תיזרק בזמן מעבר דירה.
גורלה נחרץ – גם אם היא עדיין שלמה, היא כבר שבורה.
כשאני מבין שהכוס הזו כבר שבורה,
אני יכול להעריך את מה שהיא מחזיקה עבורי כרגע,
להנות מהמגע הקריר והמרענן בכפות ידי,
להתענג על המים הזורמים אל גרוני ומרווים את צמאוני.

**
לנהל עובד שאיננו.
כשחתמנו על חוזה העבודה אתמול והסכמנו להתחיל לעבוד ביחד,
הבנתי שאתה כבר לא כאן.
כי כל מה שמתחיל גם ייגמר.
כשנפסיק לעבוד ביחד זה יקרה כי תמשיך הלאה. או כי אני אעבור תפקיד.
ייתכן שזה שינוי שמישהו מאיתנו יזום ואולי הוא ייכפה עלינו.
זה יכול לקרות מחר בבוקר או כשנצא לפנסיה.
כשאני מבין שבעוד רגע אתה (או אני) כבר לא כאן,
חשוב לי לנצל את הזמן שלנו יחד.
ליצור ביחד משהו משמעותי ובעל ערך.
להנות מעשייה ומדרך המשותפת.
לתת לך ולקבל ממך.
לראות אותך. שתראה אותי.
לפתח אותך ולהתפתח לצדך. כאדם וכאיש מקצוע.

**
להיות הורה זמני.
כשהגחת לעולם והצטרפת למשפחתנו זה היה הרגע הכי עוצמתי בחיי.
עוד מעט כשנתפצל, מישהו מאיתנו ימשיך לדרכו.
אין לי מושג מה תהיה הדרך, לאן נפנה ומתי זה יקרה.
משהו בי מקווה שזה לא יקרה בקרוב מדי.
בינתיים אנחנו כאן. את ואני.
אני רוצה לראות את הנס הזה בכל בוקר, ערב ותוך כדי היום.
לחיות את זה בהסעות, בדיבורים, בטיולים, בחיבוקים, בשתיקות, בויכוחים.
בשמחות, בצחוקים, בכאבים ובקשיים.
אני רוצה לזכור את המתנה המופלאה הזו
ולחוות את מערכת היחסים הנדירה שלנו בכל רגע ורגע.

**
לחיות בזוגיות נפרדת.
כשבחרנו לצעוד זו לצד זה וזה לצד זו במסע הזה,
בחרנו באותה נשימה גם להיפרד. מתישהו.
לא ראיתי את זה אז, אני רואה את זה בבהירות עכשיו.
הפרידה תקרה בקרוב. או בעוד שנים רבות.
כשנהיה בריאים או חולים, קרובים או רחוקים, צעירים או מבוגרים.
זו יכולה להיות החלטה שלך, שלי או של שנינו.
זה יקרה ביום שנתכנן או ביום מפתיע שיבחר בנו.
כשאני מבין שבעוד רגע אנחנו כבר לא ביחד,
קל לי לראות כמה את יפה,
ואני נמלא הכרת תודה, התרגשות ואהבה.

**

כשבחרנו ליצור בחרנו גם להרוס.
כשבחרנו להצטרף בחרנו גם לעזוב.
כשבחרנו להתחבר בחרנו גם להיפרד.
כשבחרנו להיוולד בחרנו גם למות.
חיים מלאים.
בין לבין.
גם וגם.

הפוסט הזה נכתב בהרשאת קטע מהספר "מי מת" מאת סטפן לוין.

*****
הזמנה למפגש תקשורת מקרבת למנהלים ומובילים
ביום חמישי 31/3 אנחה מפגש תקשורת מקרבת חד פעמי למנהלים ולמובילים
אשר יתמקד בערך שתקשורת מקרבת יכולה לתת למנהלים/ות ומובילים/ות בארגונים, בחברות ובפרויקטים.
המפגש יכלול:
– הצגת גישת התקשורת המקרבת ומספר עקרונות מרכזיים בה
– דוגמאות אמיתיות (Case Studies ) לשימוש בתקשורת מקרבת מתוך מגוון פרויקטים וארגונים.
– הדגמות Real Time לדילמות ואתגרים שיעלו ממשתתפי המפגש.
– שאלות ותשובות
– שתייה וכיבוד קל

המפגש יתקיים ברמת השרון בשעות 17:30- 21:00 (כתובת הגעה תישלח לנרשמים)
עלות המפגש 150 ₪ למשתתף ו- 250 ₪ לזוג משתתפים – בהרשמה מוזלת עד 22/3
180 ש"ח למשתתף ו – 300 ש"ח לזוג משתתפים – מה 23/3 ואילך.
מספר המקומות במפגש מוגבל.
להרשמה צרו אתי קשר ישירות במייל חוזר.

שבת של שלום, 
חיים מלאים. יום יום.

בכל פעם כשאני יוצא לריצה,
אני יודע איך זה מתחיל, ואין לי מושג איך זה יתפתח.
בכל פעם כשאני יוצא לריצה אני סקרן לראות:
מה יעלה, יתבהר, יתחדד, יופיע או יתגלה.
כמעט בכל ריצה עולה משהו מפתיע, חדש, אחר.
בריצה של היום בבוקר עלו כמה וכמה כאלה.
הפוסט הזה הוא אחד מהם.

**
בכל יום כשאני יוצא לפרויקט או לעבודה,
אני יודע איך זה מתחיל, ואין לי מושג איך זה יתפתח.
בכל יום יכול להיכנס מידע, רעיון או אדם חדש,
משהו לא צפוי עלול לקרות, התנאים יכולים להשתנות.
כשאני יוצא לפרויקט או לעבודה, בעולם מורכב, דינמי ומשתנה,
אני משתדל להחזיק הדוק כוונה וצרכים ולהחזיק רפוי תכניות ואג'נדה.

**
בכל רגע כשאני יוצא למסע או לחיים,
אני יודע איך זה מתחיל, ואין לי מושג איך זה יתפתח.
כמו בריצה, פרויקט או בעבודה,
בכל רגע משהו יכול להתרחש, להשתנות, להיוולד או למות.
יכול להיות שאראה את זה ויכול להיות שזה יעבור לידי.
זה יכול להגיע בעוצמה אדירה או בתנועה עדינה.
יש בזה משהו שיכול להלחיץ, להפחיד, לשתק.
יש בזה משהו שיכול לרגש, להסעיר, למלא חיים.

ערנות, סקרנות, כוונה וענווה יכולות לסייע. גם בריצה, גם בעבודה וגם בחיים.

חיים מלאים. יום יום.

הטקסט המקורי נגע בי מאוד.
משהו בחדות ובעוצמה הולך לאיבוד כשאני מנסה לתרגם אותו לעברית.
הנה שני הנוסחים, המקורי והמתורגם.
אשמח לקבל הצעות לתרגומים אפשריים נוספים.

*****

“Be very mindful of what is appropriate for you.
Respect your boundaries.
I tell you, to stop in this world is to create the conditions where a lot of unusual experiences can rise up.
So be very respectful of your situation and proceed with love and with care, as well as courage.”
/ Joan Halifax *

*****
“היה מאוד מודע למה נכון עבורך.
כבד את גבולותיך.
אני אומרת לך, לעצור בעולם הזה, זה ליצור את התנאים שבהם הרבה התנסויות בלתי רגילות יכולות לעלות.
אז היה מלא התחשבות וכבוד למצב בו אתה נמצא והמשך באהבה, בתשומת לב ובאומץ.”
/ ג'ואן הליפקס

*****
קושי במערכת יחסים.
השרדות כלכלית.
התמודדות עם מחלה.
עומס בעבודה.
שירות צבאי מסוכן.
אתגר בלימודים.
שינוי במשפחה.
עסק בקשיים.
אלימות.
פרידה.
מוות.

אנו פוגשים את המצבים הללו ואחרים במסע החיים הזה.
לפעמים כמה מהם במקביל.
ג'ואן הליפקס קוראת להם "התנסויות בלתי רגילות".
אני מאמין שהיא מתכוונת לחוויות אינטנסיביות.
מצבים מאתגרים שאינם מובנים מאליהם.
אירועים צפויים או מפתיעים המעוררים בלבול, כאב, עייפות,
חוסר אונים, סבל, פחד, עצב, לחץ, חוסר וודאות, ייאוש.

*****
עצירה.
נשימה.
דאגה אמפטית לעצמנו.
הכרה באנושיות שלנו.
הבנת הגבולות שלנו.
התחשבות במצבנו הנוכחי.
כבוד למורכבות של מה שאנו מתמודדים אתו.
המשך תנועה.
באהבה, בתשומת לב ובאומץ.

חיים מלאים. יום יום.

* הציטוט בתחילת הפוסט נלקח מתוך ראיון עם ג'ואן הליפקס. מומלץ לצפות גם בהרצאת ה TED שלה.