עניין של מזל

השבוע התקשרתי למועמדת להודיע לה שבסוף תהליך ראיונות מעמיק החלטנו לגייס אותה למחלקה שלנו ושאנחנו עומדים לתת לה הצעת עבודה. היא התרגשה מאוד. האמת, גם אני..

חמש דקות לפני כן התקשרתי למועמד אחר להודיע לו שהחלטנו לא להתקדם איתו בתהליך, להודות לו על כל ההשקעה ולאחל לו בהצלחה.

ההבדל בין להתקבל לתפקיד שאתה מתמודד עליו וחושק בו לבין לא להתקבל אליו יכול להיות דק מאוד.

ההחלטה מושפעת מהרבה מאוד גורמים, חלקם קשורים למועמד עצמו (ידע, ניסיון, תפקוד בראיון) וחלקם למראיינים, למועמדים האחרים שהשתתפו באותו תהליך, ולגורמים נוספים שאינם בשליטת או בהשפעת המועמד.

הקו שבין להתקבל למשרה לבין לא להתקבל אליה הוא דק מאוד.
העיקרון הזה רלוונטי להרבה מאוד תחומים ומצבים בחיים.
לאקראיות ולמזל יש משקל לא קטן בחיינו.

לאחר שהודחתי מקורס טייס, הייתי נחוש להגיע ליחידת החילוץ של חיל האוויר (669).
בכדי לעזור למזל שלי להתפתח, התפלחתי לבסיס תל נוף (זה לא היה קשה כי היו לי מדים של חיל האוויר),
דפקתי על דלתו של מפקד היחידה, הצגתי את עצמי וביקשתי להתקבל ליחידה שלו.
הוא הופתע מאוד, חייך, לקח את הפרטים שלי והבטיח לבדוק את הנושא עבורי.

יומיים לאחר מכן כשהגעתי לבקו"ם, קראו לי לאחד החדרים ואמרו לי:
"קיבלנו את השם שלך מיחידת 669.
לצערנו לא תוכל להתקבל למסלול שלהם כי יתרת השירות שלך קצרה מדי.
אם היתה לך יתרה קצת יותר ארוכה זה היה מסתדר."

הציפייות שלי, התקווה וההתרגשות שהתעצמו לאחר השיחה עם מפקד היחידה התנפצו לרסיסים.
נלחצתי כי חששתי שאוצב ביחידה שאיני רוצה לשרת בה או שאלך לאיבוד במערכת הבירוקרטית הצבאית.
באותו יום ביקשתי לגשת לגיבוש שייטת 13 רק כדי לראות אם אני מסוגל לעמוד באתגרים הפיזיים והמנטליים שאפגוש שם (גיבוש שייטת 13 נחשב לאחד הגיבושים הכי קשים בצבא).
העובדה שלא רציתי לשרת שם (השייטת נשמעה לי כמו יחידה המיועדת רק ל"רוצחים מקצועיים עם סכין בין השיניים") לא הפריעה לי לאתגר את עצמי ולנסות לעבור את הגיבוש. 

כחודש לאחר מכן ניגשתי לגיבוש.
הכושר הגופני שלי היה מעולה ובכל מבדקי היבשה הלך לי מצוין.
בכל מבדקי הים לעומת זאת הייתי תמיד אחרון או בין האחרונים.
כשהגעתי לשיחת הפסיכולוג המסכמת את הגיבוש הוא שאל אותי:
"מה אתה עושה כאן? מה לך ולים? למה דווקא שייטת? לא עדיף לך ללכת ליחידה יבשתית מובחרת?"
כיוון שהייתי נחוש לעבור את הגיבוש עניתי לו:
"אני ממש רוצה לשרת ביחידה הזו ואם אתקבל, אנצל את שלושת החודשים הקרובים שבהם אהיה בדחיית שירות כדי לשפר את מיומנויות השחייה והצלילה שלי."
מספר שעות לאחר מכן קיבלתי תשובה שעברתי את הגיבוש והתקבלתי למסלול.

התגלגלות חצי אקראית של מכלול גורמים שינתה את מסלול חיי והובילה לשירות משמעותי ביחידה שלא תיכננתי להגיע אליה.
מה היה קורה אם הייתי מתקבל ל669?
מה היה קורה אם לא הייתי מתקבל לשייטת?
כמה מתוך ההחלטות הושפעו ממה שעשיתי ואמרתי וכמה ממכלול גורמים אחרים?

**
ג'ים קולינס מתאר בספרו Great By Choice את העיקרון המבריק "החזר על מזל".

למזל יש השפעה ניכרת על חיינו.
לפעמים אנו פוגשים מזל טוב ולפעמים אנו פוגשים מזל רע.
עפ"י ג'ים קולינס (הספר הזה הוא פרי מחקר מעמיק שלו ושל צוותו),
אחד ההבדלים המרכזיים בין החברות המצליחות יותר לחברות המצליחות פחות אינו כמות המזל שהיה להם, אלא כיצד הם הגיבו אליו:
כיצד הם מינפו את ההזדמנויות שהביא עימו המזל הטוב ומזערו את הנזקים שהביא עימו המזל הרע.

אפשר לקחת את העיקרון הזה גם לרמה האישית.
הנה דוגמא למספר שאלות שניתן לשאול בהקשר הזה:

– מה אני יכול לעשות בכדי להגדיל את הסיכוי שיהיה לי מזל מהסוג "הטוב"?
– כשמשהו טוב ובלתי צפוי מתפתח – איך אני יכול למנף אותו? האם אני מזהה את "הגל" וקופץ עליו?
– כשמשהו לא רצוי ובלתי צפוי מופיע – האם אני מתמקד בהתקרבנות, האשמות ורחמים עצמיים או שאני מכיר במצב ומתמקד במעגלי השליטה וההשפעה שלי על מנת לעשות כמיטב יכולתי?

**
משחק החיים הוא משחק המשלב יכולת, אסטרטגיה ומזל.
כתבתי על כך קצת יותר בהרחבה בפוסט "אסטרטגיית הצלחה לחיים". 

אחת הפעולות האפקטיביות שעוזרות לדברים לקרות (ולמזל להגיע) היא יצירת תמונה ברורה וחדה של מה שאתם רוצים.

איך אתם רוצים שחייכם ייראו? מה הייתם רוצים לחוות, לעשות ולהשיג? איך חשוב לכם להיות?

על שאלות אלו ואחרות נעבוד בסדנת חזון אישי הוליסטי שיוצאת לדרך ביום ראשון הקרוב.

עד כה נרשמו כעשרים נשים וגברים. יש בי הרבה התרגשות ותחושה שהולך להיות מסע מדהים.

המפגש הראשון מתחיל ממש עוד מעט, ביום ראשון הקרוב 3/10 בשעה 17:00.

בכל סדנה שקיימתי בשנים האחרונות היו משתתפים שהצטרפו ברגע האחרון,
לפעמים לאחר התלבטות ארוכה שהבשילה ולפעמים כי הם בדיוק נתקלו בסדנה לראשונה "במקרה" וזה הרגיש להם מדויק.

מרגיש לכם שאתם צריכים/רוצים להצטרף למסע הזה?
רוצים לקפוץ על האוטובוס ברגע האחרון?

כל הפרטים + הרשמה בקישור הבא.

** שימו לב להנחה המיוחדת לזוגות ולאפשרות לקבל רק את ההקלטות בעלות מוזלת (אם אין באפשרותכם להשתתף במפגשים).

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

– סדנת חזון אישי הוליסטי – פרטים והרשמה

אחד הימים הטובים בחייו

הבוקר, בסביבות 8:30,
בעקבות התנגשות עם רכב חולף,
הקטנוע שלו פגע בעוצמה בחלקו האחורי של המיצובישי שלי.
הוא עצמו הועף מספר מטרים באויר ונחת באמצעו של הכביש ההומה.

**
כעשרים דקות לאחר מכן,
מבוהל, כואב ומבולבל,
הוא עומד ליד האופנוע ההרוס שלו,
ומתבאס על היום חסר המזל הזה שנפל עליו.

**
יד על כתף.
הזרמת אנרגיה.
"יכול להיות שזה אחד הימים הטובים בחייך…", הצעתי,
"לאט לאט.
אתה כאן, בריא ושלם".

**
20:30, שתים עשרה שעות אחרי.
אני מתקשר לשאול לשלומו.
הוא כבר בבית.
הצילומים נראים תקינים.
כאבים חזקים מהמכות היבשות,
ייתכן שעוד יחמירו על פי הערכת הרופאים.

"חשבתי על מה שאמרת…
אולי זה באמת אחד הימים הטובים בחיי."

**
אולי.
הלוואי.
אין לנו מושג.
אין לנו מושג מה יהיה מחר.
אין לנו מושג איך דברים יתפתחו.
יום טוב או יום רע זה עניין של נקודת מבט.
ההבדל בין יום עם מזל ליום בלי מזל הוא דק.

**
כל מפגש הוא הזדמנות.

כוונה לחיים: להפחית סבל ולהעצים שמחה.

יכול להיות שגן עדן זה כאן?

חיים מלאים. היום.

איזה מזל שאין לי מושג

איזה מזל שאין לי מושג כמה אנשים
קוראים את המילים הללו
מה ההשפעה שלהן
ולאן הן מגיעות.

**
כי אם היה לי מושג, או מדד,
אולי הייתי עסוק יותר במה לכתוב, איך ולמי,
ופחות בלהקשיב
ובלכתוב.

**
אם היה לי מושג, או מדד, או מספר, או ציון,
כנראה שהייתי מספר לעצמי סיפור כזה או אחר,
על עצמי או על הכתיבה, על אנשים או על העולם,
ואז זה היה משמח או מתסכל אותי, מדרבן, מייאש או מרגש,
למרות שזה רק סיפור ולא באמת מה שקורה או מתרחש.

**
איזה מזל שאין לי מושג,
שיש לי את האפשרות
ושאני יכול לבחור.
ליצור.
לכתוב.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

המציאות ואנחנו

המציאות משתנה כל יום,
מתהווה בכל רגע.
בקצב שלה,
בהדרגתיות,
בעקביות,
יום ועוד יום ועוד יום.
בין אם אנחנו שמים לב לכך ובין אם לא.
עם או בלי המודעות שלנו.
בלי לשאול,
בלי לבקש רשות,
בלי לחכות לאישור,
בלי לעשות מזה עניין,
בלי דרמה.

**
הדרמות מגיעות מהסיפורים שלנו.
רגעי השיא והשפל נוצרים ע"י הפרשנויות שלנו.

**
שני סיפורים על המציאות:

1. מזל
להיכנס לחניון בית החולים כדי לאסוף תוצאות של בדיקות,
לתקתק את זה, לצאת תוך פחות מעשרים דקות ולהרוויח את החניה בחינם.

2. לא לבד
בריצת הלילה אתמול היה נדמה שעטלפי הפירות פעילים במיוחד:
מחוות הזדהות ומטסי כבוד שליוו אותי בדרכי, אולי כדי להזכיר שאני לא לבד.

חיים מלאים. היום.