מה שחשוב באמת

"במאה הקודמת ביקר תייר באמריקה אצל הרב הידוע, חפץ חיים, בפולין.
הוא נדהם למצוא את הרב יושב בחדר פשוט שהיו בו ספרים רבים, שולחן וספסל.
'אמור נא לי, רבי,' שאל התייר, 'איפה כל הרהיטים שלך?'
'איפה הרהיטים שלך?' שאל החפץ חיים.
'שלי?' תמה התייר האמריקני. 'אני רק אורח כאן.'
'גם אני,' אמר הרב, 'גם אני.' "

~ מתוך מעשיות חסידים (הציטוט מהספר "הזמנה לשקט שבפנים" מאת ג'ק קורנפילד)

**
במפגש השביעי של תכנית "7 ההרגלים" הזמנתי את המשתתפים לבדוק עם עצמם מה צריך לקרות השבוע בכדי שזה ייחשב שבוע טוב עבורם.

יש משהו מעניין בתרגיל הזה.
התשובה הראשונית בדר"כ כוללת רשימה ארוכה של דברים, תנאים, מטלות ומשימות.
רשימה שהיא הרבה מעבר למה שבאמת חשוב, הרבה מעבר ל"ספרים, לשולחן ולספסל."

לפני זמן מה העליתי את השאלה הזו בפני אחת המנהלות שאני מלווה.

– "מה צריך לקרות השבוע בכדי שזה ייחשב לשבוע טוב מבחינתך?".

היא חשבה לרגע ואז "ירתה" לעברי רשימה של כ-12 דברים שחשוב לה לעשות השבוע בעבודה, עם המשפחה, בבית.

– "או קיי, אז יש את 12 הדברים הללו שחשוב לך לעשות בכדי שתחשיבי את השבוע הזה כשבוע טוב," סיכמתי, "ומה אם תצליחי לעשות רק 11 מתוך ה-12? איך השבוע הזה ייחשב מבחינתך?"

– "לא מספיק טוב. חשוב לי לעמוד בכל מה שאני מגדירה לעצמי. ומעבר לזה.." השיבה.

שתקתי… נתתי לאמירה הזו להדהד כמה שניות…
היא שתקה ביחד איתי, מודעת למשמעות העצובה שבתשובתה…

יש משהו טרגי בלנסות לנצח במשחק שלא ניתן לנצח בו.

**
חמשת החוקים של משחקים שלא ניתן לנצח בהם:

א. מטרת המשחק: לעשות הכול, כמה שיותר, באיכות מעולה ובזמן.

ב. הצלחה = 100% מהדברים נעשים באיכות מעולה, בזמן ולשביעות רצון של כולם.
(דברים = משימות, שיחות, פרויקטים, מערכות יחסים, מטלות ועוד).

ג. כישלון = פחות מ 100% מהדברים נעשים באיכות מעולה, בזמן ולשביעות רצון של כולם.
(99.9% = כישלון).

ד. במקרה של כישלון יש לחפש את האשמים ולהעניש אותם.
ד-1. במסגרת חיפוש האשמים אנחנו מועמדים מרכזיים.
ד-2. עונשים יכולים להיות מגוונים ויצירתיים: בושה, רגשות אשם וייסורי מצפון הן רק 3 דוגמאות.

ה. הצלחה היא רגעית בלבד.
ה-1. במקרה של הצלחה יש להמשיך מייד הלאה (שהרי תמיד יש עוד מה לעשות).
ה-2. לחגיגה ולעצירה אין מקום, שכן הן מתכון בטוח לכישלון עתידי.

**
אנשים רבים שאני מכיר משחקים במשחק שלא ניתן לנצח בו.
יש כאלו שמשחקים בו לכל אורך חייהם.

יש משהו טרגי בלנסות לנצח במשחק שלא ניתן לנצח בו.
בלקחת כמובן מאליו את שאינו מובן מאליו.
בלהתמקד בחצי הכוס הריקה.
בתוכנו מסביבנו.

לא חייבים לשחק לפי 5 החוקים הללו.
אפשר לשחק אחרת…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

מציאות וחמישה סיפורים

מציאות:
עובדת חדשה חתמה על חוזה עבודה ותחל לעבוד בעוד כחודש.
מכיון שקודמתה בתפקיד עוזבת במהלך החודש הקרוב,
הוסכם שהעובדת החדשה תבצע חפיפה בת מספר ימים עוד לפני כניסתה הרשמית לתפקיד.
לאחר יומיים של חפיפה העובדת ביקשה לשוחח עם המנהלת ואמרה:
"כעת אני מבינה שהעבודה הרבה יותר מורכבת ותובענית ממה שהערכתי בתחילה.
לאור זאת אני מבקשת לשקול את שיפור תנאי ההעסקה שעליהם הוסכם."

**
סיפור אפשרי אחד של מנהלת מגייסת:
לא עושים דבר כזה. היא לא בסדר.
אי אפשר לבטוח במי שמתנהגת כך עוד לפני יומה הראשון.
היא איבדה את האמון שלי ועליה לרכוש אותו בחזרה.

**
סיפור אפשרי שני של מנהלת מגייסת:
העובדת מנסה לנצל הזדמנות.
לאחר שהיא הבינה שאנו בלחץ היא מנסה לסחוט אותנו בשיטת "מצליח".
העובדת מעמידה אותי במבחן ואני צריכה להעמיד אותה במקומה.

**
סיפור אפשרי שלישי של מנהלת מגייסת:
כנראה שהיא ראתה במהלך החפיפה את המשכורות בארגון
והבינה שאנו משלמים לה פחות ממה ששילמנו לקודמתה.
עדיין, זה לא בסדר לפתוח תנאים לאחר שסגרנו.

**
סיפור אפשרי רביעי של מנהלת מגייסת:
זה מוזר. מישהו השפיע עליה בימים האחרונים.
אולי בעל או חברה המליצה לה לפתוח איתנו מחדש את הנושא הזה.
ממש הרגשתי שהדיבור בשיחה האחרונה היה שונה מבשיחות הקודמות.

**
סיפור אפשרי חמישי של מנהלת מגייסת:
העובדת החדשה היא אם חד הורית ומצבה הכלכלי מאתגר.
העבודה אכן תובענית ומצריכה לא מעט השקעה.
אולי יש פה עניין חצי הישרדותי עבורה. כדאי לראות אם/איך אפשר לעזור…

**
חמישה סיפורים שונים למציאות אחת.
חמישה סיפורים מחוברים או לא מחוברים למציאות.
חמישה סיפורים שייצרו חמש מערכות שונות לחלוטין של עובדת-מנהלת-צוות-חברה.

סיפור יוצר מציאות.
שים לב לסיפור שאתה מספר לעצמך על מה שקורה.
טפלי בסיפור שלך בעדינות, בזהירות ובאחריות.

חיים מלאים. היום.