11 הרהורי מסע

בחירה

פוסטים מסוימים שאני כותב 
זוכים ליותר צפיות, מעוררים יותר תגובות
ומובילים ליותר סדנאות מפוסטים אחרים.
כנראה שהפוסט הנוכחי אינו אחד מהם.

**
זמן

חוסר זמן ועודף זמן אינם שני דברים שונים.
לא למצוא זמן למשהו שחשוב
ולחכות שהזמן המזדחל יעבור כבר 
הם שני קצוות של אותה תפישה.
תפישת הזמן כמשאב (חסר או עודף)
שאמור לסייע לנו להגיע למקום אחר 
מהמקום שאנו נמצאים בו כרגע.

**
למידה

פיתה שהונחה על השולחן תמוחזר ולא תוחזר.
פיתה שלמה – מחזור לבני אדם.
פיתה שננגסה – מחזור לבעלי חיים.
חומוס אליהו.
יקנעם.

**
לזכור

הרכב היחיד בחניית האנדרטה של אסון המסוקים
היה זה שהגענו אתו.
וגם הוא לכמה דקות בלבד …
אולי כשהשמש יוקדת פחות
קל יותר לזכור.

**
שקט

מסע אחד.
עץ אחד. מעיין אחד. 
חבל אחד. שקית אחת.
אוהל אחד. 
בן אחד. אבא אחד.
כמה שקיעות. כמה זריחות. 
כמה חדרי בריחה.
שמש. צל. מים. רוח.
קשר. הצלה. 
מתחת לבאר, מאחורי העץ, לתוך הבאר. 
על העץ, ליד העץ, מתחת לעץ.
עם העץ…
לבד.
ביחד.

**
השבוע

נסעת לפולין וחזרת מפולין.
נסעתן לתל-אביב וחזרתן מתל-אביב.
נסענו לצפון וחזרנו מהצפון.
יום חמישי בבוקר, כולנו ביחד.
הכרת תודה.
לא תמיד כל מי שנוסע חוזר.
נדב יודע…

**
שאלה

ניסה ולא הצליח.
ניסה שוב ולא הצליח.
ניסה שוב והתייאש. 
זז הצידה בכעס.
גם אני זזתי.
התרחקתי.
אחרי ש"התקרר" שאלתי אותו את השאלה.
קיבלתי תשובה ברורה.
למדתי משהו.
התקרבתי.

**
אפשר

גם בתקופה הזו,
בימים הכי חמים של השנה,
אפשר לשהות ימים שלמים בשטח.
צל עצים, מי נחל ורוח גלילית
עושים את העבודה.

**
מסעות

לפני שיצאנו כתבתי:

"יציאה למסע
עם כוונה.
בלי וודאות.
עם כוון כללי.
בלי תכנון מפורט.
עם יותר הקשבה
ופחות ידיעה.
מעניין לאן נגיע.
מעניין את מי ואת מה נפגוש."

המסע הקודם והמסע הנוכחי 
היו שניהם לאותו אזור.
באותה תקופת שנה.
לאותו מספר של ימים. 
באותו רכב. עם אותו ציוד.
מסע של אותם אנשים. 
הוא ואני.

שני מסעות שונים לגמרי.

**
חופש

הפעם הרשיתי לעצמי
לצאת לחופש
גם מהכתיבה היומית.

**
גבול

כאן לא ייכתב
משהו שנוכח
כבר זמן מה.

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

במשחק קלפים

במשחק קלפים
אין לנו שליטה על הקלפים שנקבל
ויש לנו 100% בחירה על איך נשחק עם הקלפים שנקבל.

במסע חיים
אין לנו שליטה על הקלפים שנקבל
ויש לנו 100% בחירה על איך נשחק עם הקלפים שנקבל.

איך הסיבוב הזה בינתיים…?

חיים מלאים. היום.

זה לא אתה

ברכות !
התחלתם לעבוד ביחד…
כשאתה מביט בעצמך דרך העיניים שלו
ודרך עיני אחרים שמתבוננים בכם
אתה רואה משהו שלא ראית קודם.
אתה רואה את עצמך קצת אחרת.

**
שלוש נקודות מבט.
איך הוא רואה אותך.
איך הם רואים אותך כשאתה לידו.
איך אתה רואה את עצמך.
אף אחת מנקודות המבט הללו היא לא אתה.
אפילו לא זו שלך.

**
כשאנחנו נעים בעולם הזה אנו מגדלים ומפתחים נקודות מבט.
כשאנחנו נעים בעולם זה אנו גם משנים וזונחים נקודות מבט.
סיפורים שאנחנו מייצרים לעצמנו.
תפישות שונות של מציאות.
על עצמנו ועל אחרים.

**
בקרוב תראה את עצמך אחרת.
בקרוב תהיה אחרת.
השינוי כבר כאן.

בהצלחה במסע הזה.

חיים מלאים. היום.

נכנסים לפברואר

נכנסים לפברואר

החודש שבו, לפני 7 שנים, נפטר אבי זכרונו לברכה.
איש אחד שאני מתגעגע אליו ושזכיתי להכיר.

החודש שבו, לפני 17 שנים, נולדה בתי הבכורה.
הגיחה לאויר העולם ושינתה את חיי לעד.

החודש שבו, לפני 18 שנים, התחלתי לעבוד באינטל.
מקום שהוא כל-כך הרבה מעבר לרק מקום עבודה עבורי.

החודש שבו, לפני 26 שנים, התחלתי מסלול מסוים בצבא.
מסלול שהפך להיות גם דרך מיוחדת ובעלת השפעה אינסופית.

החודש שבו, לפני 45 שנים, הצטרפתי גם אני לחגיגה.
למסע חווייתי מופלא על הכדור הזה, בגוף הפיזי הזה.

חיים מלאים. היום.

רגע לפני שזה מתחיל

רגע לפני שזה מתחיל.
זה כבר כאן…
חוסר וודאות.
יציאה ממרחב נוחות.
כניסה למרחב אי – נוחות.
עזיבת חוף מוכר.
יציאה למסע.
ביחד עם אחרים.
לבד עם עצמך.
התרגשות.
חשש.
לחץ.
סקרנות.

מראות.
צלילים.
ריחות.
קולות.
זכרונות.
מחשבות.
תחושות.
אינטראקציות.

דריכות.
הלב פועם.
אנדרנלין.
ערות.
ערנות.
חיות.

חיים מלאים. היום.

מכתב תודה לשותפים למסע

"הי,
אני רוצה לחגוג אתכם לפני.
לחגוג עכשיו, לפני שאנו יודעים אם מה שאנו רוצים שיקרה אכן יקרה.
לחגוג עכשיו, לפני שאנו מקבלים ממנו את התשובה שאנו מקווים לקבל.

לחגוג תהליך איכותי ועמוק.
לחגוג מהירות תנועה בלי חיפזון.
לחגוג הרבה תשומת לב וחשיבה.
לחגוג יצירתיות וגמישות.
לחגוג שותפות לתהליך – בינינו, עם הצוות וגם אתו.
לחגוג התעקשות גם כשהיה קשה.
לחגוג המתחות. גם כשהיה לא נוח.
לחגוג ירידה לפרטים והשקעה בהרבה מאוד "דברים קטנים".
לחגוג תהליך אישי חזק שכבר מייצר מערכת יחסים מיוחדת.
לחגוג פיצוח של עניין מורכב וחשוב שהתמודדנו איתו במשך תקופה.

הרבה חגיגות במקום המסוים הזה, בנקודת הזמן הנוכחית.
אני פחות מאמין בלעשות "עין רעה" ויותר מאמין בלעשות "עין טובה".
אני פחות חושש מ"לפתוח פה" ויותר חושש שנפספס ונתייחס כמובן מאליו למה שהוא לא.
את החגיגות הללו כבר לא ניתן לקחת מאיתנו.

חגיגות של דרך.

אם בנוסף, יקרה מה שאנו רוצים שיקרה
ונקבל ממנו את התשובה שאנו מקווים לקבל,
נוכל להתכנס שוב ולחגוג גם תוצאה.

ואם לא, זה עדיין שווה את זה !

זכות גדולה לצעוד אתכם ולצדכם בדרך הזו.
להיות חלק מהמסע המיוחד הזה."

**
אני סוגר שבוע מלא ואינטנסיבי במיוחד.
רגע לפני התנתקות למנוחה שאני כל-כך מחכה לה,
עוד מספר תודות אישיות שעוזרות לי לסכם את השבוע יוצא הדופן הזה:

תודה על ההפתעה שעשיתן לי השבוע ועל המתנה המרגשת והמדויקת שקיבלתי מכן.
תודה על נתינת המקום ופינוי המרחב היום. על האמון וההזדמנות.
תודה על שהגעת לפגוש אותנו אתמול בהתראה קצרה באמצע היום. אני שמח שנפגשנו ומקווה שיהיה לזה המשך.
תודה על המחשבה, התכנון המושקע והתקתוק הלוגיסטי של כל הדבר הזה. יצרת לי המון שקט.
תודה על תשובות מפתיעות שהגיעו השבוע ושחררו הרבה לחץ מהשבועות האחרונים.
תודה על שאת עוזרת לי להחזיק את הדבר הזה. אני לא חושב שהייתי יכול לעשות את זה בלעדייך.

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

441

"אומרים שנדרשים 21 ימים רצופים בכדי לסגל הרגל חדש.
אז אומרים.
אני מאמין שנדרשים הרבה יותר."

**
כך נפתח המסר שכתבתי בשנה שעברה,
בדיוק עשרים ואחד ימים לאחר שהתחיל אתגר הכתיבה היומית.
באותו יום, בכ"א תשרי התשע"ו,
עשרים ואחד ימי כתיבה רצופים היוו שיא חדש עבורי.

**
היום הוא היום הרצוף מספר 441 של אותו אתגר שהחל בראש השנה שעבר.
441 הוא מספר סמלי.

441 = 21X21.

עשרים ואחד מחזורים רצופים של עשרים ואחד ימי כתיבה רצופים.
יום אחר יום אחר יום אחר יום.
פשוט לעשות את זה.
בלי סיפורים.
בלי תירוצים.

**
המסר היום מוקדש לעצירה.
לחגיגה.
לפרגון עצמי.

להכרת תודה:
על הבחירה באתגר ועל העמידה בו.
על הבחירה להמשיך.
על ההתפתחות.
על ההשפעה.
על המסע.
על ההרפתקה.
על הפרגון והתגובות החמות.
על הרוח הגבית שאני מקבל.

**
441 – יום מיוחד.
441  – עוד יום.

חיים מלאים. היום.

מעל לכל ספק

נניח לרגע ש..

שאת בדיוק במקום שבו נועדת להיות.

שמה קורה עכשיו זה בדיוק מה שצריך לקרות.

שמה שאתה חווה עכשיו זה בדיוק מה שאתה אמור לחוות.

שכל האירועים, המצבים והאנשים בחייך משרתים אותך ואת המסע האישי שלך.

שכל מה שעברת וכל מה שאתה עובר הוא חלק מהנתיב המדויק והייחודי שנועדת לעבור.

**
איך היית מרגיש אם היית יודע בוודאות שכל זה נכון?

איך היו משתנים חייך אם היית מאמינה מעל לכל ספק שזה כך?

האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזה לא …?

חיים מלאים. היום.

כ"ט אלול – סיום אתגר

לסגור שנה.
לסיים אתגר.
לעמוד במילה שנתת.
בעיקר לעצמך.
להעז.
להשמיע קול.
לצאת לדרך.
להסכים לצעוד.
להתמסר.
לחיות.

**
את המסר האחרון באתגר אני בוחר להקדיש למספר הכרות תודה:

לסת' גודין שהיה ההשראה עבורי לאתגר הזה.
ולא רק לזה.

לטכנולוגיה שאפשרה למסרים להגיע מדי יום למאות ולאלפי אנשים
ללא תלות במקום שבו הייתי באותו רגע.
ללא תלות במקום שבו הם היו.

לאינטל, החברה שאני עובד בה, וללקוחות שאני משרת בצורה עצמאית
על כל מה שאני מקבל מכם ברמה החומרית והכלכלית (כמובן שזה לא הדבר היחיד…).
בזכותכם יש לי את החופש ואת האפשרות להשקיע זמן, אנרגיה ותשומת לב בדברים שחשובים לי
ושאינם מתורגמים בצורה ישירה לשכר או להכנסה.

לשנה המעוברת שהרחיבה את האתגר מעט
והעמידה אותו על 385 ימים רצופים.
הזדמנות לעוד קצת. למשהו מעבר.

למשפחה, לחברים ולשותפים לדרך שאתכם אני פוגש בשבילי החיים בכל יום.
השפעתכם עלי ותרומתכם לחיי עצומה.
הייתם אתי כמעט בכל פוסט שפורסם במהלך השנה הזו.

לחברים לבלוג שפרגנו, הגיבו, שיתפו, התייחסו
ונתנו משוב משמעותי ורוח גבית חשובה וממלאה.

לחברים חדשים שלא הכרתי לפני כן ושזכיתי לפגוש במהלך השנה.
בני אדם, רעיונות, תפישות, חוויות, ספרים ועוד.

לגוף שלי שהרבה בזכותו התאפשר האתגר הזה.
יום אחר יום.
שנה שלמה.
בלי מחלות. בלי השבתות. בלי הפסקות.
לא מובן מאליו.

למשאבים שעמדו לרשותי, פנימיים וחיצוניים,
שאפילו איני יודע להפריד ביניהם או לכנותם בשם.
בזכותם התאפשר לי "לעלות כל יום לאוויר" עם מסר כזה או אחר.
איכשהו נוצר חיבור למעיין יצירתי שלשמחתי קיבלתי גישה אליו.

להחלטה לצאת לדרך הזו בלי לדעת כיצד היא תתפתח, האם אצליח ואיך יהיה…
מעולם לא עשיתי משהו כזה בעבר.
ההשקעה באתגר היתה גדולה משהערכתי. וכך גם הרווח והתגמול.

**
זהו. שנה מלאה.
בכל סיום של פרק יש חגיגה ואבל.
גם כאן.
חגיגה על סיום והשלמה של אתגר. על דרך. על התפתחות.
אבל על פרידה מאתגר שהפך להיות חלק אינטגרלי מהחיים.

**
במהלך האתגר הקפדתי לכתוב בכל יום את המסר של אותו יום.
בלי לתכנן.
בלי להכין מראש.

מה יקרה מחר?
לא יודע.
נחיה ונראה.
קודם נחיה ואז נראה.

תודה על הנוכחות שלכם בחיי.
חג שמח ושנה מבורכת.

חיים מלאים. יום יום.