תגית: מרלו מורגאן

"במשך מאות שנים נהגו האנשים האמיתיים לומר את אותו משפט ראשון לילד שזה עתה נולד.

כל אדם שומע בדיוק אותן מילים אנושיות: 
'אנו אוהבים אותך ותומכים בך במסעך'.

בחגיגת סיום החיים מחבקים כולם את האדם וחוזרים שוב על משפט זה:
'אנו אוהבים אותך ותומכים בך במסעך'.

מה ששמעת כשהגעת הוא מה שאתה שומע כאשר אתה עוזב…"

(מתוך "מסר האנשים האמיתיים" / מרלו מורגאן)

**
מתישהו התחלנו את המסע שלנו כאן.
מתישהו נסיים אותו.
ככה זה.

עכשיו חיים.

אולי אפשר להרחיב את מסר "האנשים האמיתיים" לילד שנולד,
ולעשות בו שימוש גם מעבר ליום הלידה או הפטירה.
לומר בקול רם או לשדר מהלב, עם או בלי חיבוק, עם או בלי ביקור:
"אנו אוהבים אותך ותומכים בך במסעך."

אולי אפשר להיזכר בכך שאיננו לבד ולהוקיר את האנשים המלווים אותנו במסענו,
בקול רם, או בהכרת תודה שקטה:
"תודה על שאתם אוהבים אותי ותומכים בי במסעי".

**
ידי אנשים אחרים

“כל אחד מאתנו חי בתוך ודרך תנועה עצומה של ידי אנשים אחרים.
ידיהם של אנשים אחרים מניפות אותנו מן הרחם.
ידי אנשים אחרים מגדלות את המזון שאנו אוכלים,
אורגות את הבגדים שאנו לובשים,
בונות את קורת הגג שתחתיה אנו חיים.
ידיהם של אנשים אחרים מענגות את גופנו ברגעים של תשוקה,
מעניקות לנו עזרה ונחמה ברגעים של מכאוב ומצוקה.
עושרו המשותף של הטבע מוקצה ומחולק דרך ובאמצעות ידיהם של אנשים אחרים לצרכים ולהנאות של חיינו הנפרדים, האישיים.

ולבסוף, ידי אנשים אחרים מורידות אותנו לתוך האדמה.”

~ ג'יימס סטוקינגר (תרגום חופשי – רוני ויינברגר, הטקסט המקורי כאן)

**
מתישהו התחלנו את המסע שלנו כאן.
מתישהו נסיים אותו.

עם, לצד ובעזרת אנשים אחרים.

אנחנו לא לבד.
אנחנו כאן לזמן מוגבל, אורחים על הכדור הזה.
חלק מהרשת האנושית, תומכים ונתמכים, אוהבים ונאהבים, משפיעים ומושפעים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

" הנחש החלקלק והזוחל הוא כלי לימוד בזכות השלת עורו החיצוני לעיתים קרובות.
אפשר להשיג מעט בחיים, אם מה שאתה מאמין בו בגיל שבע
הוא עדיין מה שאתה מאמין בו בגיל שלושים ושבע.
אתה חייב להשיל מעצמך רעיונות ישנים, הרגלים, דעות ולעתים חברים.
הצורך בוויתור על דברים הוא לעיתים שיעור אנושי קשה מאוד.
הנחש אינו מפסיד או מרוויח בהשלת עורו הישן.
הוא פשוט צריך לעשות זאת.
דברים חדשים אינם יכולים להגיע כאשר אין מקום פנוי. "

– מתוך "מסר האנשים האמיתיים", מאת מרלו מורגאן

**
בין להאמין במשהו ללהפסיק להאמין באותו משהו יש מרחב.
זה פחות עניין דיכוטומי של שחור או לבן ויותר תהליך מתמשך ומתפתח.

יש דברים שאנו מאמינים בהם ושאנו מודעים לכך שאנו מאמינים בהם.
יש דברים שאיננו מאמינים בהם ושאנו מודעים לכך שאיננו מאמינים בהם.
כמו למשל אלוהים.
אני מאמין באלוהים ומודע לכך או שאיני מאמין בו ומודע לכך.
או תואר שני.
אני מאמין בתואר שני או לא מאמין בתואר שני ובחשיבות שלו לחיי.
בין אם אני מאמין בו ובין אם לא,
אני מודע לכך שזו מחשבה או תפישה שאני יכול לבחור בה או לא.
במקום שיש יותר מודעות, יש יותר אפשרות לבחירה.

**

יש דברים שאנו מאמינים בהם ואיננו מודעים לכך שאנו מאמינים בהם.
אנו פשוט מקבלים אותם כמובנים מאליהם ומניחים שהם חלק טבעי מהעולם.
או שאנו מאמינים שככה זה ושאין מה לעשות.
כמו למשל המערכת הבנקאית.
או כסף.
או משכנתא.
או נישואים.
או בית ספר.
או חברה עסקית.
או תלוש שכר.
או מדינה.
או ההכרח באכילת בשר.
או שלושה מוצרי חלב ביום.
או עבדות.
או סחר בבני אדם.

**

המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא שכולם רעיונות אנושיים שנוצרו מתישהו על ידי בני אדם,
רעיונות שלא היו קיימים בטבע מאז ומעולם.
חלקם רעיונות שאנשים רבים הפסיקו להאמין בהם,
ואחרים כאלו שאנשים רבים עדיין מאמינים בהם גם כיום.

המודעות לכך שמשהו הוא המצאה אנושית היא רגע של גילוי.
של מעבר ממשהו שאינו מודע למשהו מודע.
מעבר תפישתי, לפעמים מערער ומטלטל, המאפשר בדיקה, בחירה ושינוי.
בדיקה האם אותו דבר משרת מטרות חשובות שלשמן הוא נוצר,
בחירה האם להמשיך להחזיק בו,
ושינוי על פי צורך.

יש תפישות ואמונות שקל להשתחרר מהן אם רק בוחרים
ויש כאלו שקשה.
גם כשמאוד רוצים.

שבת של שלום,
הרבה מודעות ובחירה,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

נ.ב.
בחודשים האחרונים אני נחשף לתכנים רבים שגורמים לי לחשוב.
בעיקר ספרים, מאמרים וסרטים, חלקם מסתובבים ברשת בחינם.
בדרך כלל אלו חומרים המצריכים שעות של הקשבה וצפייה.
לא כאלו שאפשר להחליק בדקה או שתיים.
אם מעניין אתכם לקבל מספר הפניות וקישורים השאירו פרטים כאן למטה או צרו איתי קשר.
(אחזור אליכם תוך מספר ימים לכל היותר).