ג' אייר – ורדפהו

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." תהילים ל"ד ט"ו

חלק ד' "ורדפהו" – פרשנות אישית:

לאחר שבחרת מטרה ראויה ("בקש שלום") פעל להשגתה.
התקדמי לכיוונה ושאפי למלאה.
הדגש הוא על להיות ב"מסע אל" ולא "להגיע ל.. ".
המהות היא הדרך ולא השורה התחתונה.
אפשר להירגע. יכול להיות שהמטרה לא תושג.
הרדיפה אחר היא הדבר.
התנועה בכיוון היא העיקר.
ארבעים שנה במדבר.
עם או בלי להכנס לארץ המובטחת.
עם או בלי לראות את הארץ המובטחת.
להיות שלם עם הבחירה.
לזכור שזה שווה את זה.
בלי קשר לתוצאה.
להיות נוכח. עם הכאב, הקושי, הפחד, הייאוש, הספק ,..
להיות נוכח. עם השמחה, ההתעלות, הידיעה, החברות, ההתרגשות, …
לחוות. גם את האבל וגם את החגיגות.

**
כשאתה "רודף" אל תאבד קשר עין עם המטרה שלשמה יצאת לדרך.
הישארי מחוברת למהות.
המשך להחזיק את הכוונה.
זכרי שאת לא לבד. וגם לא היחידה.
שחרר עצמך מממשא האחריות לכל העולם.

**
היזהרי ש"הרדיפה" לא תשתלט על חייך ותבלבל אותך.
המשך להקפיד על "סור מרע" ועל "עשה טוב".
כל יום.
גם היום.
הסדר אינו מקרי.
"בקש שלום ורדפהו" רק אחרי "סור מרע ועשה טוב".

**
בדקי האם ה"שלום" שביקשת עדיין רלוונטי.
האם את עדיין מבקשת אותו.
אם יש צורך עדכני והחליפי.
מותר.
חשוב.
המטרה אינה קדושה.
יכול להיות שהמהות והדרך כן.

**
אולי המטרה הראויה היא רק תרוץ.
מגדלור המאפשר לצעוד.
לגדול. לזכור. להתחבר. להתמודד.
משהו להסתכל עליו ולשאוף אליו בזמן שאנחנו הולכים.
משתנים.
משנים.
נוגעים.
חיים.

חיים מלאים. יום יום.

ב' אייר – בקש שלום

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." תהילים ל"ד ט"ו

חלק ג' "בקש שלום" – פרשנות אישית:

התחברי למטרה חשובה, משמעותית וראויה.
גם אם אינך בטוח האם ואיך ניתן להגיע אליה.
גם אם את נבוכה לומר אותה בקול רם.
משהו שהוא מעבר למה שאתה מסוגל לעשות או להשיג בעצמך.
מטרה שמציינת כיוון ומסייעת לחדד כוונה.
מטרת "בעד" ולא "נגד".
מטרה שנוגעת בך ומעוררת אותך מעבר לניתוח לוגי כזה או אחר.

**
"שלום" כדוגמא אחת מני רבות אפשריות:
ריפוי, חינוך, בריאות, כלכלה, מוגנות, רווחה, תרבות, טבע,
משפחה, קהילה, כבוד האדם, מדינה, טכנולוגיה, כדור הארץ, …

לא חייבים לשנות את כל העולם.
אפשר להתחיל בלהשפיע על עולם כזה או אחר.

חיים מלאים. יום יום.

י"ח ניסן – לשחק פתוח

זה מה שאני חושב.
מה אתה חושב?

כך אני רואה את הדברים.
האם אני רואה נכון?

זה החשש שיש לי לגבי ההתאמה שלך לתפקיד המסוים הזה.
את יכולה להתייחס לזה?

אלו הנקודות המרכזיות שאני מזהה כאן.
מה אני מחמיץ?

אני מתלבט לגבי שתי הנקודות הללו…
מה דעתך?

**
כשאני משחק פתוח אני מנסה להגיע לדיאלוג משמעותי
שבו נוכל להקשיב זה לזו, להבין זו את זה ולהגיע לפתרון מיטבי.
אני זוכר שגם אם יש בינינו הבדלי תארים, דרגות או מעמדות,
אנחנו בעצם שווים. שנינו בני אדם.
אני מבין שיש לנו אינטרס משותף ומקווה שנצליח למלא אותו ביחד.
איני מקל ראש במורכבות של העניין הזה
ובאתגר העומד בפנינו לפגוש זו את זה למרות כל השדים, הרעשים וההפרעות.

**
כשאני משחק סגור אני שומר את הקלפים קרוב לחזה.
רמת האמון שלי בך נמוכה.
יש לי חשש שתנצלי אותי ואת המצב אם אשחק פתוח.
כשאני משחק סגור חשוב לי לשמור על מרחק בטוח בינינו.
זו הדרך שלי להגן על עצמי.
אני בוחן אותך ובסוף המבחן אחליט אם עברת או לא.
אחרי שאאסוף מקסימום מידע, אבחר מה לעשות.

חיים מלאים. יום יום.

י"ז אדר א' – המורים שלי

המורים שלי.
רשימה חלקית בלבד. סדר אלפביתי.

אלי נבון, אן וייזר קורנל, אנטוני רובינס, אסף רולף בן שחר,
אסתר וג'רי היקס, אקהרט טול, ביירון קייטי, ג'וליה קמרון,
ג'יי אברהם, ג'יימס אלטוצ'ר, גיל פרץ, ג'ים קולינס, דון מיגל רואיז,
דורית יעקובי, דיפאק צ'ופרה, דן מילמן, דנה גניהר-רז,
הדי שלייפר, זיג זיגלר, זיו פלג, טום פיטרס, טיך נהאת האן,
יאיר כספי, יוג'ין ג'נדלין, ישי גסטר, ליאו בוסקאליה, לילי הררי,
מאזי עמוס, מארשל רוזנברג, מורי שוורץ, מיקי קשתן,
מירי שפירא, משה ריין, נפוליאון היל, סטיבן קובי, סילביה הסקביץ',
סנדרה סיגל, סת' גודין, פיטר סנג'י, פרדריק ללו, צביקה ברגמן, רובין שארמה,
רוברט קיוסאקי, רחל נעמי רמן, שמוליק מרחב, שרון דויל.

המורים שלי.
פותחי שערים.
מאפשרים.
פורצי דרך.
מנחים.
מדריכים.
מאיצי תהליכים.
מלווים.

המורים שלי.
רשימה חלקית בלבד.
הרשימה לא כוללת מורים שהם גם בני משפחה.
הרשימה לא כוללת מורים שהם גם חברים ושותפים לדרך, לעשייה, לגילוי וליצירה.
הרשימה לא כוללת מאות (אולי אלפי) מורים משמעותיים שפגשתי לאינטראקציה בודדת (מפגש אחד, ספר אחד, שיחה אחת).

המורים שלי.
בחלקם בחרתי. אחרים בחרו בי.
יש כאלו שהנסיבות הפגישו בינינו.
לפעמים מורה מוביל למורה.
את חלקם אני מכיר אישית, אחרים רק וירטואלית.
רבים מהם לא יודעים שהם המורים שלי.

המורים שלי.
מכולם קיבלתי משהו משמעותי.
שהשפיע עלי, שתרם לחיי, ששינה ועיצב אותי.
מחלקם אני עדיין ממשיך לקבל.
הכרת תודה עצומה.
וואוו. איזו רשימה. איזו דרך. איזה שפע. כמה נתינה…

למעט מורה אחת (תודה לילי !!!) שלשמחתי ולמזלי פגשתי במסגרת חינוכית רשמית, את רוב המורים המשמעותיים והמשפיעים על חיי פגשתי במסגרות אחרות.
תעודת הוראה, תואר או תפקיד רשמי של "מורה", לא מבטיחים שאת/ה באמת מורה.
היעדר תעודת הוראה או תפקיד רשמי, לא מרמזים על כך שאינך מורה.

רוב "המפעלים התעשייתיים" ו"פסי הייצור" למבחנים, ציונים, תעודות ותארים כבר לא רלוונטיים ללמידה.
למרבה הצער, הם גם הרבה פחות רלוונטיים מבעבר לביטחון תעסוקתי ולקריירה מוצלחת.
בחלק מהמוסדות הללו מלמדים היום בעיקר אילוף, צייתנות וראש קטן.

בינתיים, עד שהמערכות הלא רלוונטיות שקורסות תשתנינה,
אפשר להפסיק להאשים את מערכת החינוך, את הממסד ואת העולם.
היום, יותר מאי פעם, מי שרוצה ללמוד יכול.
מטובי המורים בעולם,
את החומרים הכי חשובים והכי מתקדמים בכל נושא שהוא,
גם ללא עלות או בעלות נמוכה.

עד לפני כמה שנים, אנאלפביתים היו אלו שלא ידעו קרוא וכתוב.
היום, בעולם החדש, אנאלפביתים הם אלו שלא יודעים (או לא רוצים) ללמוד.

חיים מלאים יום יום.

ד' אדר א' – לנהל קריירה כמו כלב

בארי הוא כלב חילוץ והצלה מזן סן-ברנרד.
בסופות שלגים ובמזג האוויר הכי סוער,
בארי יצא החוצה לחפש מטיילים שכבר לא האמינו שייצאו מזה.
הוא הציל חיים של יותר מ-40 אנשים.
בגיל 14 בשיבה טובה, הוא הלך לעולמו.
כלבי חילוץ והצלה מאומנים לתפקד בתנאים מיוחדים:
טמפרטורות נמוכות, רוחות חזקות, סופות שלגים, רעידות אדמה.
הם פוגשים את "לקוחותיהם" במצבי משבר קשים, מחלצים אותם וממשיכים הלאה.

**
באדי היא כלבת הנחייה האמריקאית הראשונה.
כלבי נחייה מלווים אנשים עיוורים או לקויי ראייה (נחייה).
כלבי שירות מלווים בני אדם בעלי מגבלות אחרות כגון לקויי תנועה, אפילפסיה, אוטיזם ועוד.
הם עוברים תהליך הכשרה ייחודי וגדלים מגיל צעיר לתוך התפקיד.
כלבי שירות ונחייה מלווים את הבעלים שלהם באופן צמוד ויום-יומי.
הם משרתים לקוח מרכזי אחד,
מספקים מענה לצרכים השוטפים השונים שלו
ובונים מערכת יחסים מתמשכת ועמוקה רבת שנים.

**

boomer-radio-2

בומר הוא כלב רחוב מעורב, קטן ואינטליגנטי.
הוא מסתובב לו בעולם ונהנה מהחופש שלו.
בכל פעם שהוא פוגש "לקוח" בצרה הוא מייד קפץ לעזור ולסייע לו.
בומר אינו מומחה לתחום מסוים אך בזכות פקחותו ויכולת ההסתגלות שלו,
הוא מצליח לתת פתרון למגוון רחב של לקוחות במגוון רחב של מצבים.
הקשר של בומר עם לקוחותיו נקודתי, קצר ואינטנסיבי.
לאחר פתרון בעיית הלקוח, גם אם נוצרה מערכת יחסים יוצאת דופן,
הוא תמיד תמיד נפרד לשלום וממשיך הלאה.

**
בארי, באדי ובומר מספקים ערך גבוה וחשוב ללקוחותיהם.
חלקם באופן חד פעמי ואחרים לאורך תקופה ארוכה.
חלקם מומחים בנתינת מענה לבעיות מסוג מסוים ואחרים מגיבים למגוון מצבים מתפתחים.

לקריירה של איזה מהם דומה הקריירה שלך? 🙂

חיים מלאים. יום יום.

י"ח שבט – סוגים ומחירים של בעיות

בעיה מסוג ראשון: להגיד "כן" למשהו שהוא "לא"
להגיד "כן" למועמד שלא מתאים.
להגיד "כן" ללקוח שאינו מתאים.
להגיד "כן" לפעילות שאינה מתאימה
להגיד "כן" למערכת יחסים שאינה מתאימה.
המחיר של בעיה מסוג ראשון הוא ברור, כבד וכואב.

**
בעיה מסוג שני: להגיד "לא" למשהו שהוא "כן"
להגיד "לא" למועמד שמתאים מאוד.
להגיד "לא" ללקוח חשוב מדויק.
להגיד "לא" לפעילות שיכולה לשרת, לקדם ולתרום.
להגיד "לא" מוקדם מדי למערכת יחסים משמעותית או פוטנציאלית.
המחיר של בעיה מסוג שני פחות מורגש ופחות כואב. לפעמים אפילו לא נדע שאנו משלמים אותו.

**
בעיה מסוג שלישי: לא לראות משהו שהוא "כן"
מועמד פוטנציאלי שיכול להתאים לא מגיע לראיון עבודה מכיון שלא "עלינו" עליו.
לקוח חשוב ומדויק לא פונה מכיון שהוא לא שמע על השירות או המוצר שלנו.
רעיון לפעילות מסוימת שיכולה לשרת, לקדם ולתרום בכלל לא עולה.
אדם או מערכת יחסים פוטנציאלית חולפים על פנינו מבלי שנשים לב אליהם.
המחיר של בעיה מסוג שלישי, במצבים מסוימים, הוא בסדרי גודל החשוב והמשמעותי ביותר.

פוטנציאל ההשפעה של הדברים שאיננו רואים ושאיננו מודעים להם (בתוכנו ומסביבנו) הוא עצום.

חיים מלאים. יום יום.

א' שבט – האם יש בארגון שלך מספיק שמח"ה?

האם יש בארגון שלך מספיק שמחה?

הנה ההגדרה שלי לשמח"ה ארגונית על ארבעת המרכיבים הקריטיים שלה:

שותפות, שיתוף והשתתפות.
משמעות וערך גבוה (לעובדים, ללקוחות, לבעלי עניין).
חגיגות, שמחה, הכרת תודה וכיף.
התפתחות ולמידה אישית ומקצועית.

**
חמש מחשבות על שמח"ה ארגונית:
שמח"ה ארגונית היא הרבה מעבר לרק ימי כיף, שכר גבוה ופינוקים אחרים.
• לחברה לא שמח"ה יהיה קשה מאוד להצליח לאורך זמן.
• אפשרי לפגוש את ארבעת מרכיבי השמח"ה בארגון או בחברה.
• כעובד/ת, ראוי וכדאי לשאוף לעבוד בחברה שיש בה שמח"ה אישית וארגונית.
• ארבעת מרכיבי השמח"ה אישיים ואינדיוידואליים. השמח"ה שלי היא לא בהכרח השמח"ה שלך.

חיים מלאים. יום יום.

כב' טבת – שיחת 5 השאלות

בהמשך לפוסט של אתמול ("שתי דרכים להעריך עובדים") –
לארגונים שונים יש שיטות שונות להערכות עובדים והערכות ביצועים.
שתי דוגמאות:
– מיקוד בהישגים עיקריים, חוזקות וחולשות.
– מתן ציון והערכה מילולית לגבי מספר סעיפים מוסכמים.

**
להלן אפשרות אחרת לשיחת סיכום שנה.
שיחה המייצרת שיחה משמעותית בין עובד ומנהל. בין בני אדם.
שיחה המכוונת ללמידה, לחיים מלאים, להכרה ולהתפתחות.
שיחה המבוססת על חמש שאלות:

1. איזה ערך הבאת השנה? הישגים משמעותיים? הצלחות מרכזיות ?
2. מה את חוגגת? במה אתה גאה במיוחד השנה?.
3. על מה אתה מתאבל? על מה את מצטערת? מה היה לך קשה, כואב ומאתגר השנה?
4. למי ועל מה את מכירה תודה השנה?
5. איך גדלת? מה למדת? איך התפתחת השנה?

**
תפקיד העובד בשיחה: להתכונן, להגיע עם תשובות לשאלות, לשתף.
תפקיד המנהל בשיחה: להקשיב, לראות את העובד, להבין אותו ואת נקודת המבט שלו.
בהמשך (באותה שיחה או בשיחה נפרדת) תפקיד המנהל יהיה לתת משוב, לשתף בפרספקטיבה שלו, להגדיר ציפיות ועוד.

איך זה נשמע לכם…?

חיים מלאים. יום יום.

יט' טבת – יום מיוחד. בחירות חשובות. החלטות קריטיות.

היום הוא היום האחרון של השנה האזרחית הנוכחית.

ב- 17/3/2015 מליוני אנשים ניצבו בפני בחירות חשובות.

מספר פעמים בחיינו אנו ניצבים בפני החלטות קריטיות: חתונה, לימודים, קריירה, בית ועוד.

**
היום האחרון של השנה הוא בסך הכול עוד יום. לא יותר מיוחד או משמעותי מכל יום אחר.

הבחירות היומיומיות שלנו חשובות הרבה יותר מהבחירות הרגעיות של ה – 17/3/2015.

ההשפעה של אינספור ההחלטות הנלקחות לפני או אחרי הגעתנו לצומת (חתונה, לימודים, קריירה, בית) גדולה יותר מהשפעה של החלטה נקודתית כזו או אחרת. קריטית ככל שתהיה.

להתראות ב 2016,
חיים מלאים. יום יום.

ט"ו טבת – נקודת פתיחה

הבוקר פתחתי את היום במשמרת "נשק, חבק וסע" בבית הספר של בני.
בחלק מבתי הספר בארץ עומדים בכל בוקר מתנדבים (הורי התלמידים),
שתפקידם לסייע להורים ולילדים לצאת מהרכבים בזהירות ובמהירות,
מבלי לעכב את התנועה ותוך שמירה על בטיחות.

***
ארבעה "טיפוסים" נפוצים שפגשתי הבוקר:
1. ההורה "הזעוף" בעל המבט החמוץ. הילד "נשפך" מהמכונית (גם הפנים שלו "לא משהו") וממשיך לדרכו ללא פרידה ביניהם.
2. ההורה "הלחוץ", ממהר מאוד, מעודד את הילד לצאת מהמכונית תוך כדי "להתראות" קצר ותכנות הוייז לנקודה הבאה שלו.
3. ההורה "המתקתק", נותן הנחיות אחרונות תוך כדי (ולאחר) יציאת הילד מהמכונית ("סבא יאסוף אותך בשתיים" או "חכה לי בשער ליד חיים").
4. ההורה "הנוכח", מתבונן בילד שיוצא מהמכונית ונפרד ממנו במילות חיבה, בחיוך חם, ובאיחולים לבביים ("להתראות אהוב שלי, שיהיה לך יום טוב").

***
שבע מחשבות על כך:
1. לילדים שונים יש נקודות פתיחה שונות. זה נכון לחיים באופן כללי וזה בא לידי ביטוי בכל בוקר.
2. נקודת הפתיחה הזו יכולה להשפיע מאוד על ההמשך.
3. גם בדקה אחת אפשר להעניק לילדים תשומת לב, חום ואהבה. או לא.
4. המתנדב הפנסיונר שעמד לידי ועזר לילדים לחצות את הכביש הקפיד לחייך ולומר מילה טובה לכל ילד וילדה. הוא נמצא שם בכל בוקר ובכל מזג אויר.
5. לכל אותם הילדים שחוצים את הכביש במעבר החצייה המסוים ההוא יש לפחות אדם אחד שרואה אותם, מחייך אליהם ומתייחס אליהם בכל בוקר.
6. גם חיים השומר (שבשער האחר) מכיר את כל הילדים בשמם הפרטי ומתייחס אליהם בכל בוקר.
7. שומר בשער ביה"ס או "מעביר דרך" יכולים להיות תפקידים חשובים ומשמעותיים מאוד. או לא. תלוי מי ממלא אותם ואיך הוא עושה את זה.

חיים מלאים. יום יום.