תגית: נוכחות

הדגל השחור הוחלף באדום בהיר
הסערה הצטננה ונרגעה
טפטופים קלים לפרקים
הבלחות של שמש

הרוח ששככה עדיין זוכרת

הים אותו הים
חי, פראי, רוחש
מתרחש…

גדול מכל דגליו
בועט בחזאיו
צוחק למשורריו

חיים מלאים. היום.

ציפיות. חשבונאות.
סיפורים. שיפוטים.
בלבול. חוסר שקט.
ניסיון לשלוט, לארגן ולסדר.
קדושת הרגע.
ארעיות.
נוכחות.
כל נשימה מתנה.

לא הכרתי את השיר הזה.
נחשפתי אליו רק בימים האחרונים.

**
"שביר"
מילים ולחן: אביתר בנאי

אני לא עשיתי אותי,
אני לא עשיתי אותך,
בכל זאת עדיין אני מצפה
שהכל ילך כמו שאני רוצה.
יושב על הכיסא ומסדר,
מי לא עשה לי וכמה לא פייר

אני לא עשיתי ת'ים
אני לא יודע לאן
בכל זאת עדיין אני מרגיש
רק את עצמי ולכולם אדיש.
עומד במרכז והכל שלי –
העולם, הזמן ומי שאיתי

שביר, הכל ברגע נשטף
מתנה, כל נשימה, כל נשימה

ציפור עפה מעליי
צל ציפור עובר בי
מלון אורחים, עובר דרך
רומס ת'חצר, מתוודה בערך
קרון ברכבת, קטר צורח,
מנגן וזוכר ואז שוב שוכח

שביר, הכל ברגע נשטף
מתנה, כל נשימה, כל נשימה
שביר, הכל ברגע נשטף
מתנה, כל נשימה, כל נשימה

**
מוזר הקטע הזה.
חי לו שיר כזה בעולם
ואין לי מושג שהוא קיים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום
רוני ויינברגר

הצעה אחת. החלטה אחת. צעד אחד.

הצעה ללכת ביחד למופע של אביתר בנאי – החלטה – קניית כרטיסים
צורת התארגנות חדשה – חמש דקות יומיות – מערכת יחסים חדשה בין חמישה אנשים – אינטראקציה שונה – נגיעות …
התכווננות – התפתחות ספונטנית – שינוי – אדוות –התרחשות – הדהודים – השפעה אינסופית – ….

**
תודה על אתמול.
תודה על ההזמנה.
תודה על יצירת המרחב.
תודה על פתיחת הדלת, על ההכנסה פנימה.
תודה על חיבור.
תודה על נוכחות.

חיים מלאים. היום.

לא ראיתי את זה מגיע…
וגם לא את זה.
יכול להיות שזה משנה כמה דברים.
זה כאן.

**
הדבר ההוא שאמרת אתמול הפתיע אותי…
לא צפיתי אותו.
הוא לוקח אותי ואותנו למקומות חדשים.
זה כאן.

**
המחשבה שחשבה אותי אתמול לראשונה…
לא חשבה אותי לפני כן.
לא בצורה הזו.
היא כאן.

**
היום פעמיים…
ככה.
כאן.

חיים מלאים. היום.

בוקר טוב

אני כאן.
גם היום.
גם עכשיו.

יורד לחוף.

היום הראשון הרשמי של האביב.

חיים מלאים. היום.

כמו שמתקרבים לכלב

כמו שמתקרבים לכלב לא מוכר.
לאט לאט…
בזהירות…
צעד אחד… ועוצרים…
מושיטים יד ומחכים.
נותנים לו להתרגל אלינו.
מתרגלים אליו.
שומרים על קשר עין
נוכחות ותשומת לב.
כשמרגיש נכון,
כשנבנה מספיק אמון,
מתקדמים עוד צעד.
לאט לאט …
שלא ייבהל ויברח.
שלא יתרגז ויתקוף.

**
עצב

גל סיפרה לי שהיא בעיקר עצובה בימים האחרונים.
ברשותה אני משתף בקטע שהיא כתבה:

"יחד עם העומס והלחץ והמשימות פתאום לעצב יש קצת פחות מקום.
ובכלל, עצב זה רגש שקצת איבד את המקום שלו מאז שאנחנו גדולים יותר.
כשהיינו קטנים להיות עצוב היה כל כך פשוט.
הבובה נפלה, האוכל חם מדי, הפצע בברך כואב.
כשמאוכזבים וכשמתוסכלים וכשרוצים משהו ממש ממש ולא מקבלים – אז עצובים.
ואומרים.
וזה בסדר להיות עצובים.
כשגדלים, פתאום, המקום של העצב קצת מתקהה.
אנחנו עצובים מאוד מאוד כשקורה משהו עצוב נורא, ובוכים וכולם מבינים.
אבל ביום-יום, כשעצב מתגנב, אנחנו מטביעים אותו בערמות של עומס ולחץ ומשימות.
ובאיזה קלות עצב הופך לעצבים.
וכשגדולים יש רגש נפרד לאכזבה ולתסכול ולגעגוע
ולרצון ממש ממש חזק למשהו שממש ממש רוצים ולא מקבלים,
והעצב? הוא שמור לימים מיוחדים.
ועכשיו? עכשיו אני פשוט עצובה.
ורוצה פשוט להיות ככה. עצובה.
גם בעומס וגם בלחץ וגם בעצבים.
להיות עצובה ולהיות ולהרשות לעצמי להתגעגע ולהתעצב ולא להתנצל.
כי מגיע לו קצת תשומת לב, לעצב הזה, החשוף, הכואב, הפגוע, המתגעגע,
ומגיע לו, שאתן לו פשוט להיות."

**
עָצָב

למדתי מטל השבוע
שהיחיד של עצבים (כמו בעצבים חשופים) זה עָצָב.
כמה כדאי להתקרב לעָצָב?
כשרחוקים מדי לא מרגישים כלום.
כשנוגעים בדיוק במקום זה כואב מאוד.
לפעמים מדי.
אולי כדאי להיות באזור.
לגעת בעדינות מדי פעם.
במידה המתאימה.
ששומרת עלינו.
בחיים.
לגעת לעצמנו.
לגעת בעצמנו.
לתת לאחרים לגעת…

**
תודה שהיית שם בשבילי השבוע

שהיית איתי.
במרחק המתאים.
עם אוזן קשבת,
ולב אוהב.
הייתי צריך את זה.

**
"חצי כוח"

איך את..?
"חצי כוח…"

יש ימים כאלה.
שאנחנו לא במיטבנו.
אנרגיה נמוכה.

אולי בימים שיש לנו חצי-כוח
כדאי שיהיו לנו גם חצי-ציפיות
ופי-שתיים-אהבה.

**
עומס יתר

"חיים גדולים נולדים בכאב
ראיתי את זה מספיק כדי להאמין
(גם כך יהיה הפעם)
כנראה עומס יתר
כנראה צריך לתקן
כנראה תקופה חדשה מתקרבת

עכשיו הזמן שלך למשוך למעלה
להפוך את האדמה
תנועה כל הזמן
זמן לחברים עד שהלב נפתח
להיזכר בכוח
לשים שיר ולרקוד
תנועה כל הזמן"

מילים של אביתר בנאי מתוך "עומס יתר",
שיר מאלבומו החדש "לשונות של אש".

אנחנו פוגשים את זה שוב ושוב ושוב.
מזדחל לאיטו,
בלי שנשים לב.
מצטבר
מציק
מעיק
כואב
לא כיף.
ופתאום זה ברור.
פתאום הוא שם.
כאן.
כנראה עומס יתר.
כנראה צריך לתקן.
עוד לא ברור מה בדיוק.
(או שכן…?)
עוד לא ברור איך..

משהו השתנה.
משהו משתנה…

זמן "להכנס למצב".
למשוך למעלה.
תנועה כל הזמן.
להפוך את האדמה.
כנראה תקופה חדשה מתקרבת.
תנועה כל הזמן.

תודה לך על המתנה הזאת.
שוב פגעת בול…

**
משחקים של זיכרון

כשכתבתי את "היום לא" ברביעי,
שכחתי לגמרי שכתבתי את "לא היום" בשבת.
אותן מילים,
משהו אחר.
חוק החילוף לא תמיד תופס.
בין שבת לרביעי
יש הרבה יותר מארבעה ימים.

**
כמו שמתקרבים לכלב.
ולעצב. ולעָצָב.
לאט לאט.
תנועה כל הזמן.
כנראה שתקופה חדשה מתקרבת…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

אם רק מישהו היה יכול להבטיח
שאלו העננים השחורים של לפני הגשם
הכאבים של לפני לידה

**
אם רק מישהו היה יכול להבטיח
אז היה הרבה יותר קל
והרבה פחות כואב

**
ואם לא להבטיח
לפחות להציע
ואם לא להציע
לפחות להיות

אתך
עם זה

חיים מלאים. היום.

לא היום…
חכי עם ההחלטה.
אל תצאי בהצהרות.
גם לא לעצמך.

לא היום…
תני לעצמך עוד קצת זמן.
עוד כמה שעות שינה.
חכי שהגל הנוכחי יעבור.

חיים מלאים. היום.

כתבת לי ש"נגמר".
זה לא נגמר.
זה משתנה.
הגיע הזמן.
מעכשיו זה יהיה אחרת.
ימשיך להתקיים.
רק אחרת.

להתראות בינתיים.
ניפגש בקרוב.

**
בדידות.
מצוקה.
עם ובלי
הכדור.
כל כך קרוב
כל כך רחוק.
עם כל הרצון
ועם כל המשאבים
חוסר אונים
בלבול
פחד
על הגבול.

איך מתחברים?
מה עושים?

חיים מלאים. היום.

כדי שסיפור יישמע,
צריכים להתקיים שני תנאים:
שמישהו יספר
ושמישהו יקשיב.

במחשבה נוספת,
אפשר לוותר על תנאי אחד.
מספיק שיהיה מישהו שיקשיב.

כשההקשבה העמוקה נוכחת,
הסיפור כבר יספר את עצמו.

חיים מלאים. היום.