תגית: נוכחות

כל כך הרבה
כעס.
ביקורת.
שיפוטיות.
אשמה.
חוסר אונים.
בלבול.
לחץ.
פחד.

בתוכי.

חיים מלאים. היום.

גזענות. אלימות. כוחנות. שחיתות.
רצח עם. סוריה. ילדי–רחוב. חסרי-בית.
מלחמות השרדות. קשישים. ניצולי שואה.
ALS. סרטן. אלצהיימר. מחלות קשות. התאבדויות.
התעללות. הטרדות מיניות. זנות. סמים.
פיטורים. אבטלה. עוני. חקלאים קורסים.
פערים כלכלים. פערים חברתיים. אי שוויון.
הרג בעלי-חיים. תאונות דרכים. משפחות מתפרקות.
פליטים. חוסר אנושיות. אזרחים סוג ב'.

**
הצפה.
כאב אינסופי.
סבל שלא נגמר.

מה כבר אפשר לעשות… ??
הרי שום דבר לא באמת ישנה…

**
לנשום.
להחזיק כוונה.
לנקוט עמדה.
לחגוג ולשמוח.
להתאבל ולכאוב.
להמשיך להאמין.
לשמור על עצמנו.
להשפיע במקומות שניתן.
כל אדם הוא עולם ומלואו.
קצת יותר חמלה ואנושיות.
נוכחות ועשייה מעבר לעצמנו.
להשקיע אנרגיה במקומות חשובים.
להכיר תודה על מה שיש.
להוקיר את שאינו מובן מאליו.
לנשום…

חיים מלאים. היום.

על פי המלכה האדומה (עליסה בארץ הפלאות)
צריך לרוץ הכי מהר שאפשר בכדי להישאר במקום.
אם רוצים להגיע למקום אחר, צריך לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר.

**
מנהלים וארגונים אוהבים להשתמש בציטוט הזה.
הוא מחדד את הצורך בתנועה מתמדת בעולם דינמי ומשתנה.
הוא מבטא את הרצון להישאר רלוונטיים, לשרוד ולהצליח.
את הפחד להתדרדר, להישאר מאחור, להיכחד.

**
אני שמח שבחרנו להאט הבוקר.
שלקחנו את הזמן להתבונן.
שהרשינו לעצמנו לעצור.

אין אף ריצה, מהירה או איטית,
שיכולה להביא אותנו למקום שהגענו אליו היום.

**
בשונה מהמלכה האדומה, אני מאמין,
שבכדי להגיע למקום שאנו רוצים להגיע אליו,
חשוב מאוד גם לעצור מדי פעם.
להרשות לעצמנו לעשות את זה.
ללמוד איך.

חיים מלאים. היום.

כשאני מתעצבן ממשהו שהיא אמרה לי או שהוא עשה לי בעבודה
זה סימן שיש לי עבודה ושאני עובד.

כשאני משועמם מזמן שלא עובר או מתוסכל מזמן שלא מנוצל
זה סימן שאינני נמצא במצב מאתגר יותר ששואב את כל כולי כרגע.

כשאני תקוע בפקק שלא נגמר ושבגללו אני מאחר,
זה סימן שיש לי רכב, רישיון נהיגה ושלא אני עברתי את התאונה.

כשאני חווה עומס של בית-עבודה-בית ספר-משפחה,
זה סימן שיש לי בית – עבודה – בית ספר – משפחה.

כשאני מוטרד מטראמפ, קלינטון, נתניהו, בוז'י, מזג האויר, דאעש,
זה סימן שעניינים אחרים לא שואבים את כל תשומת ליבי כרגע.

**
כל אותם דברים מעצבנים, מתסכלים, משעממים, מטרידים ולא נוחים,
שאיננו מאחלים לעצמנו ושאנו מקווים שייעלמו מחיינו,
הם סימנים לכך שאנו נמצאים במקום מסוים ולא אחר.
סימנים לכך שאנו עסוקים בעניינים מסוימים ולא בעניינים אחרים.

**
להתעצבן ממשהו בעבודה,
להשתעמם,
להיתקע בפקק,
לחוות עומס,
להתבאס מפוליטיקה,
להיות מוטרד ממזג האויר,
זו זכות גדולה.

זכות שאינה מובנת מאליה.

חיים מלאים. היום.

כשסיכמנו את המפגש היום, ניסיתי… :

להקשיב למה שאתם אומרים
ולהבין מתוך זה את המקום שלכם
ואת מה שחשוב לכם.

לשים לב למה שמתחולל בתוכי:
הכמיהה להערכה ולהבנה, הרצון להסביר, להוכיח, לשכנע,
תחושת הכיווץ, הלחץ, חוסר האונים, התסכול, הכעס, השיפוטיות.

לשחרר את עצמי
מתלות בתוצאה כזו או אחרת,
מהעדפה להחלטה כזו או אחרת.

להמשיך לנשום.
להיות נוכח.

ניסיתי…
לפעמים הצלחתי יותר.
לפעמים פחות.

**
הרבה דברים מתרחשים בחדר
בעשר דקות של סבב סיכום.

חיים מלאים. היום.

להגיד שלום
למה שנוכח בי עכשיו.
בלי להסביר או לנתח.
בלי להסכים או להתנגד.
בלי לפתור או לתקן.
בלי להאשים או להתנצל.

**
לבדוק בסקרנות איך אני מרגיש כרגע.
לא איך הרגשתי אתמול.
לא איך אני רוצה להרגיש.
לא איך אני אמור להרגיש.

**
פשוט להגיד שלום למה שחי,
למה שעולה ומופיע.
להגיד שלום ולנשום.

שלום לבלבול.
שלום לתסכול.
שלום לעצב.
שלום לסקרנות.
שלום לכמיהה.
שלום לחשש.
שלום לתקווה.
שלום להכרת התודה.
שלום להערכה.
שלום לעייפות.
שלום לחוסר השקט.
שלום למבוכה.

חיים מלאים. היום.

בעולם דו-קוטבי אתה בעד או שאתה נגד.
אין משהו אחר.
שחור או לבן.
תבחר.
אם אתה לא בעד, אתה נגד.
אם אתה לא נגד, אתה בעד.

**
בעולם דו – קוטבי יש רק הפגנות מחאה או מפגני תמיכה.
אין משהו אחר.

אם את לא מפגינה נגד,
את הרוב הדומם.
את בעד.

אם את לא מפגינה בעד,
את הרוב הדומם.
מחזקת את הנגד.

**
במציאות פחות שטוחה ופשטנית,
בין שני קטבים יש עולם ומלואו.
לצד הפגנות מחאה
ועצרות תמיכה
יש מפגשי נוכחות.

לא חייבים לבחור נגד או בעד.
אפשר לבחור להיות עם.

חיים מלאים. היום.

שלושה קטעים:

1.
ידי אנשים אחרים

הבוקר כשהאזנתי לשיעור של ג'ואנה מייסי, נחשפתי לקטע המופלא הבא.
לאחר ניסיון קצר לתרגם אותו לעברית בחרתי לוותר.
התרגום שהגעתי אליו רחוק מאוד בעיני מהנוסח המקורי ומאבד מהיופי והמשמעות שלו:

“Each of us lives in and through an immense movement of the hands of other people.
The hands of other people lift us from the womb.
The hands of other people grow the food we eat, weave the clothes we wear, and build the shelters we inhabit.
The hands of other people give pleasure to our bodies in moments of passion, and aid and comfort in times of affliction and distress.
It is in and through the hands of other people that the commonwealth of nature is appropriated and accommodated to the needs and pleasures of our separate, individual lives.
And, at the end, it is the hands of other people that lower us into the earth.”

— James Stockinger

**

2.
בוחרת בכל יום מחדש

"אחד הדברים שהגדרתי לעצמי הוא,
שהיחידים שאני חייבת להם משהו הם הילדים שלי.
בכל השאר אני בוחרת.
לא חייבת – בוחרת.
אני בוחרת, בכל יום מחדש, להיות עם זוהר בבית שלנו.
ומרגע שהגדרתי את זה לעצמי, משהו נרגע בי.
לא אני בחרתי את המצב הזה, את הכיוון שאליו הלכו החיים שלי.
אבל בתוך המצב הכללי אני בוחרת למצוא "יחידות" קטנות של אור."

– זהו ציטוט מדבריה של רותם כרמי, אמא לשירה, יובל וגלעד, אישה לזוהר,
יוצרת, מנחת סדנאות, בלוגרית, לוחמת.
זוהר אובחן לפני מספר שנים כחולה ALS (מחלת ניוון שרירים).

– תודה לאורית פרץ שבזכותה נחשפתי אתמול לרותם ולזוהר.

**
3.
חישוב מסלול מחדש / התארגנות מחדש

"חישוב מסלול" מחדש:
שינוי כיוון, סביבה או מסגרת.
בחירה בדרך אחרת, בנתיב חלופי.
עדכון לוחות זמנים.
תיאום ציפיות.
התאמות.

בחישוב מסלול מחדש המיקוד הוא בעולם החיצוני.
באיך אנחנו פוגשים אותו ונעים בתוכו.

**
"התארגנות" מחדש:
סדרים מוכרים מתפרקים.
לוחות טקטוניים בלתי נראים זזים.
תחושות, חלקים, מחשבות, ערכים.
לא לגמרי ברורים,
לא תמיד במילים.

בהתארגנות מחדש המיקוד הוא פנימי.
באיך אנחנו פוגשים את עצמנו.
במה שנע, מטולטל, נהרס, נבנה ומשתנה בתוכנו.

*****
שלושה קטעים שמעסיקים אותי היום.
שניים מצאתי "בחוץ",
אחד התגלה "בפנים".
החלטתי להביא את שלושתם.
בלי לבחור ביניהם.
בלי לפצל.

אל תתאמצו לחפש את הקשר.
אולי תמצאו.

חיים מלאים. יום יום.

 

הרבה לפני השיר של הראפר תאמר נאפר
שכלל בין היתר משפטים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש…

הרבה לפני שהשרה מירי רגב יצאה מהאולם, חזרה אל האולם,
נאמה, נקטעה ושוב נאמה…

הרבה לפני שהמשתתפים בטקס פרסי אופיר לקולנוע ישראלי
מחאו כפיים, צעקו בוז, נטשו או נשארו…

הרבה לפני שהעיתונים ומהדורות החדשות עלו עם הכותרות
והרשתות החברתיות רחשו עם התגובות…

הרבה לפני שכל זה קרה,
אישה אחת עשתה שלום.
יום יום.
במשך תקופה ארוכה.
ואינטנסיבית.
עם בדואים, ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים ויהודים.
יצירה משותפת של אנשי מקצוע, של חברים, של בני אדם.
בהרבה רגישות, אחריות, כבוד ומקצוענות.
בלי לברוח מהמציאות המורכבת, לפשט או לייפות אותה.
עם המון חיבור.
ואהבה.
ואומץ.
ותקווה.

כשעילית זקצר עלתה לבמה לקבל
את פרס הסרט הטוב ביותר ל"סופת חול"
היא שיתפה שלמרות שזה אמור להיות מעמד מאוד שמח עבורה,
כרגע, בעיקר, מתחשק לה לבכות.
ככה..
בפשטות, בכנות,
בקיצור,
בלי המון מילים
ובלי התלהמות.

**
בעולם שבו יש טובים ורעים,
צודקים וטועים, זכאים ואשמים,
קשה לעשות שלום.

הניסיון למפות את האולם,
או את העולם,
לטובים ורעים, לצודקים וטועים, לזכאים ואשמים,
רק מעמיק את הקיטוב ומנציח אותו.

במקום זאת אולי כדאי לשלב עבודה פנימית ועבודה חיצונית.

עבודה פנימית:
להכיר בכאב, בפחד, בכעס, בחוסר האונים, בייאוש, בעייפות.
שבתוכנו. לתת להם מקום.
לנשום.
לעבוד אתם.
בלי לברוח. בלי להדחיק.
בלי להאשים אחרים.

עבודה חיצונית:
עם אנשים. עם הסביבה.
כדאי לקחת אחריות.
להפסיק להאשים את מירי, את תאמר או את התקשורת.
הבחירה במי ובמה להשקיע
את תשומת הלב, את האנרגיה, את העשייה,
היא רק שלנו. רק ב 100% מהמקרים.

המלצה חמה להשקעה בעצמכם ובשלום: עילית זקצר ו"סופת חול".

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר.