תגית: נוכחות

תודה שבחרת לבקש עזרה היום.
שנענית להזמנה שלי.
שאיפשרת לי להרגיש בעל ערך.
לחוות משמעות.
להיות בנתינה.

ברמה מסוימת,
אני מי שאני,
בזכות הקשר שלנו
ובזכות מי שאת.

חיים מלאים. יום יום.

רגעים של חיים. אתמול:

קריאה.
הליכה משותפת לביה"ס (כמה כאלו עוד יהיו ??).
שיחה משמעותית.
ועוד אחת.
קונפליקט.
בדיחה מצחיקה.
חיבור אישי.
הענות לבקשת עזרה.
אתגר לא פשוט.
שהייה עם מורכבות.
רפלקציה על דרך.
פריצת דרך ויציאה מתקיעות (למה חיכיתי כל כך הרבה.. ??)
שמעון פרס.
פרספקטיבה.
הודעה משמחת.
פוסט נוסף.
פרגון.
זמן איכות משותף.
הכרת תודה.
מודעות ללחץ.
תשומת לב.
ארוחת ערב ביחד.
השראה.
אולימפיאדת הפאראלימפיים.
שיחה משמעותית נוספת.
ועוד אחת.
חברות.

**
הרגעים הקטנים – גדולים.
היומיומיים.
עשרות בכל יום.
רגעים של חיים.
כל יום.
גם היום.

להפסיק לחפש.
לעצור.
להתחיל לראות.
בלי תפאורה מיוחדת, הפקות או זיקוקין דינור.
לא צריך שאראלה תתקשר.
פחות ריאליטי, דרמות וטרגדיות.

חיים מלאים. יום יום.

"הזדמנות לעצירה ולהתבוננות."
"בזבוז זמן שאין לי."
"תובנה אחת ששווה את זה."
"שום דבר חדש."
"כלי אחד ליישום מיידי."
"ניצול משאבים לא יעיל."
"תזכורת חשובה למשהו שידעתי ושכחתי."
"חפירה משעממת."
"זוית ראייה נוספת."
"למידה על עצמי, על אחרים או על העולם."
"עיכוב בעבודה שהיתה יכולה להיעשות בזמן הזה."
"חומר למחשבה."
"חויה מרעננת."

**
למרות שכולנו ישבנו פיזית באותו חדר,
באותן שעות, עם אותו כיבוד ועם אותה מצגת,
למעשה השתתפנו בשנים עשר סשנים שונים לחלוטין.

משפט הסיכום שלך לסשן שהשתתפת בו אתמול
מספר משהו על הסשן, על הקבוצה ועל המנחה.
וגם… אולי יותר מהכול… הוא מספר משהו עליך.

חיים מלאים. יום יום.

כשהייתי עסוק במה שיקרה בעוד כארבעים וחמש דקות
כמעט ופספסתי את המקום המיוחד שאני נמצא בו כעת.

כשהייתי לחוץ מהדבר החדש שיתחיל ממש בקרוב
החמצתי את הדרך המדהימה שעשיתי בחצי השנה האחרונה.

כשהייתי מוטרד מאיך אהיה ואיך יהיה לי
שכחתי לרגע את המהות שלשמה אני עושה את מה שאני עושה.

כשהאמנתי שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים,
גם האמנתי שאני יכול לפשל, להיכשל ולא להצליח…

**
עכשיו,
כשאני רואה את המקום שאני נמצא בו כרגע,
מכיר בדרך המיוחדת שעברתי ושאני עובר,
נזכר למה אני כאן ומה באמת באתי לעשות
ויודע שאני לא באמת יודע…
משהו בי קצת יותר נוכח.

רגוע.
סקרן.
מכיר תודה.
נרגש.

בהצלחה לכולנו.
פרק חדש נוסף מתחיל.

חיים מלאים. יום יום.

השבוע נפרדתי מהחופש הגדול ומחבר.
את החופש הגדול כולם מכירים.
לחבר קוראים איתי לוי.

הפרידה מהחופש הגדול היתה צפויה ומתוכננת.
הפרידה מאיתי מפתיעה ופתאומית.

שתי פרידות.
שני סיומים של פרקי חיים מסוימים.
שתי התחלות של פרקי חיים חדשים.
שינוי.

כשהעניינים "מתחממים" ונעשה אינטנסיבי במיוחד,
אני אוהב לחזור לביירון קייטי, יוצרת "העבודה".
אינטנסיביות (בעיקר רגשית ומנטלית), מתארת די במדויק את השבוע הזה עבורי.

את הפוסט הנוכחי אני מקדיש להורים, לילדים, לאנשי החינוך ולמנהיגים שבינינו.
בכל הצורות, התצורות והגילאים.
לאלו שעסוקים בחזרה למסגרות הלימודים השונות ולאלו שמתמודדים עם אתגרים אחרים.
על כל המשמעויות.

בחרתי ארבעה ציטוטים מספרה של ביירון קייטי "אלף שמות לאושר" .
אני מוצא בהם הזמנה לנוכחות.
בהירות להפחתת בלבול.
תזכורת למשהו שאולי יודעים ושוכחים.
תפיסה שלפעמים קל להבין וקשה מאוד ליישם.

**
"אנחנו עושים בחיים רק שלושה דברים –
אנחנו יושבים, אנחנו עומדים, ואנחנו שוכבים בצורה אופקית.
זה בערך הכול.
כל דבר אחר הוא סיפור.
החיים הם לא קשים, המחשבות שלכם הופכות אותם לקשים.
האושר או האומללות שלכם נובעים מהן."

**
"אם יש לכם בעיה עם בני אדם או עם מצבו של העולם,
אני מזמינה אתכם לרשום על הנייר את המחשבות המלחיצות הללו ולחקור אותן.
עשו זאת למען אהבת האמת, ולא כדי להציל את העולם.
לאחר מכן הפכו את המחשבות הללו – כדי להציל את העולם שלכם.
האין זו הסיבה שבגללה אתם רוצים להציל את העולם מלכתחילה?
כדי שתוכלו להיות מאושרים?
ובכן, דלגו על האמצע, והתחילו להיות מאושרים מכאן !
אתם העולם. אתם האחד.
באמצעות ההיפוך הזה אתם נשארים פעילים,
אבל אין בכך שום פחד, שום מלחמה פנימית.
שוב אין זו מלחמה שמנסה ללמד שלום.
מלחמה לא יכולה ללמד שלום.
רק שלום יכול ללמד שלום. "

**
"מכאיב לחשוב שאתם יודעים מה הכי טוב לילדים שלכם.
זה חסר תוחלת.
כשאתם חושבים שאתם צריכים להגן עליהם,
אתם מלמדים אותם חרדה ותלות.
אבל כשאתם חוקרים את התודעה שלכם,
ולומדים לא להתערב נפשית בעניינים של הילדים שלכם,
סוף-סוף יש דוגמא אישית בבית –
מישהו שיודע איך לחיות חיים מאושרים.
הם מבחינים בכך שאתם שלמים עם עצמכם ומאושרים,
ולכן הם מתחילים ללכת בעקבותיכם.
אתם לימדתם אותם את כל מה שהם יודעים על חרדה ועל תלות,
ועכשיו הם מתחילים ללמוד משהו אחר,
משהו שנראה כמו חופש."

**
"הדרך הטובה ביותר, הדרך היעילה היחידה,
היא לשמש דוגמא אישית ולא לכפות את רצונכם.
אני נהגתי לנסות להפוך את ילדיי למוסריים באמצעות כך שאמרתי להם
מה הם צריכים לעשות, מה אסור להם לעשות,
מה הם צריכים לאהוב, ומה הם לא צריכים לאהוב.
ברוב בלבולי ניסיתי להיות אימא טובה,
וחשבתי שזאת הדרך להפוך אותם לאנשים טובים.
כשהם לא עשו את מה שרציתי,
נהגתי לבייש אותם או להעניש אותם, מתוך אמונה שזה לטובתם.
וכך, למעשה, לימדתי אותם להפר את החוקים שלי ולהיזהר מאוד לא להיתפס.
לימדתי אותם שהדרך להשיג שלווה בבית שלנו היא להתחמק ולשקר.

איבדתי את הילדים שלי לפני עשרים שנה.
התחלתי להבין שהם מעולם לא היו שלי מלכתחילה.
זה היה אובדן נוראי, כי הם באמת מתו מבחינתי.
גיליתי שהאנשים שאני חשבתי שהם, לא היו קיימים מעולם.
כיום אני חווה אותם בצורה קרובה יותר מכפי שאני יכולה לתאר.
היום, כשהילדים שואלים אותי מה הם צריכים לעשות,
אני אומרת, ""אני לא יודעת, חמוד",
או "זה מה שאני עשיתי במצב דומה ולי זה עזר.
אתם יכולים לדעת שאני תמיד פה כדי להקשיב,
ושאני תמיד אוהב אתכם, בלי קשר להחלטות שלכם.
אתם כבר תדעו מה לעשות.
חוץ מזה, מתוקים, אתם לא יכולים לטעות.
אני מבטיחה לכם".
סוף סוף למדתי להגיד לילדי את האמת.

מדוע שאתן לילדי עצות, כשאין לי דרך לדעת מה טוב להם?
אם מה שהם עושים גורם להם אושר – זה מה שאני רוצה.
אם מה שהם עושים גורם להם סבל – זה מה שאני רוצה,
משום שהם לומדים מזה משהו שאני לא אוכל ללמדם לעולם."

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר

חצי יממה של חיים מלאים

# הצעת עבודה_חגיגה_ארוחת צהריים_סוף תהליך_תחילת מסע משותף_שינוי

#אתגר מתמשך_דילמה_חוסר אונים_קושי_הקשבה_אמפטיה_החלטה_להחזיק מעמד_להאמין

# כביש 6_פקקים_תסכול_גלגל"צ_תאונה_איחור_ביחד_לבד_עוד פקקים

# הלוויה_פרידה_הספדים_דמעות_קדיש_חברים_אל מלא רחמים_תלולית חול טריה_אבן קטנה

# מועדון לחבר_כיבוד_צחוקים_בני מחזור_זכרונות_ויסקי_עצב_תמונות_בדיחות_געגוע

# בית_ילדים_חיבוק_הכרת תודה_לא מובן מאליו_עייפות_לילה טוב

חיים מלאים. יום יום.

למרות שאיני רואה את זה עדיין, אני יודע שזה שם.
למרות שאיני מכיר את זה אישית, יש לי תחושה שבקרוב ניפגש.
למרות שאיני בטוח מהיכן זה יגיע, בעוד רגע זה יופיע.
למרות שאיני יודע איך בדיוק זה יהיה, בוודאות זה יקרה.

**
לצאת לעולם…
בתשומת לב סקרנית…
בנוכחות ערנית…
בדריכות נינוחה…
בהכרת תודה…
בענווה…

חיים מלאים. יום יום.

עשרים ושתיים החלטות בארבעה ימים

1. אתה ואני (לשאר זה פחות מתאים).
2. טיול שטח מתגלגל (הרפתקה אחרת).
3. לצאת לדרך (גם בלי תכנית).
4. לעלות צפונה (את הדרום נשאיר לטיול אחר).
5. להשקיט את הרדיו לחמש דקות בכל שעה עגולה (ניתוק ושימור אנרגטי).
6. ישר בכביש 90 (לוותר על ימינה לקצרין).
7. ללכת עם… לא בכוח… (הכול בסדר, לא קרה כלום).
8. קמפינג "דג על הדן" (יער אודם יחכה).
9. רפטנינג לפני הרמת אוהל (אני שמח שהסכמת..).
10. הבריכה בדפנה (לשעות חמות במיוחד).
11. שתי קופסאות ליצ'י ( גולת הכותרת של הטיול ?! )
12. מנגל חד פעמי ( "כן" לפשטות).
13."לא" להזמנה של חברה לארוחת ערב (תודה עינת).
14. נחל חרמון תחתון (תודה שוב, עינת..).
15. להתחיל לנוע דרומה (להתקרב הביתה).
16. המבורגר בראש פינה (מסעדה מפנקת אחרי יומיים וחצי בשטח…).
17. להישאר לילה נוסף (נראה שעוד לא הגיע הזמן לחזור).
18. פרסה בכחל, ישירות לבריכה בעמיעד (תודה גיא..).
19. "לא" להזמנה של חבר לארוחת ערב (תודה מוסא..).
20. נסיעה בכיוון הכרמל (משהו מרגיש שם נכון).
21. אירוח בית אורן ברגע האחרון (משהו הוביל לשם…).
22. סגירה עם הזמנת ספר מלופה (השקעה לעתיד, כשהכול עוד טרי).

**
עשרים ושתיים החלטות במסע של ארבעה ימים.
החיים כאוסף של רגעים, צעדים ובחירות.
ההחלטות "הקטנות", "הפשוטות" ו-"היום–יומיות"
יוצרות את חיינו ומעצבות את מערכות היחסים שלנו
כל יום, עשרות פעמים ביום,
לא פחות מההחלטות "הגדולות" ו"המשמעותיות"
שבצמתים המרכזיות.

חיים מלאים. יום יום.

שאלה ישירה, קצרה וחשובה:

"איך היה לך?"

איך היה לך בפגישה?
איך היה לך הסופ"ש?
איך היה לך הפרויקט?
איך היה לך הסרט?
איך היה לך היום?
איך היתה לך הארוחה?

**
אחרי שאלת "איך היה לך?"
נשענים אחורה ומקשיבים בסקרנות…
מספר מחשבות לדוגמא היכולות לעלות לפני או אחרי השאלה (למרות שהן נוכחות, ייתכן שהן לא תהיינה מדוברות):

*
(אכפת לי ממך ומעניין אותי מה עובר עלייך.
יש לי ניחוש כלשהו לגבי המקום שאת נמצאת בו,
מה עברת ואיך את רואה את הדברים,
אבל אני לא לגמרי בטוח.
ואני רוצה לדעת.
זה חשוב לי כי את חשובה לי.)

*
(יש סיכוי שלא אסכים עם כל מה שתגיד
וסביר להניח שאנו רואים דברים אחרת.
דווקא בגלל זה חשוב לי מאוד לשמוע ממך
ולהבין את נקודת מבטך ואת מה שעובר עליך.)

*
(אני שם לב שמשהו בי חושש ממה שתגידי
כיון שיכול להיות שחלק מזה יהיה מכוון "נגדי"
ויכיל ביקורת על ההתנהלות שלי.
אני משתדל להיות מודע לאותו משהו בתוכי שחושש,
ועם זאת לא לתת לא לנהל אותי. לא תמיד זה קל.
לפעמים האינסטינקט שלי הוא לברוח ולקוות שיהיה בסדר.)

*
(אם אצליח לפנות לכמה רגעים את המרחב בינינו
משלל הדעות, המחשבות, השיפוטים, החוויות והתחושות שלי,
אולי אוכל להקשיב לך ולהיות יותר נוכח אתך.
איני בטוח שאצליח אבל אני רוצה לנסות.
כי באמת חשוב לי להיות אתך, לראות אותך, להבין אותך.)

איך היה לך לקרוא את הפוסט הזה… ?

חיים מלאים. יום יום.

כשהייתי אתך בחדר לפני כמה דקות
הייתי גם עם הכלים שמחכים לי בכיור,
עם הפוסט שטרם נכתב,
עם התכניות לשבוע הקרוב,
עם הקונפליקט המטריד שלא נסגר
ועם הלחץ להספיק, לסדר, לארגן, לעשות.

למרות שהיינו רק שנינו בחדר,
לא באמת היינו לבד.
הבאתי אתי עוד כמה אורחים.

למרות שהיינו שנינו בחדר,
לא באמת היינו ביחד.
אני די בטוח שהרגשת בזה.

חיים מלאים. יום יום.