א' ניסן – הצעד האפשרי הבא

כשאני פוגש אותך עכשיו
ורואה את הכאב וההצפה שאת חווה,
אני מבין שהצעד האפשרי הבא עבורך כרגע
שונה מהצעד שהייתי רוצה שיהיה אפשרי.

**
כשאני רואה את המתח שבין חברי הקבוצה
ואת השוני הגדול שבנקודות המבט שלהם,
אני מבין שהצעד האפשרי הבא בקבוצה כעת
שונה מהצעד שחשבתי שיהיה אפשרי.

**
כשאני מתבונן במורכבות של המצב הנוכחי
וברצף האירועים האחרונים שתרמו להיווצרותו,
אני מבין שהצעד האפשרי הבא
שונה מהצעד שהלוואי והיה אפשרי כרגע.

**
כשאני שם לב לעייפות וללחץ שבתוכי
לצד החשש וחוסר האונים,
אני מבין שהצעד האפשרי הבא הזמין לי כרגע
שונה מהצעד שקיוויתי שיהיה אפשרי עבורי.

**
כשאני מתמקד בצעד האפשרי הבא
ומפסיק להשקיע אנרגייה בצעדים שאינם אפשריים כרגע,
משהו בי נרגע והנשימה שלי מתרחבת.

**
הצעד הזמין האפשרי הבא
הוא צעד של נוכחות ושל הקשבה,
צעד של סבלנות, של קבלה ושל אומץ,
צעד של ענווה ושל אמונה.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ט אדר ב' – כשראיתי שנפגעת …

כשראיתי שנפגעת ממשהו שאמרו לך
ושאתה לוקח את זה יותר "קשה"
ממה שחשבתי שאתה צריך לקחת את זה,
שוב התבלבלתי…

**
ניסיתי להסביר לך למה זה לא כזה נורא כדי שתתרגש מזה פחות.
ניסיתי לגרום לך לשנות את התגובה שלך כי חשבתי שהיא מוגזמת.
ניסיתי להסב את תשומת לבך למשהו אחר וקיוויתי שתשכח.
ניסיתי לחנך אותך כדי שתלמד מזה לעתיד.
ניסיתי לספר לך בדיחות וממש רציתי שתתחיל לצחוק.
ניסיתי ללמד אותך מניסיוני והתחלתי לספר לך על עצמי.
ניסיתי לעזוב אותך לבד והתאכזבתי שאחרי כמה דקות לא השתנה כלום.

**
בכל הניסיונות הללו לא ממש ראיתי אותך.
לא באמת הייתי אתך.
ברמה מסוימת לא כיבדתי את המקום שלך.
אולי אפילו לא סמכתי עליך שתתמודד עם זה.

**
כ"שתפסתי" את עצמי ב"בור" הזה,
כבר היית במיטה והתקשית להירדם.
שאלתי אותך אם תרצה שפשוט אהיה לידך
ולשמחתי אמרת "כן".
קיבלתי הזדמנות נוספת…
הפעם, פשוט ישבתי לידך ונתנו ידיים.
בלי דיבורים…
הייתי אתך,
הקשבתי לנשימות שלך
והזרמתי לך אהבה.

**
ברגעים שאני פחות מבולבל,
החיים יותר פשוטים.
והרבה יותר מלאים.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ג אדר ב' – המשפט המדויק שיפתור את הקונפליקט

המשפט המדויק שיפתור את הקונפליקט… לא תמיד קיים.
התכנית המתאימה שתנטרל את הבעיה… לא תמיד קיימת.
הפעולה הנכונה שתשנה את המצב… לא תמיד קיימת.

**
במצבים מסוימים,
אין משפט אחד, תכנית אחת או פעולה אחת שיסדרו הכול.
ולמרות זאת אנחנו ממשיכים לחפש אותם.
מקווים למצוא.
שוכחים שזו עבודה יום – יומית.
בתוכנו ועם העולם.
מתאכזבים, נבהלים, מתייאשים כששוב זה לא מצליח.

חיים מלאים. יום יום.

כ"א אדר ב' – משוב

לתת משוב.
לבוא מאהבה ועם הרבה כבוד.
להגיע ממקום של אכפתיות.
לרצות לשרת את האדם שאליו אנו מפנים את המשוב.
(בשונה מלתקן / לשפוט / לבקר / לנקום / לחנך / להוכיח).
לזכור בענווה שזוית הראייה שלנו מוגבלת ומצומצמת.
לאפשר למקבל המשוב להסכים איתנו או לא. לקחת את המסר או לזרוק אותו.
לדבר בגובה העיניים.
לחפש מפגש בין אנשים. בין בני אדם.
לאזן בין דברים שאנו מעריכים באדם לדברים שמאתגרים אותנו בעבודה איתו.
לשים לב למבוכה ולאי הנעימות. להיות ברורים.
לבוא מאהבה.

**
לקבל משוב.
לזכור שזה יכול לשרת אותנו ואת הגדילה שלנו.
להיות פתוח למה שנאמר.
לפעמים נדרש זמן עיכול. לקחת את הזמן.
לשים לב לכיווץ בנקודות הפחות נעימות שיותר קשה להקשיב להם.
לשים לב לנטייה להצטדקות או מגננה כשהיא עולה.
לנשום.
עוד תזכורת שאיננו מושלמים. פחות מכפי שהיינו רוצים.
לתת לנקודות שנעים לשמוע לחלחל פנימה. לא לחסום.
לחגוג את זה. לא מובן מאליו.
להקשיב בגובה העיניים.
לשאול שאלה אם משהו לא ברור.
לבחור בין מה שרלוונטי לנו ולקחת אותו, לבין מה שלא רלוונטי ולשחרר אותו.
להכיר תודה לאדם שמשקיע בנו עכשיו.
לבוא באהבה.

חיים מלאים. יום יום.

כ' אדר ב' – מכתב לחייל שירה

אני לא מכיר אותך.
אתה לא מכיר אותי.
איני בקי בפרטי האירוע.
אתה משרת באותו צבא שגם אני משרת בו.
אתה חי באותה מדינה שגם אני חי בה.
שנינו בני אדם.

**
יכול להיות שעשית משהו שאתה מצטער עליו.
יכול להיות שאתה שלם עם הבחירות שלך.
אשם וזכאי הם סטטוסים שטוחים.
החיים יותר מורכבים מזה.
לקחת חיים של בן אדם.
גם אם יש כאלו שיגידו שהוא לא.
זה קורה כשמשרתים בצבא.

**
אני מנחש שאתה חושש ממה שיוחלט לגביך עכשיו.
יכולות להיות לזה משמעויות שישפיעו על חייך.
המשפחה שלך ואנשים רבים נלחמים עבורך כרגע.
דואגים לך.
גם אני דואג לך.
אתה בסך הכול בן תשע עשרה.
אני מקווה שהאירוע הזה יוביל אותך למקומות שישרתו אותך.
בדרך כזו או אחרת.
אין לי מושג מה זה אומר.
כנראה שרק אתה תדע.
ואולי ייקח לך זמן לראות את זה.

**
אני בטוח שהתמודדת עם כמה מצבים קשים בעבר.
גם אני.
כשאתה משרת בצבא יש לך אחריות.
כמו שרופא נשבע להציל חיים,
התפקיד שלך הוא להגן.
עברת אימונים וקיבלת נשק בכדי לעשות את זה.
אל תקל בזה ראש.
אל תתבלבל.

**
יש את מה שקורה בחוץ ויש את מה שקורה בתוכך.
זה לא אותו דבר.
בלי קשר למה שתגיד בתקשורת, בחקירה או בערוצים אחרים,
אני מקווה שתהיה בך היכולת להקשיב לעצמך ולדבר עם עצמך באותנטיות.
שיהיה מישהו לצדך שיסייע לך להיות נוכח עכשיו.
שיעזור לך לעבור את החוויה האינטנסיבית הזו.
לא כל מי שמצטייר כרגע ככזה שדואג לך באמת דואג לך.
לא כל מי שמצטייר כרגע כאויב שלך הוא באמת נגדך.
היזהר מאנשים שמשתמשים בך ורוכבים על המקרה שלך.
בחלק גדול מהמקרים האג'נדה שלהם לא קשורה אליך.

**
זה מפחיד.
וזה לא קל.
מה שהיה היה.
חלק מהדברים לא ניתן להחזיר אחורה.
התמקד בהווה ובעתיד. קח אחריות.
אם אתה מצטער על משהו שעשית, זה הזמן להתחיל לתקן.
תחזיק מעמד.
אל תלך לאיבוד.
שמור על עצמך.

חיים מלאים. יום יום.

י"ח אדר ב' – להוריד את השריון

כשאני מוריד את השריון שלי,
נפתח וחושף את עצמי בפניך,
אני מקווה שלא תיבהל,
שלא תשפטי אותי,
שתחכה עם העצות שלך עד שאבקש
ושלא תנסי לפתור לי את כל הבעיות.

**
אל תדאג.
אני יכול לדאוג לעצמי.
איני מצפה שתסחוב את זה במקומי.

את יכולה להירגע.
זה עניין שלי.
אני בסה"כ משתף אותך ומקווה שתהיי נוכחת ותקשיבי לי…..

**
לא פשוט לי להוריד את השריון לידך ולשתף אותך.
הרבה יותר קל להישאר עם השריון עלי ולהעמיד פנים.
לשחק את המשחק שכולם משחקים.

**
אני רוצה להוריד את השריון בנוכחותך כי בא לי שתראי אותי. כמו שאני.
אני מקווה שתורידי גם את את השריון שלך לידי. כדי שאני אראה אותך.
נעצור לכמה דקות,
ניגע לרגע בחגיגות, בפחדים, בבלבול, בחוסר האונים, בכאבים ובשמחות,
ננשום…
ונמשיך הלאה…
עם השריון עלינו.

אחרי הכול, לא בכל מקום אני מרשה לעצמי להוריד אותו.
מעטים האנשים שארגיש נוח לעשות את זה בנוכחותם.

חיים מלאים. יום יום.

יא' אדר ב' – אי הבנה

זה קרה.
לא יודע מה היה לי בראש.
בדיעבד זה נראה לי לא הגיוני.
אני אפילו לא מבין איך יכולתי לחשוב בצורה הזו באותה סיטואציה.
אבל כך חשבתי.
ולכן זה מה שעשיתי.

**
אני מתנצל.
אני יודע ששילמת מחיר כלשהו.
אולי גם נפגעת.
חשוב לי שתדע זה לא נבע מחוסר איכפתיות כלפיך
ובטח שלא היתה לי כוונה רעה.
כנראה שזה נבע מחוסר נוכחות שלי.
הראש שלי לא היה לגמרי שם.

**
למרות שזה לא דבר גדול או עניין מהותי,
הלוואי והיה אפשר להחזיר את זה אחורה.
אבל אי אפשר.
זה קרה.
ועכשיו – זה מה שאני מתכוון לעשות עם זה …

חיים מלאים. יום יום.

ח' אדר ב' – לנהל עובד שאיננו

** בתחתית המסר תמצאו הזמנה למפגש תקשורת מקרבת ייחודי למנהלים/ות ומובילים/ות **

לשתות מכוס שבורה.
כשאני שותה מים מהכוס הזו עכשיו, אני מבין שהיא כבר שבורה.
כי הכוס הזו שנוצרה מתישהו, כמו כל דבר אחר, גם תישבר, תיסדק או תשנה צורה.
יכול להיות שייקח לזה עוד יומיים, שנתיים או עשרים שנה לקרות,
יכול להיות שהיא תיפול מידי, תתרסק ממגש כלשהו או תיזרק בזמן מעבר דירה.
גורלה נחרץ – גם אם היא עדיין שלמה, היא כבר שבורה.
כשאני מבין שהכוס הזו כבר שבורה,
אני יכול להעריך את מה שהיא מחזיקה עבורי כרגע,
להנות מהמגע הקריר והמרענן בכפות ידי,
להתענג על המים הזורמים אל גרוני ומרווים את צמאוני.

**
לנהל עובד שאיננו.
כשחתמנו על חוזה העבודה אתמול והסכמנו להתחיל לעבוד ביחד,
הבנתי שאתה כבר לא כאן.
כי כל מה שמתחיל גם ייגמר.
כשנפסיק לעבוד ביחד זה יקרה כי תמשיך הלאה. או כי אני אעבור תפקיד.
ייתכן שזה שינוי שמישהו מאיתנו יזום ואולי הוא ייכפה עלינו.
זה יכול לקרות מחר בבוקר או כשנצא לפנסיה.
כשאני מבין שבעוד רגע אתה (או אני) כבר לא כאן,
חשוב לי לנצל את הזמן שלנו יחד.
ליצור ביחד משהו משמעותי ובעל ערך.
להנות מעשייה ומדרך המשותפת.
לתת לך ולקבל ממך.
לראות אותך. שתראה אותי.
לפתח אותך ולהתפתח לצדך. כאדם וכאיש מקצוע.

**
להיות הורה זמני.
כשהגחת לעולם והצטרפת למשפחתנו זה היה הרגע הכי עוצמתי בחיי.
עוד מעט כשנתפצל, מישהו מאיתנו ימשיך לדרכו.
אין לי מושג מה תהיה הדרך, לאן נפנה ומתי זה יקרה.
משהו בי מקווה שזה לא יקרה בקרוב מדי.
בינתיים אנחנו כאן. את ואני.
אני רוצה לראות את הנס הזה בכל בוקר, ערב ותוך כדי היום.
לחיות את זה בהסעות, בדיבורים, בטיולים, בחיבוקים, בשתיקות, בויכוחים.
בשמחות, בצחוקים, בכאבים ובקשיים.
אני רוצה לזכור את המתנה המופלאה הזו
ולחוות את מערכת היחסים הנדירה שלנו בכל רגע ורגע.

**
לחיות בזוגיות נפרדת.
כשבחרנו לצעוד זו לצד זה וזה לצד זו במסע הזה,
בחרנו באותה נשימה גם להיפרד. מתישהו.
לא ראיתי את זה אז, אני רואה את זה בבהירות עכשיו.
הפרידה תקרה בקרוב. או בעוד שנים רבות.
כשנהיה בריאים או חולים, קרובים או רחוקים, צעירים או מבוגרים.
זו יכולה להיות החלטה שלך, שלי או של שנינו.
זה יקרה ביום שנתכנן או ביום מפתיע שיבחר בנו.
כשאני מבין שבעוד רגע אנחנו כבר לא ביחד,
קל לי לראות כמה את יפה,
ואני נמלא הכרת תודה, התרגשות ואהבה.

**

כשבחרנו ליצור בחרנו גם להרוס.
כשבחרנו להצטרף בחרנו גם לעזוב.
כשבחרנו להתחבר בחרנו גם להיפרד.
כשבחרנו להיוולד בחרנו גם למות.
חיים מלאים.
בין לבין.
גם וגם.

הפוסט הזה נכתב בהרשאת קטע מהספר "מי מת" מאת סטפן לוין.

*****
הזמנה למפגש תקשורת מקרבת למנהלים ומובילים
ביום חמישי 31/3 אנחה מפגש תקשורת מקרבת חד פעמי למנהלים ולמובילים
אשר יתמקד בערך שתקשורת מקרבת יכולה לתת למנהלים/ות ומובילים/ות בארגונים, בחברות ובפרויקטים.
המפגש יכלול:
– הצגת גישת התקשורת המקרבת ומספר עקרונות מרכזיים בה
– דוגמאות אמיתיות (Case Studies ) לשימוש בתקשורת מקרבת מתוך מגוון פרויקטים וארגונים.
– הדגמות Real Time לדילמות ואתגרים שיעלו ממשתתפי המפגש.
– שאלות ותשובות
– שתייה וכיבוד קל

המפגש יתקיים ברמת השרון בשעות 17:30- 21:00 (כתובת הגעה תישלח לנרשמים)
עלות המפגש 150 ₪ למשתתף ו- 250 ₪ לזוג משתתפים – בהרשמה מוזלת עד 22/3
180 ש"ח למשתתף ו – 300 ש"ח לזוג משתתפים – מה 23/3 ואילך.
מספר המקומות במפגש מוגבל.
להרשמה צרו אתי קשר ישירות במייל חוזר.

שבת של שלום, 
חיים מלאים. יום יום.

כ"ה אדר א' – הזדמנות לתרגול

"במסורת החסידית יש תלמוד שאומר,
שעל האדם להיות מוכן בכל רגע לכל מה שעלול לבוא.
כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,
אך לעולם אין לדעת מתי.
לכן, כדי להיות מוכן ברגע המבחן, יש להיות ערני תמיד.
פירוש הדבר, שיש לגלות פתיחות למצב של אי-ידיעה, לקיום כפשוטו.
אי אפשר להתחמק מהרגע, אלא לטפח פתיחות אל הלא נודע,
כדי שבכל מצב יוכל האדם להיות נוכח במלואו ולמלא את ייעודו.

סוג זה של אי-ידיעה מאפשר לנו להיות נוכחים תמיד,
כי כשאנו מתירים לעצמנו לא לדעת, אנחנו נעשים ערניים.
כמו צייד שעומד הכן ואינו יודע מה עלול לקרות.
הוא אינו יוצר התרחשות, הוא אי דומם בלב הפעילות.
הוא מרחב פתוח, שכל דבר יכול לנוע דרכו.
הוא חדל להיות שם-עצם והופך להיות פועל.
הוא הופך למהות פעולת העמידה"

~ מתוך הספר "מי מת?" מאת סטפן לוין (ההדגשות שלי).

**
מוצאי שבת, רגע לפני ששבוע חדש מתחיל.
עם כל הכבוד לתכניות שלנו,
אין לנו באמת מושג מה יקרה בימים הקרובים.
אין לנו מושג את מי ואת מה נפגוש.

הזדמנות נפלאה לתרגל: אי-ידיעה, פתיחות, סקרנות, ערנות.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו טבת – נקודת פתיחה

הבוקר פתחתי את היום במשמרת "נשק, חבק וסע" בבית הספר של בני.
בחלק מבתי הספר בארץ עומדים בכל בוקר מתנדבים (הורי התלמידים),
שתפקידם לסייע להורים ולילדים לצאת מהרכבים בזהירות ובמהירות,
מבלי לעכב את התנועה ותוך שמירה על בטיחות.

***
ארבעה "טיפוסים" נפוצים שפגשתי הבוקר:
1. ההורה "הזעוף" בעל המבט החמוץ. הילד "נשפך" מהמכונית (גם הפנים שלו "לא משהו") וממשיך לדרכו ללא פרידה ביניהם.
2. ההורה "הלחוץ", ממהר מאוד, מעודד את הילד לצאת מהמכונית תוך כדי "להתראות" קצר ותכנות הוייז לנקודה הבאה שלו.
3. ההורה "המתקתק", נותן הנחיות אחרונות תוך כדי (ולאחר) יציאת הילד מהמכונית ("סבא יאסוף אותך בשתיים" או "חכה לי בשער ליד חיים").
4. ההורה "הנוכח", מתבונן בילד שיוצא מהמכונית ונפרד ממנו במילות חיבה, בחיוך חם, ובאיחולים לבביים ("להתראות אהוב שלי, שיהיה לך יום טוב").

***
שבע מחשבות על כך:
1. לילדים שונים יש נקודות פתיחה שונות. זה נכון לחיים באופן כללי וזה בא לידי ביטוי בכל בוקר.
2. נקודת הפתיחה הזו יכולה להשפיע מאוד על ההמשך.
3. גם בדקה אחת אפשר להעניק לילדים תשומת לב, חום ואהבה. או לא.
4. המתנדב הפנסיונר שעמד לידי ועזר לילדים לחצות את הכביש הקפיד לחייך ולומר מילה טובה לכל ילד וילדה. הוא נמצא שם בכל בוקר ובכל מזג אויר.
5. לכל אותם הילדים שחוצים את הכביש במעבר החצייה המסוים ההוא יש לפחות אדם אחד שרואה אותם, מחייך אליהם ומתייחס אליהם בכל בוקר.
6. גם חיים השומר (שבשער האחר) מכיר את כל הילדים בשמם הפרטי ומתייחס אליהם בכל בוקר.
7. שומר בשער ביה"ס או "מעביר דרך" יכולים להיות תפקידים חשובים ומשמעותיים מאוד. או לא. תלוי מי ממלא אותם ואיך הוא עושה את זה.

חיים מלאים. יום יום.