בדצבר 2010 התחוללה במשך 5 ימים שרפת ענק בכרמל.
בשרפה נספו 44 בני אדם, רובם כבאים וצוערי קורס קצינים של שב"ס שנשלחו לתגבר פינוי אסירים מכלא דמון.
כל אחד מהאנשים שקיפחו את חייהם בשריפה הזו הוא עולם ומלואו, משפחה שחייה השתנו לעד.
בנוסף לאנשים, השריפה כילתה 25,000 דונם של חורש טבעי, הכולל מיליוני עצים ובעלי חיים רבים.
אני זוכר את כותרות העתונים והערכות המומחים שיידרשו עשרות שנים לשקם את הכרמל, אם בכלל.
ואז את ההפתעה שהוא משתקם בקצב הרבה יותר מהיר מכפי שציפו.
בשנתיים הראשונות שלאחר השריפה,
היערנים ואנשי המקצוע נתנו לטבע לעשות את שלו, ובעיקר למדו והתבוננו.
בהמשך, על בסיס התהליכים הטבעיים החזקים שהתרחשו, הם נכנסו להתערבות מרוכזת שנמשכה שנים.
בתוך שנים ספורות, הצמחייה ובעלי החיים השתקמו בצורה מפתיעה, הרבה מעבר לתחזיות ולהערכות.
ברמה מסוימת זהו סוג של נס,
כיון שהתרחש פה משהו מפתיע, שהיה מנוגד לאמונות ולהערכות בנוגע למה אפשרי.
האירועים שאנו חווים בשבועות האחרונים הם בסדר גודל שונה לחלוטין מאסון הכרמל.
לא באמת ניתן להשוות ביניהם.
ובשונה מהשריפה בכרמל, אנחנו עדיין בעיצומו של אירוע מורכב, אינטנסיבי ומסכן חיים שרחוק מלהסתיים.
אבל אולי השריפה בכרמל יכולה להזכיר לנו שיכולת ההתאוששות האנושית והטבעית היא אדירה ומפתיעה,
שכוח החיים חזק יותר מכפי שאנו מבינים או משערים,
שדברים יכולים להתפתח בצורות ובקצב שקשה לתאר,
ושתהליכי שיקום, ריפוי וצמיחה הנתפסים לפעמים כבלתי אפשריים, יכולים להתרחש.
לא צריך להאמין בכך בוודאות מוחלטת בכל לבנו,
מספיק להיות פתוחים לאפשרות שזה יכול להתרחש.
ומתוך המקום הזה,
לעשות כמיטב יכולתנו,
במעגלי ההשפעה שלנו,
כדי לעזור לזה לקרות.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר