תגית: נקודת מבט

"מה שלומך? איך אתה?" שאל אותי חבר לעבודה בראשון לספטמבר לפני כמה וכמה שנים טובות,
כשששלושת ילדיי היו בגילאי בית ספר יסודי וחטיבת ביניים.

אני לא יודע אם הוא באמת התעניין בשלומי,
או שזו היתה מחווה נימוסית רגע לפני שאנחנו קופצים לענייני עבודה.

"זה אחד הימים הטובים בחיי" עניתי לו וראיתי את ההפתעה על פניו.
לא תכננתי לענות ככה, וזה לא היה איזשהו נוסח מורגל שאני מרבה להשתמש בו.
זו היתה תשובה ספונטנית שיצאה והפתיעה גם אותי.
משהו בזרם המתוכנן והרגיל של השיחה נקטע והסקרנות שלו התעוררה.

"ואללה, למה? מה קרה היום?" הוא שאל.

"החופש הגדול נגמר.
המשפחה שלי בריאה.
כולם התחילו כיתות חדשות והלכו בכיף לבתי הספר,
אין איזה עניין גדול ש"יושב עלי" ושאני מוטרד או לחוץ ממנו.
יש אחלה מזג אויר,
ואפילו הספקתי לשבת לקפה של בוקר עם מאיה.
כל זה מעלה בי הרבה שמחה, רוגע והכרת תודה."

"נשמע טוב," הוא אמר,
"אבל מה כל כך מיוחד בזה שמבחינתך זה אחד הימים הטובים בחייך?"

"אני לא בטוח שזה יום מיוחד או יוצא דופן," השבתי,
לא אמרתי שזה היום הכי טוב בחיי או אחד מהחמישייה המובילה שלי.
היום הזה יכול להחשב "רגיל" או שגרתי.
זה פשוט אחד מהימים הטובים בחיי.
חוויתי כבר לא מעט ימים כאלו והלוואי שאחווה עוד הרבה."

מה צריך להתרחש ביום מסוים, כדי שהוא ירגיש כמו אחד הימים הטובים בחייכם?
האם צריך לקרות בו משהו מיוחד או יוצא דופן?
האם הכול צריך להיות "מושלם" או קרוב לכך?
איפה עובר הקו שמפריד בין "אחד הימים הטובים" ל"יום גרוע" או "לא משהו"?

ומה לגבי היום?
איך הייתם מגדירים אותו?

**
הזמנה לסיום:
ביום ראשון הקרוב, 10.9.23, אתארח בכנס וירטואלי לאנשי טיפול, מאמנים ויועצים.
את הכנס מובילים רחל ומאיר שרפר ובמהלכו הם יציגו כיצד התפיסות והכלים של תקשורת המקרבת,
יכולים להעצים את יכולתם של מטפלים, מאמנים ויועצים להיות יותר נוכחים, קשובים ואפקטיביים בעבודתם.

בראיון שמאיר ואני נקיים, אני מתכוון לספר קצת על המסע שלי עם תקשורת מקרבת (איך זה התחיל והתפתח..)
ובעיקר להתמקד באיכויות שיש לגישה המופלאה הזו להציע לאנשי אימון, טיפול וייעוץ.

הכנס הוא חינמי ומתקיים בזום בשעות 2030-2230. כל הנרשמים יקבלו את הקלטת הכנס.
כל הפרטים + אפשרות להירשם בקישור הבא.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

הבוקר, בסביבות 8:30,
בעקבות התנגשות עם רכב חולף,
הקטנוע שלו פגע בעוצמה בחלקו האחורי של המיצובישי שלי.
הוא עצמו הועף מספר מטרים באויר ונחת באמצעו של הכביש ההומה.

**
כעשרים דקות לאחר מכן,
מבוהל, כואב ומבולבל,
הוא עומד ליד האופנוע ההרוס שלו,
ומתבאס על היום חסר המזל הזה שנפל עליו.

**
יד על כתף.
הזרמת אנרגיה.
"יכול להיות שזה אחד הימים הטובים בחייך…", הצעתי,
"לאט לאט.
אתה כאן, בריא ושלם".

**
20:30, שתים עשרה שעות אחרי.
אני מתקשר לשאול לשלומו.
הוא כבר בבית.
הצילומים נראים תקינים.
כאבים חזקים מהמכות היבשות,
ייתכן שעוד יחמירו על פי הערכת הרופאים.

"חשבתי על מה שאמרת…
אולי זה באמת אחד הימים הטובים בחיי."

**
אולי.
הלוואי.
אין לנו מושג.
אין לנו מושג מה יהיה מחר.
אין לנו מושג איך דברים יתפתחו.
יום טוב או יום רע זה עניין של נקודת מבט.
ההבדל בין יום עם מזל ליום בלי מזל הוא דק.

**
כל מפגש הוא הזדמנות.

כוונה לחיים: להפחית סבל ולהעצים שמחה.

יכול להיות שגן עדן זה כאן?

חיים מלאים. היום.

תוך כדי השיחה היום הבנתי טוב יותר את המקום שלך ואת הדרך שבה אתה רואה את המצב.
יש לך תמונה מסוימת של מה נכון לעשות בכדי לקדם את המטרה שחשוב לך להשיג.
אני לא בטוח שהעשייה הזו אכן תקדם את המטרה שחשובה לך.
יש בינינו פער כרגע.
חשוב לי שנחדד את הגדרת ההצלחה כפי שאתה תופס אותה,
על מנת שאבדוק אם ביכולתי לספק את הסחורה שאתה מצפה לקבל.
האם אתה פתוח לדבר על כך…?

חיים מלאים. היום.

זה לא אישי.
לא עושים את זה לך.
לא עושים את זה נגדך.
לא עושים לך את זה בכוונה.

**
את/ה לגמרי חלק מהעניין.
את/ה חלק חשוב בסיפור הזה.
את/ה חלק חשוב ולא יחיד.
את/ה חלק מהעניין ולא כל העניין.
את/ה לא העניין המרכזי פה.
ממש כמו שאף אחד אחר הוא לא העניין המרכזי פה.

**
שנתקדם או שנמשיך להיתקע?
מה עכשיו…?

חיים מלאים. היום.

הדבר שתסכל אותך בשיחה בינינו
זה לא שחשבתי אחרת
אלא שלא נתתי הכרה מספקת
לנקודת המבט ולמערכת השיקולים שלך.

**
הדבר שתסכל אותי בשיחה בינינו
זה לא שחשבת אחרת
אלא שלא נתת הכרה מספקת
לנקודת המבט ולמערכת השיקולים שלי.

**
אולי במקום להתבצר, להגן, לתקוף או להתאמץ לשכנע
אנסה לחזור בשתי דקות על הנקודות המרכזיות שלך,
כדי לוודא שאני באמת מבין אותך ולא מפספס משהו חשוב?

ואז… האם תוכל/י לחזור בשתי דקות על הנקודות המרכזיות שלי
כדי לוודא שגם אני מובן כפי שהייתי רוצה להיות?

**
חיבור לפני החלטה.
מה חשוב לפני מה עושים.
הקשבה לפני שכנוע.

חיים מלאים. היום.

בדיקת ראייה עצמית

1 – מה אני רואה ?
2 – מה אני רואה ולא רוצה לראות ?
3 – מה אני רואה ומספר/ת לעצמי שאני לא רואה ?
4 – מה אני עדיין לא רואה וחשוב שאראה ?
5 – מה אחרים רואים שאני לא רואה ?

**
הוראות לבדיקת הראייה:

– להמתין דקה לפחות בין שאלה לשאלה.
– להקשיב בסקרנות למה שעולה.
– אפשר למקד את השאלות בנושא מסוים.
– או לא.

חיים מלאים. היום.

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה,
וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה,
וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"

~קהלת א, פסוק ט

**
הפעם הקודמת שעשינו משהו "כזה"
היתה לפני כארבע שנים.
הרבה קרה מאז.
לכל אחד מאיתנו.
בינינו.
לנו.
והנה אנחנו פה, שוב…
לא אנחנו של "אז",
אנחנו של היום.
של עכשיו.
של כאן.

**
דומה ושונה, כמו גם ישן וחדש,
הם רק עניין של הגדרה.
של נקודת מבט, הערכה ופרשנות.
של בחירה.

חיים מלאים. היום.

ברכות !
התחלתם לעבוד ביחד…
כשאתה מביט בעצמך דרך העיניים שלו
ודרך עיני אחרים שמתבוננים בכם
אתה רואה משהו שלא ראית קודם.
אתה רואה את עצמך קצת אחרת.

**
שלוש נקודות מבט.
איך הוא רואה אותך.
איך הם רואים אותך כשאתה לידו.
איך אתה רואה את עצמך.
אף אחת מנקודות המבט הללו היא לא אתה.
אפילו לא זו שלך.

**
כשאנחנו נעים בעולם הזה אנו מגדלים ומפתחים נקודות מבט.
כשאנחנו נעים בעולם זה אנו גם משנים וזונחים נקודות מבט.
סיפורים שאנחנו מייצרים לעצמנו.
תפישות שונות של מציאות.
על עצמנו ועל אחרים.

**
בקרוב תראה את עצמך אחרת.
בקרוב תהיה אחרת.
השינוי כבר כאן.

בהצלחה במסע הזה.

חיים מלאים. היום.

רגע לפני שנכנסת השבת:
איך היה השבוע הזה עבורכם?
האם הייתם מגדירים אותו כשבוע טוב או רע?
האם בחוויה שלכם זה היה שבוע מצוין, בינוני או גרוע?
לפי אלו כללים אתם מגדירים את השבוע שלכם ???

לפני שאתם עונים אולי תרצו לקרוא את הקטע הבא
שהעתקתי מספרו המצוין של אנטוני רובינס "להעיר את הענק שבפנים".

**
ציטוט:

אני זוכר שקראתי סיפור מרתק בספרו של גרגורי בייטסון,
'צעדים לאקולוגיה מוחית' ("Steps to an Ecology Mind").
היה זה שקלוט (transcript) של שיחה שקיים עם בתו לפני שנים,
ואני אסכם אותה כאן עבורכם.

יום אחד, ניגשה אליו בתו ושאלה אותו שאלה מעניינת:
"אבא, איך דברים מתבלגנים כל כך בקלות?"
הוא שאל אותה, "למה את מתכוונת ב'מתבלגנים', חמודה?"
היא אמרה, "אתה יודע, אבא. כשדברים הם לא מושלמים.
תסתכל על שולחן הכתיבה שלי כרגע. יש דברים בכל מקום. הוא מבולגן.
ורק אתמול בלילה עבדתי כל כך קשה כדי שהוא יהיה מושלם.
אבל דברים לא נשארים מושלמים.
הם מתבלגנים כל כך בקלות !"

בייטסון ביקש מבתו, "תראי לי איך זה כשהדברים מושלמים."
היא הגיבה בכך שהזיזה את כל תכולת המדף שלה למקומות שנקבעו על ידה,
ואמרה, "הנה, אבא, עכשיו זה מושלם. אבל זה לא יישאר ככה."

בייטסון שאל אותה, "מה אם אני אזיז את קופסת צבעי המים שלך
שלושים סנטימטר לכיוון הזה? מה יקרה אז?"
היא אמרה, "לא, אבא, עכשיו זה מבולגן.
בכל מקרה, זה צריך להיות ישר, ולא עקום כמו ששמת את זה."
לאחר מכן שאל אותה, "מה אם הייתי מזיז את העיפרון שלך
מהמקום הזה למקום הזה?"
"עכשיו אתה שוב מבלגן הכול," השיבה.
"מה אם הייתי פותח קצת את הספר הזה?" המשיך.
"גם זה מבולגן !" השיבה.

בייטסון פנה אל בתו ואמר,
"חמודה, זה לא שדברים מתבלגנים כל כך בקלות.
פשוט, יש לך יותר דרכים שבהם דברים יכולים להיות מבולגנים.
יש לך רק דרך אחת שבה דברים יכולים להיות מושלמים."

רובנו יצרנו דרכים רבות להרגיש רע, ורק דרכים אחדות להרגיש טוב באמת.
לעולם איני מפסיק לחוש תדהמה מן המספר המהמם של אנשים,
אשר כלליהם מכינים אותם לכאב.
נדמה כי יש להם מערכת עצומה ומורכבת של מסלולים עצביים,
המובילים אל אותו מצב, שממנו הם מנסים להימנע,
אך יש רק קומץ של מסלולים עצביים שאותם חיברו אל העונג."

**
עד כאן טוני רובינס מתוך הספר "להעיר את הענק שבפנים".

אז מה אתם אומרים עכשיו…?
איך היה השבוע הזה עבורכם?
האם הייתם מגדירים אותו כשבוע טוב או רע?
האם בחוויה שלכם זה היה שבוע מצוין, בינוני או גרוע?
לפי אלו כללים אתם מגדירים את השבוע שלכם ???

אני סוגר שבוע מלא ואינטנסיבי.
מסוג השבועות שאיננו מזמינים לעצמנו… שאנו מוצאים עצמנו פתאום עמוק בתוכם.
שבוע שהתחיל באשפוז (של אמי, שוחררה אתמול..) והתאפיין בשעות בית חולים רבות.

עפ"י כללים מסוימים זה היה שבוע גרוע:
בעיות בריאות, לחץ, דאגה, חוסר וודאות שעדיין נמשך,
זמן מבוזבז, היעדרות מעבודה ומאירוע שרציתי להיות בו,
שינוי תכניות וביטולים, עומס, אי הגעה לדברים חשובים שתכננתי, תקיעות.

עפ"י כללים אחרים זה היה שבוע מצוין:
זמן ביחד, תמיכה, אהבה ודאגה מאנשים רבים, חברויות חזקות,
טיפול רפואי מסור ואמפטי, גמישות וחופש שאינם מובנים מאליהם, הכרת תודה,
נוכחות במקומות חשובים (לא רק בבית החולים), נגיעה באנשים, התקדמות.

שוב ושוב ושוב, אני לומד,
שבמידה רבה הכול (כמעט הכול ?) עניין של נקודת מבט.
של הפרשנות שאנו נותנים למה שקורה לנו ומסביבנו.
של הבחירות שאנו בוחרים והאחריות שאנו לוקחים (או לא).

שתהיה שבת של שלום,
הרבה בריאות, שלווה ושמחה,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

אשפוז

חגיגה והכרת תודה:
• מזל שזה קורה עכשיו ולא לפני שבועיים כשהיית בעיצומה של שפעת קשה.
• מזל שזה קורה במוצ"ש הזה ולא במוצ"ש שעבר כשהיתה לי עבודה דחופה.
• מזל שזה קורה כשאני יחסית גמיש ולא בראשון שעבר ששם היתה לי מחויבות שמורכב לשנות.
• מזל שהגענו לביה"ח מבחירה ולא כתוצאה מנפילה (שבהחלט היתה אפשרית לאור המצב).
• תודה לקליטה ולבדיקה המהירה היחסית בחדר המיון.
• מזל שהגענו בעומס בינוני יחסית שאיפשר יותר קשב כלפינו.
• תודה לרופא ולאחות על בדיקה מקצועית ואמפטית.
• תודה על העברה למחלקה המסוימת שביקשנו להיות בה. מזל שהיה שם מקום פנוי.
• תודה על הזמנה מהירה של מנת דם, שאפשרה התחלת טיפול כבר אתמול בלילה.
• יופי שההמוגלובין כבר מתחיל לעלות.
• יופי שבוחרים לתת לי עוד שתי מנות דם, זה יחזק אותי.

שיפוטיות וביקורת:
• למה זה קורה דווקא עכשיו בתזמון שלא מתאים לי?
• למה זה מגיע לנו כל "העניינים הללו" בשנים האחרונות?
• למה לוקח כל כך הרבה זמן לקלוט ולבדוק אותנו?
• איך הגעתי לרמות כאלו נמוכות, שיא שלילי, של המוגלובין?
• איך אף אחד לא שם לב לזה ועצר את זה קודם?
• איך אני לא שמתי לב לזה ועצרתי את זה קודם?
• למה אי אפשר לעבור כבר מהמיון למחלקה ולהתחיל טיפול יותר מהר?
• מי יודע כמה שעות עוד נישאר כאן במקום המזוהם והלא נוח הזה.
• אין לי כוח לכל הסטאז'רים האלו שיפספסו לי את הוריד ו"יתגלחו" עלי.
• למה ההמוגלובין עולה כל כך לאט וכל כך מעט?
• איזה באסה שהחליטו לתת לי עוד מנות דם במקום לשחרר אותי הביתה היום.

**
אשפוז.
לא הזמנו את זה והנה זה כאן.
אנחנו כאן. זה המצב.

פרשנות יוצרת מציאות.
פרשנות היא המציאות.

גם באשפוז.
אפילו באשפוז.
על אחת כמה וכמה באשפוז.

במה את בוחרת כרגע?
איפה תשומת הלב שלך עכשיו?

חיים מלאים. היום.