תגית: סיפור

"מעולם לא הייתי חסיד גדול של תורות אוטופיות השואפות לעולם נטול עבודה.
הצורך לעבוד, ברמה זו או אחרת, תמיד יוותר חלק מחיי האדם.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לשנות את היחס שלנו לעבודה, ולהשיב אותה למקומה הטבעי –
משלח יד התומך בקיום החיים, ולא תכלית עליונה המגיעה על חשבון החיים.

בדרך כלל כשאנחנו פוגשים אנשים חדשים השאלה הראשונה שלנו היא:
"אז מה אתם עושים בחיים?",
כאשר הצפי הוא לתשובה בת מילה או שתיים –
מלצר, כבאי, עורך דין – או בקיצור, שם המקצוע בו הם אוחזים.
ממנו אנו כבר מסיקים שורה של הנחות אודות מהותם, טבעם וערכם החברתי.

דרך טובה לאתחל את היחס שלנו לעבודה כרוכה בשינוי פעוט בדרכי החשיבה –
בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים לא נשאל אותם מה הם עושים/עובדים בחיים,
אלא איזה צבע הם הכי אוהבים,
מהם חמשת הספרים הכי טובים שקראו בחיים,
איזה סרט גרם להם לבכות או מה דעתם על הבחירות.

כל אחת מהשאלות האלה תשיב את העבודה למקומה הראוי
ותעמיד מולנו אדם ולא אובייקט,
סיפור ולא כרטיס ביקור,
וההיכרות עצמה תהפוך לתהליך מעניין, אמיתי ופורה, ולא להערכת שווי שוק.

משם, נוכל לאט להתקדם."

**
חלק מפוסט שנכתב על ידי עמית נויפלד ב- Slow – הבלוג המומלץ ומעורר המחשבה.

חיים מלאים. יום יום.

"ראיתי והאזנתי להולדת אגדת אישיותי.
העם הוא רגשני,
ההמונים אין להם ראייה בהירה.
נדמה לי שכבר עכשיו אין להם מושג ברור עלי.
אד קל מתחיל להיתמר סביבי.
אולי יהיה עמוד ענן אשר בו אתהלך. "

**
"יש לשער שהיו מקדמים באהבה פני רמאי ממולח,
כמו את פניי שלי, שאיני מוליך אותם שולל.
אולי הדבר הזה שאני רושם כעת
הוא הדבר המעניין ביותר ביומנים האלה:
איך האגדה שלי נוצרת.
כשישבתי שם על הבימה
והאזנתי לנאומים הסוערים ולתרועות של תומכי
החלטתי בלבי להיות תמיד ראוי יותר ויותר לאמונם ולאהבתם."

**
דברים שכתב בנימין זאב תאודור הרצל ביומניו
המצוטטים בספר "מנהיגות מעצבת" מאת פרופסור מיכה פופר (עמ' 77).

**
כמה נקודות שעלו בי עם קריאת הקטעים הללו:
– הפער בין מה שקורה לסיפור על מה שקורה.
– היווצרותם של אגדות וסמלים.
– הכמיהה להנהגה.
– בלבול, טעויות והטעייות.
– השפעתה ועוצמתה של התכווננות פנימית.

חיים מלאים. יום יום.

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה
הוא רק סיפור.
הוא לא באמת מה שקורה.
הסיפור אינו "המציאות".

התחושות והרגשות שאנו חווים
כתוצאה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו
הם אמיתיים. לגמרי.
הם מה שקורה.
גם אם הקשר בין הסיפור לבין המציאות רופף או לא קיים
המילים והמעשים שלנו הם המציאות.

גם כשהסיפור שלנו מדומיין
הסבל, הכאב, הפחד והכעס שלנו אמיתיים ומורגשים.
כמו גם, האושר, השמחה והאהבה.
כולם קורים במציאות ומשפיעים עליה.

הסיפור שלנו יוצר מציאות ומשנה אותה.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
גם עכשיו.

מה שאנו מספרים לעצמנו
על עצמנו על אחרים
משפיע מיידית על חיינו,
על החיים של מי שסביבנו
ועל הסביבה.

הסיפור שלנו
על ילדינו,
על הזוגיות שלנו,
על המנהלת שלנו,
על העמיתים שלנו,
על הלקוחות שלנו,
על החברים שלנו,
על הפגישה האחרונה,
על האימייל ששלחו לנו,
על ההודעה שקיבלנו,
ועל מה שעשו או אמרו לנו
הוא רק סיפור.

זו רק פרשנות.
מאוד אישית,
מאוד סובייקטיבית.
100% שלנו,
הכול מדומיין.

ולמרות כל זאת –
הסיפור שלנו הוא המציאות שלנו.
הסיפור המדומיין שלנו, הוא בעצם,
הדבר הכי מציאותי שיש.

סיפור = מציאות = חיים

כמה שאלות חשובות:
– מה הסיפור שלך כרגע?
– אלו "תפקידים" אתה מעניק לעצמך ולאחרים בסיפור הזה?
– למה חשוב לך להמשיך להחזיק בסיפור הזה?
– איך הסיפור שלך שינה את חייך השבוע?
– איך הוא משנה את חייך ברגע זה?

**
השבוע פורסמו הפוסטים הבאים במסגרת הבלוג היומי:

– אין סיכוי שתגיד את זה – גם אני לא הייתי אומר במקומך
– האחיין של אסתר – מה גיליתי בזמן שהייתי עסוק?
– שותפות בגובה עיניים – אני יכול להבין למה כעסת עלי הבוקר
– חיה ותן לחיות – שיעור בוקר מהזבוב, היתוש, הנמלה והעכביש
– שש שתיקות – איזו שתיקה אתם שותקים עכשיו?
– מחלת זמן – מגיפה שכולנו סובלים ממנה

עד כה פורסמו (החל מראש השנה) בדיוק 291 פוסטים יומיים ברצף.
ניתן לקבל את הפוסט היומי ישירות למייל, טרי-טרי, לאחר הרשמה קצרה באתר.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר

13 שיעורים ראשונים בניסים

(מתוך הספר "קורס בניסים")

שיעור 1: כל מה שאני רואה בחדר הזה אין לו משמעות.
שיעור 2: אני נתתי לכל מה שאני רואה בחדר הזה את כל המשמעות שיש לו עבורי.
שיעור 3: אינני מבין שום דבר מכל מה שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 4: למחשבות האלה אין כל משמעות. הן כמו הדברים שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 5: לעולם איני מוטרד בגלל מה שאני חושב.
שיעור 6: אני מוטרד מפני שאני רואה משהו שלא נמצא.
שיעור 7: אני רואה את העבר בלבד.
שיעור 8: שכלי מוטרד במחשבות עבר.
שיעור 9: איני רואה מאומה כמו שהוא עכשיו.
שיעור 10: מחשבותיי אין להן כל משמעות.
שיעור 11: מחשבותיי חסרות המשמעות מראות לי עולם חסר משמעות.
שיעור 12: אני מוטרד מפני שאני רואה עולם חסר משמעות.
שיעור 13: עולם חסר משמעות מוליד פחד.

**

13 שיעורים ראשונים בניסים –
טריגר למחשבה, חסרת או בעלת משמעות.
אפשר להסכים עם השיעורים או לא.
לעצור ולהרהר, או להמשיך הלאה.

(תרגול מעניין:
קחו את נושא "ביבי-בוגי-ליברמן" שבכותרות עכשיו
ושימו לב לכל מה שאתם מספרים לעצמכם בהקשר הזה)

מספר נקודות שמתחברות לי עם תקשורת מקרבת:
– המרחק בין מה שרואים לבין מה שקורה.
– הפער בין מה שאומרים לבין איך שמפרשים.
– המרווח שבין האירוע לבין התחושות והרגשות.
– ההבדל שבין סימני קריאה לסימני שאלה.

מה דעתכם? מה זה מעורר בכם… ?

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

1. הסיפור של תא"ל אופק בוכריס הוא לא העסק שלך.
2. אין לך באמת מושג מה קורה ומי האנשים.
3. גם אם אתה חושב או בטוח שיש לך מושג, אין לך.
4. תפקידך אינו לשפוט, להאשים או לזכות אותו, אותה, את התקשורת, את הצבא או את העולם.
5. יש הרבה אינטרסים להרבה אנשים שתחשוב שהסיפור הזה הוא העסק שלך ושתמשיך להתעסק בו.
6. ההתעסקות בסיפור הזה לא שונה מהותית מצפייה בתכנית ריאליטי כזו או אחרת. זה אולי רק יותר צהוב ויותר מסוכן.
7. בכל רגע שאת עסוקה בעסק הזה, את לא עסוקה בעסקים שלך (המשפחה, הבריאות, הקריירה, הלימודים, הכסף, החברים, ההתפתחות, האחריות, ההשפעה שלך)
8. הרבה יותר קל ופשוט להתעסק בעסק הזה מאשר בעסקים שלך.
9. הסיפור הזה הוא טריגר חזק עבורך המייצר אצלך תגובה רגשית ומתחבר לדברים שחשובים לך.
10. הבנת הטריגר והחיבור תעזור לך לחזור להתעסק בעניינים החשובים שלך.

חיים מלאים. יום יום.

את חולמת בלילה שהוא לא ראה אותך כשממש היית צריכה,
מתעוררת בבוקר ומתנפלת עליו בכעס.
הוא לא מבין מאיפה את מגיעה ולמה הוא אשם במה שחלמת.

אתה חולם בלילה שהיא פגעה בך,
מתעורר בבוקר ונכנס בה.
היא לא מבינה למה זה מגיע לה. למה היא צריכה לשלם על משהו שהיא לא עשתה. על משהו שלא קרה.

יש משהו די משחרר בלשפוך עליו את הכעס שלך מהלילה.
גם אם זה לא באמת קשור אליו.

יש משהו די משחרר בלהשליך עליה את התסכול שלך מהלילה.
גם אם זה לא באמת קשור אליה.

אבסורד.

*****
קל להבחין בין חלום-לילה לבוקר שאחרי.
למרות שאנו מבינים שחלמנו ושעכשיו אנו ערים, האנרגייה והרגשות עדיין שם.

יותר קשה להבחין בין חלום-ערות לבין המציאות.
בין הסיפור שאנו מספרים לעצמנו והסרט שאנו חיים בתוכו לבין מה שקורה באמת.

הפרשנות שלך למה שהוא אמר או לא אמר בונה את החלום שלך. את הסרט שלך.
המשמעות שאתה מייחס למה שהיא עשתה או לא עשתה יוצרת את הסיפור שלך. את הסרט שלך.

רגע לפני שאתם שופכים זה על זו את המטען שצברתם במהלך היום, הלילה או השבוע,
רגע לפני שאתם ממשליכים זו על זה את הכעסים והתסכולים שלכם,
רגע לפני שאתם נותנים למישהו תפקיד מרכזי בסרט שלכם ומאשימים אותו בעלילה שמתפתחת,
עצרו.
קחו אויר.

בדקו אם מתאים לכם לעשות זה.
אולי יש דרך אחרת.

חיים מלאים. יום יום.

*****
לפעמים החלום מכיל אמת שאנו מסרבים לראות. שיעור שחשוב שנלמד.
יכול להיות שכשהיא חולמת עליך בתפקיד מסוים, יש בזה משהו עבורך. בדוק את עצמך.
יכול להיות שכשאת מככבת בסרט שלו בתפקיד מסוים, יש בזה משהו עבורך. בדקי את עצמך.

אומרים שלפחות 95% מהמחשבות שאנו חושבים היום הן מחשבות "ממוחזרות" ושחוקות שחשבנו כבר.
רק 5% הן מחשבות טריות וחדשות שטרם חשבנו.

אומרים שבזמן קונפליקט לפחות 95% ממה שקורה בינינו קשור לעבר (היסטוריה, דפוסים, אמונות, תפישות).
רק 5% קשור למה שקורה כאן ועכשיו.

*****
איך היו נראים החיים אם לפחות 15% מהמחשבות שלנו היו טריות ורעננות?
אם בכל יום היינו פוגשים עוד כמה אנשים / רעיונות / דוגמאות / כלים / מחשבות / תובנות / חוויות חדשים ושונים?

איך היתה נראית מערכת היחסים אם היינו מצליחים לראות ברגע קונפליקט עוד 10% מהאדם שמולנו ופחות 10% מהתמונה הסטטית שיש לנו עליו?
איך היה נראה הקשר בינינו אם היינו מצליחים לראות זה את זה כאן ועכשיו (עם כל הכאב, הפחד, הפגיעות, הכעס, הייאוש, התסכול, הכמיהה)
ובלי כל סיפורי העבר (האמיתיים והמדומיינים) שאנו מספרים לעצמנו או שמישהו אחר מקפיד להאכיל אותנו בהם?

*****
תרגילים במודעות – בדקו עם עצמכם:
– האם המחשבה שאני חושב עכשיו טריה או פגת תוקף?
– אלו מחשבות / תובנות / חוויות / למידות חדשות פגשתי היום?
– האם אני רואה כרגע את האדם שמולי או תמונה סטטית שלו?
– מה עובר עליו כרגע? מה חי ונוכח עבורו בשניה הזו?
– מה עובר עלי כרגע? מה חי ונוכח עבורי בשניה הזו?

*****
אני חוגג עם עצמי ואתכם כתיבה רצופה של שלושים פוסטים יומיים וסגירה של חודש ראשון.
אני חוגג אתכם ועם עצמי את העובדה שחלק גדול מהמילים, הרעיונות, הדוגמאות והמחשבות שעלו כאן החודש הן בקטגוריית ה " 5% " שלי.
תודה על שאתם שם בקריאה, בתגובות ובהקשבה…

נניח שביום רביעי הבא התחייבתם להגיע לפגישה מסוימת שממש רציתם להשתתף בה.
ונניח שגיליתם אתמול שיש משהו בעבודה (או במשפחה) שלא היה מתוכנן ומתנגש עם זה.
ונניח שהמשהו הזה בעבודה (או במשפחה) מקבל כרגע סדר עדיפות יותר גבוה.

הנה כמה תגובות אפשריות לזו שאחראית על המפגש ברביעי הבא:

א. "הי, לצערי עלה משהו חשוב בעבודה ולא אוכל להגיע ביום רביעי הבא למרות שאני מאוד רוצה."
ב. "הי, לצערי עלה משהו חשוב בעבודה ואני נאלצת לבטל את יום רביעי הבא למרות שמאוד רציתי להגיע."
ג. "הי, עלה משהו חשוב בעבודה ואני לא בטוח אם אצליח להגיע ברביעי הבא. אדע רק ברגע האחרון. אל תבנו עלי."
ד. "הי, עלה משהו חשוב בעבודה ולא אגיע ביום רביעי הבא."
ה. "הי, עלה משהו חשוב בעבודה ואני בוחרת לתת לו עדיפות על פני הפגישה שלנו ברביעי הבא."

******
באילו מהדרכים הבאות תבחרו?
למה?

כמה נקודות למחשבה:
דרכים א, ב, ג מכילות בתוכן אי אמירת אמת:
– האמת היא שאתם יכולים להגיע (א) אם זה מספיק חשוב עבורכם.
– האמת היא שאתם לא נאלצים לבטל (ב). אתם בוחרים לבטל.
– האמת היא שאתם יודעים שלא תגיעו (ג). אולי פשוט לא נעים לכם לומר זאת ואתם רוצים "להכין" את המארגנים

דרכים א, ב, ג מכילות בתוכן הסרת אחריות מעצמכם.
כשאתם מספרים לעצמכם ולאחרים שמישהו (הבוס, האשה, הבעל, הילדים, העולם) מאלץ אתכם או בוחר עבורכם אתם מקטינים את עצמכם ומתעלמים מהעובדה שאתם בחרתם ושהבחירה הזו משרתת אתכם.

בדרכים ד, ה אינכם בורחים מאחריות ואינכם מתחמקים מהאמת.
ועדיין, יכול להיות שתבחרו לא להשתמש בהן מסיבות שונות.

חשוב שתמצאו את הסגנון המועדף עליכם בתקשורת שלכם עם אחרים.
חשוב לא פחות שתהיו כנים ומדויקים בתקשורת שלכם עם עצמכם.
הסיפור שאתם מספרים לעצמכם משפיע עליכם יותר מהסיפור שאתם מספרים לאחרים.