י"ח אלול – בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים

"מעולם לא הייתי חסיד גדול של תורות אוטופיות השואפות לעולם נטול עבודה.
הצורך לעבוד, ברמה זו או אחרת, תמיד יוותר חלק מחיי האדם.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לשנות את היחס שלנו לעבודה, ולהשיב אותה למקומה הטבעי –
משלח יד התומך בקיום החיים, ולא תכלית עליונה המגיעה על חשבון החיים.

בדרך כלל כשאנחנו פוגשים אנשים חדשים השאלה הראשונה שלנו היא:
"אז מה אתם עושים בחיים?",
כאשר הצפי הוא לתשובה בת מילה או שתיים –
מלצר, כבאי, עורך דין – או בקיצור, שם המקצוע בו הם אוחזים.
ממנו אנו כבר מסיקים שורה של הנחות אודות מהותם, טבעם וערכם החברתי.

דרך טובה לאתחל את היחס שלנו לעבודה כרוכה בשינוי פעוט בדרכי החשיבה –
בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים לא נשאל אותם מה הם עושים/עובדים בחיים,
אלא איזה צבע הם הכי אוהבים,
מהם חמשת הספרים הכי טובים שקראו בחיים,
איזה סרט גרם להם לבכות או מה דעתם על הבחירות.

כל אחת מהשאלות האלה תשיב את העבודה למקומה הראוי
ותעמיד מולנו אדם ולא אובייקט,
סיפור ולא כרטיס ביקור,
וההיכרות עצמה תהפוך לתהליך מעניין, אמיתי ופורה, ולא להערכת שווי שוק.

משם, נוכל לאט להתקדם."

**
חלק מפוסט שנכתב על ידי עמית נויפלד ב- Slow – הבלוג המומלץ ומעורר המחשבה.

חיים מלאים. יום יום.

י"ד אלול – הצרצר והנמלה, גירסה אלטרנטיבית

על פי הסיפור הידוע
הצרצר קל-דעת, פרזיט, אגואיסט וחסר אחריות.
הנמלה שקולה, חרוצה, מחושבת ואחראית.

על פי הסיפור הידוע
שמחה והנאה = חוסר אחריות וסכנה.
חריצות, שאפתנות ועבודה קשה = הצלחה וביטחון.
יש רק שתי אפשרויות.
עכשיו תבחרו.

נראה לי שהסיפור שונה.
שיש יותר משתי אפשרויות.

**
על פי סיפור אחר, ידוע פחות,
הנמלה החרוצה עבדה קשה כל חייה.
תמיד חיפשה יותר.
כל הזמן שאפה למלא את חצי הכוס הריקה,
שאיכשהו, אף פעם לא התמלאה.
לא הרשתה לעצמה לעצור ולנוח.
חששה להאט, לפרגן ולחגוג,
להנות מהמסע וממה שיש.

ואז, אחרי כמה עשרות שנים,
כשהיא הגיעה לגיל פנסיה,
(או כשחלתה לפתע פתאום במחלה קשה,
או כשפוטרה בעקבות חילופי מלכות,
או כשהנמלונים עזבו את הקן,
או לאחר שעשתה את האקזיט שלה …)
והיה לה המון זמן פנוי,
היא ישבה לה בביתה המרווח, המחומם והמאובזר
ותהתה…
האם זה היה שווה את זה…?

**
יש יותר משתי אפשרויות.
זה לא "או זה, או זה".

חיים עכשיו.
"גם וגם וגם".

חיים מלאים. יום יום.

כ"ד אב – מה שרוצה להיכתב עכשיו

17:23

השעון מתחיל לרוץ.

להפסיק לחכות לרגע המתאים, להשראה, להברקה.
להפסיק לברוח, לדחות, לתרץ.

**
לעצור.
להחליט שעכשיו זה קורה.
להופיע.
להתייצב.
לעלות על המגרש.
או על הדף.

**
להגיד שלום לצנזור הפנימי ולביקורת שעולה.
להגיד שלום לעייפות ולחוסר החשק.
להגיד שלום לפחד ש"זה" לא יהיה מספיק (איכותי, משמעותי, מעניין….).
להגיד שלום לחשש שאני לא מספיק (איכותי, משמעותי, מעניין….).

**
לקחת אויר.
לחדד את ההקשבה.
לתת מקום למה שעולה.
להיות מוכן לכתוב את זה.
(גם אם משהו בתוכי חושב שזה "לא הכי…" )

**
אין סודות משני עולם שטרם נחשפו.
אין נוסחאות פלא שיפתרו הכול.
אנו חוזרים שוב ושוב ושוב ושוב
על אותם שיעורים מוכרים,
לאותם עקרונות ידועים.

**
להיות מוכן לעשות את העבודה.
להיות מוכן להופיע.
גם היום.

17:36

חיים מלאים. יום יום.

כ"ב תמוז – שתי דרכים להצלחה עסקית

דרך א' – מוכוונות מכירות

1. להתחיל למכור לקוחות חדשים.
2. להמשיך למכור ללקוחות קיימים.
3. למכור יותר ללקוחות קיימים.
4. להפסיק למכור ללקוחות לא רווחיים.

בדרך א', "לקוחות" הם משאבים
שצריך לעבוד עליהם (דוגמא: לגייס אותם, לשמר אותם, למכור להם)
בכדי לגרום להם לקבל החלטה ולבצע פעולה (דוגמא: לקנות, להישאר)
שתשרת אותנו ואת העסק שלנו.

**
דרך ב' – מוכוונות ערך

1. לתת ערך ללקוחות נוספים שעדיין לא מקבלים מאתנו.
2. להמשיך לתת ערך ללקוחות שכבר מקבלים מאתנו.
3. להעמיק ולהגדיל ערך ללקוחות שכבר מקבלים מאתנו ערך כלשהו.
4. לתת ערך נדיר, ייחודי ומשמעותי.

בדרך ב', "לקוחות" הם בני אדם
שאנו מנסים לשרת באמצעות אינטראקציה, דיאלוג ופעולות
בכדי לתת מענה לצרכים חשובים שלהם ושלנו
ולערך הדדי עבורם ועבורנו.

חיים מלאים. יום יום.

י"ז סיון – LongPlayer

LongPlayer

חי.
קורה ממש עכשיו.
מתמשך.
עושה את העבודה שלו בעקביות.

**
נכון לרגע זו, מתנגן כבר
16 שנים, 173 ימים, 15 שעות, 39 דקות ו20 שניות.
21 שניות.
22 …

**
בלי תלות ברייטניג.
בלי לספור לייקים.
בלי דרמות.
בלי פרסומות.

**
פשוט.
נוכח.
נוגע.
נשמתי.

**
נמצא פה לפני שילדיי נולדו.
ימשיך להיות פה הרבה אחרי.
ואחרי ילדיי, נכדי וניני…

**
כל אחד יכול להתחבר אליו.
בקלות.
זמין.
זול.
נדיב.

**
LongPlayer

למרות שהוא נוכח כבר שנים,
פגשתי בו רק עכשיו.
"במקרה".

**
מי עוד נמצא שם "עבורי" ואיני מודע לקיומו?
מה עוד נוכח שם "בשבילי" וטרם שמעתי עליו?

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז סיון – לעבוד ולהשתכר

"לעבוד", לעשות את העבודה.
"להשתכר", להרוויח כסף.

**
שני שדות שונים.
בעלי ממשק משותף כלשהו. או לא.
יכולים לחפוף בחלקים מסוימים.
לעולם אינם זהים.

**
דוגמאות ל"להרוויח כסף":
לקבל משכורת. לזכות בלוטו. לקבל שכר דירה.
לצבור ריבית ודיבדינדים. למכור משהו. לרשת סכום כסף.

דוגמאות ל"לעשות את העבודה":
לפתור בעיות, לעזור לאנשים. ליצור. לראות. לחבר. לאהוב. לחנך.
לתמוך. ללוות. להעניק משמעות. לחקור. להגן. לרפא. לסדר. לגלות.

דוגמאות ל "לא זה ולא זה":
לטאטא רחובות. לתייק דפים. לבנות בניין. לנהל קבוצה. למנכ"ל חברה.
כל אלו הם תיאורים או כותרות של משהו שעושים.
פעולות המבצעים במסגרת הגדרת תפקיד כזו או אחרת,
שבגינן מקבלים כסף. או לא.

**
ניתן לעשות את העבודה שלנו מבלי לקבל עבורה כסף.
ניתן לעשות את העבודה שלנו ולקבל עבורה כסף.
ניתן להרוויח כסף תוך ביצוע העבודה שלנו.
ניתן להרוויח כסף תוך ביצוע משהו שהוא אינו העבודה שלנו.

**
המחשבה ש"לעבוד" ו"להשתכר" הם אותו דבר מבלבלת.
האמונה ש"לעשות את העבודה שלנו" ו"להרוויח כסף" מחוברות בקשר אחד מסוים כלשהו מגבילה ותוקעת.

**
האם/איך אתה עושה את העבודה שלך היום?
האם/איך את מרוויחה כסף היום?

חיים מלאים. יום יום.

י"ב סיון – מודלים של עבודה

תשע-חמש עד גיל שישים-וחמש

8 שעות לעבודה, 8 שעות לשינה, 8 שעות לכל השאר

זמין ומחובר 24X7

תשע-חמש מהמשרד, חמש-שש מהרכב, שש-חצות מהבית

א' – ה' לעבודה, סוף שבוע למשפחה

א' – ו' לעבודה, שבת לשינה

עבודה = משכורת, לא-עבודה = חיים

**
מה "המודל" שלך?

חיים מלאים. יום יום.

ד' סיון – העבודה שלי

העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם.
להעריך ולכבד אותם.
לאהוב אותם.
לפעמים אני מצליח יותר.
לפעמים אני מצליח פחות.
אני מחזיק כוונה ומנסה.
אחד הכלים המרכזיים שמשמשים אותי הוא הקשבה.
אבל לא רק.

**
לפעמים משלמים לי כסף בכדי שאעשה את העבודה הזו.
משלמים לי כדי לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
בחשבונית המס שאוציא או בתלוש השכר שאקבל
לא תופיע השורה "לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב".
במקום זאת תופיע איזושהי כותרת, קלה יותר לעיכול.
משהו בסגנון "סדנת תקשורת", "פיתוח מנהלים" או "גיבוש צוות".
אבל האמת היא שהעבודה שלי אינה להנחות סדנה או לפתח מיומנויות.
כל אלו הם רק תירוצים וסיפורי כיסוי.
חלק מהאנשים שמתחילים לעבוד אתי מודעים לכך.
אחרים מגלים וחווים את זה תוך כדי תנועה.
אני כמעט בטוח שכל מי שבוחר לעבוד איתי
מבין את זה בצורה כזו או אחרת …
אולי לא תמיד ברמה מודעת.

**
העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
כשאני עובד בעבודה שלי זה בא לידי ביטוי בתצורות שונות.
כמה תצורות נפוצות לדוגמא הן יצירת בהירות, הדרכה, ייעוץ,
סיוע בקבלת החלטה או קידום תהליך.
אבל ישנן גם תצורות נוספות.
אולי קצת פחות טריוויאליות.
השבוע הודעתי למועמד שהתראיין למשרה שהוא לא יקבל את התפקיד.
זהו מסר שלא נעים לשמוע.
הוא ממש רצה את התפקיד וקיווה שההחלטה תהיה אחרת.
לדעתו ההחלטה שגויה.
אולי הוא אפילו מאמין שנעשה לו עוול.
גם כשאני מעביר מסר שכזה, אני משתדל לעשות את העבודה שלי.
אני מזכיר לעצמי שהעבודה שלי, גם במצב כזה,
היא לראות את האדם שאתי.
להבין אותו. להעריך ולכבד אותו. לאהוב אותו.
בזמן העברת המסר ולאורך התהליך.
לא תמיד אני מצליח.
לפעמים, כשאני מתבלבל, אני חושב שהעבודה שלי היא לבחור אנשים או לסנן אותם.
היא לא.

**
חלק מהאנשים שאותם אני מנסה לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב
הם אנשים שאני עובד איתם: לקוחות, עובדים, מנהלים, עמיתים.
אחרים הם חברות וחברים שלי.
לפעמים אני עושה את העבודה שלי עם אנשים שאני פוגש באקראי, ללא הכרות מוקדמת.
לעתים אפילו לרגע קצר או חד פעמי.
אנשים חשובים מאוד שאיתם אני מנסה לעשות את העבודה שלי הם בני משפחתי:
בת זוגי, ילדיי, הורי, אחי ובני משפחה נוספים.
באופן די מתסכל אני מוצא שפעמים רבות
הכי קשה לי לעשות את העבודה עם האנשים הכי חשובים לי.
ויש אדם נוסף, יחיד ומיוחד, שאותו אני משתדל לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
אני עצמי.
לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים אני מצליח פחות.
אני חושב שאני משתפר בזה.

**
פעם האמנתי שהתפקיד שלי הוא מפקד, מהנדס, מנהל פרויקטים או מנהל.
פעם הייתי בטוח שהעבודה שלי היא להוביל שינוי, לפתור בעיות, להנהיג אנשים או לפתח אותם.
היום אני חושב אחרת.
היום אני מאמין שהתפקיד שלי הוא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
סביר מאוד להניח שאעשה את העבודה שלי תוך כדי פרויקט, סדנה או פתרון בעיה בניסיון להשיג מטרה משותפת.
תוך כדי התמודדות עם אתגר מקצועי, חברתי או עסקי כלשהו.
אבל הפרויקט, השינוי, המטרה והאתגר יהיו רק "תירוץ" לעשות את העבודה.
העבודה האמיתית שלי היא לראות. להבין. להעריך. לכבד. לאהוב.

**
לעבודה שלי יש תופעות לוואי.
תופעות הלוואי יכולות להיות שקט, בהירות, שמחה, ריפוי או קבלה.
ישנן גם תופעות לוואי אחרות כגון פחד, עצב, כאב ועייפות.
אלו הן רק כמה דוגמאות.
לפעמים הן מופיעות ולפעמים לא.
יכול להיות שכשנפגשנו אתמול באלון הגליל אצל לימור ותומר,
מיכל, חגי, אייל, ניצן, שרון, דפנה, לאה, תמר, עדית, גור, דלית או איתי
חוו חלק מתופעות הלוואי הללו.
אולי…

**
אני כמעט בטוח שכשאני באמת מצליח לראות מישהו,
להבין אותו, להעריך, לכבד ולאהוב אותו,
כשאני ממש ממש מצליח לעשות זאת,
באורח פלאי כלשהו,
ממש באותו רגע,
גם הוא מצליח לראות את עצמו.
להבין, להעריך, לכבד ולאהוב את עצמו.
או את עצמה.

**
הפוסט הזה לא הכי שגרתי. גם לא עבורי.
המילה "אני" מופיעה בו 29 פעמים.
המילה "שלי" 17.
תודה על ההקשבה שלכם.

אם בא לכם לכתוב לי משהו אשמח מאוד לקרוא…

**
ביום חמישי ה 23/6, בעוד כשבועיים,
אקיים סדנת תקשורת מקרבת נוספת ממוקדת ניהול, מנהיגות והובלה
בעולמות העבודה, העסקים, העמותות והארגונים.
הסדנה תתקיים בשעה 19:00 בקיבוץ גת.
הפעם נזכה להתארח אצל גתית ותומר.
כרגיל נתחיל בארוחת ערב טעימה
ומשם נמשיך לסדנה, לדוגמאות ולתרגולים.

לחובבי וחובבות היורו שביניכם
(לא המטבע… אליפות אירופה בכדורגל…)
התאריך הזה "מתלבש יפה"
במרווח שבין שלב הבתים לשלב שמינית הגמר.

נותרו מספר מקומות – כל הפרטים ורישום לסדנה בקישור הבא.

בין היתר תמצאו שם הנחה לזוג נרשמים.

שבת של שלום, חג שבועות שמח,
חיים מלאים, יום יום.
רוני ויינברגר

כ"ז אייר – מספיק

אולפנו לחשוב ש"יותר" זה יותר טוב.
ש"מספיק" הוא ההיפך מ"מצוין".

חונכנו שעצירה היא תנועה גסה.
לא לגיטימית.
חסרת אחריות.
(תשאלו את הצרצר והנמלה).

עמוק בתוכנו אנו מאמינים
ש"די" מוביל לבינוניות.
רק הפרנואידים שורדים.
העולם מסוכן.
חייבים להמשיך לרוץ.

**
מספיק.

במידה הנכונה.
לא פחות מדי ולא יותר מדי.

בטווח המתאים.
בין גבול תחתון לגבול עליון.

מספיק שממלא ולא מעמיס.
מספיק שמשרת ולא משעבד.

לדעת לעצור כשמשהו מספיק.
גם אם אפשר יותר.
גם כשזה מפתה.

להתמיד ולהמשיך כשזה לא מספיק.
גם כשזה לא נוח.
גם כשקשה.

**
מספיק.

תחושה, תפיסה, הוויה, הלך מחשבה.
לפעמים אפילו מספר.

אולי מספיק = חופש ?

מספיק בתזונה.
מספיק בהכנסות.
מספיק בהוצאות.
מספיק בפעילות גופנית.
מספיק בעבודה ובעסקים.
מספיק במערכות יחסים.
מספיק בלמידה.
מספיק במקום.
מספיק במידע.

חיים מלאים. יום יום.

י"ז ניסן – גם היום. רק היום.

גם היום.
לעשות את העבודה.
להופיע.
להיות נוכח.
לספק את הסחורה.
לעשות כמיטב יכולתך.
כמה שזה לא יהיה…

זהו הפוסט היומי ה- 194
בסדרה שהחלה להיכתב בראש השנה האחרון.
כשלקחתי על עצמי את הבחירה הזו,
לא היה לי מושג איך זה יהיה ועל מה אכתוב.

המחשבה על שנה שלמה,
על מחויבות ארוכת טווח
או על פרויקט גדול יכולה לשתק.

במקומות החשובים –
רק היום.
רק עוד יום.
רק הצעד הבא.
אחר כך נראה.

חיים מלאים. יום יום.