תגית: עבודה

רגע לפני שאני נכנס לחדר
אני מתכוונן …
לראות, להקשיב, לכבד, לאהוב, לשרת.

**
רגע אחרי שאני נכנס לחדר
אני משתדל…
לראות, להקשיב, לכבד, לאהוב, לשרת.

לפעמים זה אפילו מצליח לי.

**
בכרטיס הביקור הרשמי (שאין לי) כתוב:
"יועץ", או "מנחה", או "מנהל", או "מומחה" או משהו כזה.
כדי שיהיה פחות מביך, פחות מבהיל ויותר קל לעיכול.

**
בחוזה שנחתום,
לפני שנתחיל לעבוד ביחד,
נגדיר מטרה חשובה להתמקד בה,
קונפליקט שנרצה לפתור,
או תהליך שנוכל לשפר.

**
זה יהיה התירוץ שלנו
לעשות ביחד את מה שבאמת חשוב:
לראות, להקשיב, לכבד, לאהוב, לשרת.

עבודה של בני אדם.

חיים מלאים. יום יום.

המשפט המדויק שיפתור את הקונפליקט… לא תמיד קיים.
התכנית המתאימה שתנטרל את הבעיה… לא תמיד קיימת.
הפעולה הנכונה שתשנה את המצב… לא תמיד קיימת.

**
במצבים מסוימים,
אין משפט אחד, תכנית אחת או פעולה אחת שיסדרו הכול.
ולמרות זאת אנחנו ממשיכים לחפש אותם.
מקווים למצוא.
שוכחים שזו עבודה יום – יומית.
בתוכנו ועם העולם.
מתאכזבים, נבהלים, מתייאשים כששוב זה לא מצליח.

חיים מלאים. יום יום.

צ'קליסט התאמה לבחירת העבודה הבאה שלך:

– האם העבודה תאפשר לך לגדול ולהתפתח כאדם ?
– האם העבודה תאפשר לך לגדול ולהתפתח כאיש מקצוע ?
– האם יש בעבודה הזו משהו שמרגש אותך? מושך אותך? מפחיד אותך? מאתגר אותך?
– האם תוכלי להביא לידי ביטוי את החוזקות הייחודיות שלך בעבודה הזו?
– האם העבודה והארגון שתהיי חלק ממנו בהלימה לערכים החשובים שלך?
– האם העבודה תתרום לבריאות שלך ולשמחת חייך או תפגע בהם?
– האם האנשים בעבודה הם כאלו שתהנה לעבוד אתם ולצדם במהלך השבוע?
– האם למנהל שלך בעבודה הזו יהיה אכפת ממך וממה שחשוב לך?
– האם העבודה הזו תאפשר לך להקדיש תשומת לב גם לדברים החשובים הנוספים בחייך?
– האם במהלך העבודה הזו תגדילי את הערך שאת מביאה לאנשים ולעולם?
– האם בעבודה הזו תקבל שכר ותנאים המאפשרים לך לשרוד כלכלית ולמלא את צרכיך הבסיסיים?
– האם בעבודה הזו תקבלי שכר ותנאים המאפשרים רווחה כלכלית ונוחיות שמעבר להישרדות?

**
נקודות בעלי חשיבות משנית לבחירת העבודה הבאה שלך:

– איך יראו קורות החיים שלך לאחר העבודה?
– מה תהיה הדרגה שלך?
– איזה תואר רשמי תקבל?
– איך זה יראה מהצד ומה יחשבו?
– כמה מקבלים על עבודה כזו במקום אחר?

חיים מלאים. יום יום.

אם בן הזוג שלכם חושב רק על עצמו ובת הזוג שלכם כל הזמן מתלוננת,
אין לכם סבלנות לילדים שמטריפים אתכם,
אתם קורסים מעומס המטלות השוחקות שלא נגמרות
והמורה מביה"ס בטוחה שאתם עובדים אצלה,
אולי זה בכלל לא שם.
אולי זה לא קשור לבית.
בדקו בסקרנות עד כמה אתם אוהבים את העבודה שלכם.

**
אם העבודה עולה לכם על העצבים,
אתם בתחושה שלא מעריכים אתכם ואת מה שאת עושים,
יש לכם סימני שאלה לגבי התפקיד הנוכחי,
רצון לשינוי ומחשבות לגבי המשך הקריירה,
אולי זה בכלל לא שם.
אולי זה לא קשור לעבודה.
בדקו בסקרנות מה שלום המשפחה שלכם ואיך היחסים שם.

**
אם אנשים בכביש מטריפים אתכם,
העולם מרגיש שחור ואכזרי,
אתם רואים בעיות קשות בכל מקום
והתדרדרות מייאשת שרק הולכת ומקצינה,
אולי זה בכלל לא שם.
אולי זה לא קשור לעולם.
בדקו בסקרנות כמה שעות אתם ישנים בלילה.

**
כמה שעות שינה,
עבודה משמעותית,
חיבוק אוהב ופרגון מהלב,
יכולים להעלים הרבה מאוד בעיות.
אולי אפילו לשנות את העולם.

חיים מלאים. יום יום.

אכפת לי ממך.
חשוב לי שיהיה לך טוב ושתרגיש טוב.
חשוב לי שתצליחי, שתתפתחי ושתהני מהעבודה.
זו זכותך המלאה. העבודה היא חלק חשוב מחייך. לא החלק היחיד.
אני מבין את זה, מכבד את זה ומכיר בזה.
הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון חשובים באותה מידה.

אין לי מושג איך דברים יתפתחו עם הזמן ובוודאות הם יהיו שונים מאיך שהם כרגע.
נמשיך ביחד כל עוד זה משרת את שנינו ואת הקבוצה שאנו חלק ממנה.
בקשר בינינו לא תהיה קביעות המבוססת על תואר, דרגה, תפקיד או מסמך.
בקשר בינינו הקביעות תנבע מאכפתיות, מכבוד הדדי ומערך אמיתי שנמשיך לתת ולקבל לאורך הדרך.

יש לי כוונה חזקה לקיים את החוזה הזה ומחוייבות לדיאלוג מתמשך פתוח, כן ויצירתי.
אני מקווה שנישאר ביחד הרבה שנים ושנמשיך להרוויח ממערכת היחסים הזו ביחד.
במידה ומשהו ישתנה אעשה כל שביכולתי כדי לסיים את זה בצורה מיטבית. לך ולי.
גם אז הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון יהיו חשובים באותה מידה.
החוזה הזה מחייב את שנינו. כל מה שאני מצפה מעצמי אני מצפה גם ממך.
מעבר לכך אין הרבה דברים שאני יכול להבטיח או רוצה לבקש.

מתאים לך שנתחיל לעבוד ביחד?

חיים מלאים. יום יום.

אייבי ריאן מעלה ציור לאוויר בכל יום. כבר מעל 8 שנים.
סקוט אדאמס החל לפרסם קריקטורת דילברט יומית ב- 1989 (אולי כבר לפני). הוא עדיין עושה זאת.
סת' גודין כותב ומפרסם כל יום. כבר 17 שנה.

יש משהו חזק ב"להופיע" כל יום.
"לעלות לאויר" בכל יום. בלי סיפורים ובלי תירוצים.
לעשות את "העבודה" שלנו בכל יום. גם אם היא לא מושלמת. והיא לא.

הדבר שאותו אנו עושים בכל יום ושאליו אנו מחוייבים בכל יום
מגדיר במידה רבה (אולי יותר מכל דבר אחר) מי אנחנו ומי נהיה.

**
ממש היום אני סוגר חודש רביעי רצוף של כתיבת פוסט יומי.
בסה"כ 1/3 שנה… כבר 1/3 שנה !!!
יום יום.

חיים מלאים. יום יום.

הבוקר פגשתי חברה חדשה.
הכרתי אותה דרך חבר ותיק.
שמה מרי אוליבר.
משוררת צעירה.
בת 80.

איך נפגשנו?
חבר שלי (שהוא גם מורה שלי וגם לא יודע שאנחנו חברים)
המליץ לי (ולעוד כמה עשרות או מאות אלפי קוראים) על מספר אתרים.
באחד מהם מצאתי ראיון מוקלט עם מרי אוליבר.
כותרת הראיון – "להקשיב לעולם" – משכה אותי.
הבוקר הקשבתי לו בדרך לעבודה.

*****
הנה שיר אחד קטן שצוטט בראיון ושממש נגע בי:

**

I Go Down To The Shore

I go down to the shore in the morning
and depending on the hour the waves
are rolling in or moving out,
and I say, oh, I am miserable,
what shall-
What should I do? And the sea says
in its lovely voice:
Excuse me, I have work to do.

― Mary Oliver, A Thousand Mornings

*****
הרשיתי לעצמי לתרגם אותו בצורה חופשית לעברית לנוחיות קוראים שימצאו בכך ערך:
" אני יורדת לחוף בבוקר
ובהתאם לשעה, הגלים שוטפים פנימה או החוצה,
ואני אומרת, הוי, אני אומללה,
מה עלי לעשות?
והים אומר בקולו האהוב:
סליחה, יש לי עבודה לעשות."

*****
לאן זה לוקח אותי?
פרספקטיבה ופרופורציות.
אין דרמה.
אנחנו חלק ממשהו גדול מאתנו.
להמשיך לעשות את העבודה שלנו.
יום יום.
גם היום.

חיים מלאים. יום יום.