תגית: עשייה

2 שאלות למנהלים
(מנוסח בלשון זכר ורלוונטי לשני המינים)

1. מהו הדבר החשוב האחד שביכולתך לעשות,
שאתה יודע שאם תעשה אותו תהיה לכך השפעה עצומה על הארגון שלך,
ובכל זאת אתה נמנע מלעשותו?

(כי אין לך זמן,
כי אתה לא יודע איך לגשת אליו,
כי אתה חושש מההשלכות שלו,
או מכל סיבה אחרת…)

2. מה הסיבה שאתה נמנע מלעשותו?

חיים מלאים. היום.

כשמשהו מפתיע ולא מתוכנן קורה בחיינו (=טריגר) הוא מעורר בנו רגשות שונים.

עוצמת וסוג הרגשות שנחווה ייקבעו ע"י מידת החשיבות שאנו מייחסים לטריגר ולהשפעתו הפוטנציאלית (ביטול פגישה או פקק תנועה יחוו שונה מעניין בריאותי) וע"י מידת ההפתעה והחריגות של הטריגר.
כשטריגר נחווה אצלנו כחשוב, חריג ובעל פוטנציאל השפעה גדול, הוא יעורר רגשות מסוימים בעוצמה גבוהה (למשל: דאגה, חשש, לחץ, חוסר אונים).

**
התגובה האוטומטית שלנו במצבים הללו: לרוץ עם "תסריטי אימה" שונים של דברים שעלולים לקרות + להיכנס לעשייה מתוך רצון לשלוט במצב ולשפר אותו.

תגובה שונה שאפשר לפתח: נוכחות + עשייה משרתת.

**
1. נוכחות:
לנשום. לשים לב למה שעולה, לתת מקום לחשש, לדאגה ולחוסר האונים (במקום לרוץ על תסריטי אימה).
שאלות המסייעות להגביר נוכחות: מה קורה עכשיו? למה אני שם לב? איך אני מרגיש? מה חשוב לי כרגע?

2. עשייה משרתת:
להתמקד בעשייה שמהותה לסייע ואשר יכולה להתבטא לעתים באי-עשייה (בשונה מעשייה המונעת בעיקר מתוך הלחץ וחוסר האונים שלנו ואינה מסייעת או משרתת).
שאלות המובילות לעשייה משרתת: איך אני יכול לסייע עכשיו ולמי? איזה עזרה אני צריך וממי?

חיים מלאים. היום.

יש גבול לכמה אפשר ללמוד מהיציע בלי לעלות על המגרש ולשחק.
יש גבול לכמה אפשר ללמוד תוך כדי משחק על המגרש, בלי לעצור להתבוננות ולחשיבה מהיציע.
אין גבול לכמה אפשר ללמוד תוך כדי למידה-עשייה-למידה-עשייה השזורות זו בזו.

**
אם אתה בחשיבה מעמיקה או בתכנון מפורט וארוך, קפוץ פנימה והתחל לעשות.
אם את בעשייה אינטנסיבית ואין לך זמן לנשום או לחשוב, הגיע הזמן לפנות זמן לרפלקציה ולמידה.

**
לעלע"ל (פ.) –
ללמוד-לעשות-ללמוד-לעשות-…, וחוזר חלילה.

למידה בתנועה, תוך כדי עשייה.
עשייה מתמדת, תוך כדי למידה.
היום נעשה גם וגם.
היום נעלע"ל.

חיים מלאים. היום.

הדבר הזה שלא ראינו עד כה,
הפך להיות משהו שאיננו יכולים להתעלם ממנו.

המצב שונה עכשיו.
זו מציאות אחרת.

התכנית הישנה לא רלוונטית.
תכנית חדשה לא קיימת עדיין.

אנחנו לא במקום שחשבנו שאנחנו,
אנחנו במקום אחר.

**
להכיר בכך שאנחנו כאן.
לבדוק בסקרנות ולהבין איך הגענו לכאן.
לבדוק בסקרנות את התפישות ואת הנחות היסוד שלנו.
לעדכן את התפישות והנחות יסוד שלנו.
להגדיר מה הכי חשוב עכשיו.
לבנות תכנית חדשה.
לעשות.

**
אין דרמה.
זה לא "משבר".
זה עוד שלב בדרך שלנו.
כך זה מרגיש כשפוגשים שינוי.
כך זה מרגיש כשעוברים שינוי.

חיים מלאים. היום.

שלושת הדברים הכי חשובים

להבין מה שלושת הדברים הכי חשובים
שאני רוצה לעשות בעבודה השבוע.
להתחייב אליהם.
לעשות אותם.
כל מה שמעבר זה בונוס.

**
להבין מה שלושת הדברים הכי חשובים
שאני רוצה לעשות במשפחה השבוע.
להתחייב אליהם.
לעשות אותם.
כל מה שמעבר זה בונוס.

**
להבין מה שלושת הדברים הכי חשובים
שאני רוצה לעשות עבורי השבוע.
להתחייב אליהם.
לעשות אותם.
כל מה שמעבר זה בונוס.

**
הכי חשובים.
לא הכי דחופים.
לא הכי קלים.
לא הכי זמינים.
לא הכי מורגלים.

**
ברור שיש יותר משלושה דברים.
הרבה יותר.
תמיד.
כשלושת הדברים הכי חשובים מכוסים,
מתפנה זמן לדברים אחרים.

חיים מלאים. היום.

תכנית מחויבות אישית [הזמנה למהירי החלטה]

ביום שני השבוע, במסגרת הבלוג היומי שלי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות
והמשיך ללוות אותי גם לאחר פרסומו.

"איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות?"

"איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות?
עושים אותו רק ביום אחד.
ואז רק ביום אחד נוסף.
וכך הלאה במשך שלושים ימים.

איך עושים משהו במשך שנה שלמה ברציפות?
עושים אותו רק ביום אחד.
ואז רק ביום אחד נוסף.
וכך הלאה במשך שנה.

אין דבר כזה שלושים יום.
אין דבר כזה שנה שלמה.
יש רק את היום.
רק את היום.
רק היום.
רק היום.

חוק השדה:
מה שאנחנו מגדלים-מטפחים-מנכשים-מסלקים כל יום,
קובע איך תיראה הגינה שלנו.
מה שאנחנו מתכוונים-חושבים-אומרים-עושים כל יום,
קובע איך יהיו החיים שלנו.

חיים מלאים. היום."
==

יומיים לאחר פרסום הפוסט קיבלתי הודעה מרגשת משמוליק מרחב, אדם, חבר ומנטור שאני אוהב ומעריך.
הוא סיפר לי על קורס נחישות שהוא פותח בקרוב.
כחלק מתהליך ההכנה לקורס, התבקשו המשתתפים לציין שם של אדם שהם רואים בו דוגמא לנחישות.
שניים מהמשתתפים ציינו את השם שלי.
וואו…
הפתעה גדולה. 
מחמאה עצומה.
אולי זה קשור לפוסטים היומיים שאני מפרסם בשנתיים וחצי האחרונות.
אולי למשהו אחר.

שני "האירועים" הללו (הפוסט שהעליתי + ההודעה משמוליק)
עוררו תנועה בתוכי והובילו ליצירה של תכנית חדשה.

תכנית מחויבות אישית לחודש אחד.

התכנית תחל ממש בקרוב, ביום ג' ה- 1/5 ותסתיים ביום ה' ה-31/5.
שלושים ואחד ימים בדיוק.

זוהי תכנית הממוקדת בפעולה יומית שתבצעו במהלך החודש.
שלושים ואחד ימים בדיוק.
מיקוד.
עשייה.
עקביות.
התקדמות.
הוכחה עצמית.
חגיגה.

בוחרים דבר אחד שרוצים לעשות.
מתחייבים אליו ועושים אותו.

**

זה יכול להיות בכל תחום שהוא:
עבודה, משפחה, בריאות, מערכות יחסים, התפתחות אישית, יצירה, פיננסי ועוד.
זה יכול להיות משהו שאתם לא עושים עדיין ורוצים להתחיל לעשות.
זה יכול להיות משהו שאתם עושים ורוצים להפסיק לעשות.
זה יכול להיות משהו שאתם עושים ברמה מסוימת ואתם רוצים להפחית או להגביר.

מספר דוגמאות לפעולה יומית:
לכתוב פוסט יומי.
לקרוא 20 דקות.
להתקשר לשלושה לקוחות פוטנציאליים.
לתרגל הכרת תודה בכל ערב.
לעשות צעד יומי בבניית העסק.
לפרגן למישהו אחד לפחות.
לעשות פעילות גופנית (הליכה יומית, כפיפות בטן, …)
להקפיד על תזונה שחשובה לכם.
ללמוד משהו אחד לפחות ביום.
להשקיע במערכת יחסים.
לעשות מדיטציה.
להימנע מעישון או להפחית אותו.
להפחית זמן פייסבוק.
להגביל את כמות הקפה או הסוכר.

**

זה יכול להיות כל דבר שהוא.
אתם בוחרים.
שלושים ואחת יום. 
כל יום.
בלי סיפורים.
בלי תירוצים.
מגדירים בחדות ובבהירות מה הדבר שרוצים לעשות.
מתחייבים.
יוצאים לדרך.
עושים כל יום.
חוגגים חודש של עשייה עקבית.

**

בתכנית הזו לא מחלקים תעודות או מדליות.
רוב הסיכויים שהחיים לא ישתנו מקצה אל קצה בחודש הזה.
אין הבטחות.
אין דרמות.
יש פעולות.
יש מחויבות יומית.
למשהו שחשוב לכם.
יש עשייה יומית.
התקדמות יומית.
צעדים קטנים.
כל יום. 
כל יום. 
כל יום.

**

בתכנית הזו יש סיכון.
יכול להיות שתיקחו לעצמכם התחייבות ולא תעמדו בה.
שתתאכזבו מעצמכם.
סביר להניח שזה קרה לכם כבר פעם בעבר.
זו הרגשה לא נעימה.
להתאכזב מעצמך.
להגיע עם ציפיות ולראות אותן מתנפצות.
זה עלול לקרות.
זה בעיקר בידיים שלך.
את/ה קובע/ת את הפעולה היומית שלך.
ההמלצה שלי היא ללכת על מינימום אפשרי.
לא על משהו מאתגר מדי.
בטח שלא על מקסימום אפשרי.
מינימום אפשרי.
גם אם זה רק דקה או חמש דקות ביום.
הקטע פה הוא לא גודל הצעד.
הקטע פה הוא העקביות.
העמידה במילה שנתת לעצמך.
ההתמדה במשך שלושים ואחד ימים רצופים.

**

איך זה הולך לקרות?

א. משאירים פרטים כאן.

ב. ביום א' הקרוב 29/4 אשלח לכל הנרשמים דגשים והמלצות לבחירת המחויבות היומית. 
נקודות שכדאי לשקול שתסייענה לחדד ולדייק את המחויבות היומית לחודש הקרוב.

ג. ביום ב' ה- 30/4 נשלים את תהליך ההרשמה (בחירת המחויבות היומית + הסדרת תשלום). 
למעשה, ב-30/4 אתם חותמים על החוזה שלכם עם עצמכם לשלושים ואחד הימים הקרובים.

ד. ביום ג' 1/5 יוצאים לדרך עם עשייה יומית ראשונה.

ה. בכל יום מבצעים את הפעולה שבחרתם לעצמכם.
משתתפים שיהיו מעוניינים יוכלו להצטרף לקבוצת פייסבוק סגורה המיועדת רק למשתתפי התכנית
שבה ניתן יהיה לתקשר ולשתף בחוויות, לשאול שאלות ולייעץ אחד לשני.

ו. בסוף התכנית, יום ה' 31/5, נחגוג ביחד את גמר שלושים ואחד הימים בדרך וירטואלית כלשהי.
נחגוג שלושים ואחד ימים של עשייה רצופה.
עשייה של משהו שחשוב לכם.
נחגוג עמידה במילה שנתתם לעצמכם.

במהלך החודש לא מתוכננת תקשורת ממני או איתי. 
זוהי אינה תכנית אימון או ליווי קבוצתית.
זוהי תכנית מחויבות אישית לעשייה.
לוקחים התחייבות ועומדים בה. 
יום אחר יום במשך שלושים ואחד ימים. 
פשוט.
בלי סיפורים.
בלי תירוצים.
או שאתם בפנים או שלא.
התכנית מתחילה בקרוב מאוד.
חשוב לקבל החלטה מהר.

אזהרה: שימו לב שבמהלך חודש מאי יהיו מספר סופי שבוע.
ול"ג בעומר.
ושבועות.
תמיד יש משהו.
המחויבות היא לכל החודש.
אתם בוחרים אם זה כולל סופ"ש וחגים.
פחות קריטי מה תבחרו ("עם/בלי סופ"שים").
הרבה יותר חשוב לבחור מראש ולעמוד בזה.

**

כמה זה עולה?

העלות של התכנית שווה לכל נפש.
3 שקלים ליום.
90 ₪ לכל התקופה (יום אחד "עלי").
בחרתי בכוונה בעלות כזו כדי שכל אחד יוכל לעמוד בה.
כדי שכסף לא יהיה הגורם המפריע או המגביל.

לאלו מכם שיבחרו לעשות זאת, 
תינתן אפשרות לתרום סכום דומה לעמותת אקי"ם כפר סבא.
העמותה הזו אוספת בימים אלו כסף למחנה קיץ מופלא
בהשתתפות של כשישים חניכים בני 18 – 60 ועשרות מדריכים מתנדבים.
נחשפתי השנה לפעילות המרגשת שלהם ואני רוצה לעזור להם.

איך נרשמים?

משאירים פרטים כאן.
משלמים בכרטיס אשראי כאן.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

מעניין ש"הייעוד הנשמתי" שלך
שלשמו הגעת לכדור הזה
ושאותו אתה מחפש
או שאותו את מנסה להגשים,
יכול להשתנות כל מספר שנים
או להופיע ולהיעלם אחת לכמה חודשים,

בעוד שדברים "פשוטים" ויומיומיים
כמו לאהוב לבשל
או לאהוב לקרוא
או לאהוב ספורט
או לאהוב את העבודה שלך
או לאהוב את המשפחה שלך
יכולים ללכת אתך כבר כמה עשורים
או להיות אתך כל ימי חייך.

חיים מלאים. היום.

יש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים מיוחדים'.
איך אנו מתנהגים ברגעי השיא והשפל.
יש לא מעט ימים ורגעים כאלה:
ללדת ילדים. לקבור בני משפחה וחברים.
להינשא או להיפרד.
להתחיל עבודה חדשה או לעזוב עבודה קיימת.
להקים עסק, למכור עסק, לסגור עסק.
לעשות משהו בפעם הראשונה.
לחתום על חוזה גדול.
להתגייס לצבא, לסיים מסלול, להשתחרר.
לסיים תואר.
לחגוג בר מצווה או 50 שנות נישואין.
לקבל רישיון נהיגה.
לצאת לגמלאות.
יש עוד.
הרשימה ארוכה.
כל הימים הללו הם חלק מהחיים.
חלק מהחיים.
לא ה-חיים.

**
ויש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים רגילים'.
בין רגעי השיא והשפל, בין 'הימים המיוחדים'.
עם אותה משפחה.
עם אותם בני זוג, ילדים, חברים.
באותה עבודה.
עם עצמנו.
איך אנו חושבים.
במי אנו נוגעים.
מה אנו אומרים.
איך אנו מקשיבים.
איך אנו רבים.
איך אנו אוהבים.
מה אנו עושים.
כמה אנו לומדים.
למי אנו תורמים.
את מי אנו משרתים.
איך אנו משפיעים.
את מה אנו מטפחים.
מה אנו מגדלים.

**
יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.
למידה ועוד למידה ועוד למידה.
מפגש ועוד מפגש ועוד מפגש.
אינטראקציה ועוד אינטראקציה ועוד אינטראקציה.
צעד ועוד צעד ועוד צעד.
מחווה ועוד מחווה ועוד מחווה.
עשייה ועוד עשייה ועוד עשייה.
התמודדות ועוד התמודדות ועוד התמודדות.

**
היום זה היום.
גם כשזה לא יום 'מיוחד'.
היום יש לנו את ההזדמנות.
במקום שאנחנו.
עם מי שאנחנו.
זמן-אמת.
הזדמנות של חיים.

חיים מלאים. היום.

תקתוק המשימות אתמול,
וההרצה המקבילית של מספר פרויקטים ופעולות,
נתנו לנו תחושת סיפוק ומשמעות.
שאנחנו עושים משהו.
שאנחנו מתקדמים.
שהספקנו הרבה.

**
יכול להיות שהערך העיקרי של מה שהיה אתמול,
זה לתת לנו את אותה תחושת סיפוק ומשמעות
ולאפשר לנו להיות ביחד.

**
עם או בלי קשר למידת ההתקדמות
שאולי מתרחשת
ואולי לא.

חיים מלאים. היום.

ההמתנה לתשובה שתגיע או לאישור שנקבל,
יכולה להיות דרך יעילה לשחרר את עצמנו מאחריות, להימנע מעשייה ולדחות החלטה.

**
לפעמים נוח לנו לא לקבל תשובות.
להישאר במצב המתנה ולשהות באי-וודאות
שבו כל עוד לא התקבלו תשובות,
גם לא התקבלו תשובות שאיננו רוצים לקבל.

**
כל עוד לא התקבלו תשובות, יש לנו סיבה "מוצדקת"
לדחות, לא לעשות, לא להתמודד, לא להחליט.

כל עוד לא התקבלו תשובות,
אפשר להאשים את אלו ש"מעכבים" את התשובות,
וכך להרגיש נוח גם עם אי-העשייה שלנו וגם עם אי-לקיחת האחריות עליה.
אולי אפילו לקבל אמפטיה מאחרים על "הסחבת העגומה" בענייננו.
אנחנו "בסדר".
מישהו אחר "אשם".

**
כשתתקבלנה התשובות, נתמודד, נעשה, ניקח אחריות, נחליט…
או שנמצא לעצמנו סיבה "טובה" אחרת להימנע מכל אלה…

חיים מלאים. היום.