תגית: פרשנות

עצימת עיניים

בחור צעיר פוגש באקראי איש מבוגר ומזהה אותו כאחד ממוריו בנעוריו.
הוא פונה לאיש ומזכיר לו שהוא היה תלמידו לפני שנים רבות.
"ומה מעשיך היום, איש צעיר?" מתעניין המורה.
"גם אני מורה היום." עונה הצעיר.
"נפלא. ומה הניע אותך לבחור בהוראה?" חוקר המורה לשעבר.
"אתה מורי, אתה היית הגורם שהשפיע."
"מחמיא לי." אומר המורה לשעבר, "כיצד השפעתי…?"
"איני יודע אם זכור לך אותו הבוקר." מספר הבחור. "אחד מהילדים הגיע עם שעון יד חדש, מתוחכם טכנולוגית, הניח אותו על השולחן וכל הילדים הצטופפו סביבו מלאי התלהבות, רוצים לנסות ולמשש.
ובתוך כל ההמולה, נכנסת לכיתה, כולנו התפזרו למקומותינו ואז, ואז… אותו הילד צעק בהתרגשות: 'וואלה… אני לא מאמין… גנבו לי ת'שעון."
ואתה היסית את הילד ואחר כך את כולנו, שניסינו להתגונן, וביקשת שנשב.
אמרת שאינך מאמין שמישהו מהכיתה באמת גנב. יתכן שמישהו חמד לצון, או עשה טעות שהוא מתחרט עליה.
ביקשת שמי שלקח את השעון, שיודה, ובזה תיפתר הבעיה.
איש מאיתנו לא הודה.
ואז… אני זוכר את זה בבהירות… ביקשת מכולנו, כולל הילד שהשעון שלו, להסתדר בשורה עם הפנים לקיר, להניח את כפות הידיים על עינינו, ולעצום עיניים.
נעמדנו ליד הקיר, כפי שבקשת, ועצמנו עינינו. זו הייתה כיתת בנים בלבד בבית ספר דתי.
חשנו שאתה עובר ליד כל ילד, נעצר, מפשפש בכיסיו, וממשיך לילד הבא. כשסיימת עם כולם, חזרת לשולחנך, ביקשת מאיתנו להסתובב ולפקוח עיניים.
שעון היד היה מונח על שולחנך.
החזרת את השעון לילד שהביא אותו, ובפני כולנו חזרת שוב על מונחי השגיאה והחרטה. היו כמה דקות של התרגשות ואז המשכת בשיעור כאילו לא קרה דבר.
אני הייתי הילד שגנב את השעון. מכיסי הוצאת את השעון הגנוב אז.
בליבי הכרתי לך תודה ענקית על שלא חשפת את קלוני ברבים. נשבעתי שלא אסטה עוד מדרך הישר.
משלא אמרת מאומה בפני הכיתה, הנחתי שתשוחח אתי לבד.
עבר יום, עברו יומיים, עברו שבועיים – לא קראת לי ולא נזפת בי.
החלטתי אז שכשאגדל אהיה מורה. מורה שמשפיע, בדיוק כמוך."
הוא סיים והביט במורהו, מחכה לתגובה. המורה הניד ראשו וחייך.
"התוכל לומר לי היום" שאל הצעיר "מדוע בחרת לא לומר לי דבר? מדוע לא נזפת בי ולו בשיחה פרטית? זה היה כל כך מתבקש…"
והמורה הוותיק הביט בו ואמר: "באמת לא הבנת? לא הבנת שגם אני לא ידעתי מי לקח את השעון? רק עכשיו אתה מגלה לי שזה אתה."
"הכיצד לא ידעת?" תמה הצעיר "הרי שלפת את השעון מכיסי… במו ידיך?"
והמורה אמר בשקט: "כשביקשתי מכם אז לעצום את עיניכם… גם אני את עיניי עצמתי. פישפשתי בכיסים שלכם כשעיניי עצומות.
לא רציתי לדעת מי לקח את השעון, כדי לא לקבל רושם רע על הילד, לא לבייש.
אני שמח שהדרך שנקטתי הוכיחה את עצמה. תודה שסיפרת לי."
הוא פרע בחיבה את שיערו של הצעיר והלך לדרכו.

**
הסיפור הועתק במלואו מהאתר "זיקוקין דינור" של שוקה דינור.
שוקה מפרסם אחת לשבועיים (מזה שנים רבות) סיפורים מעניינים, מרגשים ומעוררי השראה.
אהבתם? נגע בכם?
ניתן להצטרף לרשימת התפוצה של שוקה ולקבל לאימייל את הסיפורים שהוא מפרסם.
ניתן כמובן גם לשוטט באתר ולקרוא סיפורים קודמים.

**
להלן שתיים מהתגובות לסיפור מתוך האתר של שוקה:

"מציעה לכל המורים לקרוא ולהסיק מסקנות.
שבת שלום."

"תודה, שוקה, על סיפור ייחודי ומעורר השראה.
לפעמים, מלים שאינן נאמרות, עוצמתן רבה.
דוגמא מופלאה של מחנך בעל שיעור קומה."

הסיפור הזהה הזה,
מהווה טריגר שונה,
לשתי נשים שונות הקוראות אותו,
והבוחרות להגיב כל אחת בדרכה.

**
מחשבות ותחושות שהסיפור עורר אצלי:

יש לנו השפעה אינסופית.
אין לנו מושג במי ואיך אנו נוגעים.
לפעמים נקבל הצצה לכך, וברוב המקרים לא…
פעולה אחת של טוב לב, חמלה ואהבה יכול להשפיע על חיים שלמים.
הדוגמא האישית והמעשים שלנו "מדברים" חזק יותר מהמילים שלנו.
הכרת תודה לאנשי חינוך משמעותיים שהשפיעו על חיי…

**
עם הסיפור "עצימת עיניים" פתחתי אתמול את הרצאתי "שיחות קשות" לצוות ביה"ס חוגים בחיפה.
אחד המשפטים שאמרתי בהרצאה, מספר דקות לאחר השיתוף בסיפור:

"כולנו שחקנים ראשיים בסרט של עצמנו ושחקני משנה בסרטים של אנשים אחרים".

יש לכך שתי משמעותיות:

1. כולנו חיים בסרט.
אין דבר כזה מציאות אובייקטיבית.
כל אחד מאיתנו חווה אחרת את מה שקורה.
איננו חווים את מה שקורה, אנחנו חווים את הסיפורים שלנו על מה שקורה.

2. כשאנשים אומרים ועושים משהו, זה מתוך התפקיד הראשי בסרט שלהם.
מתוך הדרך שבה הם חווים את המציאות (שאנחנו חלק ממנה).
זה לא נגדנו וגם לא בעדנו.
דון מיגל רואיס בחר להקדיש לנקודה הזו הסכם אחד בספרו "ארבע ההסכמות":
"אל תיקחו שום דבר באופן אישי."

**

הדרך שלי לזכור את זה מנוסחת בצורה הפוכה לדון מיגל רואיס (אם כי המשמעות זהה):
זה תמיד אישי. זה אף פעם לא אישי נגדי, זה תמיד אישי בעדם.

"זה תמיד אישי" הוא הכלי הראשון בסדרת "52 הכלים לתקשורת ומערכות יחסים" שאני שולח אחת לשבוע במשך שנה שלמה.
רוצים להצטרף לסדרה ולקבל את הכלים? מוזמנים לעשות זאת בקישור הבא.

רוצים להזמין הרצאה או סדנה לחברה שלכם? מוזמנים להיות איתי בקשר דרך האתר.

בהצלחה רבה לאנשי החינוך, לילדים ולהורים בשנת הלימודים הקרובה,
שתהיה שנה פורייה, מצמיחה ומשמעותית…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

** להזמנת הרצאה או סדנה בנושאי ניהול, מנהיגות ותקשורת מקרבת ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר. **

** "52 הכלים לתקשורת מקרבת ויחסים" – הרשמה וקבלה מיידית בקישור הבא **

סירי לינדלי (Siri Lindley) היא אלופת העולם בטריאתלון בשנים 2001-2002, ונחשבת כיום למאמנת הנשים הטובה בעולם לטריאתלון. 
היא גם עומדת בראשה של עמותה שהקימה, שייעודה הצלת סוסים מהתעללות והזנחה, הענקת טיפול רפואי אוהב והכשרה, והכשרתם לסיוע לאנשים ומשפחות.

מייקל מליו (Michael Melio) הוא איש משפחה, אדם עשיר והנשיא של חברת Western Piedmont Metal Inc, אחת מחברות מיחזור המתכת המובילות בצפון אמריקה.

היתה לי הזכות לפגוש את סירי ומייקל בשבוע שעבר בסמינר של טוני רובינס שבו השתתפתי, כשהם עמדו על הבמה המרכזית בפני 15,000 איש.

סירי סיפרה שכאשה צעירה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, במהלך לימודיה בקולג', היא היתה חרדתית: חשה סבל ומצוקה רבים והיתה בעלת ביטחון עצמי נמוך מאוד.

מייקל עבר בילדותו התעללות, אלימות והזנחה, חי ברחובות בעוני ורעב מתמידים, ובמשך שנים עבד בעבודות בעלות שכר נמוך מאוד בכדי לספק לעצמו צרכים פיזיים מינימליים לקיומו.

עד ש….

נקודת המפנה עבור סירי ומייקל היתה המפגש עם ספר מסוים שמישהו נתן להם והמליץ להם לקרוא אותו.
ברגע שהם קיבלו את הספר הם קראו את כולו בנשימה עצורה במשך מספר שעות.
לדבריהם, הספר עורר בהם שינוי חשיבתי-רגשי עמוק, הפיח בהם תקווה ושינה את מסלול חייהם לעד.

השיתוף של סירי ומייקל הזכיר לי שלפני כ-15 שנים, בדצמבר 2004, במהלך שבוע של נסיעה עסקית בארה"ב, קראתי גם אני בדיוק את אותו ספר.
גם עבורי הספר היה משמעותי מאוד, וההשפעה שלו על חיי היתה גדולה.
לשמחתי, המקום בחיי שבו הייתי בזמן קריאת הספר, היה שונה מאוד מהמקום שסירי ומייקל היו בו.

ביום שלישי השבוע, כששבתי הביתה, ניגשתי לארון ושלפתי את הספר שהיה ממורקר כולו. 
עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שעיינתי בו והתחשק לי לחזור ולקרוא בו.
ביום רביעי, כבר רכשתי לעצמי את העותק שלו בעברית, והתחלתי לקרוא אותו מהתחלה.
כשם שאי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים, כך חווית הקריאה היום, כשאני במקום אחר בחיי, שונה מאוד מזו שלפני עשור וחצי.

הספר נכתב ע"י טוני רובינס.
שמו באנגלית – Unlimited Power.
העותק המתורגם נקרא – "כוח בלתי מוגבל".

**
הנה קטע מתוכו:

"רמת שליטתך בתקשורת בעולם החיצון תקבע את רמת ההצלחה שלך עם אחרים – אישית, רגשית, חברתית וכספית.
מה שחשוב יותר, רמת ההצלחה שאתה חווה בתוכך – האושר, העליזות, ההתלהבות, האהבה, או כל דבר אחר שאתה רוצה בו – היא התוצאה הישירה של הדרך בה אתה מתקשר עם עצמך.
אופן הרגשתך אינה תוצאה של מה שקורה בחייך – הוא הפרשנות שלך למה שקורה.
חייהם של מצליחנים הראו לנו שוב ושוב, שאיכות חיינו נקבעת לא ע"י מה שקורה לנו, אלא ע"י מה שאנו עושים בנוגע למה שקורה לנו.

אתה הוא המחליט איך להרגיש ולפעול, על בסיס אופני תפיסתך את חייך.
לשום דבר אין משמעות כלשהי, פרט למשמעות שאנו מעניקים לו.
רובנו העברנו תהליך זה של פרשנות למצב אוטומטי, אך אנו יכולים לקחת את הכוח הזה חזרה ולשנות מידית את חוויית העולם שלנו.

ספר זה עוסק בביצוע סוגי הפעולות הנרחבות, הממוקדות, העקביות, המובילות לתוצאות מדהימות.
אם הייתי מגדיר לך בשתי מילים את מהות הספר הזה, היית אומר: השגת תוצאות !
חשוב על זה.
האין זה מה שאתה מעוניין בו?
ייתכן שאתה רוצה לשנות את דרך הרגשתך לגבי עצמך ועולמך.
ייתכן שאתה רוצה להיות מתקשר יותר טוב, לפתח מערכת יחסים אוהבת יותר, ללמוד במהירות גדולה יותר, להיות בריא יותר, להרוויח יותר כסף.
תוכל לעשות את כל הדברים הללו למען עצמך, והרבה יותר מכך, על ידי שימוש יעיל במידע המובא בספר זה.
לפני שתוכל להגיע לתוצאות חדשות, יהיה עליך להבין שאתה כבר מייצר תוצאות, רק שייתכן שהן אינן התוצאות שאתה רוצה בהן.
רובנו חושבים על המצב השכלי שלנו ועל רוב מה שקורה במוחנו, כעל דברים הקורים חוץ לשליטתנו.
אולם האמת היא, שביכולתך לשלוט על פעולותיך השכליות ועל דרכי התנהגותך, במידה שמעולם לא האמנת שתוכל להגיע אליה.
אם אתה מדוכא, אתה הוא זה שיצרת את ההצגה הקרויה דיכאון. 
אם אתה נלהב, גם את זה יצרת בעצמך.

חשוב לזכור שרגשות כדיכאון אינם קורים לך.
אינך "תופס דיכאון".
אתה יוצר אותו, ככל תולדה אחרת בחייך, על ידי פעולות שכליות וגופניות מסוימות.
כדי להיות מדוכא, עליך להביט בחייך באופנים מסוימים.
עליך לומר לעצמך דברים מסוימים בגוני קול נכונים.
עליך לאמץ תנוחה ותבנית נשימה מסוימות.
למשל, אם ברצונך להיות מדוכא, יעזור לך מאוד לשמוט את הכתפיים ולהביט הרבה למטה.
דיבור בקול עצוב וחשיבה על התסריטים האפשריים הגרועים ביותר לחייך, עוזרים גם הם.
אם אתה יוצר מהומה בביוכימיה שלך, על ידי כניסה לדיאטה דלה או על ידי צריכת אלכוהול או סמים מופרזת, אתה עוזר לגופך לייצר רמת סוכר נמוכה בדם, ובכך, למעשה, מבטיח את קיומו של הדיכאון.

הנקודה שאני מעלה כאן, היא שיש צורך במאמץ ליצירת דיכאון.
זו עבודה קשה, והיא דורשת נקיטה בסוגי פעולות מוגדרים.
יש אנשים שיצרו מצב רוח זה לעתים כה קרובות, שכבר קל להם ליצור אותו.
למעשה, הם קשרו לעתים קרובות תבנית זו של תקשורת פנימית לכל סוגי המאורעות החיצוניים.
יש אנשים המשיגים זכויות משניות רבות כל כך – תשומת לב מאחרים, אהבה, אהדה וכולי – 
עד כדי כך שהם מאמצים את סוג התקשורת הזה כמצב הרוח הטבעי לחייהם.
אחרים חיו עם מצב רוח זה זמן רב כל כך, עד שהם חשים אתו בנוח.
הם הופכים למזוהים עם מצב הרוח המסוים.
אנו יכולים, מכל מקום, לשנות את הפעולות המנטליות והפיזיות שלנו, ועל ידי כך לשנות באופן מידי את רגשותינו והתנהגותנו."

**
אני מניח שהציטוט הזה מעורר תגובות רגשיות שונות בקרב אנשים שונים.
חלקכם אולי מהנהנים בהסכמה, חשים התלהבות, מתרגשים וחווים זריקת מוטיבציה.
אחרים אולי חשים כעס על הדרך שבה מוצג הנושא, דרך שאתם מאמינים שעלולה להיות מסוכנת ואשר שונה מאוד מנקודת המבט שלכם.
ייתכן שאתם חשים כאב, כיוון שאתם חווים או חוויתם דיכאון, והמילים הללו נוגעות בכם בנקודה רגישה.
יכול להיות שאתם חשים אשמה או ביקורת פנימית, ואתם מפרשים את הקטע כ"אני עושה משהו לא בסדר".

**
מה שזה לא יהיה, שימו לב שזו התגובה והפרשנות שלכם, וייתכן שיכולות להיות תגובות ופרשנויות אחרות.
הקטע המצוטט הינו רק טריגר עבורכם, מספר משפטים כתובים, שניתן לייחס להם משמעות כזו או אחרת.

בחרתי לשתף בו משתי סיבות עיקריות:

א. אני חוויתי אותו כעוצמתי ומעורר השראה עבורי.
עבורי הוא תזכורת חשובה לאחריות שיש לי למצב הפיזיולוגי-רגשי-מנטלי שלי, לאפשרות האמיתית לפתח מיומנות שליטה התורמת לחיי ומשרתת אותם, ולהשפעה העצומה שלו על חיי ועל חיי האנשים סביבי.

ב. אני מחזיק כוונה, שהשיתוף בו, ירבה טוב בעולם: יעצים שמחה ותקווה ויפחית סבל וכאב.
לפוסטים שאני כותב ושולח, נחשפים אלפי אנשים.
אני מקווה שהפוסט הזה והחשיפה לציטוט ולספר, יתרמו בצורה משמעותית וחשובה לחייהם של מספר אנשים, כשם שהם תרמו לסירי, למייקל ולי.

**
"52 הכלים לתקשורת ויחסים" ממשיך להסתובב בעולם ולהגיע למחוזות שונים.
מעל 600 נרשמים כבר מקבלים את הכלים הללו לתיבת הדואר שלהם.

"52 הכלים", הם מהכלים הכי אפקטיביים שאני מכיר ועובד איתם ביום-יום, כלים שאני מאמין שיכולים לעשות שינוי עצום במערכות יחסים במשפחה, בעבודה ובשאר מימדי החיים.

אם טרם עשיתם זאת, תוכלו להירשם כאן ולקבל מיידית את הכלי הראשון למייל שלכם.

**
אם מתחשק לכם לכתוב לי כמה מילים ולשתף איפה הקטע הזה פוגש אתכם ומה הוא מעורר בכם, יעניין אותי לקרוא…
אתם מוזמנים להעביר את המסר הזה הלאה, להשתמש בו ולהפיץ את הציטוט…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

גידול ילדים – 4 תזכורות חשובות:

1. הם מושלמים כפי שהם, וממשיכים לצמוח …
2. הם לא נמצאים כאן בכדי לספק את הצרכים שלנו…
3. באחריותנו לעבוד עם הפרשנויות שלנו לגבי מה שהם עושים או לא עושים…
4. זו לא האחריות שלהם לרצות אותנו…

נכתב בהשראת קטע מהספר The Vortex / Esther & Jerry Hicks

חיים מלאים. היום.

מה "המספר" שלך עכשיו?

מה המספר שמתאר בצורה המדויקת או הקרובה ביותר את המצב הרגשי שלך כרגע?

1. הארה
2. שלווה/אושר
3. שמחה/רוגע/חמלה/הכרת תודה
4. אהבה
5. הבנה/בהירות
6. קבלה
7. אופטימיות/פתיחות/תקווה
8. אמון/מוגנות/בטחון
9. אומץ/מסוגלות
10. גאווה/בוז
11. כעס/שנאה
12. השתוקקות
13. פחד/חרדה
14. אבל/עצב/צער
15. אפטיה/חוסר אונים/ייאוש
16. אשמה/האשמה/חרטה
17. בושה/השפלה

ייתכן שמספר מצבים רגשיים שונים הם חלק מהמצב הרגשי שלך כרגע.
במידה וזה אכן כך, ניתן לבדוק בסקרנות האם אחד מהם דומיננטי יותר מאחרים.

**
הרשימה שלפניכם הינה אינטגרציה מתוך מספר מקורות שונים,
העוסקים ברגשות ובתפקיד שהם ממלאים עבור המין האנושי.
(מספר מקורות לדוגמא: תקשורת מקרבת, ספריהם של ג'רי ואסתר היקס, 
הספר "עוצמה מול כוח" מאת דייויד ר. הוקינס
הספר The Human Operating System מאת Senn Delaney)

זוהי אינה רשימה שלמה, מלאה או מוחלטת. 
מקורות שונים יציגו רגשות נוספים, אחרים או שונים, או יציגו את הרגשות שברשימה זו בסדר אחר.

להלן 10עקרונות, עובדות וכלים בנושא רגשות:

1. מסיבות שונות, לעתים קרובות אנו מנסים להתעלם מרגשותינו, להקטין או לשנות אותם.
הסיבות יכולות לנבוע מהדרך שבה גדלנו, התחנכנו או "אולפנו", מהתרבות שאנו חלק ממנה ועוד.

2. רגשות הן מערכת פידבק אנושית–טבעית המחזיקה בתוכה מידע חשוב, משמעותי ויוצא דופן עבורינו. 
ניתן להתייחס לרגשות כמצבים רגשיים או כ"מערכת הנחייה רגשית". EGS – Emotional Guiding System. 
בדומה ל GPS או ל Waze אנו יכולים להקשיב לרגשות או להתעלם מהם.

3. בין אם נקשיב לרגשות ובין אם לא, המידע שהם מכילים נמצא שם עבורינו. 
זהו מידע על מצבנו הנוכחי ועל הדרך שבה אנו תופסים את העולם ואת המציאות שאנו חלק ממנה כרגע.
מכאן נגזרים שני מרכיבים חשובים:
א. שלנו – מצבנו הרגשי הוא תוצר של החוויה הסובייקטיבית שלנו.
ב. כרגע – זהו מצב דינמי, המתאים לרגע נתון ומשתנה כל הזמן.

4. עפ"י הספר "עוצמה מול כוח" הרגשות (או המצבים הרגשיים) הם מצבים אנרגטיים.
מספר גבוה יותר מסמל תדר אנרגטי גבוה יותר.
לדוגמא: במצב 5 (הבנה/בהירות) רמת האנרגייה שלנו גבוהה משמעותית מבמצב 13 (פחד/חרדה).
גם אם זה מרגיש אחרת…
ככל שרמת האנרגייה שלנו גבוהה יותר, התפקוד האנושי שלנו מיטבי יותר.
המשמעות היא, שמצבנו הרגשי מכיל מידע חשוב לגבי מצבנו האנרגטי הנוכחי.

5. על-פי תקשורת מקרבת, רגש נעים הוא סימן לצורך חשוב שמתמלא עבורנו באותו רגע.
ובאותו אופן, רגש שאינו נעים הוא סמן לצורך חשוב שאינו מתמלא באותו רגע. 
דוגמא: 
נניח שאנו שומעים או חושבים על שינוי שעומד לפתחנו ושאנו עלולים לעבור בקרוב. 
פחד יכול להיות סימן לכך שצורך בוודאות או במוגנות לא מתמלא כרגע.
התלהבות יכולה להיות סימן לכך שצורך בעניין או בהתפתחות מתמלא כרגע.

6. משמעות הנקודה הקודמת: רגשותינו הם תוצר של צרכינו המתמלאים או לא מתמלאים ברגע נתון.
האם אינם תוצר של אמירות או מעשים של אנשים אחרים.
ובמילים אחרות: מה שאדם אחר אומר או עושה אינו "מייצר" את הרגש שאנו חווים (למרות שהוא יכול להיות טריגר לכך).
מה שמייצר את הרגש הם הצרכים שלנו שמתמלאים או לא מתמלאים באותו רגע.

7. על-פי מודל אפר"ת (אירוע – פרשנות – רגש – תגובה), הרגש שאנו מרגישים הוא תוצר של הפרשנות שלנו לאירוע שאנו חווים.
בחיבור לסעיף הקודם, בחלק גדול מאוד מהמצבים, 
הצרכים שמתמלאים עבורינו או שאינם מתמלאים עבורינו ברגע נתון הם רק סיפור שאנו מספרים לעצמנו. 
דוגמא: כשמישהו אומר לי "הרעיון שלך לא מספיק טוב והוא לא יעבוד",
אני יכול לספר עצמי סיפור שהוא מנסה להכשיל אותי ולכעוס (צורך בהערכה, בתמיכה או בשותפות לא מתמלא),
ואני יכול לספר לעצמי שהוא מנסה לעזור לי להצליח ולהרגיש הערכה וסקרנות (צורך בשותפות או במקצועיות מתמלא).

8. סקרנות ושיפוטיות
כשאנו מפעילים כוח ומנסים לשנות משהו או מישהו, פעמים רבות מופעל עלינו כוח נגדי מאותו אדם המתנגד לשינוי.
הפעלת כוח לשינוי נובעת מתפיסה שיפוטית שמשהו לא בסדר וצריך להשתנות. 
אחת הדרכים הכי אפקטיביות לשינוי היא סקרנות.
סקרנות למצבנו הרגשי הנוכחי (במקום לשפוט את עצמנו).
סקרנות למצבם הרגשי של אחרים (במקום לשפוט אותם).
סקרנות לגבי מידע חשוב על צרכים, פרשנויות וסיפורים שניתן לקבל מהרגשות (במקום ניסיון לשנות אותם).

9. זהירות משיפוטיות.
מצב רגשי מספר 11 (כעס/שנאה) אינו מצב טוב או רע.
כעס/שנאה הוא בסך הכול מצב רגשי-אנרגטי רגעי.
הוא מכיל אנרגייה רבה יותר ותפקוד מיטבי יותר בהשוואה לייאוש או אפטיה (מצב 15),
כמו גם פחות אנרגייה ותפקוד מיטבי פחות בהשוואה לשמחה/רוגע/חמלה (מצב 3).
בדומה למשחק "חם-קר" כל מצב רגשי מכיל מידע חשוב עבורנו והוא מה שהוא.

10. ברגע נתון, כלפי אדם או מצב מסוים, איננו יכולים להיות גם סקרנים וגם שיפוטיים.
אנחנו או סקרנים או שיפוטיים. 
שיפוטיות מקבעת אותנו או מורידה אותנו בסולם הרגשי-אנרגטי, סקרנות מעלה אותנו באותו סולם.

ברגע נתון, כלפי אדם או מצב מסוים, אנחנו יכולים לבחור האם להיות סקרנים או שיפוטיים.
**
שתי שאלות לסיכום:

א. מה "המספר שלכם" (המצב הרגשי) שלכם כרגע? האם הוא השתנה בדקות האחרונות?
ב. איזו נקודה או סעיף מושכים את תשומת לבכם במיוחד בפוסט הזה? למה…?

**
עד כאן 10 נקודות על ה-EGS (מערכת ההנחייה הרגשית) שלנו.

משהו אישי לסיום:

אני כותב את הפוסט הזה בדרכי חזרה לארץ, לאחר שבוע מפרה ומשמעותי בארה"ב,
שבמהלכו השתתפתי בסדנה העוסקת בתחומים דומים לאלו שתקשורת מקרבת ואני עוסקים בהם:
שיפוטיות, הקשבה, תפיסה, רגשות, הכרת תודה, אחריות, השפעה, שיתופי פעולה, עבודת צוות ועוד.

יש בי הכרת תודה גדולה על הזכות והאפשרות להשתתף בסדנה שכזו,
על ההזדמנות להרחיב ולהעמיק את הידע, המודעות והיכולות שלי,
על ההזדמנות להכיר מנחים מיומנים ומלאי תשוקה וללמוד מהם,
על ההזדמנות להיחשף לשיטות העברה שונות ומגוונות,
על ההזדמנות לבלות זמן איכות עם חברים לדרך,
להישען אחורה, לקחת את הזמן, להתמסר לחוויה ולהנות.

זה כל-כך לא מובן מאליו עבורי.
אני בדרך…
אני כאן… 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר 

הזמנות:

– להזמנת הרצאה או סדנה בנושאי ניהול, מנהיגות ותקשורת מקרבת ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר.

– להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת פוסטים שבועיים + קורס תקשורת מקרבת בן 9 שיעורים במייל ניתן להירשם באתר או לבקש (במייל חוזר) שאוסיף אתכם.

 

כשמשהו מפתיע ולא מתוכנן קורה בחיינו (=טריגר) הוא מעורר בנו רגשות שונים.

עוצמת וסוג הרגשות שנחווה ייקבעו ע"י מידת החשיבות שאנו מייחסים לטריגר ולהשפעתו הפוטנציאלית (ביטול פגישה או פקק תנועה יחוו שונה מעניין בריאותי) וע"י מידת ההפתעה והחריגות של הטריגר.
כשטריגר נחווה אצלנו כחשוב, חריג ובעל פוטנציאל השפעה גדול, הוא יעורר רגשות מסוימים בעוצמה גבוהה (למשל: דאגה, חשש, לחץ, חוסר אונים).

**
התגובה האוטומטית שלנו במצבים הללו: לרוץ עם "תסריטי אימה" שונים של דברים שעלולים לקרות + להיכנס לעשייה מתוך רצון לשלוט במצב ולשפר אותו.

תגובה שונה שאפשר לפתח: נוכחות + עשייה משרתת.

**
1. נוכחות:
לנשום. לשים לב למה שעולה, לתת מקום לחשש, לדאגה ולחוסר האונים (במקום לרוץ על תסריטי אימה).
שאלות המסייעות להגביר נוכחות: מה קורה עכשיו? למה אני שם לב? איך אני מרגיש? מה חשוב לי כרגע?

2. עשייה משרתת:
להתמקד בעשייה שמהותה לסייע ואשר יכולה להתבטא לעתים באי-עשייה (בשונה מעשייה המונעת בעיקר מתוך הלחץ וחוסר האונים שלנו ואינה מסייעת או משרתת).
שאלות המובילות לעשייה משרתת: איך אני יכול לסייע עכשיו ולמי? איזה עזרה אני צריך וממי?

חיים מלאים. היום.

במיוחד עכשיו חשוב להיות שקולים וזהירים.
לא לפרש את אי הזמינות שלך כסינון מכוון.
לא להניח שאתה עושה את זה כדי למשוך זמן.
לא לייחס לתגובה שלך כוונות זדון שאינן במקומן.

**
אני לא בטוח איפה אתה עכשיו ומה בדיוק עובר עליך.
דבר אחד אני יודע בוודאות:
אם אני מאשים אותך במשהו שלא עשית ומייחס לך כוונות שלא התכוונת,
אני פוגע גם בך וגם בעצמי.

**
מערכת היחסים שלנו מתחילה להיבנות עכשיו.
יכול להיות שבקרוב נצא לדרך משותפת ויכול להיות שלא.
אם נתחיל לעבוד ביחד, חשוב שבסיס הקשר שלנו יהיה נקי:
שנדבוק במה שקורה ולא במה שאנו מדמיינים שאולי קורה.
שנחזיק כוונות טובות ונניח כוונות טובות.
שלא ניתן ללחץ לנהל אותנו ושלא ניכנס לשאננות מזיקה.
שנדבר בישירות, בפתיחות ובכנות.
שנתאם ציפיות ברורות.
שנוודא שמתקיימים תנאים לשיתוף פעולה בריא.
שנבחר זה בזה.

**
בקרוב נדע.
מעניין לאן זה הולך…

חיים מלאים. היום.

האדם שאני רואה מולי כרגע לא באמת קיים.
בן/בת הזוג שאני רואה לא באמת קיימים.
הילדים שאני רואה לא באמת קיימים.
הורי לא באמת קיימים.
העובדים והמנהלים שלי לא באמת קיימים.
חבריי ושכניי לא באמת קיימים.
הם כולם השלכה מוטה ולא מדויקת שלי.

**
האדם שאני רואה מולי כרגע הוא פרי דמיוני,
תוצר מחשבתי, תפיסתי, ניסיוני, אמונתי ופרשנותי.
יכול להיות שהאדם שאני רואה מולי כרגע קיים במציאות במידה מסוימת,
אך לא במידה מלאה.
אף פעם לא במידה מלאה.
ייתכן שיש התאמה מסוימת בין האדם שאני רואה מולי כרגע לבין האדם שעומד מולי כרגע.
ייתכן שיש התאמה של 90%, 50%, 20% או אפילו 0%,
אבל אף פעם אין התאמה של 100%.
תמיד ישנו פער כלשהו, בין מי שאני רואה לבין מי שעומד מולי.

**
מערכת היחסים שלנו אינה עם האדם שעומד מולנו,
אלא עם האדם שאנו מספרים לעצמנו שנמצא מולנו.

חיים מלאים. היום.

יכול להיות שכשאני מצביע על בעיית הובלה אצל מישהו,
אני בעצם מצביע על בעיית הובלה אצלי.

יכול להיות שכשאני מאשים מישהו במתן עדיפות לצרכים שלו על חשבון צרכים של אחרים,
אני נוגע במתן העדיפות שאני נותן לצרכים שלי על חשבון צרכי אחרים.

יכול להיות שכשאני אומר למישהו שהוא קופץ למסקנות או לא מקשיב מספיק,
אני הוא זה שקופץ למסקנות או לא מקשיב מספיק.

יכול להיות שכשאני מאמין שמישהו סתם מייצר דרמה או מנפח את כל הסיפור הזה,
אני הוא זה שסתם מייצר דרמה ומנפח את כל הסיפור הזה.

**
חוק בסיסי:
תמיד יש משהו במה שאתה אומר לי.
תמיד יש אמת כלשהי בדברייך.

**
חוק בסיסי נוסף:
אנחנו שיקופים זה של זו.
אנחנו מראות זו לזה.
מה שאני רואה אצלך או בך,
קיים במידה מסוימת אצלי או בי.

**
חידוד:
"בעיית הובלה", "מתן עדיפות לצרכים שלו על חשבון אחרים", "קפיצה למסקנות",
"אי הקשבה מספקת", "דרמטיזציית-יתר" ו-"ניפוח העניין",
הם תיאורים שיפוטיים המבוססים על הפרשנויות שלנו למה שקורה.
הם לא באמת מה שקורה.

**
תרגיל בסקרנות:
אם יש משהו בדברייך, ואם אני רואה אצלך משהו שקיים אצלי,
ואם התיאורים שהשתמשתי בהם עד כה הם שיפוטים מבוססי פרשנות,
אז מה באמת קורה עכשיו?
ואיך אפשר להתקדם מכאן?

חיים מלאים. היום.

השבוע כעסתי.
יותר מפעם אחת.
על יותר מאדם אחד.
חלקם אנשים קרובים וחשובים לי.

כשאני כועס שלושה דברים מתקיימים עבורי
(למדתי את זה מד"ר מרשאל רוזנברג):

1. מישהו אומר/עושה משהו שאני מאמין שהוא לא אמור לומר/לעשות.
2. צרכים חשובים שלי לא מקבלים מענה (או לא מקבלים מענה מספיק).
3. אני בסיכון גבוה לדרדר את המצב ולפגוע באחרים ובמערכות יחסים שחשובות לי.

**
הנקודה הראשונה נוגעת בסיפור שאני מספר לעצמי על אנשים אחרים.
זה רק סיפור. 
תמיד.
אף אחד לא צריך לעשות שום דבר אף פעם.

**
הנקודה השנייה מתייחסת לצרכים שלי ולמה שחשוב עבורי.
את הדבר הזה אני רוצה להמשיך להחזיק.
על הצרכים החשובים הללו אני לא רוצה לוותר.
חשוב לי לזכור שהאדם האחר (זה שאני מספר לעצמי סיפורים עליו),
אינו אחראי למילוי הצרכים שלי.
הוא יכול לסייע. 
הוא יכול לעזור.
הוא לא אחראי.
אני אחראי.

**
הנקודה השלישית חשובה במיוחד עבורי.
טיך נהאת האן מתאר את הדוגמא הבאה:
דמיינו לעצמכם שמישהו מצית את ביתכם ובורח.
ביתכם עולה באש כרגע.

באפשרותכם לרדוף אחר אותו אדם, כדי לתפוס ולהעניש אותו.
אם תעשו זאת, ביתכם ימשיך לעלות באש ואולי יישרף כליל.
אתם תפגעו בעצמכם וכנראה גם באחר.

אפשרות נוספת היא להתמקד בביתכם הבוער ובהשתלטות על האש המתפשטת.
לאחר מכן, אם תרצו, תוכלו לחפש את אותו אדם.

במה תבחרו?
**
כשאני כועס אני משתדל לעשות מספר דברים:

– לקחת את הזמן. ואת המרחק.
– לבדוק בסקרנות את הפרשנויות והסיפורים שלי.
– להיות עם הכעס שלי מבלי לנסות להעלים או לבטל אותו.
– לנהל את התגובות שלי במקום לתת להן לנהל אותי.
– להתמקד במתן מענה לצרכים החשובים לי ולא בלהילחם באדם שמולי.
– לקחת אחריות על ההחלטות והפעולות שלי ולהפסיק לזרוק אותה על אחרים.

משתדל.
לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים אני מצליח פחות.

**
אחד הסיפורים שסיפרתי לעצמי השבוע
זהה לסיפור שאחת המנהלות שאני מלווה סיפרה לעצמה השבוע:

"לוקחים אותי כמובן מאליו.
התרגלו לכך שאני עושה את הסוג הזה של העבודה.
הם לא מעריכים את זה."

זה רק סיפור.
סיפור על מה שאנשים אחרים עושים או לא עושים, חושבים או לא חושבים.
למרות שזה רק סיפור, הסיפור הזה משפיע על החיים שלנו ומשנה אותם.
כשאנחנו מאמינים לסיפור הזה, גדל הסיכוי שנכעס, נאשים ונרצה להחזיר, להעניש או לנקום.
כשזה קורה אנחנו סובלים.

**
אולי במקום לספר לעצמנו סיפורים על אנשים אחרים,
כדאי להתמקד בצורך החשוב שלנו שלא מקבל מענה.
אנחנו יכולים לשים את הכאב שלנו על השולחן ולבקש עזרה.

"אני במצוקה וצריך עזרה. 
זו הבעיה שלי.
האם תוכל לעזור לי?"

אחת עשרה מילים בסה"כ,
שאם היינו משתמשים בהן יותר
החיים שלנו היו נראים אחרת.

שלושה משפטים שאם היינו משתמשים בהם יותר,
היינו מספרים לעצמנו הרבה פחות סיפורים
על האנשים הסובבים אותנו והיינו סובלים פחות.

(כמו למשל:
שהם אגואיסטים החושבים רק על עצמם,
שהם נגדנו ומנסים לפגוע בנו,
שהם לוקחים אותנו כמובן מאליו,
שהם מנצלים אותנו, וכו'..)

לפעמים התשובה תהיה "כן".
לפעמים התשובה תהיה "לא".
עד שלא ננסה לא נדע.

**
נדמה לנו שאנו יודעים.
האמת היא שאנחנו לא.
לפעמים אין לנו מושג מה עובר על אנשים אחרים.
לפעמים אנחנו יודעים משהו, ולא הכול.

אנחנו שחקנים ראשיים בסרט שלנו 
ושחקנים משניים בסרטים של אנשים אחרים.
יש להם עוד כמה עניינים בחיים חוץ מאתנו ומהעניינים שלנו.

**
יום ד' 5/9/918 הרצאת תקשורת מקרבת באושילנד כפר-סבא.
20:00 פתיחת דלתות, 21:00 מתחילים.
30 ₪, בירה ראשונה כלולה.
הרשמה כאן.

**
הפוסטים היומיים שעלו השבוע יקרים ללבי.

אם אתם מתכוונים לקרוא רק אחד,
אני ממליץ לכם ללכת על "דאגה היא עבודה זרה".

אם אתם רוצים רק עוד אחד, 
אני ממליץ לקרוא את " לפעמים אתה לא יכול. וזה בסדר."

ואם אתם בעניין של השאר, תמצאו אותם באתר  או כאן:
– הורות היא עניין אישי
– לא מספיק להבין את זה
– להקשיב כדי להשיב / להקשיב כדי להבין
– לגדל מישהו

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר