תגית: פרשנות

זה לא רוע, זה בלבול.
זו לא עצלנות, זה בלבול.
זו לא אנוכיות, זה בלבול.
זו לא כוחנות, זה בלבול.
זה לא חוסר אחריות, זה בלבול.

**
רוע, עצלנות, אנוכיות, כוחנות וחוסר אחריות
הם בסך הכול סיפורים שאנו מספרים על מה שקורה,
שיפוטים שאנחנו מלבישים על עצמנו ועל אחרים.

**
כשאנשים פועלים בדרך שאנו חווים כרעה, עצלה, אנוכית, כוחנית או חסרת אחריות
זה לפעמים פשוט מפני שהם מבולבלים:
מפרשים דברים בצורה מסוימת,
מחזיקים באמונות שגויות,
מונעים מתוך אי-הבנה.

**
כשאנחנו חווים דרך פעולה של אנשים כרעה, עצלה, אנוכית, כוחנית או חסרת אחריות
זה תמיד מפני שאנו מבולבלים.

חיים מלאים. היום.

הדברים אינם כפי שהם נראים.
הדברים הם כפי שהם.
אותם דברים יכולים להיראות שונים לגמרי למישהו אחר.
וגם אז, הם כפי שהם.

**
הקו "הברור", המחבר בין כל הנקודות,
הוא בסך הכול הקו שסימנו.
אחרים יכולים לסמן קו שונה בין אותן נקודות.
או להתמקד בנקודות אחרות.
**
הדרך שבה אנו רואים דברים,
משפיעה עליהם.

הקווים שאנו מסמנים,
יוצרים מצבים ומערכות יחסים ומשנים אותם.

**
יש לנו אחריות.

להתבוננות שלנו.
לפרשנות שלנו.
לניתוחים שלנו.
לקווים שלנו.
להחלטות שלנו.
לאמירות שלנו.
לפעולות שלנו.

**
יש לנו אחריות.

למצבים שבהם אנו בוחרים לדבר.
למצבים שבהם אנו בוחרים לשתוק.
למצבים שבהם איננו מוכנים לשתוק.
למצבים שבהם אנו בוחרים לעשות.
למצבים שבהם אנו בוחרים להימנע מעשייה.
לעניינים שאנו בוחרים להתמקד בהם.
לערכים שאנו בוחרים לתעדף.

חיים מלאים. היום.

בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל לך יותר,
לשפוט, להאשים,
להניח הנחות, לקפוץ למסקנות,
להיפגע או לקחת דברים באופן אישי.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל יותר לכעס, לעלבון, לתסכול, לייאוש, לשנאה,
לעלות, להיווצר ולהתעצם בך.
לכבוש עוד חלקים ולהתבסס בתוכך.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לך,
זה לדבר אתו ולהקשיב לו,
לפגוש אותה ולפתוח את זה מולה,
להיכנס לנושא הזה,
להשקיע במערכת היחסים הזו.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לאנרגיית הכעס, העלבון, התסכול, הייאוש והשנאה,
זה שמישהו ימתן, ישהה, יחקור בסקרנות או יעצור אותה.
הרבה יותר מתחשק לה לזרום, להתפשט, להתפרץ, להתפוצץ.
על מי ש"אשם".
על מי ש"עושה לך את זה".
על מי ש"גורם לך לסבול עכשיו".

**
עכשיו זה הזמן.
כשהכי קשה.
כשהכי לא מתחשק.
במיוחד בתקופה הזו.
דווקא בגלל כל מה שקורה.

**
דווקא עכשיו, כשהכי מאתגר,
חשוב במיוחד לבחור:
אילו זרעים להשקות ואילו זרעים לייבש.
אילו צמחים לטפח ואילו עשבים לנכש.

חיים מלאים. היום.

מה שהערכתי שקורה אצלך,
ושבגללו אמרתי מה שאמרתי,
החלטתי מה שהחלטתי
ופעלתי כפי שפעלתי
לא באמת קרה.
לפחות, לא בדיוק כמו שהערכתי.

**
מה שהערכת שקורה אצלי,
ושבגללו אמרת מה שאמרת,
החלטת מה שהחלטת
ופעלת כפי שפעלת
לא באמת קרה.
לפחות, לא בדיוק כמו שהערכת.

**
לעתים יש לנו הזדמנות לקבל הצצה.
להבין מה באמת קורה.
היום זכיתי להצצה שכזו בזכות מישהי שדיברה גם איתי וגם אתך.
הצצה שכזו היא מתנה יקרה במיוחד.
מתנה שמלמדת אותנו משהו על עצמנו וגם על אחרים.
שיוצרת חיבור ומקרבת אותנו אל המציאות.

**
אפשר לייצר יותר הצצות או להגדיל את הסיכוי שהן תתרחשנה
באמצעות הזמנה של אדם שלישי שיפגוש גם אותך וגם אותי
ויעזור לשנינו לראות ולהבין מה באמת קורה.

**
ואפשר לייצר יותר הצצות או להגדיל סיכוי
באמצעות פנייה ישירה, שלי אליך או שלך אלי.
הזמנה לדיאלוג.
בדיקה אמפטית.
שיתוף והקשבה.
סקרנות ובירור.

**
איים נפלאים של בהירות, צלילות וחיבור,
שטים בים של אי-הבנות, קונפליקטים, סרטים מדומיינים ופרשנויות שגויות.

חיים מלאים. היום.

3 השאלות של טוני רובינס:

1. מה קורה עכשיו?
2. מה המשמעות של זה עבורי?
3. מה אני עושה עם זה?

**
מייל שקיבלנו.
התפתחות שלא צפינו.
שינוי בפרויקט.
ישיבת עבודה.
משפט שאומרים לנו.
פקק תנועה.
שיחת טלפון נכנסת.

עשרות טריגרים ואירועים ביום שאפשר לתרגל עליהם את שלוש השאלות:

1. מה קורה עכשיו?
מה אני רואה? למה אני שם לב?
במה מתוך כל מה שקורה אני מתמקד? ממה אני מתעלם?
למה אני נותן משקל גבוה ומה אני לא סופר?
האם אני מבחין בחצי הכוס המלאה או הריקה?
האם הפרספקטיבה שלי רחבה או צרה?

**
2. מה המשמעות של זה עבורי ?
איך אני מפרש את מה שאני רואה? אילו מסקנות אני מסיק?
מה הסיפור שאני מספר לעצמי על מה שקורה?
מה הסיפור שאני מספר לעצמי ולא בהכרח קורה?
מה המשמעות שאני בוחר להדביק למה שקורה?
עד כמה מה שקורה משפיע עלי ? באיזה אופן ?

**
3. מה אני עושה עם זה?
איך אני בוחר להגיב לזה?
האם אני בוחר להגיד משהו ? מה בדיוק? איך?
האם אני בוחר לעשות פעולה כלשהי? איזו? למה?
ואולי אני מעדיף לשתוק או להימנע מפעולה?
האם אני ריאקטיבי או פרואקטיבי? איך זה בא לידי ביטוי?

**
התשובות שלנו לשלוש השאלות
משפיעות על הבחירות שלנו
שמשפיעות על המחשבות שלנו
שמשפיעות על הרגשות שלנו
שמשפיעות על הפעולות שלנו
שמשנות את חיינו.

כל יום.

חיים מלאים. היום.

21:30,  פיצריה בפרבר של מינכן –
אני: "יש לך גם בירה שאפשר לקחת עם הפיצה?"
הוא: "כן, אני יכול למכור לך אבל לא תוכל לשתות כאן."
[מעניין למה מותר למכור אבל אסור לשתות… אולי בגלל השעה…]

21:45, כשהפיצה מגיעה –
אני: "למה אסור לשתות כאן?"
הוא: "מפני שאין לנו שירותים. מותר לשתות רק במקום שיש בו שירותים"

**
– המציאות והפרשנות שלנו כשני נתיבים נפרדים. לפעמים נפגשים ולפעמים לא.
– מה שלנו נשמע מוזר, לאחרים יכול להיות ברור, הגיוני ומובן מאליו.
– חוקים ונורמות יוצרים תרבות. אחריות לטיפוח רחובות כדוגמא.

חיים מלאים. היום.

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה,
וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה,
וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"

~קהלת א, פסוק ט

**
הפעם הקודמת שעשינו משהו "כזה"
היתה לפני כארבע שנים.
הרבה קרה מאז.
לכל אחד מאיתנו.
בינינו.
לנו.
והנה אנחנו פה, שוב…
לא אנחנו של "אז",
אנחנו של היום.
של עכשיו.
של כאן.

**
דומה ושונה, כמו גם ישן וחדש,
הם רק עניין של הגדרה.
של נקודת מבט, הערכה ופרשנות.
של בחירה.

חיים מלאים. היום.

לפני מספר ימים, לאחר שחיברו בינינו,
הצעתי לך את עזרתי בשיחה טלפונית.
קבענו מועד וחיכיתי לצלצול שלך…

תסריט א':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
הבנתי שאתה מזלזל בזמן שלי והמשכתי הלאה בכעס.
אחרי הכול יש לי דברים יותר חשובים מהפגישה הטלפונית אתך.
חבל שמראש הצעתי לך שנדבר.

**
תסריט ב':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
התחלתי להתעצבן כי ראיתי בזה זלזול בזמן שלי.
אחרי שבע דקות, כשעדיין לא התקשרת, קיוויתי שכבר לא תתקשר.
כשעברו עשר דקות ולא שמעתי ממך, שמחתי.
עכשיו אני יכול להמשיך הלאה עכשיו, להרוויח זמן לעצמי,
לצאת "בסדר" ולהוציא אותך "לא בסדר".
אולי אפילו אעניש אותך בכך שלא אענה לך בהמשך.
על קביעת שיחה חלופית במקום זו של היום, אין מה לדבר.

**
תסריט ג':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
שלחתי לך הודעה כדי להבין איפה אתה והאם אתה מתכוון להתקשר.
אני מבין שיכול להיות ששכחת או שיש התפתחות המשפיעה על התכנית שלנו לדבר.
חשוב לי להבין מה קורה עכשיו.

**
תסריט ד':
כשעברו חמש דקות מהזמן שקבענו ועדיין לא התקשרת…
המשכתי בענייני.

**
אי-ההתקשרות שלך בזמן שקבענו
יכולה להיות טריגר רב-עוצמה עבורי
ולעורר "סרטים" שונים בתוכי.

מעניין איזה סרט מוקרן אצלי עכשיו…

חיים מלאים היום.

"למרבה הצער, את מרבית המכשולים שחותרים תחת קיום האושר והשמחה אנחנו יוצרים במו ידינו.
לעתים קרובות זו תוצאה של נטייה לחשיבה שלילית, בגלל תגובה רגשית
או מתוך חוסר היכולת להעריך ולנצל נכון את המשאבים הטבעיים הקיימים בתוכנו.
איננו יכולים לשלוט במידת הסבל הנגרם ע"י אסון טבע,
אבל אנחנו בהחלט יכולים לשלוט במידת הסבל שנגרם מאסונות יומיומיים.

אנחנו יוצרים את מרבית הסבל שלנו,
ולכן הגיוני להסיק שגם היכולת ליצור אושר רב וגדול יותר נתונה בידינו.
זה תלוי רק בגישותינו, בזווית הראייה ובתגובות שלנו למצבים וליחסים עם אחרים.
ככל שהדברים נוגעים לאושר אישי, אנחנו כיחידים יכולים לעשות הרבה מאוד."

~ הדלאי למה, ציטוט מתוך "ספר האושר", ספר שנכתב ע"י דאגלס אברמס,
המבוסס על מפגש בן שבוע של הדלאי למה והארכיבישוף דזמונד טוטו.

חיים מלאים. היום.

בדיוק לפני 28 ימים התחיל להתממש הרעיון של "לחשב מסלול מחדש".
בשבוע שעבר כתבתי על שמונה פחדים המלווים אותו ואותי.
היום בערב יוצאים לדרך עם מפגש ראשון …

**
אז… מה בעצם "מחזיק" עבורי המפגש הזה הערב …?

– מבחן שצריך לעמוד בו (ואפשר גם להיכשל בו) ?
– הזדמנות ללמידה, לגדילה ולהתפתחות ?
– אפשרות לגעת באנשים, לתרום ולתת ערך ?
– עוד צעד בדרך מתמשכת ?
– חוויה נוספת במסע חיים ?
– ניסוי חדש היכול להביא לפריצת דרך תשתיתית ?
– מפגש מסקרן שבו קורים דברים (מתוכננים יותר או פחות) ?
– מרחב אינסופי לפוטנציאל שרוצה להתממש ?
– משהו אחר… ?

**
הדרך שבה אנו מתייחסים למפגש כלשהו, או לאירוע מסוים, 
משפיעה מיידית על המחשבות, החוויות והתחושות שלנו,
כמו גם על הנוכחות וההתנהלות שלנו לפני האירוע ובמהלכו.

חיים מלאים. היום.