תגית: פתיחות

בספרו "מי מת", סטיבן לוין מזכיר את רעיון "ההכנה המושלמת לחיים" (המבוסס על תלמוד מהמסורת החסידית),
שלפיו כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,
אך לעולם אין לדעת מהו אותו המאורע ומתי הוא יתרחש.
לכן, על האדם להיות ערני ומוכן בכל רגע ורגע לכל מה שעלול לבוא.

מכיון שאיננו יודעים מהו אותו מאורע מרכזי בחיינו שלשמו נולדנו,
חשוב לטפח פתיחות וסקרנות אל הלא נודע.
ייתכן שהאירוע שאנו חווים עכשיו הוא שלב מעבר הכרחי,
המקרב אותנו לעבר הרגע המסוים "שלנו" שבקרוב יאפשר לנו להגשים את ייעודנו.
ואולי זהו אינו רק שלב מעבר, אלא הרגע עצמו (גם אם הוא לא מרגיש לנו ככה),
שבו יש חשיבות עצומה למה שאנחנו עושים ולאופן שבו אנחנו נמצאים עם אנשים אחרים.

**
בשונה מסטיבן לוין, אני לא בטוח שבהכרח קיים רגע יחיד או אירוע מיוחד כלשהו שלשמם נולדנו.
אבל אולי זה לא כזה משנה.
הנה דוגמא לסיפור חלופי שאני משחק איתו בשנים האחרונות:
מה אם במקום אירוע אחד מיוחד שלשמו נולדנו,
אנו צפויים לעבור דרך מאה רגעים מיוחדים או מאה מפגשים משמעותיים עם אנשים,
שבמהלכם תהיה לנו השפעה חשובה וייחודית על העולם ועל חיי אחרים?

איננו יודעים מי האנשים ומה האירועים הללו.
אין לנו מושג כמה מהאנשים-אירועים הללו כבר פגשנו ואיך השפענו עליהם,
ועם כמה מהם אנו צפוייים להיפגש בהמשך הדרך.

**
כוחם של סיפורים ושל רעיונות הוא בהשפעתם עלינו,
בין אם הם נכונים ובין אם לא.

רעיון "הרגע האחד" או "100 הרגעים" מעורר בי את המחשבות הבאות:

יש סיבה לכך שאני כאן עכשיו.
מה שאני עושה משנה ומשפיע, גם כשאינני מודע לכך.
חשוב לשמור על ערנות, פתיחות, ענווה וסקרנות כלפי אנשים ומצבים,
שכן בכל רגע אני עשוי לפגוש אדם או אירוע שלשמו נולדתי,
ושעבורו עברתי את ההכנה וההתפתחות שהביאו אותי לכאן.

**
לסיום, אני רוצה לשתף בחידוד כוונה (תפילה אם תרצו) לקראת השבוע הקרוב:

הלוואי שתהיה לי החוכמה והרגישות לראות את האדם ואת הקבוצה שמולי.
הלוואי שיהיו לי האומץ, הבהירות והכוח לעשות את הדבר שירבה טוב ויפחית סבל.
הלוואי שאצליח לשרת את טובתם העליונה של האנשים שאפגוש, את משפחותיהם ואת העולם.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

אימון תשומת הלב הראשון: פתיחות

מודעים לסבל שנוצר על ידי קנאות וחוסר סובלנות, אנו נחושים לא להשתעבד לאף תורה, תיאוריה או אידיאולוגיה, כולל אלו הבודהיסטיות.
אנו מחויבים לראות את הוראות הבודהיזם כאמצעים מנחים המסייעים לנו ללמוד להתבונן עמוק ולפתח הבנה וחמלה.
הן לא תורות להילחם, להרוג, או למות עבורן.
אנו מבינים שהקנאות על צורותיה הרבות היא תוצאה של תפיסת הדברים בצורה דואליסטית או מפלה.
נאמן את עצמנו להתבונן בכל דבר בפתיחות תוך הבחנה מעמיקה בעקרון התלות ההדדית (interbeing) על מנת להתמיר את הדוגמטיות ואת האלימות שבתוכנו ובעולם.

מתוך "14 אימוני המיינדפולנס" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי: רוני ויינברגר).

**
The First Mindfulness Training: Openness

Aware of the suffering created by fanaticism and intolerance,
we are determined not to be idolatrous about or bound to any doctrine, theory, or ideology, even Buddhist ones.
We are committed to seeing the Buddhist teachings as a guiding means that help us learn to look deeply and develop understanding and compassion.
They are not doctrines to fight, kill, or die for.
We understand that fanaticism in its many forms is the result of perceiving things in a dualistic or discriminative manner.
We will train ourselves to look at everything with openness and the insight of interbeing in order to transform dogmatism and violence in ourselves and the world.

~ Quoted from " The Fourteen Mindfulness Trainings " / Thich Nhat Hanh

חיים מלאים. היום.

שני דברים לזכור – כשאני מקבל ממך משוב:

1. יש משהו בדברייך. את צודקת ברמה מסוימת.
(רמה מסוימת ולא רמה מוחלטת).

2. את לא יכולה לראות אצלי משהו שלא קיים אצלך.
(אנחנו מראות. הדבר שאת רואה בי קיים גם בתוכך.)

**
שני דברים לזכור – כשאני נותן לך משוב:

1. יש משהו בדברי. אני צודק ברמה מסוימת.
(רמה מסוימת ולא רמה מוחלטת).

2. אני לא יכול לראות אצלך משהו שלא קיים אצלי.
(אנחנו מראות. הדבר שאני רואה בך קיים גם בתוכי.)

**
משמעויות:
– אפשר להתגונן פחות, להתנגד פחות.
– אפשר להיפתח יותר, להסתקרן יותר.
– אנחנו יותר קרובים מרחוקים.
– אנחנו עוזרים זה לזה לראות את עצמנו.
– אנחנו עוזרים זה לזה לראות זה את זה.

חיים מלאים. היום.

אני יודע הכול

1. אני יודע הכול על מה שקורה.
2. אני יודע בדיוק מה קורה.
3. אני יודע בוודאות מה קורה.
4. אני יודע מספיק על מה שקורה.
5. אני יודע הרבה על מה שקורה.
6. אני יודע משהו על מה שקורה.
7. אני אולי יודע משהו על מה שקורה.
8. אני לא בטוח שאני יודע מה קורה.
9. אני לא יודע מה בדיוק קורה.
10. אין לי מושג מה קורה.

**
כמה אתה יודע על מה שקורה?
בטוח…?

אם נדמה לך שאתה יודע הכול, בדיוק או בוודאות,
סביר להניח שאתה מפספס משהו.
אולי אפילו משהו חשוב…

**
קצת פחות שיפוטיות.
קצת פחות וודאות.
קצת יותר סקרנות.
קצת יותר ענווה.

חיים מלאים. היום.

יש משהו בדבריך

יש משהו בדבריך.
אני יכול לראות איך משהו שעשיתי תרם למצב כפי שהוא עכשיו.
כשאני בודק את עצמי ביושר ובכנות,
אני יכול למצוא חלקים בתוכי שבאמת מתאימים באופן כלשהו
למה שאתה אומר ולדרך שבה אתה חווה את הדברים.

**
יש משהו בדברייך.
יכול להיות שזה משהו קטן, לא לגמרי מדויק או שזה רק חלק מהעניין…
אולי אפילו לא החלק המרכזי או החשוב…
ועדיין זה שם.
יש משהו במה שאת אומרת.
את באמת צודקת ברמה מסוימת.

**
כשאני מודע לכך שיש משהו בדבריך,
אני פחות עסוק בלהצדיק את עצמי ולהגן על הדעה שלי.

כשאני מאמין שיש משהו בדברייך,
אני יותר פתוח להקשיב לך ופחות עסוק בלהוכיח שאת טועה.

ואז… כשמשהו בי נפתח, נרגע ומשתנה,
אולי גם משהו בך ובקשר שלנו ייפתח, יירגע וישתנה.

חיים מלאים. היום.

כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים,
אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות.
בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי.

בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה
והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :

1. העבודה עצמה ( מה היא היתה, מה נכלל בתוכה, איך היא תוכננה, התבצעה, …).
2. אני (התפקוד שלי, המצב שלי, איך התנהלתי, מה עשיתי, …)
3. האנשים שעבדתי איתם ( בצורה קרובה או רחוקה, שותפים, עובדים, מנהלים, לקוחות, ספקים, … )

לכל אחד מהגורמים הללו יש השפעה משמעותית.
בהתבוננות על החודשים האחרונים, "אספתי" עשרות לקחים רלוונטיים עבורי לגבי כל אחד מהגורמים הללו.

השבוע התחדד לי משהו לגבי הגורם השלישי – אנשים שאני רוצה לעבוד איתם.
"לעבוד איתם" יכול להיות חלק מעשייה יום-יומית, כתף אל כתף, בזמן שאנחנו מנסים להגיע לתוצאות מסוימות או לייצר שינוי רצוי.
"לעבוד איתם" יכול להיות גם בסדנאות ובקורסים שאני מעביר או בתהליכים שאני מלווה.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים הבאים בצורה הזו.
נראה לי שזה יכול להיתפש כמתנשא.
זה בקלות יכול להתפרש בצורה אחרת ממה שאני רוצה שזה יתפרש.
כנראה שזה יקרה.
לפחות בחלק מהמקרים.
ומעבר לכך, איזו זכות יש לי לכתוב את הדברים הללו?
מי אני חושב שאני ??

בחרתי לכתוב בכל זאת.

**
מספר מחשבות על אנשים שאני רוצה לעבוד איתם:

אני מעדיף לעבוד עם אנשים רעבים הפתוחים ללמידה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המגיעים להעביר את הזמן, שבאים כי הכריחו אותם או עם כאלו שכבר יודעים הכול).

אני מעדיף לעבוד עם אנשים לאורך זמן, עבודה תהליכית מתמשכת המאפשרת העמקה, שיפור ושינוי.
(עבודת חד פעמית פחות עושה לי את זה)

אני מעדיף לעבוד עם מי שמתחבר לחומרים ולנושאים שאני עוסק בהם ומכיר בחשיבות שלהם.
(תפקידי אינו לשכנע, להסביר, למכור, להצדיק או לרתום)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המוכנים, או מנסים, לדבר בפתיחות, בכנות ובאומץ. גם כשקשה, מאתגר ולא נוח.
(פחות בא לי לעבוד בסביבה המאופיינת בציניות מעקרת או בהעמדת פנים חוסמת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכבדים את עצמם ואותי, מכבדים את הזמן המשותף שלנו ונוכחים במפגשים בצורה מלאה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתקשים להשתחרר מהתעסקות מתמדת בעניינים אחרים בזמן שאנחנו מנסים לעשות משהו ביחד)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים הבוחרים להיות שותפים מלאים לתהליך הלמידה והעשייה באמצעות דיאלוג, שיתופים ומשובים תוך כדי תנועה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המצפים ממישהו אחר "לספק את הסחורה" או לעשות את העבודה בזמן שהם "נשענים לאחור" או מטילים אחריות)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכירים במורכבות ומחפשים את הגם וגם לטובת כולם.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתעקשים להחזיק תפישת עולם של "שחור-לבן", שיפוטיות, האשמה וביקורת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המחפשים חיים מלאים ונותנים מקום להכרת תודה, אהבה, חגיגות וגם לאבל וכאב.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים שבפסימיות רואים תמיד רק את חצי הכוס הריקה ולוקחים כמובן מאליו את מה שאינו כזה)

**
לשמחתי הרבה, רוב האנשים שאני עובד איתם עונים על הקריטריונים הללו.
לרבים מהם יש לי הזכות הגדולה לקרוא "שותפים".
לדרך. לעשייה.
לחיים.
אני חושב שזה פחות עניין של מזל ויותר עניין של בחירה.
ואולי יותר מהכול זה עניין של כבוד.
כבוד לאחרים וכבוד עצמי.
אומץ להגיד "לא".
אומץ להגיד "כן".

אם הפוסט הזה נוגע בכם בצורה כלשהי, אשמח לשמוע מכם…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום.
רוני ויינברגר

להקשיב
למה שחשוב לך וגם למה שחשוב לי
לכבד
את מה שחשוב לך וגם את מה שחשוב לי
להסכים לנסות
לכוון לגם וגם
לאחוז חזק והדוק את הצרכים
להחזיק רפוי ומשוחרר את הפתרונות
להאמין שאולי זה אפשרי
להיות פתוח לפתרון שעדיין לא רואים
לחפש כיוון ביחד
בדיאלוג
לסמוך אחד על השני
לבטוח ביצירתיות
להנות מהדרך
ומהתוצאה.

**
מוקדש לך ולך
שהסכמתם באומץ ובכבוד
להיכנס לדיאלוג משותף היום
בנושא חשוב, מאתגר ומורכב
שעדיין לא רואים את סופו…

חיים מלאים. היום.

לא מתאים:
להתאמץ ללמד אנשים שלא מעניין אותם ללמוד.
להתאמץ לעבוד עם אנשים שלא מתחשק להם לעבוד.
להתאמץ לבנות מערכת יחסים עם אנשים שלא אכפת להם ממך.
להתאמץ לעשות משהו משמעותי עם אנשים שמחפשים להעביר את הזמן.
להתאמץ למצוא פתרון מיטבי משותף עם אנשים שבעיקר רוצים לקדם את האג'נדה שלהם.

**
מתאים מאוד:
ללמד עוד ועוד אנשים הרעבים ללמידה. בלי קשר לתואר או לדרגה שלהם.
לעבוד שוב ושוב עם אנשים שמחפשים לעבוד. גם כשזה קשה ומעייף.
לבנות מערכת יחסים עם אנשים שזה חשוב להם כמו שזה חשוב לך. גם כשמאתגר.
לעשות משהו משמעותי עם אנשים שמוכנים לחלום, להזיע ולהעז ביחד. גם כשיש בזה סיכון.
לרדוף אחרי פתרון מיטבי עם שותפים לדרך גם כשאין מושג מה הוא יהיה ואם הוא אפשרי.

**
עניין של כבוד הדדי.
לזמן ולאנרגיה שלי.
לזמן ולאנרגיה שלך.

חיים מלאים. היום.

הבעיה עם “לקוחות אידיאליים”
(או עם עובדים, מנהלים, בני זוג וילדים “אידיאליים”)
היא ההנחות הסמויות שמאחורי צמד המילים הזה:

הנחה סמויה א: יש דבר כזה "לקוח אידיאלי".
הנחה סמויה ב: אנחנו יכולים להגדיר מה זה "לקוח אידאלי".
הנחה סמויה ג: כשנפגוש לקוח נוכל להבחין האם הוא "אידיאלי" או לא.
הנחה סמויה ד: "לקוחות אידיאלים" אינם משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל יום.
הנחה סמויה ה: אנחנו לא משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל רגע.

חיים מלאים. יום יום.

לפעמים זה לא הזמן.
לפעמים עדיף לעצור, לקחת הפסקה,
לזוז הצידה, לחזור בהמשך.
לינאריות אינה הדרך היחידה להתקדם.
כשמחזיקים כוונה וצרכים, גם כשמתנתקים,
ממשיכים להיות מחוברים.

**
במשולש "כוונה – צרכים – פתרונות"
אחיזה הדוקה של כוונה וצרכים
תוביל לגילוי יצירתי וגמיש של פתרונות רבים.
לרעיונות יש נטייה להופיע לאו דווקא בשעה שהוקצתה לסיעור מוחות.
פתרונות מתהווים לאו דווקא בשעה שנסגרה להם ביומן.
מה שקורה בין פגישות, חשוב לא פחות ממה שקורה בפגישות.

**
להחזיק הדוק כוונה וצרכים.
לבטוח בתהליך היצירתי, לתת לו מקום.
להיפתח למרחב פתרונות, לזמן אותם.
להיות קשוב וערני למה שמגיע.
מתי שמגיע.

חיים מלאים. יום יום.