תגית: צמיחה

חזון וייעוד:
המצאות אנושיות חדשות יחסית.
אופנות מקובלות (יותר ויותר)
התורמות (כביכול) להתפתחות ולצמיחה
של אנשים וארגונים.

**
מה החזון של תינוק ? מה הייעוד של דשא ?

מתבונן מהצד יכול להמציא חזון או ייעוד, כזה או אחר.
לחברה, לארגון, לקריירה, לאדם.
אולי אפילו לתינוק ולדשא.
לעתים זה יישמע טוב, ירגיש מדויק או יעורר השראה.

**
התינוק והדשא יצמחו ויגדלו (עם או בלי חזון) בתנאי שיהיו להם התנאים הנדרשים.
הם יצמו ויגדלו בכל מקרה (ברוב התנאים) אך מה שישפיע על הדרך שבה הם יעשו זאת יהיו התנאים.
תינוק שיגדל בתנאים של אהבה, קבלה ומגע, של מזון ושינה,
יצמח בצורה שונה לגמרי מתינוק שיגדל בסביבה של שיפוטיות, ניתוק רגשי וחוסר מגע או מגע אלים.
דשא שיצמח בתנאים של מים במידה מספקת, טמפרטורה ושמש מתאימה,
יגדל בצורה שונה מדשא שיצמח בתנאים של מחסור או של עודף אקססיבי.

**
שאלה:
יכול להיות ש"תנאים מתאימים" חשובים לבני אדם, לקריירות, לארגונים ולחברות
לא פחות, ואולי אף יותר מ"חזון" ומ"ייעוד"?
(למרות שהם הרבה פחות אופנתיים…)

חיים מלאים. היום.

נהיגה אחרי שתייה.
הירדמות בשמירה.
תפקיד מוכר ללא למידה, אתגר והתפתחות.
הצמדות לדפוסים הרסניים.
צייתנות ללא שיקול דעת.
הזנחה לאורך זמן.
דברים נוחים עלולים להיות מסוכנים.

**
קפיצת באנג'י.
עלייה על במה.
פרוייקט חדש.
התמודדות עם קושי. קונפליקט.
קבלת ונתינת משוב.
התמודדות על תפקיד.
יציאה ממרחב הנוחות אינה בהכרח יציאה גם ממרחב הבטיחות .

**
התפטרות מעבודה או פתיחת עסק ללא שיקול דעת.
הלוואה בשוק האפור. הימורים.
מאמץ גופני חריג ללא פיקוח.
חצייה של קו לבן. או אדום.
מחלה קשה.
מלחמה.
יציאה ממרחב נוחות יכולה להיות מסוכנת.

**
האם את/ה במרחב נוחות או אי-נוחות כרגע?
האם זה מרחב בטוח או מסוכן?

יש משהו מרגיע ומאפשר במרחב אי-נוחות שאינו מסוכן מדי.

חיים מלאים. יום יום.

"לפני שנים רבות היה לי חלום מוזר.
היתה זו תמונה בודדת אך התעוררתי ממנה מוטרדת מאוד.
הדימוי היה חי ביותר:
ראיתי פקעת של נרקיס טמונה באדמה ועליה מונח סלע גדול וכבד.
בגלל הסלע הנרקיס לא יכול היה ללבלב.
לא היה לי מושג חגבי משמעות החלום,
אך חשתי שהיה בו מסר עבורי.
הוא עורר בי רגשות עזים של עצבות ותחושת מלכוד.

במשך שבועות לא יכולתי להוציא מראשי את החלום הפשוט ורב – העוצמה הזה.
בסופו של דבר תיארתי אותו לחברתי שהיה לה עניין רב בחלומות ופשרם, והיא שקעה במחשבות.
'אולי מתנהלת פה שיחה בין הסלע לבין הנרקיס,' היא אמרה, 'מדוע שלא תקשיבי?'
מופתעת, הבנתי שאני מכירה את השיחה היטב.
הסלע אמר: 'זהו עולם מסוכן. אל תלבלב ! אני אגן עליך'.

התחלתי לצחוק.
'הסלע נשמע כמו אבא שלי,' אמרתי לה.
'וגם שלי,' היא צחקה.
בעודה צוחקת היא שאלה אותי אם אני יכולה לשמוע גם את הצד השני בשיחה,
מה אמרה הפקעת לסלע?
'אני מוכרחה ללבלב,' אמרתי לה, 'הלבלוב הוא מטרת חיי'.

פתאום הבנתי כיצד הרגיש הסלע: הוא פחד לתת לנרקיס ללבלב.
הוא ידע את ערכו של הנרקיס והיה נחוש שלא להניח לו להיפגע.
אם ילבלב הנרקיס הוא עלול להיחשף בפני כל ועלול להינזק.
לראשונה גם הבנתי שאם הנרקיס לא ילבלב, הוא עלול למות.

הישרדות היתה ערך נכבד במשפחתנו.
הישרדות היתה עניין של עקשנות ושל דגש רב על ביטחון, כשיקול החשוב מכל.
החיים, לעומת זאת, היו עניין של תשוקה וסיכון, של מציאת עניין בעל חשיבות ושירותו.
של עשיית הנחוץ כדי לחיות כמו שצריך.

ייתכן שמציאת ההגנה הנכונה היא האחריות הראשונית המוטלת על מי שרוצה להשפיע בעולם.
אכפתיות גדולה הופכת אותנו לפגיעים,
אך אי אפשר לקדם דברים ללא חשיפה ומעורבות, ללא סיכון, תהליך וביקורת.
אלה הרוצים לשנות דברים, עשויים להיתקל באכזבה, אובדן או אפילו לעג.
אם אתם מקדימים את זמנכם, אנשים יצחקו מכם באותה תכיפות שימחאו לכם כף.
להגיע ראשונים משמעו, בדרך כלל, בדידות.
אולם, הגנתנו אינה יכולה לעמוד בינינו לבין מטרתנו.
הגנה נכונה היא משהו בתוכנו ולא בינינו לבין העולם.
הגנה נכונה היא מציאת מקום מפלט וכוח, לא מקום מחבוא."

~ רחל נעמי רמן, מתוך "ברכות סבי", עמודים 119-121.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

 

הישרדות וצמיחה

בהישרדות המטרה ברורה וחדה.
להישאר בחיים.
לפתור את הבעיה.
להסיר את האיום.
החושים מתחדדים.
לחץ הדם עולה.
השרירים מכווצים.
תשומת הלב ממוקדת.
מה שרלוונטי בפנים.
מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו.
דחיפות היא שם העניין.
כל השאר הם מותרות ואין להם מקום.
אנו חווים "מצב הישרדותי" לא רק כשחיינו בסכנה.
גם כשהמעמד, האגו, הדעות, התדמית או הפרויקט שלנו בסכנה.

**
בצמיחה הסיפור שונה לחלוטין.
אין דחיפות. יש זמן.
אפשר לחזור לנשום.
המיקוד יורד, תשומת הלב מתרחבת.
תחושת רגיעה, רמת הנינוחות עולה, הדריכות יורדת.
פתאום שמים לב לדברים שלא ראינו קודם.
יש יותר גמישות מחשבתית ויותר פתיחות לרעיונות ולאנשים.
פחות התגוננות, פחות התקפה, יותר משיכה ושיתופי פעולה.
הקשב וההתבוננות פנימיים לא פחות מחיצוניים.
יש יותר מדרך אחת לצמוח, יותר מקצב אחד שמתאים.
צמיחה הוא תהליך מתמשך הלוקח את הזמן שלו.

*****
בחיים אנו נעים בין מצבי הישרדות (או פתרון בעיות דחופות) לבין מצבי צמיחה (או גדילה)
מצבים חיצוניים זהים יכולים להחוות על ידינו כמצבי הישרדות או כמצבי צמיחה.

אל תדברו על צמיחה עם אנשים שחווים מצב הישרדותי.
השאירו בצד את כל העצות הנפלאות ואת הטכניקות משנות החיים מסדנאות ההעצמה.
מספיק עם העליונות המתנשאת הזאת.
במקום זאת, עזרו להם להסיר את האיום (האמיתי או המדומה).
כשמישהו מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים,
מה שהוא צריך יותר מכל זה להמשיך לנשום.
אחר כך להירגע ולנוח.
הצמיחה תחכה.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

מהות רבים מהארגונים היום היא לשרת את בעלי המניות שלהם.
תפקיד העובדים בארגונים הללו הוא לשרת את הארגון בתמורה לחוזה כזה או אחר.
זו התפישה הרווחת כרגע.

מה אם במקום זאת, מהות הארגון תהיה לשרת את העולם ואת עובדיו ?
לא את בעלי המניות ולא את הההנהלה הבכירה.
המהות תהיה לשרת את העולם ואת עובדי הארגון.
לא רק את העולם (במחיר כבד של העובדים) ולא רק את העובדים ("מועדון חברים אקסלוסיבי").
גם וגם.

זכות הקיום שלו תהיה כל עוד הוא משרת גם את העולם וגם את העובדים.
בכדי לעמוד בכך ולשגשג יהיה על הארגון להצטיין ולהצליח.
להיות רווחי (במקרה של עסק) ולהביא ערך גבוה.

*****
דמיינו ארגון/חברה/עסק בעולם החדש כפלטפורמה ל…
• ריפוי, שינוי והתפתחות אישית ומקצועית של כל החברים בו.
• רשת/קהילה חברית, אכפתית, תומכת, מתגמלת.
• עשיית משהו משמעותי ובעל ערך (של כל אחד מהמשתתפים באופן אישי).
• ניסיון משותף להפוך את העולם לטוב יותר (ביחד, ברמה ארגונית).
• חיים מלאים ואיכותיים תו"כ עשייה ויצירה יומיומיים (להבדיל מדרך לקבל שכר שיאפשר חיים מחוץ לשעות או לשנות העבודה)

*****
אנשים יבחרו להיות חלק מארגון (או מ"מסע") מסוים כי:
• עבורם זו דרך לריפוי, לצמיחה ולהגשמה (אישית ומקצועית).
• הם רוצים להיות חלק מרשת/חברה/שבט שמתאימים להם.
• זה יאפשר להם לעשות משהו משמעותי עבורם ברמה האישית.
• הם יהיו חלק מקבוצה שעושה משהו חשוב ובעל ערך בעולם או לעולם.
• זה ימלא את חייהם ויתרום לאיכות חיים אמיתית ומאפשרת (הכוללת בין היתר גם, אך לא רק, שכר הוגן ונאה).

*****
פנטזיה?
מציאות שכבר קיימת במקומות מסוימים?
המהפיכה הבאה שהגיע זמנה?

חיים מלאים. יום יום.