תגית: קשר

"תרגול של מודעות הוא, למעשה, תרגול של אהבה.
כדי לעודד מודעות, באנשים המתעתדים לחיות עם אדם אחר,
ביקשתי מתלמידי לעזור לי להקים 'מכון לאושרו של אדם אחד'.
יהיו לנו תכנית שנתית וקורס אחד בלבד, שייקרא 'התבוננות עמוקה'.
במשך שנה ילמד כל תלמיד לתרגל התבוננות עמוקה בתוך עצמו
כדי לגלות את כל הפרחים והזבל הנמצאים בתוכו –
לא רק את אלה שיצר בעצמו,
אלא גם את המורשת שקיבל מאבותיו ומהחברה.

בסוף הקורס יקבל כל תלמיד תעודה,
שכתוב בה שלאותו התלמיד יש הכישורים הדרושים לנישואים.
לדעתי, חשוב שכל הזוגות הצעירים יתרגלו בצורה זו
לפני צאתם למסע הגילוי ההדדי, דהיינו – הנישואים.
אם הם אינם מכירים היטב את עצמם
ואינם מקדישים זמן להתרת הקשרים הפנימיים שבתוכם,
תהיה שנת נישואיהם הראשונה קשה."

**
"כשמישהו אומר לנו משהו לא נעים,
ואיננו מבינים למה הוא אומר זאת,
אנחנו נפגעים ונוצר קשר בתוכנו.
היעדר הבנה הוא המקור לכל הקשרים הפנימיים.
אם אנחנו מתרגלים מודעות,
אנחנו יכולים ללמוד איך לזהות קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו
ונוכל למצוא דרכים להתיר אותו.
מבנים פנימיים דורשים את תשומת ליבנו המלאה ברגע שהם נבנים,
כשהם עדיין רופפים, וכך התרתם תהיה קלה יותר.
אם איננו מתירים את הקשרים ברגע היווצרותם,
הם יתהדקו ויתחזקו."

~ הקטעים מתוך הספר "לגעת בשלווה" מאת טיך נהאת האן.

חיים מלאים. יום יום.

כשהייתי אתך בחדר לפני כמה דקות
הייתי גם עם הכלים שמחכים לי בכיור,
עם הפוסט שטרם נכתב,
עם התכניות לשבוע הקרוב,
עם הקונפליקט המטריד שלא נסגר
ועם הלחץ להספיק, לסדר, לארגן, לעשות.

למרות שהיינו רק שנינו בחדר,
לא באמת היינו לבד.
הבאתי אתי עוד כמה אורחים.

למרות שהיינו שנינו בחדר,
לא באמת היינו ביחד.
אני די בטוח שהרגשת בזה.

חיים מלאים. יום יום.

אם היינו מדברים אתמול בלילה
זה בטח היה על הניצחון של פורטוגל
ועל הפציעה של רונאלדו.
כמו תמיד היית מביא זווית שלא ראיתי
וביחד היינו מתלהבים מדרמה מדהימה,
מכוח של קבוצה
ומווינריות של שחקנים שטורפים את המגרש.

**
הרשתות הסלולריות הסטנדרטיות,
הטכנולוגיות והכבלים,
עדיין לא מכסים את המרחק
בין המקום שאתה נמצא בו למקום שאני.

**
ולמרות זאת…
איכשהו.. כמו תמיד…
גם אתמול,
היית איתי.

חיים מלאים. יום יום.

כשאנחנו מדברים על מה שאנחנו מדברים
היד שלו משרטטת שלושה מעגלים.
באחד מהם כתובה המילה "משמעות",
השני מפוספס לרוחב,
השלישי ריק.

**
כשאני שואל אותו מה מייצגים המעגלים,
הוא טוען שהם לא קשורים לשיחה.
סתם שירבוטים שנוצרו בהיסח דעת.

ברור לגמרי שהם קשורים…

**
שלושה מעגלים,
מחוברים זה לזה,
מחוברים אלינו,
מחוברים לנושא.

**
אין לי מושג איך עדיין…
גם הוא חושב שהוא לא יודע.
אבל היד שלו כבר מבינה…

**
בעוד רגע התמונה תתבהר ותתחבר.
או שלא…

חיים מלאים. יום יום.

כשחשוב לך להכיר את מי שמולך…
כשאת רוצה להבין מה עובר עליו כרגע …

אולי כדאי להישען אחורה.
לגלות סקרנות.
לדבר פחות.
להקשיב יותר.

**
הנה מספר דוגמאות לשאלות פותחות*:

1. למה את מתכוונת ?
2. תוכל לומר עוד כמה מילים על העניין הזה ?
3. מה עולה לך כשאת שומעת את זה ?
4. איך כל הנושא הזה מרגיש לך ?
5. מה זאת אומרת… ?
6. את יכולה להרחיב קצת ?
7. אתה מוכן לשתף במחשבות שלך עכשיו ?
8. מה התחדש או התחדד לך בשיחה הזו ?
9. מה מטריד או מדאיג אותך בכל זה ?
10. מה מושך או מעניין אותך בכל זה ?
11. מה תופש את תשומת לבך בשיחה הזו ? למה ?

**
* הערה חשובה:
"שאלות פותחות" הן הזמנות לשיתוף, לחיבור ולהעמקת קשר.
אל תשתמש בהן אם אתה כבר יודע הכול או אם אתה בעיקר רוצה להשמיע.
אל תשתמשי בהן אם אין לך זמן, חשק, עניין או רצון להקשיב.

חיים מלאים. יום יום.

(**בתחתית מסר זה ישנה הזמנה לסדנאות תקשורת מקרבת למנהלות ומובילים**)

1.
התשובה שקיבלתי מרופאת המשפחה
לגבי נקודת החן שהסרתי לפני מספר שבועות.
הכול בסדר.
היא תקינה.
וגם האזור.
הרופאה עדכנה אותי בעשר שניות.
כמה מילים.
לא היו זיקוקין דינור.
תוצאות הבדיקה לא מפתיעות.
לא הייתי לחוץ.
הערכתי שזה המצב.

ועדיין…
באותן כמה מילים ועשר שניות
חיי היו יכולים לקבל מסלול אחר.
כמעט ושכחתי מזה
שכן כמה דקות אחרי כן,
כבר הייתי עסוק בדבר הבא.
חגיגה.

2.
משחק כדורגל השבוע.
הפסדנו וסיימנו את חלקנו בטורניר.
זה לא כיף.
מתסכל.
אני מעדיף לנצח.

אבל…
השבוע שיחקתי,
לראשונה מזה מספר שבועות,
משחק שלם.
הגוף החלים מהמתיחה בשריר
ואפשר לי לרוץ, לנוע, לשחק,
בחופשיות יחסית.
משהו שכל-כך היה חסר לי בחודש האחרון
ושהתגעגעתי אליו.
חגיגה.

3.
שתי סדנאות בכנס הקלפים של אלה ומירי השבוע.
ברגע שאחרי יצאתי לא הכי מרוצה.
קצת מאוכזב.
מעצמי, מהסדנה, מההתנהלות.
עלתה בי מחשבה שההשקעה הרבה לא בהכרח השתלמה.
התעוררו כמה סימני שאלה להמשך.

עד ש …
תשומת הלב עברה למשהו מיוחד שקרה הפעם:
ההצטרפות של בני לסדנאות וליום כולו –
ארגון החדר והשולחנות ביחד,
הציפייה לפני שכולם נכנסים,
ההנחיה המשותפת,
השיחות בינינו לפני, תוך כדי ואחרי.
האינטראקציה עם המשתתפים,
ההתלהבות, התרגשות, הגאווה.
שלו.
ושלי.
משהו שמעולם לא עשינו עד כה.
חגיגה.

4.
יציאה לתהליך משותף עם הנהלה של ארגון מסוים.
מפגש פתיחה שהתפתח ששונה ממה שדמיינתי.
תוך כדי הסשן שמתי לב למתח וללחץ.
לקושי של משהו להתקדם.
לחשש שאנשים יתאכזבו, יתנתקו.
יאבדו אמון.
בתהליך.
בי.

ואז…
לאחר המפגש לקחתי כמה רגעים עם עצמי
והתחלתי לראות :
את השותפות שנבנתה ומתפתחת
עם מנהל הארגון ועם מנהלת משאבי האנוש.
את המוכנות והאומץ להתמודד
עם אתגר מורכב, חי ומשמעותי.
את ההתלהבות והבהירות שזה "שדה"
שאני "משחק" בו וששם אני רוצה להמשיך.
את הגדילה והלמידה שנמצאת במקום הזה.
עבורי. ועבורם.
חגיגה. 

5.
השיחה
שבה שיתפנו במשהו שמעסיק אותנו
ושחי בנו כרגע.
שיחה "רגילה" של כמה דקות.

אלא ש…
היה באמת חשוב לנו לראות זה את זו
והצלחנו להקשיב.
ולכמה רגעים,
הצלחנו לצאת מהמרוץ,
היית אתי והייתי אתך,
ומשהו זז.
כשאני מצליח לעצור,
אני נזכר שוב ושוב,
איזו זכות זו עבורי שאנחנו חברים,
ושאנו מצליחים לייצר את זה בינינו
פעם ועוד פעם.
חגיגה.

*****
החגיגות הכי גדולות
שכמעט ופספסתי השבוע
היו הרגעים הללו ואחרים שדומים להם.
די טרגי בעיני שכל כך קל להחמיץ
חגיגות כה משמעותיות.

הפוסט היומי שכתבתי אתמול
"האתגר האמיתי של חצי הכוס"
מתייחס לזה מזווית נוספת.

באתר הבלוג היומי שלי
תמצאו פוסטים נוספים שנכתבו השבוע:
במבחן התוצאה, אני נאלצת לדחות את פגישתנו,
כשנפגשנו היום, 387 צעדים, ערך לא שקוף.

ניתן להירשם לבלוג בקישור הבא
ולקבל את הפוסט ישירות למייל
יום – יום, טרי טרי.
( אם אתם רשומים והפסקתם לקבל את המיילים,
בדקו בספריית ה spam שלכם… )

*****
במהלך חודש יוני אעביר 3 סדנאות תקשורת מקרבת
המיועדות למנהלות, מובילי שינוי, מנהיגות ויזמים
אשר תתמקדנה בעולם העבודה, פרויקטים והובלת שינוי.

– יום רביעי הקרוב 1/6 במושב מזור
– יום חמישי 9/6 באלון הגליל
– יום חמישי 23/6 בקיבוץ גת.

עד כה נרשמו לכל אחת מהסדנאות כעשרה משתתפות ומשתתפים.
נותרו מספר מקומות אחרונים בכל סדנה.

פרטים מלאים והרשמה בקישור הבא.

שתהיה שבת של שלום,
עם הרבה עצירות וחגיגות,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר.

אירוע שנתי של קבוצת מנהלים, מנהיגים ומובילים בתחומים שונים.
יומיים וחצי של דיונים, מפגשים ופעילויות.
מתחילים סבב סיכום בקבוצות קטנות.
הזמנה לכולם לקחת כמה רגעים שקטים ולבדוק:
"איך אני יוצא/ת מכאן?"

הסבב מתחיל.
התיחסויות שונות ומגוונות:
למידות משמעותיות.
אנשים שפגשתי.
בהירות שנוצרה לי.
כלי שאימצתי.
שאלות למחשבה.

ואז מגיע תורו:
הוא מנהל מערכת מורכבת.
שנה ראשונה בתפקיד משמעותי
וכבר עושה עבודה יוצאת דופן.

"קיוויתי שמישהו ישאל לשלומי.
עברתי שנה מאתגרת.
רציתי שמישהו פשוט יתעניין בי…יראה אותי…"

**
בני אדם.
מעבר לדרגה או לתפקיד.
כמהים לעצירה.
להורדת שריון.
לנשימה מרווחת.
להיראות.
להישמע.

שאלת "מה שלומך?" אותנטית וכנה חשובה לא פחות מדיון עומק, פעילות נטוורקינג, חשיבה אסטרטגית וכלים מעשיים.

חיים מלאים. יום יום.

שמעתי לראשונה את ארבע המנטרות הללו מטיך נהאת האן לפני כשנה.
משהו בפשטות ובאנרגיה שלהן ריגש אותי.

ארבע מנטרות ליחסים.
לחיבור בין בני אדם.
לדעתי מכל סוג שהוא.

מעט מילים.
הרבה עוצמה.

משפטים קצרים הדורשים אומץ וכוונה.
מילים המגבירות נוכחות ומחזקות קשר.

הנה ארבע המנטרות.
הרשיתי לעצמי לתרגם אותן בצורה חופשית לעברית:

1. יקירתי, אני כאן עבורך.
(נוכחות. פשוט להיות.)

2. יקירתי, אני יודע שאת כאן. ואני כל כך שמח שאת באמת כאן.
(הכרה בנוכחות של בן/בת הזוג).

כשמישהו סובל:

3. יקירתי, אני יודע שאת סובלת… זו הסיבה שאני כאן עבורך.
(נוכחות.
גם ואולי במיוחד כשמישהו סובל.
גם ואולי במיוחד אם מעורב בצורה כלשהי.)

4. יקירתי, אני סובל. אני מנסה לתרגל כמיטב יכולתי. אנא עזרי לי.
(המנטרה היותר מאתגרת לרובנו.
במיוחד כשאנו מאמינים שבן/בת הזוג הם הגורמים לסבל שלי.)

בוידאו הבא (שלוש דקות) תוכלו לצפות בטיך נהאת האן
מפרט על כל אחת מארבע המנטרות הללו.
בו גם תמצאו את המקור המדויק באנגלית.
קחו אויר…

**
לפני כחצי שעה סיימתי שיחת טלפון עם חבר שאני אוהב.
הוא עזב לפני מספר חודשים תפקיד מנכ"ל בחברה גדולה,
אחרי שמילא מספר תפקידים בכירים בארגונים שונים.
התקשרתי לברך על אירוע משפחתי משמח והשיחה התגלגלה לה.
החבר שלי עדכן אותי שהוא בחר כיוון חדש לקריירה שלו
ונכנס כשותף בחומוסיה ידועה בארץ.
לפני שהוא החליט ללכת על זה הוא ויתר על מספר הצעות מפתות.

כשהקשבתי לו יכולתי לראות מה כל כך מדויק עבורו בכיוון החדש:
– הפשטות של החומוס.
– ההזנה הבסיסית והאיכותית של אנשים ולבבות.
– החיבורים האנושיים והמקרבים סביב השולחן.
– נגישות המחיר לכולם (ומי שאין לו, דואגים לו…).
– עקרון "המספיק": לדעת מתי לעצור (כשנגמר הסיר ?). לוותר על מרוץ "העוד והיותר".
– Win Win אמיתי שבו כולם מרוויחים. אבל באמת.
– ושמחים.

**
יש מספר קווים מקבילים בעיני
בין המנטרות של טיך נהאת האן, החבר שלי והחומוסיה:
– פחות זה יותר.
– פשטות וצניעות.
– חיבור למהות. לעיקר.
– כוונה ונוכחות.
– אומץ. להגיד משפט. לעשות צעד. לבחור.

מה אתם אומרים… ?

חג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

ראתי איפשהו ציטוט של מישהו,
שלחלק מאנשים קל יותר להציל את העולם
מאשר להיות בקשר קרוב עם בנם או בתם.

אני מזמין אותך לאירוע שלי,
למרות שלא הכי מתחשק לי,
כי אני חושש שתפגעי אם לא אזמין אותך,
ואני מעדיף ללכת על בטוח.
אני מנחש שבעצם ההזמנה,
עולה משמעותית הסיכוי שתגידי לי "כן" ושתגיעי,
למרות שכנראה היית מעדיפה לא לקבל את ההזמנה
כי לא הכי מתחשק לך לבוא,
אבל את לא רוצה לפגוע בי
ומעדיפה ללכת על בטוח.

**
רציתי להגיד לך תודה על ההשקעה שלך בפרויקט האחרון
ולצ'פר אותך באיזשוהי מתנה נחמדה,
כי אני חושב שבאמת מגיע לך.
ואז חשבתי שאולי זה ייצר אצלך ציפייה שמעכשיו זה יהיה סטנדרט בכל פרויקט,
וגם.. מה יגידו אחרים שעבדו באותו פרויקט ולא קיבלו משהו כזה,
וגם… איך יגיבו אחרים שעבדו בפרויקטים דומים בעבר או שיעבדו בפרויקטים דומים בעתיד.
נראה לי שבסופו של דבר אוותר על זה
או שאתן לך ולכולם משהו סטנדרטי,
כדי שאף אחד לא ייפגע או יתאכזב וכדי שהעניינים לא יסתבכו יותר מדי.

**
מערכת היחסים בינינו חשובה לי,
אני מעריך אותך מאוד,
רוצה לדעת מה עובר עלייך עכשיו ואיפה המחשבות שלך.
אני חושש להגיד משהו שיפגע בך,
ולא רוצה להיכנס לטריטוריה שלך.
התעייפתי מללכת על ביצים,
לחשוב כל כך הרבה על מה לומר, איך לומר ומתי לומר.
נראה לי שפשוט אשמור על ריחוק בטוח ומכבד בינינו
ועל סטטוס קוו מוכר שאפשר להמשיך להתנהל אתו.

**
הלוואי הלוואי הלוואי שהייתי מוצא את הדרך,
לומר לך בכנות את מה שאני רוצה,
לדעת שתהיי מסוגלת להבין אותי,
לראות את המקום שאני מגיע ממנו,
ואז – להרגיש חופשיה ובטוחה,
להגיב בנוחות ובכנות עם מה שחשוב לך,
ובאיך שאת רואה את הדברים,
מבלי לחשב אינספור חישובים
שפוגעים גם בך וגם בי
ומרוקנים חיים משנינו.

חיים מלאים. יום יום.