ז' ניסן – 36% האחוזים הגבוהים שלך

על פי עיקרון פארטו,
ב 20% מהזמן שלנו אנחנו משיגים 80% מהתפוקה שלנו או מהדברים החשובים שלנו.
ב 80% מהזמן את כל יתר ה – 20% .
אם מסתכלים על 80% הנותרים ומפעילים עליהם שוב את עיקרון פארטו 80/20,
ב 20% “העליונים” שם משיגים שוב 80% מהתפוקה שנותרה.

כשמנרמלים את זה יוצא שב 16% (20% מתוך 80%)
משיגים 16% (80% מתוך 20%).
זאת אומרת שב 36% (20 + 16) משיגים 96% תפוקה (80 + 16).

בואו נמשיך.

ל- 20% “התחתונים” מתוך 80% המייצרים את התפוקה הנמוכה יותר (16% תחתונים מתוך ה 100%)
יש ערך שולי, אפסי או שלילי.
זאת אומרת שב 16% מהזמן שלנו אנחנו מייצרים תפוקה אפסית ואולי אפילו יוצרים נזק.

בואו נתרגם את זה למספרים ברורים:
בשבוע עבודה שבו 45 שעות עבודה (תשע שעות ביום X חמישה ימים).

"36% השעות הגבוהות" המייצרות את 96% מהתפוקה
תסתכמנה לקצת יותר מ 16 שעות עבודה שבועיות.

"16% השעות הנמוכות" המייצרות תפוקה זניחה, אפסית או שלילית
תסתכמנה לקצת יותר מ – 7 שעות עבודה שבועיות.
לשם הבהירות – שעות האוכל או ההפסקה אינן חלק מהשעות הללו
מכיון שלאוכל ולהפסקה יש ערך שהוא הרבה מעבר לזניח או שלילי.

נותרנו עם "48% שעות רגילות"
שאינן נכללות בקבוצת האיכות הגבוהה או בקבוצת האיכות הזניחה -שלילית.
48% אלו מתורגמים לכ 21.5 שעות שכנראה אחראיות ל 4% מהתפוקה שלנו.

*****

כמה משמעויות:

1. בשליש מהזמן שלנו (36%, כ- 16 שעות עבודה) אנחנו סוגרים 96% ממה שחשוב שיקרה בשבוע.

2. חלק מהזמן שלנו (16%, כ – 7 שעות) מוקדש לדברים שעדיף לא לעשות בכלל.
עצם העשייה לא מועילה ולפעמים אפילו מזיקה. אי-עשיית כלום באותן שעות כבר מהווה שיפור.

3. כמעט מחצית מזמן העבודה שלנו ( 48%, כ- 21.5 שעות)
מוקדשת לדברים שהערך המוסף שלהם מסוים,
לא גבוה במיוחד אך כנראה גם לא אפסי או שלילי.

4. יכול להיות שיש משהו מתסכל בכך שב 48% מהזמן שלנו אנו משיגים 4% מהתפוקה,
אך יש בזה גם משהו מאוד משחרר:
ראשית, לא יקרה כלום אם לא נהיה במיטבנו שם.
לא בכל רגע נתון חשוב שנהיה הכי חדים או אפקטיביים.
שנית, 48% אלו הם למעשה הצדקת החשיבות והלגיטמיציה לזמן איכותי
שבדרך כלל מקבל פחות תשומת לב:
מנוחה, משחק, למידה, שוטטות, ספורט, יצירה, חשיבה, מערכות יחסים, ניסוי וטעייה וכו'
(אלא אם כן כבר ספרנו אותו בקבוצת ה – 36%).

*****

תרגומים מעשיים:

1. זיהוי 20% השעות העליונות קריטי.
איפה, במי ובמה אתם הולכים להשקיע את אותן תשע שעות השבוע?
דאגו שהן תיכנסנה ליומן ושמרו עליהן היטב ! (המלצה: קחו לפחות אחת מתוך התשע לתכנון).

2. זיהוי 16% השעות הגבוהות (שמתחת לעליונות) חשוב מאוד.
למה ולמי אתם רוצים להקדיש את שבע השעות הללו?

3. 36% זה מספיק !
אפשר לעצור כאן. עוד או יותר זה לא בהכרח עדיף או יותר טוב.

4. הוצאה לפועל של שעה מתוך קבוצת ה 36% היא סיבה למסיבה.
לעצור ולחגוג.
הזיהוי חשוב אך העשייה היא זו שמקדמת את הדברים הכי חשובים לכם.

5. זיהוי 16% השעות התחתונות הוא קריטי.
היפטרו מהן מהר ככל האפשר.
פעולות ביטול / דחייה / שינוי השעות הללו יכול לייצר ערך מיידי בעצם אי עשייתן.
פחות זה יותר !

6. 48% השעות שנשארו מחזיקות את החופש והאיזון שלכם.
אפשר להתחיל לנשום ולהתרווח.
הדברים החשובים כבר מטופלים.
אפשר להפסיק את המירוץ, להישען אחורה, לחגוג, להנות, להירגע.
כל מה שיגיע מכאן הוא בונוס.

7. בחירות 48%-16%-36% (חשיבות גבוהה, חשיבות שלילית, חשיבות מסוימת)
הן מהבחירות היותר חשובות שתעשו השבוע.
בחירות עם הרבה כבוד.
לעצמכם ולאחרים.

8. כמו ענפי ספורט אחרים, בתחילה זה קשה, מאולץ ולא נוח.
אחרי זמן מה מתרגלים, מתישהו מתחילים להנות
ואז מגיע שלב שלא מבינים איך היה אפשר בלי זה.

9. באופן דומה ניתן להתבונן בשבוע מלא 24X7 ולזהות את השעות שבו:
(60 שעות בעלי חשיבות גבוהה,
27 שעות בעלי חשיבות שלילית,
80 שעות בעלי חשיבות מסוימת).

10. החשיבות וההשפעה של 48%-16%-36% בשבוע מלא רק עולה ומתגברת.
הן בגלל בגלל מספר השעות והן בגלל חשיבות התחומים (מעבר לעבודה…).

*****

כמה מילים אישיות:

תוך כדי השבוע התחושות שלי היו מעורבות:
חלק מהדברים נמרחים,
אחרים תקועים,
לכמה דברים שתכננתי לא הגעתי,
כמה קונפליקטים,
מצב הרוח משתנה ועוד.

ואז… כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף,
אני שם לב שהרבה אנרגיה הושקעה ב "36% הגבוהים" שלי:
חלק מ "ה 36%" שלי היו מתוכננים מראש,
אחרים התגלו וקיבלו מקום תוך כדי השבוע.
בין היתר היו שם:
כמה אינטראקציות אישיות (לפעמים בנות 5 דקות),
תשומת לב והקשבה לנושא חשוב,
עצירה לעיכול, למחשבה ולתכנון,
זמן שקט,
נוכחות עם אנשים מסוימים,
צפייה במשחק כדורגל,
התמודדות עם קושי,
סגירת עסקה,
צעדים בתוך פרויקט מורכב ועוד.

כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף מנקודת מבט של 36%,
אני שם לב שאנרגייה משמעותית הושקעה במקומות חשובים.
ולמרות שלא לכל דבר היתה שורה תחתונה,
לא כל דבר ניתן למדידה ולכימות,
לא כל דבר שנעשה היה בשיא האפקטיביות,
או לשביעות רצוני המלאה.

למרות כל זאת…
יש משהו מרגיע, משמח ומחזק,
בידיעה ששיחקתי במגרש של ה 36% שלי השבוע.
כשאני רואה שלצדי היו שם עוד חברים ושותפים,
יש בזה משהו מרגש וממלא.
הכרת תודה גדולה.

חיים מלאים. יום יום.

ו' ניסן – אפשרויות ודחייה בעולם החדש

לפני כמה שנים,
נולדנו במקום מסוים, למעמד מסוים, לפעמים אפילו למקצוע מסוים
והיו לנו הרבה פחות אפשרויות.
פעמים רבות, גם כשהיתה לנו בחירה, היא היתה בין מספר מצומצם של אפשרויות,
ובנקודות זמן מסוימות.

*
היום, בעולם החדש והמחובר,
הרבה מאוד אפשרויות זמינות עבורנו כמעט בכל רגע נתון.
המוח שלנו לא משתנה בקצב שבו העולם משתנה
ולצד ההיבטים החיוביים של התופעה,
ישנן לפחות שתי תופעות לוואי פחות נעימות:
1. הצפה – עומס גדול על מערכת העצבים והמוח שלנו. אינסוף אפשרויות המייצרות בלבול וחוסר וודאות.
2. שיתוק – חשש לבחור במשהו מסוים כשבכל רגע אנו אולי מפסידים משהו טוב יותר.

**
לפני כמה שנים,
נולדנו בשבט מסוים, בכפר או בעיר מסוימים, בסביבה חברתית מוגבלת.
מספר האנשים שבאנו איתם במגע וקיימנו איתם קשרים היה מצומצם.
לדחייה חברתית היו משמעויות קשות, עד כדי קטלניות.
(נידוי מהשבט הוא גזר דין מוות מכיוון שלא ניתן לשרוד לבד).
*

כיום, בעולם החדש והמחובר,
אנו חלק מעשרות או מאות קבוצות פיזיות ווירטאוליות,
ומקיימים קשרים חברתיים שונים עם המוני אנשים בכל יום.
עקב ריבוי האינטראקציות עם מגוון גדול מאוד של בני אדם,
כנראה שנקבל הרבה יותר דחיות כאלו ואחרות.
למרות שברוב המקרים, לדחייה לא תהיינה השלכות הישרדותיות,
היא יכולה להפעיל במוחנו "כפתורי אזעקה הישרדותיים" עתיקים
ולעורר תגובה חזקה, לפעמים לא פרופורציונית לדחייה.

**
בחירה בין אפשרויות והתמודדות עם דחייה,
הן שתי מיומנויות חשובות,
שאנו פוגשים כמעט בכל יום,
ואשר מעוררות את המתח שבתוכנו (במוחנו ובגופנו) שבין העולם הישן לעולם החדש.

חיים מלאים. יום יום.

ה' ניסן – סוד ההצלחה המיידית

איך מנהלים שיחה משמעותית בנושא טעון כשיש רק עשר דקות ?

איך עולים מרמה של שלוש יחידות מתמטיקה לרמה של חמש יחידות בשבוע אינטנסיבי אחד ?

איך מייצרים אסטרטגיה מנצחת וברורה ביום מרוכז ?

איך משקמים אמון בפגישה אפקטיבית אחת ?

איך פותרים בעייה מורכבת בצורה פשוטה ומהירה ?

איך נכנסים לכושר גופני מצוין באימון של עשרים דקות שבועיות ?

איך מתקתקים הריון בריא בשלושה חודשים במקום בתשעה ?

איך מצליחים באותו זמן להיות גם בעבודה, גם עם הילדים וגם עם ארוחת הערב ?

איך מגיעים להצלחה פנומנלית בן לילה ?

איך מבריאים בתוך יומיים ממחלת הנשיקה ?

איך עושים אינטגרציה בריאה וחלקה לארגון שבו 50% עובדים חדשים ?

איך מפתחים מיומנות חשובה בסדנה חד פעמית ?

**
דברים מסוימים צריכים את הזמן ואת תשומת הלב שלהם.
חשיבה אופטימית וחיובית יכולה לסייע.
חשיבה אופטימית וחיובית מדי יכולה להיות מסוכנת.
לא לכל דבר יש פתרון קל, ברור, פשוט ומיידי.
בחירה היא היבט קריטי של לקיחת אחריות.
תיאום ציפיות עם אחרים הוא חשוב.
תיאום ציפיות עם עצמך הוא הכרחי.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ט אדר ב' – כשראיתי שנפגעת …

כשראיתי שנפגעת ממשהו שאמרו לך
ושאתה לוקח את זה יותר "קשה"
ממה שחשבתי שאתה צריך לקחת את זה,
שוב התבלבלתי…

**
ניסיתי להסביר לך למה זה לא כזה נורא כדי שתתרגש מזה פחות.
ניסיתי לגרום לך לשנות את התגובה שלך כי חשבתי שהיא מוגזמת.
ניסיתי להסב את תשומת לבך למשהו אחר וקיוויתי שתשכח.
ניסיתי לחנך אותך כדי שתלמד מזה לעתיד.
ניסיתי לספר לך בדיחות וממש רציתי שתתחיל לצחוק.
ניסיתי ללמד אותך מניסיוני והתחלתי לספר לך על עצמי.
ניסיתי לעזוב אותך לבד והתאכזבתי שאחרי כמה דקות לא השתנה כלום.

**
בכל הניסיונות הללו לא ממש ראיתי אותך.
לא באמת הייתי אתך.
ברמה מסוימת לא כיבדתי את המקום שלך.
אולי אפילו לא סמכתי עליך שתתמודד עם זה.

**
כ"שתפסתי" את עצמי ב"בור" הזה,
כבר היית במיטה והתקשית להירדם.
שאלתי אותך אם תרצה שפשוט אהיה לידך
ולשמחתי אמרת "כן".
קיבלתי הזדמנות נוספת…
הפעם, פשוט ישבתי לידך ונתנו ידיים.
בלי דיבורים…
הייתי אתך,
הקשבתי לנשימות שלך
והזרמתי לך אהבה.

**
ברגעים שאני פחות מבולבל,
החיים יותר פשוטים.
והרבה יותר מלאים.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ג אדר ב' – המשפט המדויק שיפתור את הקונפליקט

המשפט המדויק שיפתור את הקונפליקט… לא תמיד קיים.
התכנית המתאימה שתנטרל את הבעיה… לא תמיד קיימת.
הפעולה הנכונה שתשנה את המצב… לא תמיד קיימת.

**
במצבים מסוימים,
אין משפט אחד, תכנית אחת או פעולה אחת שיסדרו הכול.
ולמרות זאת אנחנו ממשיכים לחפש אותם.
מקווים למצוא.
שוכחים שזו עבודה יום – יומית.
בתוכנו ועם העולם.
מתאכזבים, נבהלים, מתייאשים כששוב זה לא מצליח.

חיים מלאים. יום יום.

י"ח אדר ב' – להוריד את השריון

כשאני מוריד את השריון שלי,
נפתח וחושף את עצמי בפניך,
אני מקווה שלא תיבהל,
שלא תשפטי אותי,
שתחכה עם העצות שלך עד שאבקש
ושלא תנסי לפתור לי את כל הבעיות.

**
אל תדאג.
אני יכול לדאוג לעצמי.
איני מצפה שתסחוב את זה במקומי.

את יכולה להירגע.
זה עניין שלי.
אני בסה"כ משתף אותך ומקווה שתהיי נוכחת ותקשיבי לי…..

**
לא פשוט לי להוריד את השריון לידך ולשתף אותך.
הרבה יותר קל להישאר עם השריון עלי ולהעמיד פנים.
לשחק את המשחק שכולם משחקים.

**
אני רוצה להוריד את השריון בנוכחותך כי בא לי שתראי אותי. כמו שאני.
אני מקווה שתורידי גם את את השריון שלך לידי. כדי שאני אראה אותך.
נעצור לכמה דקות,
ניגע לרגע בחגיגות, בפחדים, בבלבול, בחוסר האונים, בכאבים ובשמחות,
ננשום…
ונמשיך הלאה…
עם השריון עלינו.

אחרי הכול, לא בכל מקום אני מרשה לעצמי להוריד אותו.
מעטים האנשים שארגיש נוח לעשות את זה בנוכחותם.

חיים מלאים. יום יום.

י"ז אדר ב' – כוונה מלאה

הנפה אחת מדויקת ומלאת כוונה תספיק ליד הלוחם לשבור 10 לוחות עץ.
שיחה אחת אותנטית ומלאת כוונה תחזק את האמון ותוביל לשיתוף פעולה.
רגע אחד מודע, ערני ומלא כוונה יציל חיים ויחסוך הרבה כאב וצער.
מחווה אחת נדיבה ומלאת כוונה תקצר את המרחק ותבנה את מערכת היחסים.
מפגש אחד קשוב ומלא כוונה יכול להביא לריפוי פלאי ולהתקדמות שקשה להסביר.

**
כמה שיחות, רגעים, מחוות ומפגשים מלאי כוונה יצרת היום?

**
יכול להיות שעומס היתר, המחסור בזמן והמרדף האינסופי הם בסך הכול אשליות?
בחירות אישיות הנובעות מבלבול ומחוסר בהירות ?

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו אדר ב' – שיעור על מנהיגות, הורות וכוח

"לנצח אהיה אסיר-תודה לילדיי,
על שחינכו אותי באשר למגבלות המטרה של לגרום לאנשים אחרים לעשות מה שאנחנו רוצים.
הם לימדו אותי, קודם כל, שאני לא יכול להכריח אותם לעשות מה שאני רוצה.
לא יכולתי לגרום להם לעשות שום דבר.
לא יכולתי לגרום להם להחזיר צעצוע בחזרה לקופסה.
לא יכולתי לגרום להם לסדר את המיטה.
לא יכולתי לגרום להם לאכול.
כן, זה היה שיעור מעורר ענווה כהורה,
ללמוד על חוסר האונים שלי,
כי איפה שהוא הכנסתי לי לראש,
שתפקידו של הורה הוא לגרום לילד שלו להתנהג כמו שצריך.
והנה הילדים הצעירים האלה מלמדים אותי את השיעור מעורר- הענווה הזה,
שאני לא יכול לגרום להם לעשות דבר.
כל מה שיכולתי לעשות הוא לגרום להם להצטער על שהם לא עשו זאת.

וכל פעם שהייתי טיפש מספיק כדי לעשות זאת,
כלומר, לגרום להם להצטער שהם לא עשו מה שביקשתי,
הם לימדו אותי שיעור שני על הורות וכוח,
שהתגלה כבעל ערך רב בשבילי על- פני השנים.
והשיעור הזה היה,
שבכל פעם שגרמתי להם להצטער על שהם לא עשו משהו,
הם גרמו לי להצטער על שגרמתי להם להצטער שהם לא עשו משהו.
אלימות מולידה אלימות.

הם לימדו אותי,
שכל שימוש בכפייה מצדי יגרום באופן עקבי להתנגדות מצדם,
מה שיכול להוביל לכך,
שבקשר בינינו תהיה איכות של יריבות.
אני לא רוצה שיהיה לי קשר כזה עם אף אדם,
אבל במיוחד לא עם הילדים שלי,
האנשים האלה, שאני הכי קרוב אליהם ולוקח עליהם אחריות.
אז הילדים שלי הם בני- האדם האחרונים
שאני רוצה להיכנס אתם למשחקי הכפייה האלו,
שעונשים הם חלק בלתי נפרד מהם. "

**

הציטוט נלקח מתוך הספרון "לגדל ילדים בחמלה"
שנכתב ע"י ד"ר מרשאל רוזנברג, יוצר גישת התקשורת המקרבת
וניתן לרכישה דרך עידן מלמד באתר הבא.

*****

בדומה להורות, אני מאמין שכדאי גם למנהיגות, ניהול והובלה
להתבסס יותר על קשר, אמון, בחירה ודיאלוג ופחות על עונשים, משחקי כוח, כפייה, פחד וצייתנות.

ביום חמישי הקרוב 31/3 אנחה ברמת השרון מפגש ייחודי וחד פעמי של תקשורת מקרבת למנהלות/ים ולמובילים/ות.
המפגש יתמקד בחיבור שבין תקשורת מקרבת להובלה, ניהול ומנהיגות בארגונים, פרויקטים ומיזמים וכיצד ניתן לשלב ביניהם.
תקשורת מקרבת מהווה נדבך משמעותי ומרכזי בתהליך ההכשרה והפיתוח של מאות מנהלות ומנהלים שאני מלווה ומנחה בשנים האחרונות.

המפגש יכלול:
– הצגת גישת התקשורת המקרבת ומספר עקרונות מרכזיים מתוכה בדגש על הובלה וניהול.
– דוגמאות אמיתיות (Case Studies ) לשימוש בתקשורת מקרבת מתוך מגוון פרויקטים וארגונים.
– הדגמות Real Time לדילמות ואתגרים שיעלו ממשתתפי המפגש.
– שאלות ותשובות.
– שתייה וכיבוד קל.

המפגש ייערך בחצר של ניר באווירה חמה וביתית.
מספר המקומות מוגבל.
פרטים נוספים והרשמה בקישור הבא.

שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.

יד' אדר ב' – אם הייתי במקום שלך..

אם הייתי במקום שלך, חווה את מה שאתה חווה ומאמין במה שאתה מאמין,
כנראה שהייתי עושה בדיוק את מה שאתה עושה.

אם הייתי במצב שלך והיו לי את אותם המשאבים הזמינים לך כרגע,
סביר להניח שהייתי נוהג בדיוק כמוך.

יש בי כבוד לך ולמציאות שאת חיה בה כרגע.

אני מבין שהעולם שלך והעולם שלי שונים מאוד.

יש בי הכרה למרחק בינינו ולמורכבות של הסיטואציה.

כשאני שופט אותך, ברור לי שאני שופט מתוך הסיפור שלי, איזושהי דמות מדומיינת שאני מזהה כ"אתה".

**
כמה דברים שאני יכול לעשות עכשיו:

1. לראות אותך קצת יותר כמו שאתה וקצת פחות כמו הסיפור שלי.

2. לבדוק ולעדכן את האמונות שלי, נקודת המבט שלי והמשאבים שלי.

3. לנסות להשפיע על האמונות שלך, נקודת המבט שלך והמשאבים שלך.

4. לפעול מתוך כבוד כדי למנוע נזק או סכנה עבורך ועבורי ( ולא כדי להעניש, לנקום, לחנך או להוכיח כמה אני טוב/חכם/צודק/עליון ואתה רע/טיפש/טועה/נחות).

5. לפעול ממקום של ענווה כדי לנסות לתרום ולשרת את שנינו ואת המצב ( ולא מתוך תחושת הצלת העולם, חשיבות יתר, התנשאות, עליונות או וודאות מוחלטת).

חיים מלאים. יום יום.

יא' אדר ב' – אי הבנה

זה קרה.
לא יודע מה היה לי בראש.
בדיעבד זה נראה לי לא הגיוני.
אני אפילו לא מבין איך יכולתי לחשוב בצורה הזו באותה סיטואציה.
אבל כך חשבתי.
ולכן זה מה שעשיתי.

**
אני מתנצל.
אני יודע ששילמת מחיר כלשהו.
אולי גם נפגעת.
חשוב לי שתדע זה לא נבע מחוסר איכפתיות כלפיך
ובטח שלא היתה לי כוונה רעה.
כנראה שזה נבע מחוסר נוכחות שלי.
הראש שלי לא היה לגמרי שם.

**
למרות שזה לא דבר גדול או עניין מהותי,
הלוואי והיה אפשר להחזיר את זה אחורה.
אבל אי אפשר.
זה קרה.
ועכשיו – זה מה שאני מתכוון לעשות עם זה …

חיים מלאים. יום יום.