שיחה משמעותית

מה שלומך…?
איך היה לך המפגש הזה?
איך היתה לך השנה הזו?
איך אתה רואה את הסיטואציה הזו?
מה את חושבת על הפרויקט הזה?
האם מתאים לך לשתף מה עובר עלייך כרגע?
מה הכי מעסיק אותך מכל מה שנגענו בו?
מה הנקודות המרכזיות לדעתך בסיפור הזה?

אלו הן מספר דוגמאות ל"בקשות דיאלוגיות".
שאלות שמטרתן לייצר קשר ולפתח שיחה.

**
ארגונים ומנהלים מחפשים לפתח את יכולתם ואת המיומנות שלהם
לקיים שיחות משמעותיות עם עובדים.
זה לא "מדע טילים".
אין סודות ונוסחאות שטרם נחשפו.

**
ארבעה כללים בסיסייים לשיחה משמעותית:

1. שיהיה אכפת לך באמת.
בלי העמדת פנים או משחק בכאילו.
"גלאי הבולשיט" של בני אדם רגישים.

2. יותר להקשיב, פחות לדבר.
פחות לכוון, להטיף, להסביר, להצדיק, לשכנע או לחנך.
להקשיב. בסקרנות. באמפטיה. לנסות להבין.

3. לכבד את האדם שמולך ואת הרצון שלו.
את החשק או את אי החשק שלו לדיאלוג כרגע.
אמון ומערכת יחסים נבנים לאורך זמן. אין קיצורי דרך.

4. זמן.
יש דברים שלא ניתן לעשות בשתי דקות.
לפעמים גם לא בחמש או בעשר.

חיים מלאים. היום.

ג' אלול – לְמַה את מחוייבת?

לְמַה את מחויבת כרגע?
את תמיד מחוייבת למשהו.
תמיד.
בכל רגע נתון.
זה יכול להשתנות מרגע לרגע, או להישאר קבוע לאורך זמן.
כך או כך, את תמיד מחויבת למשהו.

**
לְמַה אתה מחויב היום … ?
לקריירה? למשפחה? לחברים? לכסף?
לניצחון? לביטוי עצמי? להנאה? לכבוד?
לאמת? להרמוניה? לצדק? לביטחון?
לאיזון? לעמידה במילה שלך? ללמידה?

**
גם כשאתה מתחיל ומפסיק אתה מחויב.
גם כשאת לא עקבית או לא מתמידה את מחויבת.
אולי לנוחות. אולי לחופש. אולי לעצמאות.
אולי למשהו אחר…

**
אנחנו תמיד מחויבים למשהו.
האם אתם מבינים לְמַה אתם מחויבים היום…?
האם מתאים לכם להמשיך להיות מחויבים לזה…?

חיים מלאים. יום יום.

יד' אב – אפשר

אפשר להתנתק מדי פעם מהטכנולוגיה.
(לא חייבים להיות מחוברים לכל דבר כל הזמן).

ניתן להעניק תשומת לב מלאה למי שאיתנו באינטראקציה.
(……. מ – ל – א – ה ……. )

מותר לסגור לעצמנו זמן אישי נטול–הפרעות.
(לחשיבה, יצירה, משחק, עבודה, מנוחה…).

מומלץ לעשות שימוש מתאים במכשירים ובכלים השונים.
(במקום שהם יעשו שימוש בנו).

**
כמו דברים רבים אחרים, זה לגמרי אפשרי.
כמו דברים רבים אחרים, בכדי שזה יקרה צריך לבחור ולעשות.
כמו דברים רבים אחרים, זה לא תמיד פשוט

**
ההשראה לפוסט הגיעה מהמאמר של לינדה סטון על "תשומת לב חלקית מתמשכת".
שאליו הגעתי בזכות המאמר של נירית כהן על "הרעב לזמן".

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז אייר – אני נאלצת לדחות את פגישתנו

הודעה שקיבלתי הבוקר:
"אני נאלצת לדחות את פגישתנו בגלל …. "

לא נכון.

יכול להיות שאת:
בוחרת לדחות את פגישתנו,
או
רוצה לדחות את פגישתנו,
או
מעדיפה להקדיש את הזמן למשהו אחר.

גם אם מאמינה
שאת נאלצת / מוכרחה / חייבת / צריכה לדחות את פגישתנו
ושאין לך אפשרות אחרת,
זה לא המצב.

אל תתחבאי מאחורי תירוץ של חוסר ברירה.
אף אחד לא מכריח אותך.
זו הבחירה שלך.
תמיד.

וזה בסדר.

מעבר מחשיבת נאלץ-צריך-חייב-מוכרח
לחשיבת רוצה-בוחר-מעדיף משנה חיים.

חיים מלאים. יום יום.

יג' אדר א' – זו הבחירה שלך. או הבריחה שלך.

זו הבחירה שלך האם לעשות את זה או לא.
זו הבחירה שלך האם להשמיע את קולך או לשתוק.
זו הבחירה שלך האם לנסות או לוותר.
זו הבחירה שלך האם להגיע או להיעדר.
זו הבחירה שלך האם לנוע הלאה או להישאר.

**
זו הבחירה שלך.
הבחירה המלאה שלך.
רק שלך.
כן, יש לך ברירה…
לא, את לא חייבת…

**
זו הבחירה שלך. או הבריחה שלך.
ותר על אנרגיית המסכנות הקורבנית של "צריך-חייב-מוכרח".
התחברי לאנרגיית העוצמה של "בוחרת-רוצה-מחליטה".

**
קחי על זה אחריות.
הבן שזו 100% הבחירה שלך.
הפסיקי להאשים אחרים במצבך.
הכר בכך שלבחירה הזו יש השפעה ומשמעויות. קח אחריות גם עליהם.

**
קצת פחות דרמה.
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר אחריות.
קצת יותר חופש.
הרבה יותר שקט.
הרבה יותר שמחה.

חיים מלאים. יום יום.

י' אדר א' – 12 הרהורי יום הולדת על תקשורת ויחסים

** פוסט זה פורסם גם באתר תקשורת מקרבת לחיים מלאים **

1. הברכות הכי נוגעות, משמעותיות ומרגשות הן הברכות האישיות והקונקרטיות.
"מזל טוב !", "אושר ועושר", "רק בריאות" נכנסות פחות עמוק מכמה מילים שמגיעות עם תשומת לב אישית.

2. "מזל טוב !", "אושר ועושר", "רק בריאות" ודומיהן אינן ברכות לא ראויות.
אין שום דבר בעייתי או לא מספיק שווה במי שבחר לברך בהן ובדרך שהוא בחר.
חלק מהברכות הללו הגיעו מחברי וחברותי הקרובים והאהובים ביותר.

3. ברכה כתובה מאפשרת לחזור אליה בשנית ולקרוא אותה שוב ושוב.
מעבר לברכה המיידית זו מזכרת חשובה, יקרה ובעלת ערך.

4. הכוונה שממנה מגיעה הברכה חשובה ומורגשת לא פחות מהמילים.
ברכת יום הולדת המגיעה מתוך נימוס שמטרתה להיות בסדר ולצאת ידי חובה מרגישה שונה מברכה מלאת כוונה.

5. לפעמים מביך לקבל ברכת יום הולדת, במיוחד כשמישהו משתף בעד כמה אתה, העשייה שלך והקשר ביניכם משמעותי עבורו.
כדאי לתת לזה לחלחל פנימה ולהיכנס עמוק. למרות שזה מביך. גם אם הנטייה היא להקטין את זה ולעבור הלאה.

6. כשהטלפון מצלצל וההודעה נשלחת, מומלץ לבדוק עד כמה מתחשק לענות באותו רגע.
אם עונים מתוך תחושת חובה, אי נעימות או נימוס זה מפספס משהו. "יש אישור" לא לענות באותו רגע או להחזיר הודעה רק יותר מאוחר.
במקרה המסוים שלי, חברי יודעים שביום הזה אני זמין פחות מביום אחר. הם מבינים, צוחקים ולא לוקחים את זה אישית.

7. השנה התחשק לי לענות לברכות בסגנון הדומה לסגנון האיחול:
"מזל טוב !" זכה ל- "תודה !". "יום הולדת שמח רוני !" זכה ל- "תודה רבה יעל !"
ברכות והודעות מושקעות ואישיות קיבלו תשומת לב מושקעת ואישית. יחס מייצר יחס.

8. התלות שלנו בטכנולוגיה הולכת וגוברת.
פעם היינו זוכרים או רושמים לעצמנו מספרי טלפון ותאריכים חשובים. לוקחים עליהם אחריות.
היום אנו סומכים על פייסבוק ומערכות אחרות שיעשו את זה עבורינו.

9. יום הולדת זה יום מיוחד. יום של עצירה, יום של חגיגה.
יום של להיות במרכז, להתפנק, לקבל, להרשות לעצמנו.

10. יום הולדת זה בסך הכול עוד יום.
לא חשוב יותר ולא חשוב פחות מכל יום אחר.
כל יום יכול להיות (כבר?) יום מיוחד.

11. חגיגה כזו או מסיבה אחרת. מי שכח, מי זכר ומה נאמר.
עזבו אתכם מהדרמה, הסיפורים והסרטים.
כל זה חסר משמעות לחלוטין.

12. אני אדם עשיר ובר מזל.
מוקף בשפע עצום של משפחה, חברים, מכרים, משאבים ואפשרויות.
לפעמים, בגלל ריבוי רעשים, קשה לראות את הדברים הכי חשובים והכי ברורים.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ה טבת – מחויבות. רצון. משאלה.

השבוע שוטטתי לי שוב להנאתי באמזון.
עברתי על מספר ספרים.

שלושה מהם נראו לי מעניינים והכנסתי אותם ל wish list שלי (רשימת המשאלות).
שניים נוספים שסקרנו אותי (למרות שלא הייתי בטוח לגביהם) זכו להיכנס גם הם לאותה רשימה.

מתוך חמשת הספרים הללו, העברתי שניים בלבד ל"עגלת הקניות" שלי.
השניים הללו יותר רלוונטיים וחשובים עבורי כרגע. אני רוצה להתמקד בהם.

כמה דקות מאוחר יותר יצאתי מהאתר בלי אף ספר.
לא עברתי דרך הקופה ולא סלקתי את כרטיס האשראי שלי.

**
משאלה, רצון ומחוייבות הם שלושה דברים שונים.

משאלה:
"הלוואי והספרים שב – Wish list יפלו עלי מהשמיים ויגיעו אלי איכשהו.
זה יהיה כל כך נחמד."

רצון:
"הספרים בעגלת הקניות רלוונטיים וחשובים.
אני באמת מאמין שהם יסייעו לי ויהיו בעלי ערך עבורי."

מחויבות:
"אני מוכן לשלם את המחיר (במקרה הזה כסף) עבור ספרים מסוימים."
בלי המוכנות הזו ובלי הצעד האקטיבי (סליקת כרטיס) זה לא יקרה.
(במקרה של קניית ספר, עצם הרכישה לא מבטיחה את קריאתו או קבלת ערך ממנו)

**
המלצה: היום ו/או השבוע ו/או בפרויקט ו/או השנה ו/או ….
הגדירו לעצמכם בבהירות: למה אתם מחויבים, מה אתם רוצים ומה המשאלות שלכם.
מה שיישאר רק ב"רשימת המשאלות" או ב"עגלת הקניות" כנראה לא יקרה.

חיים מלאים. יום יום.

י' כסלו – מה אתה לוקח מכאן?

בשבוע הבא אקיים סדנת יום לכתשעים מנהלים בדרגים שונים של חברה מסוימת.
לקראת סיום, בחמש עשרה הדקות האחרונות של המפגש,
יקבלו כל משתתפי ומשתתפות המפגש פתק קטן ויתבקשו לכתוב לעצמם תשובה לשאלה הבאה:

"מה הדבר או שני הדברים (כלי, תובנה, שאלה וכו') שאת/ה לוקח/ת לעצמך מהיום?"

סביר להניח שיותר מ- 50% מהם יתעלמו מההזמנה, יעבירו את הדקות האחרונות ויחכו שהסדנה תסתיים.

30%-40% ישרבטו משהו על הפתק.
כי הם ממושמעים וכי חשוב להם להיות "בסדר" עם מארגני הסדנה.

10%-20% יזקקו ויחדדו לעצמם 1-3 נקודות מפתח מרכזיות עבורם מיום העיון.
תובנה אישית, כלי מקצועי, למידה משמעותית וכו'.
ייתכן שהם ימשיכו לחשוב על כך בדרכם הביתה ובאותו ערב.

כ 3% או פחות יקחו את נקודות המפתח שלהם וינסו להטמיע אותן בשטח.
ליישם כבר למחרת בבוקר או עוד באותו שבוע.

*****
כשנכנסים בבוקר לחדר, תוך כדי היום ואפילו בסופו,
אין באמת יכולת לצפות מי מהמשתתפים יהיו בקבוצת ה 10-20% ומי בקבוצת ה 3%.
לכולם יש את חופש הבחירה, האפשרות והיכולת.
למעטים יש את הכוונה, הרצון והמשמעת.

בריצה למרחקים ארוכים,
הכוונה, הרצון והמשמעת ללמוד וליישם יוצרת הבדל עצום לאורך זמן.
הרבה יותר מתנאי הפתיחה, מהמזל ומגורמים נוספים.

למידה יכולה להתרחש בכל יום, בכל מצב ובכל מקום.
אין צורך לחכות לסדנה רשמית או להזמנה של מנחה כדי לסמן לעצמנו מה אנו לוקחים מכאן.

עצירה של כמה דקות להתבוננות ולמידה,
בגמר פגישה, לאחר פעילות, או בסופו של יום,
תהיה כנראה אחת ההשקעות היותר משתלמות שלך בעצמך. לעצמך.

תרבות של למידה משמעותית ויומיומית בארגון או בחברה,
בשונה מתרבות של אשמה וענישה,
יכולה להפוך ליתרון מקצועי, אסטרטגי ותחרותי מהמעלה הראשונה.

חיים מלאים. יום יום.