תגית: שינוי

אין לי מושג.

אין לי מושג מה עובר עליך עכשיו.
אין לי מושג מה לקחת מהיום.
אין לי מושג אם ועד כמה זה ישפיע.
אין לי מושג מה זה יעורר.
אין לי מושג איך זה יתפתח ולאן זה הולך.
אין לי מושג אם זה משנה.
אין לי מושג.
גם כשאני חושב שיש לי.
אין לי וכנראה גם לא יהיה לי.

**
אין לי מושג, כמו שלמי שיצר את זה אין מושג.
אין לו מושג מי אני.
אין לו מושג מה עשיתי היום.
ובשנים עשר השנים האחרונות.
הוא אפילו לא מכיר אותי.

**
תודה לך על מה שיצרת ועל ההשפעה של זה על חיי.
תודה לכם על הנוכחות שלכם בחיי היום.
בזכותך ובזכותכם יכולתי לעשות את העבודה שלי היום.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

יכול להיות שמחר במהלך היום
חיים של כמה אנשים ישתנו
כמו שהחיים שלי השתנו
ביום דומה לפני כמה שנים.

ויכול להיות גם שלא.

חיים מלאים. היום.

במערכות האילוף
ל"מספיק" יצא שם רע.
משהו שעובר בקושי,
מגרד את ה"לא מספיק"
ורחוק מאוד מה"טוב מאוד" וה"מצוין".

שנים רבות של שטיפת מוח
ל"כמה שיותר" ול"עוד"
מעצבות חיים ויוצרות מציאות בדרך מסוימת.

על פי תפישות ואמונות מסוימות
"מספיק" מוביל לוויתור עצמי, לבינוניות ולחוסר-התפתחות.
על פי תפישות ואמונות אחרות
"מספיק" מוביל לבחירה, לאחריות, לחופש, להכרת תודה, לבריאות ולמצוינות.

**
אולי "מספיק" באמת מספיק?
לא יותר מדי ולא פחות מדי.
בדיוק במידה המתאימה…

מספיק בציונים
מספיק בכסף
מספיק בצרכנות
מספיק בתזונה
מספיק בבריאות
מספיק במערכות יחסים
מספיק בשינה
מספיק בעבודה
מספיק בלמידה

מספיק.

חיים מלאים. היום.

" הנחש החלקלק והזוחל הוא כלי לימוד בזכות השלת עורו החיצוני לעיתים קרובות.
אפשר להשיג מעט בחיים, אם מה שאתה מאמין בו בגיל שבע
הוא עדיין מה שאתה מאמין בו בגיל שלושים ושבע.
אתה חייב להשיל מעצמך רעיונות ישנים, הרגלים, דעות ולעתים חברים.
הצורך בוויתור על דברים הוא לעיתים שיעור אנושי קשה מאוד.
הנחש אינו מפסיד או מרוויח בהשלת עורו הישן.
הוא פשוט צריך לעשות זאת.
דברים חדשים אינם יכולים להגיע כאשר אין מקום פנוי. "

– מתוך "מסר האנשים האמיתיים", מאת מרלו מורגאן

**
בין להאמין במשהו ללהפסיק להאמין באותו משהו יש מרחב.
זה פחות עניין דיכוטומי של שחור או לבן ויותר תהליך מתמשך ומתפתח.

יש דברים שאנו מאמינים בהם ושאנו מודעים לכך שאנו מאמינים בהם.
יש דברים שאיננו מאמינים בהם ושאנו מודעים לכך שאיננו מאמינים בהם.
כמו למשל אלוהים.
אני מאמין באלוהים ומודע לכך או שאיני מאמין בו ומודע לכך.
או תואר שני.
אני מאמין בתואר שני או לא מאמין בתואר שני ובחשיבות שלו לחיי.
בין אם אני מאמין בו ובין אם לא,
אני מודע לכך שזו מחשבה או תפישה שאני יכול לבחור בה או לא.
במקום שיש יותר מודעות, יש יותר אפשרות לבחירה.

**

יש דברים שאנו מאמינים בהם ואיננו מודעים לכך שאנו מאמינים בהם.
אנו פשוט מקבלים אותם כמובנים מאליהם ומניחים שהם חלק טבעי מהעולם.
או שאנו מאמינים שככה זה ושאין מה לעשות.
כמו למשל המערכת הבנקאית.
או כסף.
או משכנתא.
או נישואים.
או בית ספר.
או חברה עסקית.
או תלוש שכר.
או מדינה.
או ההכרח באכילת בשר.
או שלושה מוצרי חלב ביום.
או עבדות.
או סחר בבני אדם.

**

המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא שכולם רעיונות אנושיים שנוצרו מתישהו על ידי בני אדם,
רעיונות שלא היו קיימים בטבע מאז ומעולם.
חלקם רעיונות שאנשים רבים הפסיקו להאמין בהם,
ואחרים כאלו שאנשים רבים עדיין מאמינים בהם גם כיום.

המודעות לכך שמשהו הוא המצאה אנושית היא רגע של גילוי.
של מעבר ממשהו שאינו מודע למשהו מודע.
מעבר תפישתי, לפעמים מערער ומטלטל, המאפשר בדיקה, בחירה ושינוי.
בדיקה האם אותו דבר משרת מטרות חשובות שלשמן הוא נוצר,
בחירה האם להמשיך להחזיק בו,
ושינוי על פי צורך.

יש תפישות ואמונות שקל להשתחרר מהן אם רק בוחרים
ויש כאלו שקשה.
גם כשמאוד רוצים.

שבת של שלום,
הרבה מודעות ובחירה,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

נ.ב.
בחודשים האחרונים אני נחשף לתכנים רבים שגורמים לי לחשוב.
בעיקר ספרים, מאמרים וסרטים, חלקם מסתובבים ברשת בחינם.
בדרך כלל אלו חומרים המצריכים שעות של הקשבה וצפייה.
לא כאלו שאפשר להחליק בדקה או שתיים.
אם מעניין אתכם לקבל מספר הפניות וקישורים השאירו פרטים כאן למטה או צרו איתי קשר.
(אחזור אליכם תוך מספר ימים לכל היותר).

משהו קורה.
משהו מתפרק.
ונבנה מחדש.
אולי.

**
משהו משתנה. מתארגן אחרת.
עדיין לא ברור איך. באיזו צורה.
לאן זה הולך.
זה כבר כאן.

**
העולם כפי שאנו מכירים אותו כבר לא קיים.
בינתיים, אנו אוחזים באותה תפישה ישנה מכוח האנרציה.
מחזיקים דימוי סטטי של מה שהיה פעם.
של מה שאנחנו היינו פעם.
עוורים לראות, פוחדים להביט.

**
מקשיבים לפרשנים, לנביאי זעם ול"מומחים" שאין להם מושג.
מחפשים תשובות.

**
משהו מתרחש.
משהו גדול.
בתוכנו. סביבנו.
ממש עכשיו.

חיים מלאים. היום.

אומרים
שאי אפשר לחצות את אותו הנהר פעמיים.
כאילו שלפגוש, בלי לחצות, אפשר.
אפילו לשבת על אותה גדה של אותו נהר אי אפשר.
רק לשבת.
הנהר לא אותו נהר.
הגדה לא אותה גדה.
אני לא אותו אני.

חיים מלאים. היום.

לא ידעתי שנדבר אתמול.
הופתעתי שהתקשרת.
שבחרת בי.

השיחה אתך
הצטרפה לתנועה קיימת
והזיזה עוד משהו בתוכי.

מנגנוני ההדחקה
שלא ראו את זה מגיע
התעוררו בבהלה
ונכנסו לפעולה.

מעניין אם גם הפעם
הם יצליחו
לשמר עוד לקוח
ששוקל לעזוב.

**
כביש 531
הנסלל בשקט
במשך שנים
נפתח ברגע מפתיע אחד
ויצר תנועה חדשה
שלא היתה אפשרית עד כה.

מעניין מתי הנתיב התשתיתי
שנבנה ביסודיות בתוכך
יתגלה
וייפתח לתנועה…

**
בניגוד לאמונה הרווחת
החתולים השבעים והמדושנים
לא באמת נהנים מרביצתם.
הם פשוט מפחדים לצאת לרחוב.

חיים מלאים. היום.

" דאג האמרשלד, שהיה מזכיר האו"ם העיר פעם הערה עמוקה ורבת משמעות:
"הרבה יותר אצילי לתת את כולך לאדם אחד מאשר לטרוח ולעמול על הצלת האנושות כולה."
אני מבין את משמעות הדברים כך,
שגם אם אני מקדיש שמונה, עשר או שתים עשרה שעות ביום,
חמישה, שישה ואפילו שבעה ימים בשבוע למען אלפי אנשים ולטובת מיזמים רבים באשר הם,
ייתכן מאוד שבתוך ביתי פנימה אין לי מערכת של יחסים עמוקים עם בן/בת זוגי, עם בני או בתי המתבגרים ועם חבריי לעבודה.
כדי לבנות מחדש מערכת יחסים אחת אני נזקק להרבה יותר אצילות נפש, ענווה, אומץ ותעוזה,
מכפי שיידרשו לי כדי להמשיך ולעמול על כל אותן שעות למען אנשים ומטרות.

במרוצת 25 השנים שבהן יעצתי לארגונים שונים, נוכחתי שוב ושוב באמיתותה ובכוחה של אמרה זו.
רבות מן הבעיות שמהן סובלים הארגונים נובעות מקשיים ביחסי אנוש בצמרת –
בין שני שותפים במשרד, בין בעליה של חברה לנשיא החברה, בין נשיא החברה לבין סגנו.
אכן ההתמודדות עם בעיות אלה ופתרונן מצריכים אצילות נפש רבה יותר
מכפי שנדרש כדי להמשיך ולטרוח למען ההמונים באשר הם. "

מתוך "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" , סטיבן קובי, עמוד 227

~~~

האם יכול להיות שחלק מאותם מנהיגות ומנהיגים
המובילים שינויים חשובים בארץ ובעולם,
העומדים בראש ארגונים עסקיים, ציבוריים או חברתיים,
הפועלים למען אנשים, למען החברה ואפילו למען האנושות,
האם יכול להיות שבאופן כלשהו…
הם גם (אולי… קצת…) בורחים או מתחמקים ממשהו בביתם ?
האם יכול להיות שקל  יותר להתמסר לשינוי עולם ולהצלתו,
מאשר למערכת יחסים אחת מאתגרת במשפחה?
או למערכת יחסים עם עצמנו?

כשפועלים בנדיבות למען מטרה נעלה,
בין אם המטרה תושג ובין אם לא, זוכים בתחושת משמעות.
פעמים רבות זוכים גם במחיאות כפיים, בהערכה חברתית ואולי אפילו בהרבה "לייקים".
ברמה מסוימת זו השקעה סולידית עם תשואה מובטחת.
כשאנו עושים את זה, פעמים רבות אנחנו מספרים לעצמנו סיפור:
שאנחנו "נדרשים שם" למרות שאיננו רוצים,
שהמחיר "שווה את זה" שהרי אנחנו בעסקי הצלת עולם או טיוב אנושות,
ואולי אפילו שהמחיר כבד מדי אבל ש"אין לנו ברירה".

כשנוכחים באמת במערכת יחסים מאתגרת מסוימת,
עם בת/בן זוג, עם אחד הילדים או עם ההורים,
זה לפעמים יותר קשה, יותר כואב.
יש יותר מה להפסיד.
התשואה לא מובטחת.
הסיכון גדול.

אמא תרזה מצוטטת כמי שאמרה:
"אם אתה רוצה לשנות את העולם,
לך הביתה ותאהב את המשפחה שלך."

משהו לחשוב עליו…

שיהיה סוף שבוע ממלא,
עם הרבה אהבת משפחה ואהבה עצמית,

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

הדגל השחור הוחלף באדום בהיר
הסערה הצטננה ונרגעה
טפטופים קלים לפרקים
הבלחות של שמש

הרוח ששככה עדיין זוכרת

הים אותו הים
חי, פראי, רוחש
מתרחש…

גדול מכל דגליו
בועט בחזאיו
צוחק למשורריו

חיים מלאים. היום.

הצעה אחת. החלטה אחת. צעד אחד.

הצעה ללכת ביחד למופע של אביתר בנאי – החלטה – קניית כרטיסים
צורת התארגנות חדשה – חמש דקות יומיות – מערכת יחסים חדשה בין חמישה אנשים – אינטראקציה שונה – נגיעות …
התכווננות – התפתחות ספונטנית – שינוי – אדוות –התרחשות – הדהודים – השפעה אינסופית – ….

**
תודה על אתמול.
תודה על ההזמנה.
תודה על יצירת המרחב.
תודה על פתיחת הדלת, על ההכנסה פנימה.
תודה על חיבור.
תודה על נוכחות.

חיים מלאים. היום.