תגית: שיפוטיות

גם בקרב מנחי התקשורת המקרבת הלא-אלימה יש ניכור ואלימות.
גם בקרב הכנים והאותנטיים יש שקרים, זיופים והסתרות.
גם בקרב הסובלנים והפתוחים יש שיפוטיות וגזענות.
גם בקרב הטבעונים והצמחונים יש טרף והתעללות.
גם בקרב הלוחמים והאמיצים יש פחד ובריחות.
גם בקרב הצנועים והענווים יש אגו.
גם בקרב המאמינים יש כפירה.

בני אדם.
גם וגם.

חיים מלאים. יום יום.

25 דברים שניתן להקשיב להם:

להקשיב למילים.
להקשיב למה שבין המילים.
להקשיב למעשים.
להקשיב לדימויים.
להקשיב לגוף.
להקשיב לטון ולקצב.
להקשיב לנשימה ולדופק.
להקשיב לאנרגיה.
להקשיב לרגשות.
להקשיב לצרכים.
להקשיב לאינטואיציה.
להקשיב לכוונה.
להקשיב לקושי.
להקשיב למה שיש.
להקשיב למה שחסר.
להקשיב למי שמדבר.
להקשיב למי ששותק.
להקשיב לביקורת ולשיפוטיות.
להקשיב לטעויות, לפערים ולאי הדיוקים.
להקשיב לרוח ולמהות.
להקשיב למה שאתה מאמין בו ולמה שכבר מוכר לך.
להקשיב למה שחדש, אחר, שונה ומפתיע.
להקשיב להתנגדות.
להקשיב למה שברור וידוע.
להקשיב למה שעוד לא כאן ועוד לא קיים.

25 דברים שניתן להקשיב להם.
רשימה חלקית בלבד..

חיים מלאים. יום יום.

הבעיה עם “לקוחות אידיאליים”
(או עם עובדים, מנהלים, בני זוג וילדים “אידיאליים”)
היא ההנחות הסמויות שמאחורי צמד המילים הזה:

הנחה סמויה א: יש דבר כזה "לקוח אידיאלי".
הנחה סמויה ב: אנחנו יכולים להגדיר מה זה "לקוח אידאלי".
הנחה סמויה ג: כשנפגוש לקוח נוכל להבחין האם הוא "אידיאלי" או לא.
הנחה סמויה ד: "לקוחות אידיאלים" אינם משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל יום.
הנחה סמויה ה: אנחנו לא משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל רגע.

חיים מלאים. יום יום.

משהו שלמדתי מד"ר מרשאל רוזנברג (יוצר התקשורת המקרבת):

כשאני כועס שלושה דברים מתקיימים עבורי –
1. מישהו אומר/עושה משהו שאני מאמין שהוא לא אמור לומר/לעשות.
2. צרכים חשובים שלי לא מקבלים מענה (או לא מספיק).
3. אני עומד להגיב בצורה שעלולה להקטין את הסיכוי שהצרכים שלי יקבלו מענה כפי שהייתי רוצה.

**
כשאני כועס אני משתדל להזכיר לעצמי:
– לבדוק בזהירות ובסקרנות את הפרשנויות והשיפוטים שלי.
– לנהל את התגובות שלי ולא לתת להן לנהל אותי.
– להתמקד במתן מענה לצרכים החשובים לי ולא בלהילחם באדם שמולי.
– לקחת אחריות על ההחלטות והפעולות שלי.

משתדל.
לפעמים אני אפילו מצליח…

חיים מלאים. יום יום.

כשמפכ"ל המשטרה אומר את מה שהוא אומר*
יכול להיות שהוא מתכוון לכך שהוא מבין את התופעה ושהוא מכיר בבעיה.
הוא אינו אומר שהוא מסכים עם התנהגויות אלימות של שוטרים כלפי ציבור מסוים.
הוא אינו אומר שהוא מצדיק אפליה של שוטרים כלפי אותו ציבור.

**
חלק מהאנשים ששומעים את המפכ"ל וקוראים ציטוטים* מנאומו,
מבינים מדבריו שהוא מסכים עם ההתנהלות ומצדיק את הפעולה.

אחרים מבינים שהוא לא מסכים עם ההתנהלות ושהוא אינו מצדיק את הפעולה
אך חוששים שעצם הבנת התהליך וההכרה בתופעה, נותנות לגיטימציה לאפליה ולאלימות.

אפשר להבין מדוע אנשים ששומעים בדברי המפכ"ל
הצדקה, גיבוי, עידוד או לגיטימציה לאלימות ולאפליה, ישירות או בעקיפין,
יתקפו את דבריו או יקראו לו להתפטר.

**
כשם שניתן להקשיב למפכ"ל, ניתן להקשיב גם להתייחסויות השונות לדבריו.
בשני המקרים, יש הבדל גדול בין להבין תהליך ולהכיר בתופעה לבין להסכים עם תגובה או להצדיק פעולה.

ועוד משהו…
כותרות בעיתונים, תגובות בטוקבקים ופוסטים בפייסבוק (כולל הפוסט הזה)
תורמים בדרך כלל מעט מאוד לפתרון בעיות מורכבות ולטיפול באתגרים קשים.

**
יש להתייחס לפוסט הזה בערבון מוגבל:
1. כותב הפוסט לא שמע את דברי המפכ"ל והוא ניזון מחלקי ציטוטים שהוא קורא.
2. כל הנכתב הוא פרשנות אישית בלבד. לכותב הפוסט אין באמת מושג מה עובר בראשו של המפכ"ל.
3. כותב הפוסט אינו נמנה על ציבור מקופח או מופלה והוא מעולם לא חווה אלימות של שוטרים כזו או אחרת.

**
* שלושה משפטים שצוטטו באחד העיתונים מדברי המפכ"ל :
– "בכל המחקרים בעולם ללא יוצא מן הכלל הוכח שמהגרים וצעירים מעורבים בפשיעה יותר מאחרים".
– "כששני הדברים הללו מתאגדים יחד יוצא שקהילה מסוימת מעורבת סטטיסטית בפשיעה יותר מאחרות"
– "כאשר שוטר פוגש חשוד המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר".

חיים מלאים. יום יום.

צפרדעים המוכנסות לסיר של מים רותחים קופצות החוצה.
צפרדעים המוכנסות לסיר של מים פושרים המחוממים בהדרגה עד רתיחה,
מתבשלות להן לאיטן.
למותן.

**
מערכת יחסים.

באלימות פיזית ומילולית, קל יחסית להבחין.
"טמפרטורת רתיחה" של מכות, קללות, איומים והפחדות.
חצייה של קו אדום מהסוג הזה תביא פעמים רבות להפסקת מערכת היחסים.
משבר עוזר להתעורר.
(איני מתייחס כרגע למערכות יחסים של נשים וגברים מוכות/מוכים).

**
ישנה אלימות מסוג אחר.
"טמפרטורה" נמוכה יותר.
בישול איטי, יסודי והרסני לא פחות.
מסוכן למערכת היחסים,
קטלני להתפתחות הקשר והאינדיבידואלים.

"טמפרטורה" של ביקורת, שיפוטיות, בוז, זלזול, האשמות וסנקציות.
לא צריך להרביץ, לקלל, למנוע אוכל וכסף או לנעול בבית בכדי להעניש.
כתף קרה, לעג, הקטנה, ענישה בשתיקה, גלגול עיניים וחסימת דיאלוג
הן דוגמאות לסנקציות הרסניות לא פחות לאורך זמן.
אולי דווקא בגלל ש"הטמפרטורה" חמה אך לא רותחת.

**
סביבה רעילה.

ניתן לשרוד.
קשה לחיות.
אפשר להכניס חמצן ולפלוט פחמן דו-חמצני.
קשה לנשום.

**
הוראות לחיסול יסודי ובטוח של מערכת יחסים:
– אל תהיה מודע לדברים רבים שנעשים לטובת מערכת היחסים, הבית, הקבוצה.
– אם הבחנת בהם למרות הניסיונות לא לראות, התעלם.
– בכל מקרה, הימנע מלפרגן או להודות. התייחס לדברים כמובנים מאליהם.
– התייחס מהר ובעוצמה לכל דבר שנעשה בשונה ממה שאתה חושב שהיה צריך להיעשות.

100% הצלחה מובטחת.
אין יוצאים מהכלל.
ההוראות מבוססות על חוק פשוט ועוצמתי: WfgEg

Where focus goes, Energy grows

מה שמקבל תשומת לב, גדל ומתעצם.
מה שלא מקבל תשומת לב, קטן ונחלש.
זה פחות עניין של אירועים חיצוניים ויותר של בחירות תשומת לב.
זה פחות עניין של החלטות גדולות או צמתי חיים מרכזיות ויותר של בחירות יומיומיות.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.

**
אני שם לב שאת המסר הזה קשה לי לכתוב.
למרות שאני רק כותב "על",
אני מרגיש מייד את ההשפעה של העיסוק ב"חומרי הגלם" הללו על האנרגיה שלי.

יש גם דרך אחרת.

אכפתיות, אמפתיה, הקשבה, כבוד, פרגון, קבלה, נדיבות ואהבה
יוצרים סביבה בריאה ומאפשרת לריפוי, להתפתחות ולשגשוג.
לקשר, למערכת היחסים ולאינדיבידואלים.

תקשורת מקרבת היא אחת הגישות לכך.
ניתן לקבל קורס תקשורת מקרבת חינמי במיילים
לאחר הרשמה קצרה באתר שלי תקשורת מקרבת לחיים מלאים (צד שמאל למעלה).
השיעור הראשון מתוך תשעה נשלח מייד.

חיים מלאים. יום יום.

 

שאלה ישירה, קצרה וחשובה:

"איך היה לך?"

איך היה לך בפגישה?
איך היה לך הסופ"ש?
איך היה לך הפרויקט?
איך היה לך הסרט?
איך היה לך היום?
איך היתה לך הארוחה?

**
אחרי שאלת "איך היה לך?"
נשענים אחורה ומקשיבים בסקרנות…
מספר מחשבות לדוגמא היכולות לעלות לפני או אחרי השאלה (למרות שהן נוכחות, ייתכן שהן לא תהיינה מדוברות):

*
(אכפת לי ממך ומעניין אותי מה עובר עלייך.
יש לי ניחוש כלשהו לגבי המקום שאת נמצאת בו,
מה עברת ואיך את רואה את הדברים,
אבל אני לא לגמרי בטוח.
ואני רוצה לדעת.
זה חשוב לי כי את חשובה לי.)

*
(יש סיכוי שלא אסכים עם כל מה שתגיד
וסביר להניח שאנו רואים דברים אחרת.
דווקא בגלל זה חשוב לי מאוד לשמוע ממך
ולהבין את נקודת מבטך ואת מה שעובר עליך.)

*
(אני שם לב שמשהו בי חושש ממה שתגידי
כיון שיכול להיות שחלק מזה יהיה מכוון "נגדי"
ויכיל ביקורת על ההתנהלות שלי.
אני משתדל להיות מודע לאותו משהו בתוכי שחושש,
ועם זאת לא לתת לא לנהל אותי. לא תמיד זה קל.
לפעמים האינסטינקט שלי הוא לברוח ולקוות שיהיה בסדר.)

*
(אם אצליח לפנות לכמה רגעים את המרחב בינינו
משלל הדעות, המחשבות, השיפוטים, החוויות והתחושות שלי,
אולי אוכל להקשיב לך ולהיות יותר נוכח אתך.
איני בטוח שאצליח אבל אני רוצה לנסות.
כי באמת חשוב לי להיות אתך, לראות אותך, להבין אותך.)

איך היה לך לקרוא את הפוסט הזה… ?

חיים מלאים. יום יום.

1. שיהיה קצר.
2. שיהיה מעניין.
3. בלי פדיחות.

אלה ההוראות שקיבלתי מבתי,
לאחר שהתבקשתי להגיד כמה מילים כנציג ההורים
בטקס סיום בית הספר היסודי לפני כשנתיים.

ל – 1 ("שיהיה קצר") – התחייבתי.
זה בידיים שלי ובשליטתי.

ל – 2 ("שיהיה מעניין") – הבטחתי שאשתדל.
"מעניין" זה עניין של טעם, במיוחד כשמדובר במאות הורים וילדים, חלקם מותשים מנאומים קודמים.

על 3 ("בלי פדיחות") – סרבתי לקחת אחריות.
בגילאים מסוימים כל מילה, תנועה, מבט או נשימה הם בחזקת פדיחה.

בקישור הבא תמצאו את הנאום המצולם.

אורך הסרטון 3:49 דקות ברוטו.
אני מתחיל לדבר בשניה ה – 0:25.
הנאום שלי מסתיים אחרי 110 שניות בלבד (כולל ההקדמה)
ואז… נשלף "השפן" שאף אחד לא ציפה לו.

מה יש בסרטון הזה עבורי ?

1. הכרת תודה עמוקה וכנה למספר אנשים שאני מאוד מעריך
ושתרמו המון למשפחתי (ולמאות משפחות אחרות).

2. חידוד כוונה.
למה אתה עולה "על הבמה"?
את מי את משרתת כשאת שם?

3. מעבר לשיפוטיות של טוב ורע.
וואטסאפ הוא לא "מכת מדינה" וחיבור לסלולרי הוא לא "מגיפה".
גם הומואים, לסביות, סטרייטים, רבנים, מתנחלים או חברי כנסת הם לא.
הטכנולוגיה קיימת, דברים נאמרים.
השאלה החשובה בעיני היא איך מגיבים למה שקורה ואיזה שימוש עושים בטכנולוגיה.

4. בכדי לתת למישהו מתנה משמעותית (לכל החיים… ?)
או בכדי ליצור רגע קדוש ומרגש של חיבור,
לפעמים מספיקים שני משפטים או עשרים שניות.

אם בא לכם לשתף אותי (באתר, בפייסבוק או במייל חוזר) אשמח לשמוע מה הסרטון והמילים הללו מעוררים בכם…

ניתן לגשת לסרטון בקישור הבא.

**
הזמנה לכנס:

ביום רביעי הקרוב, 27/7, אתן את הרצאת הפתיחה בכנס מיוחד לבעלי עסקים
המאורגן ע"י מט"י (המרכז לטיפוח יזמות) וסלבה מרגוליס בקולנוע גלובוס מקס שבקריון.

ההרצאה תתמקד בבניית וטיפוח מערכות יחסים עם לקוחות קיימים וחדשים
וביישומים חזקים של תקשורת מקרבת (רוח וכלים) בעולמות העסקיים.

ה"נאום" הפעם יהיה קצת יותר ארוך (40 דקות)
וגם הקהל יהיה שונה (מנהלים, יזמים ובעלי עסקים)
אבל למרות ההבדלים בנושא, בקהל ובפורמט,
אני מגיע בדיוק עם אותה מהות ועם אותה כוונה:
לתת ערך משמעותי, לגעת ולשרת.

לאחר ההרצאה שלי תועברנה בכנס ארבע הרצאות נוספות
ע"י 4 מרצות ומרצים שאת חלקם אני מכיר באופן אישי
ועליהם אני ממליץ בחום רב.

התוכניה המלאה, פרטים, עלויות והרשמה בקישור הבא.
(שימו לב שההרשמה אינה דרכי + בואו להגיד שלום אם תהיו שם ..).

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

מרמור זו חומצה המאכלת את הכלי המכיל אותה
ופוגעת בכל מי שבא איתה במגע.

ציניות, שיפוטיות ורכילות הם רעלים מסוכנים.

קורבנות, בריחה מאחריות והשלכת אחריות על אחרים
הן הרסניות.

**
בכדי לשמור על עצמי אני משתדל
לפנות מתוכי את "השפכים" הללו.
בעדינות… ומבלי לשפוך אותם על אחרים.
("משתדל" היא מילת מפתח).

**
בכדי לשמור על עצמי אני משתדל
להתרחק מאנשים ששופכים את זה עלי.
("משתדל" היא מילת מפתח).

**
אם למרות שאת/ה מאלו ששופכים את זה עלי,
הקשר אתך חשוב לי, אעשה מאמץ להישאר.
במצב שכזה,
קח/י בחשבון שלא אוכל להימצא בקרבתך זמן רב מדי.
יהיה לזה מחיר.
פירוק הרעלים תובע ממני אנרגיה.
אוכל להיות חשוף לזה במידה מסוימת בלבד.
חשוב לי לשמור על עצמי.

חיים מלאים. יום יום.

לפני שנפגשנו ידעתי מה הבעיה שלך.
הבעיה שלך היא שאתה לא אסרטיבי מספיק.
אתה צריך ליזום יותר.
במקום לחכות לאנשים, אתה צריך לפנות אליהם ולמשוך אותם.
היה לי ברור שאם רק תעשה את זה כל המצב שלך ישתפר.
וחלק גדול מהבעיות שלך ייפתר.
אם רק תהיה יותר אסרטיבי.
כמו שמישהו במעמדך / תפקידך / גילך צריך להיות.
כי אתה לא. לא מספיק.
והגיע הזמן שתקח את עצמך בידיים ותשתנה כבר.

**
אחרי שנפגשנו הרבה השתנה.
אצלי.

**
כשהקשבתי לך ולנקודת המבט שלך,
פתאום ראיתי אותך שונה.
עכשיו אני מבין שהעניין המרכזי פה עבורך,
הוא משהו אחר בכלל…
אתה עדיין לא אסרטיבי במידה שאני חושב שיכולה לשרת אותך,
אבל הנקודה הזו היא די שולית כרגע.
אולי אפילו זניחה.

**
לפני המפגש "ידעתי" שהבעיה שלך היא אסרטיביות.
תוך כדי המפגש גיליתי שאין "בעיה".
יש עניין. או צורך. או אתגר.
וזה לא אסרטיביות.
זה משהו אחר.
וזה לא שלך.
זה שלנו.

**
תודה שנתת בי אמון
ושהסכמת לשתף אותי בפתיחות שכזו
למרות ששפטתי אותך בנחרצות כל-כך הרבה זמן.

חיים מלאים. יום יום.