תגית: שיפוטיות

יכול להיות, שהאיכר הרג את התרנגולת,
בניסיון למצוא את המנגנון שמייצר את ביצי הזהב,
לא מפני שהוא היה תאב בצע, חסר לב וחמדן
אלא מפני שהוא חשש שמשהו שחשוב לו ייעלם ?
יש סיכוי שהוא בעיקר רצה לדאוג לעתיד משפחתו וילדיו ?
יכול להיות שהוא היה מבולבל וזה השפיע על שיקול דעתו ?
ואולי הוא היה נתון ללחצים (מצד …?) והעדיף לא להיכנס לעימותים שם ?

**
אפשר להסכים או לא להסכים עם דרך פעולה.
חשוב לסמן גבולות ברורים, ערכים מובילים וקווים אדומים.

וגם … כדאי לזכור…
אנשים הם מעבר לרק "טובים" או "רעים".
מצבים מורכבים יותר מ"שחור" או "לבן".

חשיבה עצמאית, לב פתוח וסימני שאלה
הופכים להיות קריטיים
בעולם שבו קל כל כך לספר סיפורים
ולהפיץ אותם למיליוני אנשים בלחיצת כפתור.

חיים מלאים. יום יום.

13 שיעורים ראשונים בניסים

(מתוך הספר "קורס בניסים")

שיעור 1: כל מה שאני רואה בחדר הזה אין לו משמעות.
שיעור 2: אני נתתי לכל מה שאני רואה בחדר הזה את כל המשמעות שיש לו עבורי.
שיעור 3: אינני מבין שום דבר מכל מה שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 4: למחשבות האלה אין כל משמעות. הן כמו הדברים שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 5: לעולם איני מוטרד בגלל מה שאני חושב.
שיעור 6: אני מוטרד מפני שאני רואה משהו שלא נמצא.
שיעור 7: אני רואה את העבר בלבד.
שיעור 8: שכלי מוטרד במחשבות עבר.
שיעור 9: איני רואה מאומה כמו שהוא עכשיו.
שיעור 10: מחשבותיי אין להן כל משמעות.
שיעור 11: מחשבותיי חסרות המשמעות מראות לי עולם חסר משמעות.
שיעור 12: אני מוטרד מפני שאני רואה עולם חסר משמעות.
שיעור 13: עולם חסר משמעות מוליד פחד.

**

13 שיעורים ראשונים בניסים –
טריגר למחשבה, חסרת או בעלת משמעות.
אפשר להסכים עם השיעורים או לא.
לעצור ולהרהר, או להמשיך הלאה.

(תרגול מעניין:
קחו את נושא "ביבי-בוגי-ליברמן" שבכותרות עכשיו
ושימו לב לכל מה שאתם מספרים לעצמכם בהקשר הזה)

מספר נקודות שמתחברות לי עם תקשורת מקרבת:
– המרחק בין מה שרואים לבין מה שקורה.
– הפער בין מה שאומרים לבין איך שמפרשים.
– המרווח שבין האירוע לבין התחושות והרגשות.
– ההבדל שבין סימני קריאה לסימני שאלה.

מה דעתכם? מה זה מעורר בכם… ?

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

פעם חשבתי שאם אתה חוזר על משהו שלוש פעמים,
זה בגלל שאתה חופר או תקוע.
פעם כשהשתמשת ביותר מילים ממה שחשבתי שצריך,
הייתי מאבד עניין ואומר לעצמי שאת איטית או מתישה.

**
היום אני מאמין שאם אתה חוזר על משהו שלוש פעמים,
זה בגלל שיש משהו חשוב שאתה רוצה לומר ושעוד לא שמעתי.
היום אני יודע שאם את משתמשת ביותר מילים ממה שאני חושב שצריך,
יש משהו בתוכי שעדיין לא הבין משהו חשוב בתוכך.

**
כשאני מצליח להמיר חלק מחוסר הסבלנות שלי ומהשיפוטיות שבתוכי
לסקרנות אמיתית כלפי אותם חלקים בתוכך שרוצים להישמע ולהיראות
אני תמיד תמיד תמיד מגלה שם משהו.

ובאורח פלא …
וכשהמשהו הזה מתגלה …
התקיעות משתחררת.

חיים מלאים. יום יום.

אין לך מושג.
הפסיקי לחשוב שיש לך.
שחררי חלק מהלחץ.
הפגישה הזו, עם כל חשיבותה, אינה באמת "הזדמנות בלתי חוזרת".
גם אם זה מה שאת אומרת לעצמך.
אין דבר כזה הזדמנויות בלתי חוזרות.
יש צעד. ועוד צעד. יש דרך.
שמתהווה, מתפתחת, נגלית.
יכול להיות שמטרת הפגישה שונה ממה שאת חושבת שהיא?
האם תצליחי להבחין בה כשהיא תתחיל לחשוף את עצמה?

**
אתה לא יודע.
אל תעמיד פנים שכן.
כן תתקבל או לא תתקבל לתפקיד שהגשת אליו מועמדות.
יאמצו את הרעיון שלך או ידחו אותו.
אתה לא יודע באמת אם ההחלטה הקרובה תשרת או תפגע.
ובאיזו צורה.
אותך, את סביבתך, את העולם.
"טוב" ו"רע" הם שיפוטים מוגבלים הנכונים לנקודת זמן מסוימת.
הרפה מההצמדות שלך לתוצאה כזו או אחרת.
במקום זאת החזק כוונה חדה ומדויקת.

**
קצת פחות סימני קריאה.
קצת יותר סקרנות.
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר ערנות.

חיים מלאים. יום יום.

כשקבוצת שחקנים עולים על הבמה,
הם נכנסים לדמויות שאותן הם אמורים לייצג
ועושים את הכי טוב שהם יכולים.
בגמר המופע הם פושטים את בגדיהם
ויוצאים מהתפקידים הזמניים שלהם.

**
כשכמה מאות צופים יושבים באולם
ומתבוננים בשחקנים שעל הבמה,
הם נהנים מההצגה (או לא …),
מודעים לכך שזה רק מופע
שבעוד רגע ייגמר.

**
גם השחקנים וגם הצופים מבינים,
ש"הטובים" ו"הרעים" הם בני אדם,
המשחקים תפקיד מסוים,
שבחר בהם,
או שהם בחרו בו.

**
בשונה מבימת התיאטרון או סט הצילומים,
בחיים,
גם השחקנים וגם הצופים,
שוכחים מדי פעם שזהו רק תפקיד ארעי.
מבלבלים בין הדרמה לבין מציאות.
נלכדים בתוך דמות.
מתקשים לראות
את בני האדם שסביבם,
לזכור
את עצמם.

חיים מלאים. יום יום.

מה אתה עושה כשאתה על המגרש ולא רוצה לשחק לפי כללי המשחק?
מה את עושה אם את מאמינה שכשתשחקי לפי כללי משחק אחרים, תפסידי או תהפכי להיות לא רלוונטית?
איך משנים את חוקי המשחק תוך כדי המשחק עצמו??

**
למשחקים ובמגרשים מסוימים אין תשובות פשוטות.
אם אתה לא משחק, הימנע מלשפוט אחרים שמשחקים.
אין לך מושג מה עובר עליהם ומה הם עוברים.
אם את לא על המגרש, אל תהיי כל-כך בטוחה שיש לך פתרונות.
אולי את אפילו לא מבינה את הבעייה.
("בעיית ערכיות ושחיתות" יכולה להיות סיסמא פשטנית של צופה מהצד).

**
קצת ענווה כשאתה צופה במשחק השונה מהמשחק שלך.
נקודת התחלה אפשרית היא רצון אמיתי להבין,
כבוד לשחקנים שמתמודדים במגרש מורכב
והכרה בכך שאין לך הרבה מושג.

**
שני כיוונים לעזרה והשפעה:
– הצטרף למשחק ולשורת השחקנים שרוצה לשנות את הכללים מבפנים.
– סייע מבחוץ בדרך רלוונטית כלשהי. לשחקן מסוים או לשינוי הכללים. (בדגש על רלוונטית).

חיים מלאים. יום יום.

אל תחשבי ש…

1. "אל תחשבי שאת מיוחדת"
2. "אל תחשוב שאתה מספיק טוב"
3. "אל תחשבי שאת כזו חכמה"
4. "אל תחשוב שאתה ראוי"
5. "אל תחשבי שמגיע לך משהו אחר"
6. "אל תחשוב שאתה שייך"
7. "אל תחשבי שאת יודעת משהו שאנחנו לא"
8. "אל תחשוב שאכפת לנו ממך"
9. "אל תחשבי שאנו אוהבים אותך"
10. "אל תחשוב שאנחנו לא יודעים מי אתה באמת"

**
כמה זמן אפשר לחיות בסביבה שבה אלו המסרים שמקיפים אותך?

– הרשי לעצמך להתעלם ממסרים כאלו שמגיעים אלייך.
– חלק מהמסרים הללו אתה מפיץ בעצמך, לפעמים לאנשים הכי קרובים אליך. שים לב.
– אם אתם מאמינים למסרים כאלו שאתם מקבלים, עצרו ובדקו:
יכול להיות שזו תוצאה של יותר מדי זמן בסביבה כזו? של הקשבת – יתר לאנשים מסוימים?

חיים מלאים. יום יום.

לרגע התבלבלתי…
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה אנוכי ושלא אכפת לך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שונאת אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא מעריך אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת רעת לב ולא אכפת לך מהעובדים שלך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא עושה כלום.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שפגעת בי בכוונה.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שקרנית.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה עצלן.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת האויבת שלי.

**
לרגע התבלבלתי…
שכחתי מי את.
לא הייתי מודע ל"חבילה" שאתה סוחב כרגע ולכל מה שעובר עליך.
נתתי לשיפוטים שלי להפריד בינינו.
זרקתי עליך את האחריות שנמנעתי לקחת בעצמי.
חשבתי שאני מבין את התמונה וגיליתי שאין לי מושג.
אפשרתי לפחדים ולכאבים שלי לצבוע אותך בצבע מסוים.
חייתי בסרט שרחוק מאוד מהמציאות.
הקשבתי לסיפורים והאמנתי לתמונות שהאכילו אותי בהם.

**
לרגע התבלבלתי…
הרגע הזה נמשך שתי דקות, שעתיים, שבועיים, חודשיים או ארבעים שנה.
אני מבקש את סליחתך על כך.

חיים מלאים.יום יום.

כשאני שולח לך מייל ולא מקבל ממך תשובה אני יודע ש….

את מסננת אותי בכוונה.

או ש…

סתם לא אכפת לך ממני.

או ש…

אתה מתנשא וההצלחה עולה לך לאף.

או ש…

את עמוסה ולא הספקת להחזיר תשובה למרות שרצית.

או ש…

אתה עמוס ובחרת לתת תשומת לב לדברים אחרים שיותר חשובים עבורך.

או ש..

לא ראית אפילו את המייל בים המיילים שאתה מקבל.

או ש…

אתה לא יודע איך לענות, כי התשובה די מורכבת.

או ש…

תכננת לחזור אלי ושכחת מזה.

או ש…  או ש… או ש…

**
כשאני שולח לך מייל ולא מקבל ממך תשובה, אני בעיקר יודע ש…
אין לי מושג מה זה אומר ואין לי מושג מה עובר עליך.

כשאני שולח לך מייל, בלי קשר לתגובה שאקבל או לא אקבל ממך,
אני רוצה לקחת אחריות על הפרשנויות, הרגשות והתגובות שלי.

כשאני שולח לך מייל, אני משתדל להזכיר לעצמי,
שאני מקווה שתגיבי רק אם זה מתאים לך ואם יש לך את הזמן, הרצון והפניות לזה,
ושאני מקווה שלא תגיבי אם זה פחות מתאים לך או אם את עושה זאת מתוך תחושת חובה וחוסר ברירה.

חיים מלאים. יום יום.

חלק א'
כששמעתי שמשרד החינוך פסל את "גדר חיה" מתכנית הלימודים התרגזתי.
שמחתי לשמוע שהמכירות זינקו ושהספר אוזל מהמדפים.
שקלתי ללכת ולקנות אותו בעצמי. דווקא !!! גם אם לא אקרא אותו.

התמונה פשוטה מאוד.
במצב הזה יש רעים ויש טובים.
ברור מי הרעים ומי הטובים.
אני יודע (!!!) מי הרעים ומי הטובים.

חלק ב'
כשקראתי שהספר לא "נפסל" אלא רק "לא נכלל" ברשימת הספרים הנלמדים לחמש יחידות לימוד,
עוצמת הכעס שבתוכי ירדה מעט.
כנראה שיש מספר מצומצם של ספרים שיכולים להיכלל ברשימה.
יש הבדל בין לפסול משהו שכבר בפנים לבין לא לבחור בהצעה מסוימת המתמודדת עם הצעות נוספות.

התמונה קצת יותר מורכבת.
יש פה יותר עומק ממה שחשבתי בתחילה.
ברור לי שחסרים לי חלק מהפרטים הרלוונטיים.
אני כבר לא לגמרי בטוח שיש פה 100% רעים ו 100% טובים.

חלק ג'
לאחר מכן הגעתי לפרספקטיבות נוספות שעוררו בי עוד ועוד מחשבות:
החלטות קודמות של יוסי שריד,
אי חלוקת ספר של בן דרור ימיני בקרב קציני צה"ל,
תהייה לגבי הכללת ספר חדש יחסית ואי הכללת יצירות מופת קלאסיות,
וההבדל שבין הסתה מסוכנת לבין טקסטים שנויים במחלוקת.

התמונה הרבה יותר מורכבת.
סימני הקריאה שלי נעלמו וסימני שאלה הופיעו.
אני מבין שאני לא מבין.
ברור לי שאין "טובים" ו"רעים" מוחלטים בסיפור הזה.

**

סיכום ביניים אישי:
• טובים-רעים, צודקים-טועים, אשמים-זכאים קיימים בעיקר (אולי רק…) במחשבה שלנו.
• ציטוט: "מעבר לחשיבת-טוב וחשיבת-רע ישנו מקום. אפגוש אותך שם" / רומי
• פרשנויות שונות מעוררות רגשות שונים, מובילות לפעולות שונות ומייצרות מציאויות שונות.
• זה כמעט אף פעם לא כל-כך פשוט כמו שזה נראה בהתחלה.
• כמה קל ליפול לבורות של שיפוטיות או למלכודות "עיצוב תודעה" של גורם כזה או אחר.
• אין לי מושג.
• סכנה – אני לא יודע שאני לא יודע ולא מבין שאני לא מבין.
• לקיחת אחריות אישית – על חשיבה, על בדיקה לעומק, על גיבוש מסקנות ואמונות, על נקיטת פעולה.
• חשיבת "בעד" מחזקת ומעצבת, חשיבת "נגד" מחלישה ומפוררת.
• מסע פרסום נרחב וזינוק מדהים במכירות יכול להגיע ממקומות לא צפויים.
• בהצלחה רבה לדורית רביניאן הסופרת שנהניתי מאוד לקרוא את אחד מספריה הקודמים. אולי אקרא את הספר. כי אני רוצה (ולא כדי להעניש מישהו).

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.