כשהדברים מתפרקים

"דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי.
אנחנו חושבים, שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה,
אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים.
הם מתאחים ומתפרקים.
אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים.
הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות:
מקום לצער, להקלה, לאומללות, לשמחה.

כשאנחנו חושבים, שמשהו, יגרום לנו עונג, אנחנו לא יודעים, מה באמת יקרה.
כשאנחנו חושבים, שמשהו יאמלל אותנו, אנחנו לא יודעים.
היכולת להשאיר מקום לאי-הידיעה היא הדבר הכי חשוב.
אנחנו מנסים לעשות את מה שאנחנו חושבים שיעזור, אבל אנחנו לא יודעים.
אנחנו לעולם לא יודעים, אם ניפול על הפנים או נשב זקוף.
כשאנחנו חווים אכזבה גדולה, איננו יודעים, אם זה סוף הסיפור.
ייתכן שזו דווקא תחילתה של הרפתקה גדולה."

~ "כשהדברים מתפרקים" / פמה צ'ודרון

**
יכול להיות שקיבלנו משהו שלא ביקשנו.
התנאים מושלמים.
עכשיו זה הזמן.
להתאמן.
לתרגל.
ללמוד.
לחוות.
לגדול.
להיות.

חיים מלאים. היום.

לפגוש את האויב

מפות שטח מלמדות אותנו על שטח.
מפות תודעה מלמדות אותנו על תודעה.
מפות הן לא השטח עצמו, לא התודעה עצמה.
מפות מאפשרות לנו להתמצא יותר טוב בשטח שאנו משוטטים בו.
להבין קצת יותר את המקום שאנו נמצאים בו.

באחד הפוסטים הקודמים, הזכרתי את העיקרון ה-26 
שהתייחס לארבעת "התחומים הקורנים" (כך הם מכונים): טוב לב אוהב, חמלה, אושר ושלווה.
בשבוע שעבר נתקלתי במפה המתייחסת לתחומים הללו.
זוהי מפה תודעתית המתייחסת לארבעת התחומים (או "האיכויות הבלתי מוגבלות")
ומסייעת להבחין בינם לבין האויבים הקרובים והרחוקים שלהם.

הרי היא לפניכם.
המפה והציטוטים מתוך "המקומות שמפחידים אותך" מאת פמה צ'ודרון:

**
לפגוש את האויב

"מהות הגבורה היא לחיות ללא הונאה עצמית. 
אך בחינה עצמית כנה של מעשינו אינה דבר קל לביצוע. 
כשאנו רואים את עצמנו כפי שאנחנו, בהתחלה אנחנו חשים מבוכה ומרגישים לא בנוח. 
דרך תרגול התבוננות עצמית בהירה ויציבה אנחנו רואים דברים שהיינו מעדיפים לא לראות, 
כמו שיפוטיות, קטנוניות ויוהרה. 
אלא אינם חטאים. 
אלה התניות זמניות של התודעה, והן ניתנות לשינוי. 
ככל שנלמד להכיר אותן, כך הן יאבדו מכוחן. 
בדרך זו אנו לומדים לתת אמון בפשטות של הטבע הבסיסי שלנו, המשוחרר מן המאבק בין טוב לרע.

כלוחמים אנחנו מתחילים לקחת אחריות על חיינו. 
אנחנו נושאים איתנו מטען רב שכבר אינו משרת אותנו יותר. 
האימון מעודד אותנו לפתוח את התיקים שלנו ולראות מקרוב מה יש בתוכם. 
בעשותנו זאת אנחנו מתחילים להבין שחלק גדול ממה שאנו סוחבים איתנו, אינו נחוץ עוד.

ישנן הנחיות מסורתיות שתומכות בנו בתהליך זה המתייחס לארבע האיכויות הבלתי מוגבלות. 
לאויב קרוב יש דמיון לאחת מארבע האיכויות הללו, אך במקום לשחרר אותנו לחופשי, הוא מכביד עלינו והופך לנטל. 
אויב רחוק הוא היפוכה הגמור של האיכות הבלתי מוגבלת, וגם הוא כמובן, עומד בדרכנו."

**
א. נדיבות אוהבת (טוב לב אוהב)

"האויב הקרוב, או הבנה לא נכונה של נדיבות אוהבת, הוא הצמדות. 
המושג הטיבטי להנצ'ק מבטא אותו היטב. 
להנצ'ק מצביע על האופן שבו אהבה זורמת וחופשית – עלולה לסטות מן הדרך ונתקעת… 
איכות הלהנצ'ק מאופיינת בתלות בזולת ובמיקוד בעצמנו, 
כאילו טווינו את עצמנו אל תוך רשת של קושי נפשי משותף עם מישהו אחר. 
התייחסות כזו, מעצם טבעה, בולמת את ההתפתחות שלנו כבני אדם. 
מערכת יחסים המוגדרת כלהנצ'ק הופכת להיות, באופן בלתי נמנע, מקור לרוגז, 
ומעוותת את יכולתנו לראות את הדברים כפי שהם באמת.

האויב הרחוק, או ההיפוך הקוטבי של הנדיבות האוהבת, הוא השנאה או הסלידה. 
חסרונה הבולט של הסלידה הוא תחושת הבידוד שהיא מעוררת בנו. 
היא מחזקת את האשליה שאנו נפרדים. 
אלא שממש בתוך הנוקשות והחום של השנאה, נמצאת הנקודה הרכה של הבודהיצ'יטה.
הפגיעות שלנו שנחשפת בעימותים קשים, היא שגורמת לנו להיסגר."

**
ב. חמלה

"לחמלה יש שלושה אויבים-קרובים: רחמים, הצפה וחמלה של טפשים. 
אפשר בקלות לטעות ולחשוב שרחמים או חמימות מקצועית הם חמלה אמיתית. 
כשאנחנו מזדהים עם תפקיד המושיע, אנו רואים את הזולת כחסר אונים. 
במקום לחוש את כאבו, אנו מפרידים את עצמנו. 
אם הייתם פעם בצד שקיבל רחמים, אתם יודעים כמה זה יכול להכאיב. 
במקום להרגיש חמימות ותמיכה, כל מה שאנו מרגישים הוא ריחוק. 
הצפה היא תחושת חוסר אונים. 
אנחנו חשים שלנוכח סבל כה רב דבר לא יוכל לעזור. 
הייאוש מרפה את ידינו… 
כאשר כאבו של מישהו מעורר בנו פחד, אנו מתכנסים פנימה ומציבים קירות הגנה. 
אנחנו חרדים מפני שאנו חשים שאיננו יכולים להתמודד עם הכאב. 
לפעמים עלינו לראות בחרדה זו סימן לחוסר המוכנות שלנו להיפתח עד כדי כך. 
אם איננו מסוגלים להפנות את תשומת הלב שלנו, 
ייתכן שנוכל להרפות מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו ולחוש את אנרגיית הכאב בגופנו ולו לרגע,
מבלי לאבד את העשתונות או לסגת. 
ואם כל הדרכים הללו אינו אפשריות, 
אנו מתייחסים בחמלה אל המגבלות הנוכחיות שלנו, וממשיכים הלאה. 
האויב הקרוב השלישי של חמלה הוא חמלה של טפשים. 
מדובר כאן בהימנעות מעימות תוך שמירה על תדמיתנו, והקפדה על נדיבות וטוב לב, 
במקום שבו יש לומר 'לא' נחרץ. 
משמעות החמלה אינה רק 'להיות טוב'. 
כשאנו מוצאים את עצמנו במערכת יחסים תוקפנית, עלינו להציב גבולות ברורים. 
הדבר הנדיב ביותר שאנו יכולים לעשות למען כל המעורבים בדבר הוא לדעת מתי לומר 'די'.

האויב הרחוק, או היפוכה הקוטבי של החמלה, הוא האכזריות. 
כשאנחנו מגיעים לגבול היכולת שלנו לסבול, האכזריות מגינה עלינו לפעמים מהפחד שלנו מכאב…
אנחנו מגנים על הפגיעות והפחד שלנו בעזרת קשיחות. 
אם לא נבחין שבעשותנו כך אנחנו פוגעים בעצמנו באותה מידה שאנו פוגעים בזולת, 
לעולם לא נשתחרר. "

**
ג. שמחה (אושר)

"האויב הקרוב של השמחה הוא התרגשות יתר. 
אנחנו יכולים ללבות את עצמנו למצב של מאניה 
ולחשוב בטעות שמעוף מעל ייסורי העולם הוא שמחה ללא תנאי. 
גם כאן, במקום להתחבר עם הזולת, התרגשות היתר מפרידה אותנו. 
שמחה אמיתית אינה תחושת אופוריה או אקסטזה 
אלא מצב של הוקרה שמאפשר לנו להיות שותפים מלאים בחיינו במלואם. 
אנחנו לומדים לשמוח במזלנו הטוב ובמזלו הטוב של האחר.

האויב הרחוק של השמחה הוא הקנאה. 
לפני שתרגלתי שמחה במזלם הטוב של אחרים, לא ידעתי שאני מסוגלת להיות כל כך קנאית.
כשגיליתי זאת הרגשתי מושפלת, בלשון המעטה. 
נדהמתי לראות באיזו עוינות התייחסתי להצלחה של אנשים אחרים. 
אולי בגלל שתרגולים אלו חושפים את מגרעותינו הנסתרות, 
אנחנו חשים לפעמים חוסר חשק לתרגל אותם, אך זוהי בדיוק הסיבה לכך שעלינו להמשיך ולהתאמן:
אנחנו צריכים לתרגל כדי לדעת לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, על כל המרכיבים שלנו."

**
ד. תודעה שוות יחס (שלווה)

"האויב הקרוב של התודעה שוות היחס הוא התנתקות או אדישות. 
במיוחד בתרגול רוחני, קל לטעות ולחשוב שתלישות וריחוק מהכאוס של החיים הם שלווה מאוזנת אמיתית. 
אנחנו פתוחים, ידידותיים, שלווים ומתגאים בכך שהצלחנו להתעלות מעל לעליות ולמורדות הרגשיים שלנו. 
אם אנחנו חשים מועקה, מבוכה או כעס, אנחנו מרגישים שנכשלנו. 
אך התפרצות רגשית איננה בגדר מעידה רוחנית. 
היא המקום שבו הלוחם לומד חמלה מהי. 
זהו המקום שבו אנו לומדים להפסיק להיאבק בעצמנו. 
רק כאשר נוכל לשהות עם המקומות שמפחידים אותנו, 
השלווה שוות-היחס שלנו תהיה בלתי ניתנת לערעור.

האויב הרחוק של התודעה שוות היחס הוא הדעה הקדומה. 
אנחנו צדקניים לגבי האמונות שלנו ונוקטים עמדה מוצקה בעד או נגד אחרים. 
אנחנו בוחרים צד מסוים. החשיבה שלנו הופכת להיות חד ממדית. יש לנו אויבים. 
קיטוב זה הוא המכשול לשלוות נפש אמיתית, שהיא המקור לפעולה מלאת חמלה."

**
עד כאן המילים של פמה צ'ודרון.

בזכות הטקסט הזה יכולתי לראות השבוע ביתר בהירות כמה מהאויבים הללו.
פגשתי קנאה, רחמים, הצפה, סלידה, שנאה, דעה קדומה וניתוק בתוכי וסביבי.
לצדם פגשתי גם נדיבות אוהבת, חמלה, שמחה ותודעה שוות יחס.

קשה לבטא את זה במילים…
התחושה היא שמשהו נחווה השבוע קצת אחרת…
אולי זו האינטימיות עם האויבים שפמה מדברת עליה:

"תרגולי הלב מכינים אותנו להיכרות אינטימית עם האויבים הקרובים ועם האויבים הרחוקים. 
אנחנו מזמינים אותם לביקור באמצעות תרגול. 
כשאנחנו מכירים טוב יותר את יכולתנו הטבעית לשמוח, 
באותה מידה אנחנו לומדים להכיר גם את הקנאה ואת הכעס שלנו. 
כשאנחנו מתחילים לתרגל איך לפתוח את ליבנו, 
אנחנו מתחילים לראות בבירור את הדעות הקדומות ואת חוסר האכפתיות שלנו. 
אויבים אלו הם מורים טובים שמראים לנו שאנו יכולים לקבל את עצמנו ואת האחרים
למרות המגרעות וחוסר השלמות."

**
שתהיה שבת של שלום,
הרבה טוב לב אוהב, חמלה, שמחה ושלווה,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

להיות מוכנים להגעתה

להיות מוכנים להגעתה

לצפות לבואה.
לפנות לה מקום.
להתכונן להגעתה.
להיות מוכנים לקבל אותה.
לפתח סקרנות: מהיכן היא תבוא?
לגלות ערנות: יכול להיות שהיא כבר כאן…?
להרגיש את ההתקרבות שלה.
להכיר בה כשהיא מופיעה.
לברך אותה לשלום.
לתת לה להיכנס.
להיות איתה.
ליהנות מנוכחותה.
להכיר תודה על היותה.

**
להיות מוכנים לבריאות.
להיות מוכנים לשמחה.
להיות מוכנים לרגיעה.
להיות מוכנים לשלווה.
להיות מוכנים לאהבה.
להיות מוכנים להקלה.
להיות מוכנים לקבלה.
להיות מוכנים להתפתחות.

**
למי אתם מצפים…?
האם אתם מוכנים…?

חיים מלאים. היום.

כוונון תדרים

כוונון תדרים

כשאני מכוון את התדר לגלי צה"ל – אני שומע תכניות של גלי צה"ל.
כשאני מכוון את התדר לרשת ג' – אני שומע תכניות של רשת ג'.
כשאני מכוון את התדר ל 103FM – אני שומע תכניות של 103FM.

**
כשאני מכוון את התדר לכעס – אני שומע, רואה וחווה יותר כעס.
כשאני מכוון את התדר לשנאה – אני שומע, רואה וחווה יותר שנאה.
כשאני מכוון את התדר לדאגה – אני שומע, רואה וחווה יותר דאגה.
כשאני מכוון את התדר לפחד – אני שומע, רואה וחווה יותר פחד.

כשאני מכוון את התדר לחמלה – אני שומע, רואה וחווה יותר חמלה.
כשאני מכוון את התדר לאהבה – אני שומע, רואה וחווה יותר אהבה.
כשאני מכוון את התדר לשמחה – אני שומע, רואה וחווה יותר שמחה.
כשאני מכוון את התדר לשלווה – אני שומע, רואה וחווה יותר שלווה.
כשאני מכוון את התדר להכרת תודה – אני שומע, רואה וחווה יותר הכרת תודה.

**
כל התדרים נוכחים בעולם.
כל התדרים שנוכחים בעולם זמינים עבורי.
לכל תדר שאבחר אמצא אינספור תכנים ותכניות המשודרים בו.
כשאני מורגל להאזין לתדר מסוים, אני נחשף ליותר ויותר תכנים וחומרים ממנו.
התכנים והחומרים שאני נחשף אליהם שוב ושוב משפיעים על חיי ומשנים אותם.

**
לאיזה תדרים אני מכוונן היום…?
מי מכוון את התדרים שאני מאזין להם…?

חיים מלאים. היום.

העיקרון העשרים ושישה

"ארבעת התחומים הקורנים הם טוב לב אוהב, חמלה, אושר ושלווה.

כאשר ארבעת התחומים הקורנים מפותחים, 
איכויותיהם המשלימות עוזרות להם להתאזן ביניהם.
האיזון הזה נחשב חיוני בפסיכולוגיה הבודהיסטית.

לאור העובדה שאהבה, חמלה ואושר עלולים להוביל אותנו להיאחזות עיקשת, 
יש לאזן היטב את חומם בעזרת שלוות נפש. 
לאור העובדה ששלוות נפש עלולה להוביל אותנו לניתוק קיצוני, 
יש לאזן אותה בעזרת אהבה, חמלה ואושר. 
כשהארבעה מיוצבים יחד, איכויותיהם מבטאות הרמוניה נפשית במיטבה.

הזרם הטבעי של האיכויות הערות האלו נובע משלווה פנימית.
כאשר התודעה שקטה ופתוחה, אנחנו שוהים בשלוות נפש. 
כאשר ליבנו השליו פוגש בריות אחרות, הוא מתמלא אהבה. 
כשהאהבה הזו פוגשת כאב, היא מותמרת בטבעיות לחמלה. 
וכאשר אותו לב פתוח פוגש שמחה, היא הופכת לאושר. 
כך, משקפים ומחברים ארבעת התחומים הקורנים את שלמות העולם כולו באופן ספונטני.

זהו העיקרון העשרים ושישה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית:
מתוך לב שקט, נולדת אהבה. 
כשאהבה פוגשת סבל, היא הופכת לחמלה.
כשאהבה פוגשת שמחה, היא הופכת לאושר."

~ הלב הנבון / ג'ק קורנפילד (עמוד 411)

**
את הציטוט הזה בחרתי להקריא אתמול לצוות שלי במהלך סיכום שנת 2017 שערכנו ביחד.

העבודה המשותפת, 
בחברה עסקית, ארגון חינוכי, תפקיד ציבורי או עמותה ללא מטרות רווח,
במיוחד כשהיא נעשית בסביבות אינטנסיביות מרובות טריגרים, לחצים ואתגרים, 
מזמנת לנו אינספור הזדמנויות למפגשים אנושיים 
ומעוררת בנו הרבה שמחה ועצב, עונג וכאב, התרגשות ופחד, שלווה וכעס, שנאה ואהבה.

כשעובדים ביחד,
לצד המטרות המקצועיות, האתגרים המגוונים ותחומי המיקוד השונים,
יש לנו אפשרות להעצים שלווה, אהבה, שמחה וחמלה, 
או להעצים סבל, כאב, פחד, כעס, שנאה וקנאה.
יש לנו אפשרות להרבות טוב או להרבות רע.

יש לנו יכולת לבחור.
יש לנו אפשרות לבחור.
הבחירה במה להתמקד, לאן לכוון ועם איזו כוונה להתנהל היא בידינו.
לבחירה הזו יש השפעה עצומה.
הן על הדרך והן על התוצאות.
הן על עצמנו והן על אחרים.

**
ביום-יום אני מנחה, מדריך ומלווה מנהלים וצוותים בעבודתם
ומסייע להם להתמודד עם האתגרים הניהוליים שהם פוגשים בדרך להשגת מטרותיהם החשובות.
בין היתר:
מתן משוב, העברת מסרים, עימותים בונים, ניהול ישיבות, 
בניית אמון, הגדרת יעדים, השפעה ללא סמכות, 
אפקטיביות צוותית, קבלת החלטות, ניהול ביצועים, 
הובלת שינוי, מוטיבציה והנעה, ניהול זמן, גיוס ושימור, 
פיתוח והתפתחות, שיחות משמעותיות, גיבוש והנאה.

ניתן לכוון, לבנות ולבסס את התהליכים הללו על אהבה, שלווה, שמחה וחמלה.
על אכפתיות אמיתית ועל רצון אותנטי למצוא טוב משותף ולהרבות טוב בעולם.
זה לא תמיד קל. 
זה ממש לא פשוט.
זה לגמרי אפשרי.
הבחירה במה להתמקד, לאן לכוון ועם איזו כוונה להתנהל היא בידינו.

אם מעניין אתכם לשמוע יותר ולבדוק אפשרות להרצאה, סדנה או תהליך בארגון שלכם,
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האתר.

שבת של שלום,
הרבה שלווה, אהבה, אושר וחמלה,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

בקטנה…

פעולות זעירות של טוב-לב.
נגיעות קלות של אהבה.
הבזקים חולפים של שמחה.
רגעים קצרים של שלווה.
מחוות עדינות של חמלה.

**
בקטנה…
בלי הצהרות.
בלי מהפכות.
בלי החלטות משנות חיים.
בלי תכניות חומש אסטרטגיות.

רגע ועוד רגע.
אדם ועוד אדם.
נקודה פה, נקודה שם…

זה כן משנה.

**
להרבות טוב בעולם.

כאן.
במקום הזה.
היום.
איפה שאנחנו.
במשפחה.
בעבודה.
בפרויקט.
בלימודים.
בפקק.
בסופר.

עם אחרים.
עם עצמנו.

לתרום למשהו.
לעזור למישהו.

יש מה לעשות.
יש אפשרות להיות.

חיים מלאים. היום.

תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !

"שמעתי פעם סיפור על מנהלת בית-ספר 
שנהגה להקדיש כמה שעות בכל ערב להכנת כריכים למחוסרי בית.
אחרי שסיימה להכין אותם, היא נהגה להיכנס למכונית שלה, 
לנסוע לשכונות עוני בעיר ולחלק שם את הכריכים.
למרות שסדר יומה היה עמוס למדי, 
הפעילות הלילית הזו שלה לא עייפה אותה, אלא ממש שמחה את לבה.
היא לא עשתה זאת מתוך תחושת אשמה, חובה או לחץ חיצוני.
היא פשוט ביקשה לחלוק עם אחרים את מה שהיה לה, בדרך שעשתה לה טוב.
גם כאשר אלו שקיבלו ממנה את הכריכים גערו בה או התייחסו אליה לא יפה,
היא לא הרגישה דחויה או כועסת, 
משום שהיא לא עשתה זאת על מנת להתקבל או לזכות בהערכתו של מישהו.

עיתונאי מקומי ששמע על מעשיה כתב עליה מאמר לעיתון,
ומייד היא הפכה לאישיות מפורסמת, סלבריטי מקומי.
אנשים רבים, ביניהם אפילו כמה מהמורים שלה, החלו לשלוח לה כסף כד לתמוך בעבודתה.
להפתעתם הרבה, כל מי ששלח אליה כסף קיבל את כספו בחזרה במעטפה שבתוכה פתק בן שורה אחת:
'תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !' "

~ הקטע נכתב ע"י ג'ק קורנפילד והועתק מספרו "הלב הנבון".

**
הקטע הזה תפש את תשומת לבי ואני מוצא בו כמה דברים:

• את הבהירות והדיוק של אותה מנהלת לגבי מה שחשוב לה לעשות.
• את דרכה האישית והמעשית של המנהלת להרבות טוב בעולם.
• את ההתמדה ואת הבחירה המלאה שלה להשקיע כמה שעות בכל ערב.
• את הכמיהה שלנו להשראה, לסיפורים מרגשים, למודלים שנוכל להתחמם לאורם.
• את ההבדל שבין לעשות משהו בעצמך לבין לתמוך במשהו ע"י השתתפות במימון שלו.
• את הקושי לשמור על קו ועל כוונה כשאנשים מלבישים עלינו תפקיד או משאבים שלא לשמם אנו עושים מה שאנו עושים.

איך הקטע עבורכם? מה אתם מוצאים בו ?

**
ביום שני השבוע העברתי הרצאת תקשורת מקרבת בקניון סי-מול שבאשדוד.
ביום שאחרי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות בפייסבוק.
אני בוחר להביא אותו גם כאן, עבור אלו שלא קראו אותו עדיין ושאולי יוכלו להפיק ממנו ערך.

5 דברים מההרצאה אתמול:

1. איחרתי בחמש דקות. הקהל ישב וחיכה. אני לא אוהב לאחר…

2. התחלתי בשיחה פנימית של דקה וחצי עם עצמי. בקול רם. 
הקהל שומע: התבוננות על מה שקורה כרגע. איך אני מרגיש. 
צרכים שמתמלאים ולא מתמלאים עבורי ברגע זה. חידוד כוונה. 
תקשורת מקרבת מתחילה בתוכנו. בדיבור שלנו עם עצמנו.

3. בסוף ההרצאה ניגשה מישהי למארגנים והתלוננה: 
"ההרצאה לא מתאימה לקהל הזה. זו היתה טעות להביא הרצאה כזו. התאפקתי לא לצאת מהאולם".
ממש במקביל אליה ניגשה מישהי אחרת בעיניים בורקות ושיתפה:
"היתה הרצאה מעולה, מרגשת עם המון חומר למחשבה". 
כשעולים על במה חשוב להיות מוכנים לקבל. 
גם את זה וגם את זה.

4. זכות לעבוד עם שותפים כמו סלבה מרגוליס
תודה על הארגון של כל זה סלבה. 
על עוד אירוע אתך. 
על שיתוף פעולה נוסף.

5. כשהגענו לחלק של "הכרת תודה" 
הזמנתי את הקהל להיות בשקט לשתי דקות ולחשוב על מישהו שהם רוצים לומר לו תודה עכשיו. 
אולי לשלוח לו הודעה עם כמה מילים. 
מישהי שישבה באחת השורות הראשונות בחרה לשלוח הודעה לבנה. 
היא סיפרה לי שזה העלה דמעות בעיניה. 
אני לא יודע מה היא כתבה. 
אין לי מושג איך הוא קיבל את זה ומה הוא ענה. 
אם הדבר היחיד שקרה אתמול במהלך או בעקבות ההרצאה היה הרגע הזה, דייני…

 

**
אני סוגר את השבוע הזה בתחושה חזקה של יראת כבוד.
יראת כבוד לכאב, לעצב ולקושי שאנו חווים.
יראת כבוד לשמחה, לאהבה, להכרת תודה ולחופש שאנו חווים.
יראת כבוד לחיים מלאים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

שכן תדעו עוד צער

מחשבות אחרי הלוויה:

שכן תדעו עוד צער.
לא יכול להיות אחרת.
ברור שתחוו עוד צער.
וכאב. וקושי.
זה חלק מהחיים.
אם לא תחוו עוד צער,
זה כנראה סימן שגם לא תחוו משהו אחר.

**
אז שכן תדעו עוד צער.
שיהיו לכם הכוחות להיות עם זה.
והלוואי שזה יהיה צער מסוג מסוים, טבעי יותר,
ולא צער מסוג אחר, טבעי פחות.

**
ושלצד הצער, שתדעו גם הרבה שמחה.
המון שמחה.
ואהבה.
וחיבור.
ושלווה.
ושינוי.
והתפתחות.

חיים מלאים. היום.

שום דבר לא עוזר

"שום דבר לא עוזר.
כבר שנים.
אני מחליף שיטות, משנה טכניקות, לומד על זה ומתעסק עם זה בלי סוף…
שום דבר לא עוזר.
איכשהו, לא משנה כמה אני אוכל וכמה איכותי האוכל
מתישהו אני מרגיש רעב.
זה לא מספיק.
תחושת השובע לא מחזיקה מעמד.
כנראה שמשהו לא בסדר אצלי.
איך זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון ???
אני תקוע.
יותר מארבעים שנה אני מנסה לפתור את הבעיה הזו
ואיכשהו היא תמיד חוזרת.
זה מחזיק לי מעמד רק כמה שעות ואז אני שוב מרגיש רעב."

**
"שום דבר לא עוזר.
כבר שנים.
אני מחליף שיטות, משנה טכניקות, לומד על זה ומתעסק עם זה בלי סוף…
שום דבר לא עוזר.
איכשהו, לא משנה כמה אני ישן ונח.
מתישהו אני מרגיש שוב עייפות.
זה לא מספיק.
תחושת הערנות לא מחזיקה מעמד.
כנראה שמשהו לא בסדר אצלי.
איך זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון ???
אני תקוע.
יותר מארבעים שנה אני מנסה לפתור את הבעיה הזו
ואיכשהו היא תמיד חוזרת.
זה מחזיק לי מעמד רק כמה שעות ואז אני שוב מרגיש עייפות."

**
"שום דבר לא עוזר.
כבר שנים.
אני מחליף שיטות, משנה טכניקות, לומד על זה ומתעסק עם זה בלי סוף…
שום דבר לא עוזר.
איכשהו, לא משנה כמה אני חש שמחה ושלווה
מתישהו אני מרגיש שוב עצב, פחד או כעס.
זה לא מספיק.
תחושת השמחה והשלווה לא מחזיקה מעמד.
כנראה שמשהו לא בסדר אצלי.
איך זה שעדיין לא מצאתי את הפתרון ???
אני תקוע.
יותר מארבעים שנה אני מנסה לפתור את הבעיה הזו ואיכשהו היא תמיד חוזרת.
זה מחזיק לי מעמד רק כמה שעות ואז אני שוב מרגיש עצב, חשש או כעס."

**
איך זה ששתי "הבעיות" הראשונות נשמעות אבסורדיות ובלתי הגיוניות
בעוד "הבעיה" השלישית מרגישה אמיתית וכואבת במיוחד ?

חיים מלאים. היום.

תמונות של אוגוסט

על אף שקשה לראות בתמונות,
לצד הנופים המדהימים, הטיולים המהממים,
המאכלים הטעימים, החיוכים הרחבים והצחוקים המתגלגלים,
יש גם לא מעט כאב.. כעס… מתח…עצב… בדידות… שעמום…

איכשהו, למרות החום הכבד,
לדשא של השכן יש נטייה להראות ירוק יותר גם (במיוחד…?) באוגוסט.

**
תזכורת:
חיים מלאים זה גם וגם.
גם מזה וגם מזה.
גם אצלנו וגם אצל אחרים.

חיים מלאים. היום.