כב' טבת – שיחת 5 השאלות

בהמשך לפוסט של אתמול ("שתי דרכים להעריך עובדים") –
לארגונים שונים יש שיטות שונות להערכות עובדים והערכות ביצועים.
שתי דוגמאות:
– מיקוד בהישגים עיקריים, חוזקות וחולשות.
– מתן ציון והערכה מילולית לגבי מספר סעיפים מוסכמים.

**
להלן אפשרות אחרת לשיחת סיכום שנה.
שיחה המייצרת שיחה משמעותית בין עובד ומנהל. בין בני אדם.
שיחה המכוונת ללמידה, לחיים מלאים, להכרה ולהתפתחות.
שיחה המבוססת על חמש שאלות:

1. איזה ערך הבאת השנה? הישגים משמעותיים? הצלחות מרכזיות ?
2. מה את חוגגת? במה אתה גאה במיוחד השנה?.
3. על מה אתה מתאבל? על מה את מצטערת? מה היה לך קשה, כואב ומאתגר השנה?
4. למי ועל מה את מכירה תודה השנה?
5. איך גדלת? מה למדת? איך התפתחת השנה?

**
תפקיד העובד בשיחה: להתכונן, להגיע עם תשובות לשאלות, לשתף.
תפקיד המנהל בשיחה: להקשיב, לראות את העובד, להבין אותו ואת נקודת המבט שלו.
בהמשך (באותה שיחה או בשיחה נפרדת) תפקיד המנהל יהיה לתת משוב, לשתף בפרספקטיבה שלו, להגדיר ציפיות ועוד.

איך זה נשמע לכם…?

חיים מלאים. יום יום.

כה' כסלו – האדם הכי חשוב שתפגוש היום

האדם הכי חשוב שתפגוש היום
הוא האדם שיביט אליך מהמראה.

התייחס אליו בכבוד וברגישות.
אהוב אותו.
האמן בו.
אל תהיה יותר מדי קשה אתו.
אל תוותר לו.
אל תוותר עליו.
למד אותו לחגוג ולשמוח.
היה לצדו בקושי, בכאב ובפחד שלו.
עודד אותו לנוח. לשחק. ללמוד.

היחס שלך אליו ישפיע על כל אדם אחר שהוא יפגוש היום.

חיים מלאים. יום יום.

ז' כסלו – גם וגם

להתכוונן ליעד שאליו רוצים להגיע וגם לדרך מסוימת שחשוב לנו ללכת בה.
לתכנן לפרטי פרטים וגם להיות גמיש וספונטני.
להקשיב פנימה וגם החוצה.
להקשיב לעצמנו וגם לקבוצה.
לחשוב קדימה וגם להיות נוכח כאן ועכשיו.
להחזיק את התסכול וגם את ההתלהבות.
לבוא במגע עם הפחד וגם עם התשוקה.
לחפש את את ההרמוניה וגם את החיכוך.
להרשות לעצמך להוביל וגם להיות מובל. וגם להיות שותף.
להיות מחובר לשטח וגם לעוף גבוה ורחוק.
לחגוג וגם להתאבל. לשמוח וגם לכאוב.

חיים מלאים. יום יום.

יא' חשוון – הספורט האולימפי המוזר ביותר

קרלינג הנו ספורט קבוצתי אולימפי (!!!) שנולד בסקוטלנד של ימי הביניים.
הוא יכול להתחרות בקלות על תואר הספורט האולימפי המוזר ביותר.
המשימה בקרלינג היא לשגר אבני גרניט עגולות על מסלול קרח ייעודי,
במטרה להגיע קרוב ככל האפשר למטרה המצוירת בקצהו.
כל שחקן בתורו משליך אבן המכוונת למרכז המטרה,
כששני שחקנים אחרים (מאותה הקבוצה) מטאטאים את הקרח
על מנת לשלוט בכיוון ובמהירות האבן.

*****
ספורט אולימפי שלא דורש כוח, מהירות או כושר גופני מיוחד.
המפתח לניצחון הוא בעצם טאטוא מהיר ומדויק של הקרח,
כך שייוצר פחות חיכוך ואבן הגרניט המושלכת תוכל להגיע ליעדה.
האלופים בסופו של דבר, עד כמה שזה נשמע הזוי,
הם "המטאטאים" הטובים ביותר.

*****

אולי אפשר ללמוד מזה משהו?

מה אם במקום לנסות לדחוף יותר חזק, לרוץ יותר מהר ולהספיק יותר דברים,
היינו משקיעים חלק מהאנרגיה שלנו בטאטוא?
טאטוא פנימי של מה שחוסם ומעכב אותנו.
טאטוא פנימי של מה שמפריד ומרחיק אותנו מעצמנו ומאחרים.
טאטוא פנימי של שיפוטיות, אמונות מגבילות, מטענים, אלימות ושנאה.
טאטוא פנימי יומיומי המסיר את הרעלים המצטברים בתוכנו כל הזמן.

*****
בדומה לאבני הגרניט המחליקות ללא מאמץ כשהנתיב "פתוח"
בכל פעם שנצליח להסיר כמה גרמים של "שומן טראנס" מחשבתי ורגשי
נפתח נתיב לזרימה ולנוכחות טבעית של יצירתיות, אהבה, שמחה ושלווה.

חיים מלאים. יום יום.

כו' תשרי – מה הזב"ד שלך?

אחד המדדים המקובלים בעולם מערכות המידע לאיכות של מערכת הוא "זמן בין תקלות".
ככל שהזמן הממוצע בין תקלות גבוה יותר כך המערכת בריאה ויציבה יותר.
זב"ת (זמן בין תקלות) אפס, מציין שבכל רגע נתון במערכת יש תקלה מסוימת.

בדומה לבדיקת איכות המערכת אפשר לחשוב על מדדים שיראו את איכות החיים האנושית:

זב"ד – זמן בין דאגות.
מה הזמן הממוצע שעובר מדאגה אחת לאחרת אצלכם?
זב"ד אפס אומר שבכל רגע נתון אתם מודאגים ממשהו.
כשהזב"ד שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו לא תהיו מוטרדים ממשהו עתידי.
זב"ד נמוך מצביע על איכות חיים נמוכה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מושקע בדאגה ובחרדה מדבר כזה או אחר שיקרה או שלא יקרה.
בכל אותו זמן אתם באיזשהו עתיד מדומיין ואתם לא כאן.

זב"כ – זמן בין כעסים.
מה הזמן הממוצע שעובר בין כעס מסוים לכעס אחר אצלכם?
זב"כ אפס אומר שבכל רגע נתון אתם כועסים על משהו.
כשהזב"כ שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו אתם משוחררים מכעס על דברים שקרו בעבר.
זב"כ נמוך מצביע על איכות חיים נמוכה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מושקע בכעס, בשיפוטיות, בהאשמות כלפי אנשים, התרחשויות, פעולות ואמירות.
הכעס יכול להיות מופנה כלים אנשים או כלפי מצבים, כלפי אחרים או כלפי אצלכם.
בכל אותו זמן אתם חיים בעבר, מסרבים לקבל את מה שכבר קרה ואינכם נוכחים כאן.

זב"ח – זמן בין חגיגות.
מה הזמן הממוצע שעובר בין חגיגה אחת לאחרת?
הכוונה אינה לחגיגת יום הולדת או לאירוע חיצוני טקסי אחר אלא לתחושה אותנטית של שמחה והכרת תודה.
זב"ח אפס אומר שבכל רגע נתון אתם חוגגים משהו. (זב"ח של אנשים "מוארים" ??).
כשהזב"ח שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו לא תחוו חגיגה, שמחה, הכרת תודה, אושר, סיפוק ושביעות רצון.
זב"ח נמוך מצביע על איכות חיים גבוהה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מופנית להכרת תודה, לכל מה שכבר קיים ושאינו מובן מאליו.

ארבע נקודות מחשבה לסיכום:

1. קיים קשר בין שלושת המדדים הללו: זב"ד וזב"כ נמוכים יביאו לזב"ח גבוה.
ריבוי דאגות מהעתיד וריבוי כעסים על העבר מביאים לשביעות רצון נמוכה מהווה.
ולהיפך.

2. המדדים של שני אנשים שחווים מצבים זהים יכולים להיות שונים לחלוטין.
המציאות החיצונית והטריגרים שהיא מביאה לפתחנו אינה קובעת או מגדירה את התגובה החשיבתית, הרגשית והנפשית שלנו.
כעס, דאגה וחגיגה נובעים במידה רבה מבחירות תשומת הלב שלנו.

3. אחת השיטות הכי אפקטיביות לשנות את מדדי הזב"ד, זב"כ, זב"ח היא מודעות.
הבדיקה הסקרנית איפה תשומת הלב שלכם כרגע יכולה להשפיע מיידית ובעוצמה רבה.
אתמול בבוקר שמתי לב שאני מודאג מסדנה שהייתי אמור להעביר.
מייד לאחר הסדנה (שהתנהלה לשביעות רצוני) שמתי לב שאני מודאג ממשימה שרציתי להשלים.
מייד לאחר השלמת המשימה (שוב לשביעות רצוני) שמתי לב שאני מוטרד מכך שאולי אאחר לאזכרה שהיה חשוב לי להגיע אליה בזמן.
מייד לאחר שהגעתי בזמן (וחשתי הקלה) שמתי לב שאני מודאג ממשהו שיקרה מייד אחרי האזכרה.
המודעות לכך שבאופן עקבי אני מודאג ומוטרד (ושבאותה מידה הייתי יכול לחגוג ולשמוח) מציבה מראה חזקה מול הפרצוף.

4. ניתן לשלוט באנרגיית הכעס והדאגה שלנו.
זה מצריך זמן והתמדה. שינוי דפוסים שאינו קל.
ניתן לשנות את אנרגיית החגיגה שלנו.
זה מצריך בחירה להסכים לראות את מה שיש.
גם זה מצריך זמן והתמדה אך הוא קל יותר ליישום – התוצאות המיידיות מובטחות.