תגית: שפע

למרבה האירוניה, ואולי כתוצר מכוון של תהליך מחושב, עקבי ומתמשך,
תודעת חסר ( Scarcity) מחוברת לתרבות של "זה לא מספיק, צריך עוד"
וגם לתרבות של "עדיף יותר כדי שלא יחסר",
בעוד שתודעת שפע ( Abundance ) מחוברת לתרבות של "מספיקיזם".

**
בתודעת חסר אנו עושים הרבה וקונים הרבה מחשש שמה שיש אינו מספיק.

בין היתר אנו מנסים למלא צרכים חשובים,
בעזרת יותר ממה בשליטתנו (כסף, מעשים, מילים),
למרות שייתכן שבחלק גדול מהמקרים,
אותו "יותר", אינו תורם ואולי אף פוגע באותם צרכים חשובים.

**
חופשה משפחתית ביולי-אוגוסט באילת תעלה "רק" כמה אלפי שקלים ליממה.
במלונות מסוימים, אפילו ללא ארוחת בוקר.
בכדי שלא יחסר, אפשר לשדרג את החדר תמורת כמה מאות שקלים לכזה עם נוף לבריכה,
או לצרף לשמו את התואר המפתה "דה-לוקס", "סוויטה" או "פרימיום".

בתודעת חסר כדאי לעשות את זה, שהרי:
"זה המפתח לחוויה משפחתית שתייצר זיכרונות
ותתרום למערכות היחסים ולהידוק הקשר בין בני המשפחה.
ומכיוון שזה לא קורה כל יום, אם כבר יוצאים ונהנים,
עדיף לעשות את זה 'כמו שצריך' ולא לחסוך."

על פי אותה תודעת חסר, יש חשש שאם לא נשדרג
"החוויה לא תהיה שלמה או מספיקה,
וכל השקעת הזמן, הכסף וימי החופש שלנו תהיה לשווא".

**
כנ"ל בנושא החתונה,
הבית,
הרכב,
המכשיר החשמלי,
המכשיר הסלולרי,
כמות האוכל באירוע,
כמות האוכל שעל השולחן,
גודל ההזמנה בבית הקפה,
הבגדים,
השדרוגים,
ועוד, ועוד, ועוד…

חיים מלאים. היום.

אם היו לך רק 4 שעות של עבודה היום – מה היית עושה בהן?

אם היה לך חיבור לרשת ל-3 שעות בלבד היום – איך היית משתמש בו?

אם היתה לך סוללה לשעתיים בלבד לסלולרי או למחשב היום – איך היית מנצל אותה?

אם היית יכול לומר או לכתוב רק 1500 מילים היום – אילו מילים היית בוחר? עם מי ולאילו מטרות ?

**
משאבים בלתי מוגבלים יכולים לבלבל ולעכב.
משאבים מוגבלים יכולים לחדד מה באמת חשוב, למקד ולקדם.

יש מצבים שבהם פחות = יותר.

חיים מלאים. היום.

בשעה 5:30 התעורר האיש השבע
משנת הלילה הערבה שלו ויצא ממיטתו הרכה והנוחה.
הוא צחצח שיניו בעזרת המים הזורמים שבחדר האמבטיה שלו
ומיד לאחר מכן עבר לסלון ביתו הנעים והמרווח.
בעזרת השלט האדום שברשותו
הוא הדליק את מקלט הטלוויזיה מרובה הערוצים
והחל לצפות בשידור ישיר של משחק גמר מספר חמש
המשוחק ממש באותו רגע ביבשת אחרת, אלפי קילומטרים ממנו.
בלחיצת כפתור הניע האיש השבע את הקומקום החשמלי שברשותו
כדי להנות דקה לאחר מכן משתייה ערבה של קפה שחור חזק ומהביל
בעודו צופה בדרמה המתחוללת על המסך שמולו.
בשעה 6:30 כשהעריך שמשחק הגמר כבר הוכרע,
יצא האיש השבע מביתו וצעד חמישה צעדים שלמים
לעבר מכוניתו החדישה והאוטומטית.
כצפוי, כמו בכל בוקר,
הניעה מכוניתו של האיש השבע מייד וללא כל בעיה
תוך כדי ניגון שיר בוקר נחמד ממערכת השמע המשוכללת.
בתוך שני רגעים גמע האיש השבע מרחק של 1880 מטרים
והגיע למאפייה הריחנית הסמוכה לביתו.
בעזרת כרטיס האשראי המיוחד שלו
רכש האיש השבע עשר לחמניות טריות וטעימות מקמח מלא
שיצאו לעולם לפני דקות ספורות,
בכדי שילדיו השבעים לא יגוועו מרעב, מהזנחה או משעמום לכשיתעוררו.

**
בשעה 6:45 העיר האיש השבע את ילדיו ואת אשתו הבריאים והשבעים
והתכונן במועקה ובחשש ליום אינטנסיבי נוסף של מרוץ סביב השעון:
יום מאתגר, עמוס, לחוץ ותובעני, מרובה משימות, מטלות, פגישות, מיילים, הודעות והחלטות …

חיים מלאים. יום יום.

'בכל פעם שאני קורא ספר על ניהול או ספר עזרה עצמית,
אני מוצא את עצמי אומר, "בסדר גמור, אבל זה לא היה הדבר הקשה באמת במצב."

לא קשה להציב מטרה גדולה, מפחידה ונועזת.
קשה לפטר אנשים כשאתם מפספסים את המטרה.

לא קשה לגייס לעבודה אנשים מעולים.
קשה כש"האנשים המעולים" האלה מפתחים תחושה של "מגיע לי" ומתחילים לדרוש דברים לא הגיוניים.

לא קשה לשרטט תרשים ארגוני.
קשה לעודד אנשים לתקשר בתוך הארגון שזה עתה תכננתם.

לא קשה לחלום בגדול.
קשה להתעורר באמצע הלילה בזיעה קרה כשהחלום הופך לסיוט

הבעיה בספרים כאלה היא שהם מנסים לספק מרשם לאתגרים שאין להם מרשמים.
אין מרשם למצבים מסובכים ודינמיים באמת.'

~ המילים הראשונות מתוך הספר "קשה אך אפשרי" מאת בן הורוביץ.

***
מחשבות ראשונות שעלו בי כשקראתי את המילים הללו:
1. הבן אדם "היה שם" ויודע לא מעט על ניהול ועל מנהיגות.
2. הבן אדם יודע לכתוב.
3. את הספר הזה אני רוצה לקרוא.

תודה לספרייה העירונית של כפר סבא שבזכותה פגשתי בספר ובבן הורוביץ.
ספרייה עירונית היא דוגמא לשפע.
לא כל דבר (רעיון, שירות, ספר, .. ) איכותי או בעל ערך חייב להיות יקר.

שבוע מבורך. חיים מלאים. יום יום.