תגית: תזכורת

"יהיה בסדר"

"יהיה בסדר" אינו חייב להיות משפט ריק מתוכן,
תירוץ לבריחה מאחריות, אי-עשייה או אי-הכנה מספקת.

**
"יהיה בסדר" הוא תזכורת.
תזכורת לכך שאנו מסוגלים.
שכשנגיע לשם נצליח להתמודד.
שמה שזה לא יהיה, זה לא מעבר לכוחותינו.

**
"יהיה בסדר" לא מניח שלא נחווה קושי, כאב ואובדן,
או שדברים יפתחו בדיוק כפי שאנו מקווים שהם יתפתחו.

"יהיה בסדר" מניח שכשנהיה שם,
נוכל להיות עם זה.
ולעבוד עם זה.
ולעבור דרך זה.
מה שזה לא יהיה.

**
"יהיה בסדר" היא אמונה ענווה שאינה מקלה ראש במורכבות,
ועם זאת מכירה בכוחותינו ובתמיכה שאנו עטופים בה.
זוהי תזכורת שלא הכול בשליטתנו והרבה בהשפעתנו.
שאנו לא לבד.
שאנו חלק ממשהו גדול מאיתנו.

חיים מלאים. היום.

מחשבות אחרי פריצה:

אפשר לגנוב אנשי-קשר ולא מערכות יחסים.
אפשר לגנוב כרטיסי אשראי ולא ערך.
אפשר לגנוב תעודת זהות ולא זהות.
אפשר לגנוב תמונות ולא זיכרונות.
אפשר לגנוב סרטונים ולא חוויות.
אפשר לגנוב תוכן ולא ניסיון.

**
תזכורת:
אנחנו יותר ממה ששייך לנו.
אנחנו יותר ממה שאגרנו וצברנו.
אנחנו יותר ממה שנמצא (או לא) בבעלותנו.

**
אפשר להתמקד במה שיש לנו או במה שאין לנו.
אפשר להתמקד במה שלקחו או במה שהשאירו.
אפשר להתמקד באיך פגעו בנו או באיך עזרו לנו.
אפשר להתמקד במה שבשליטתנו או במה שמחוץ לשליטתנו.
אפשר להתמקד בעבר, או בהווה ובעתיד.
אפשר להתמקד במה שקרה או בתגובה שלנו למה שקורה.

**
הכרת תודה.
גם היום.
במיוחד היום.

על תמיכה מדהימה.
על חברות וחברים.
על אהבה.
על גמישות.
על הבנה.
על אכפתיות.
על אפקטיביות.
על פרואקטיביות.
על מקום עבודה.
על טכנולוגיה.
על בריאות.
על משפחה.
על חופש.
על אפשרויות.

על יום של חיים.

חיים מלאים. היום.

"זאת התמונה הממוסגרת היחידה בחדר העבודה שלי.
היא צולמה על ידי צלם של סוכנות הידיעות Associated Press במאלי שבאפריקה בשנת 1984.
באותה תקופה התחלתי את הקריירה שלי כמאמן ועבדתי בהתנדבות עם ריצ'רד שוברט, מנכ"ל הצלב האדום האמריקאי.

אפריקה שמדרום לסהרה היתה נתונה בבצורת קשה.
מאות אלפי בני אדם חיו על סף רעב.
ריצ'רד ביקש ממני להצטרף לשמונה אמריקאים אחרים למשלחת מחקר במאלי.
המסע שלנו סוקר במשך שבוע על ידי מחלקת החדשות של רשת NBC.

בתמונה רואים אותי בגיל שלושים וחמש,
כורע ברך ליד עובדת הצלב האדום במדבר סהרה.
מאחורי עומדים בתור ילדים בני שנתיים עד שש-עשרה.

אספקת המזון במאלי היתה מוגבלת ביותר,
ולכן הצלב האדום הנהיג מיון שלפיו חולק מעט המזון הקיים לילדים בני שנתיים עד שש-עשרה
בהתבסס על ההנחה המחרידה שילדים בני פחות משנתיים ממילא ימותו כמעט לבטח,
ואילו לאלה שעברו את גיל שש-עשרה יש סיכוי לשרוד בכוחות עצמם.

שתי נשים מן הצלב האדום מדדו את היקף זרועותיהם של הילדים כדי לקבוע מי יאכל ומי לא.
אם זרועותיהם היו עבות מדי, הם היו "לא מספיק רעבים" ולא קיבלו מזון.
אם זרועותיהם היו יותר מדי דקות, כבר לא היה אפשר להציל אותם, וגם במקרה זה הם לא קיבלו מזון.
אם זרועותיהם היו בתחום הביניים הם קיבלו מנה קטנה מאספקת המזון המוגבלת.

רק אדם עם הפרעת אישיות היה נשאר אדיש לחוויה כזאת.
אבל כשחזרתי הביתה לחיי "הרגילים", היה סיכוי טוב שהזיכרון,
עם כל כמה שהוא מטריד, יאבד עם הזמן מעוצמתו.
זה מה שהיה קורה אלמלא היה לי התצלום.

התמונה פועלת עלי כטריגר להכרת תודה,
כאילו מי שהייתי בשנת 1984 משמש לי כיום כמאמן.
המסר שלה עבורי פשוט:

'עליך להכיר תודה על מה שיש לך.
גם נוכח אכזבות וחוויות שנראות לך מכעיסות,
אל תבכה ואל תתלונן,
אל תתרתח, ואל תשתלח באדם אחר כדי לתבוע את מה שמגיע לך.
אתה לא טוב יותר מהילדים האפריקאים האלה.
גורלם הנורא והטרגי, שלא היו ראויים לו, יכול היה להיות גורלך.
לעולם אל תשכח את היום הזה.' "

~ מתוך הספר "טריגרים" מאת מרשל גולדסמית

**
בעוד מספר ימים נחגוג את ראש השנה.

תמיד יש משהו.
תמיד יש משהו שחסר.
תמיד יש משהו לא בסדר.
תמיד יש משהו שאינו מושלם.
תמיד יש משהו שעוד לא עשינו.
תמיד יש משהו לכעוס עליו או לחשוש ממנו.
תמיד יש מישהו שמצבו טוב משלנו.
תמיד יש מישהו שמרוויח יותר.

או שלא…
עניין של נקודת מבט.
עניין של בחירה.

התמונה של מרשל גולדסמית לא מחדשת כלום.
היא רק מזכירה שוב את מה שחשוב.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

חמש התזכורות / טיך נהאת האן

1. בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
2. בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
3. בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
4. בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
5. מעשי הם רכושי האמיתי היחיד. אין מנוס מהשלכות מעשי. מעשי הם הקרקע לרגלי.

**
The Five Remembrances / Thich Nhat Hanh

1. I am of the nature to grow old. There is no way to escape growing old.
2. I am of the nature to have ill health. There is no way to escape ill health.
3. I am of the nature to die. There is no way to escape death.
4. All that is dear to me and everyone I love are of the nature to change. There is no way to escape being separated from them.
5. My actions are my only true belongings. I cannot escape the consequences of my actions. My actions are the ground upon which I stand.

**
כעת, כשאני חווה וזוכר/ת את זה :

מה חי בי כרגע…?
מה חשוב לי עכשיו…?
לאן אני מפנה את תשומת לבי כרגע …?
עם מי ואיך אני בוחר/ת להיות היום…?
מה אני בוחר/ת לעשות כעת…?

חיים מלאים. היום.

"כשאנשים מתייחסים לדברים מסוימים כטובים,
דברים אחרים נעשים רעים." (ביירון קייטי)

**
"אתמול ביקום התנהגתי לא יפה.
חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר,
בלי להתפעל ממשהו.

ביצעתי פעולות שגרתיות,
כאילו רק להן נדרשתי.

נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות,
אבל בלי לחשוב מעבר
ליציאה מן הבית וחזרה אליו.

אפשר היה לראות את העולם כמשגע
ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי."

("הסח-הדעת" / ויסלבה שימבורסקה)

**
"זמינות למה שחשוב,
פחות זמינות למה שפחות חשוב,
אי-זמינות למה שלא חשוב."
(ר. מ. ו.)

חיים מלאים. היום.